שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן לט
שלום וכ"ט לה"ה הרב המאה"ג בנן של קדושים מופלא באנשים כש"ת מו"ה אברהם כ"י אב"ד דמקהלות ישראל במדינת שווייטץ:
יקרות מכתבו הגיעני ועיניו לנוכח יביטו אלו הנאמרים בכל לשון מראה פנים לכל צד ואופן וה' ישפות שלומו וירום כסאו וקרנו. ועל דבר הוראתו באונן למול הנה באב האונן היא פלוגתת מהרש"ל בתשוב' סי' ע' ורמ"א פליג והמה המדברי' באב עצמו המל בנו ואעתיק לקמן מ"ש אצלי בחי' פ"ק דכתובוה לסייע לרמ"א ומ"מ בגליון ש"ע שלי הכרעתי למעשה כהמהרש"ל שימול בנו באנינות:
והרי מילה קודם לקבורת מתו כמ"ש רמב"ן בתה"א ובשאלתות ס"פ בראשית ויע"ש בשאילות שלום אות ח' ללמוד ק"ו מילה דוחה שבת ושבת אינה נדחה מפני קבורת מת מכ"ש שמילה אינה נדחת מפני קבורת מת לתקדים עכ"פ המילה וכיון שאינו מוטל עליו לקבור עד אחר המילה ממילא ימול כדי למהר הקבורה והיא גופא צורך קבורה אמנם ע"כ לא פליגי אלא באב המל בנו די"ל כיון שהוא פטור מכל המצות א"כ אין במילתו באותה שעה מצוה ולא קיים מצותו כמ"ש מ"א דאם קרא מגילה באנינתו יחזור ויקרא אח"כ שהי' קראה באותה שעה שהי' פטור מכל המצות אבל אחר שרוצה למול בנו של אחר ונעשה המוהל אונן לפע"ד אין כאן מחלוקות דאי ליכא אחר רק הוא ימול דהרי המצוה אינינו עליו רק על האב והוא נעשה שלוחו והנה רמב"ם פסק כמ"ד דאפי' מילת גוי כשרה אע"ג דלפע"ד אינה אלא שהמילה כשירה ואינו צריך לחזור ולהטיף דם ברית אבל האב לא קיים מצות העשה של ביום השמיני ימול דאין שליחו' לגוי דאלת"ה לא תדחה מילה שבת אי איכא גוי וכעין שהקשו תוס' ריש מס' שבועות ג' ע"א עיי"ש אע"כ לא קיים מ"ע משום שאין שליחות לגוי מ"מ באונן נ"ל דנעשה שליח דעכ"פ בר חיובא הוא מן התורה ומכ"ש להסוברים דאם ירצה לעשות מצוה רשאי וא"כ בליכא אחר לע"ד בודאי ימול אם אין האב אונן ובדאיכא אחר פשוט לי שלא ימול ומה"ת יעשה אונן לשליח היכי דאיכא למיעבד שליח בר חיובא ואפי' כבר כיבדו יכול לחזור בו דכיון דליכא אלא מחוסר אמונה והכא הוה כתרי תרעא דמצי למהדר זה נראה לי פשוט מאוד:
ומעלתו למד ק"ו ממילה דדוחה שבת במלאכה לדחית אנינות בעונג שבת ואין למידין כזה שהם עניני' שאין דומין מה ענין שבת לעונג יעי' מס' מ"ק ט' ע"א קושי' כעין זה ממלאכת שבת לאכילת יה"כ אבל אינו ענין לכאן כמובן ועוד בשבת ע"כ א' ימול או זה או זה משא"כ הכא ימול אחר ואי ליכא אחר ימול אחר הקבורה ולא יהי' מן הזריזים מה בכך. ומ"ש עוד מעלתו מדוע לא תיקנו ב' מוהלים בשבת זה ימול וזה יפרע אי לא הוה מפרש להדי' זה ימול וזה יפרע והוה ס"ל דזה הוה שנים שעשאה מלאכה רצונו דהתיקון גברא נעשה ע"י שניהם אגב ריהטא רהיט לי' גמרי' דברי פלוגתות ב"י עם רמ"א סוף הלכות מילה ואריכות הגאון בעל שאגת אריה:
ותמיה גם על סברת מעלתו נהי אם הראשון בעל החיתוך מקלקל בחבורה ואינו מתקן מ"מ בעל הפריעה מתקן גמור הוא ולא הוה שנים שעשו מלאכה ועוד הראשון נמי מתקן הוא כיון דמתחיל התיקון על מנת לגומרו על ידי פלוני כשנים שתפרו בגד ועשו כלי שלם האמנם נמצא כדבריו בר"ן פ"ק דחולין במתניתן השוחט בשבת דלא נעשה מומר ע"י חתיכות העור משום דכל כמה דלא גמר שחיטה ה"ל מקלקל בחבורה אע"ג דכך דרך תיקונו להתחיל ולגמור מ"מ התם כך הוא כוונת הר"ן דעכ"פ מומר לא נעשה דבכל פורתא ופורתא אי הוה פוסק ולא הוה גומר שחיטתו הי' קלקול ונהי עכשיו שגמר שחיטתו הוה מתקן למפרע מתחילת שחיטה מ"מ מומר לא נעשה דאמרינן השתא הא דאיתרע אבל בתחילה הי' כוונתו לפסוק ולא לגמור לקלקל ולא לתקן אבל זה המוהל שבאמת דעתו למול ולגמור מבין שניהם זה יחתוך וזה יפרע הוה שניהם מתקנים והדברים ברורים לפע"ד ואין להאריך וה' שנותיו יאריך בטוב ובנעימות ימינו יושע כנפשו ונפש א"נ. פ"ב יום ב' מ"ח למב"י תקפ"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: