שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן כט
שלום וכ"ט לתלמידי ורב חביבי הרב המופלג מורה צדק לעדתו כש"ת מו"ה נח גבריאל נ"י ה' עמו גבור החיל:
על מ"ש מעלתו בחיוב נהיגת כבוד באחיו הגדול ממנו בשנים אפילו אינו פטר רחם לאמו ולא בכור לנחלה לאביו וכי כן משמע מתשו' רא"ש דפ' רמ"א בי"ד סס"י ר"מ דאפי' אחיו מאמו צריך לנהוג בו כבוד אלו תוכן דבריו והשיג על ס' בל"י וס' הלקט יפה כ' וס' בל"י אינו במחיצתינו ואין דרכנו לעיין בס' כאלו אך כל דברי מעלתו כהווייתן ממש נאמרו על ס' ברכי יוסף וגם שם כ' דברי מעלתו שבס' שערי מצות להאר"י כ"כ ודלא כבל"י בשמו וס' משובש נזדמן להם ע"ש:
האמנם שרש הדברי' בנוי על דברי רמב"ן בהשגת לשרשים שלספר המצות לרמב"ם שרש ב' ושם נאמר דכל נהיגת כבוד לאח הגדול הוא ענף ממצות כיבוד אב ואם כי רצון האבות שיכבדו צעיריהם גדוליהם וזה נכנס בגדר כיבוד אב ואם יע"ש וממילא מובן שאין חילוק בין אחיו מאביו או מאמו כי הכל בכלל כיבוד אמו ובתשו' הרא"ש כלל ט"ו כ' והסביר שהרי מריבוי וי"ו ואת אמו דרשי' אחיו הגדול הרי שאפי' אחיו מאמו בכלל ע"ש ויש להטעים לפי הנ"ל שהרי את אביו מרבה אשת אביו את אמו מרבה בעל אמו וי"ו ואת מרבה אחיו הגדול הנה מיירי שמת אביו ויש בעל אחר לאמו וא"כ אותו האח איננו מאביו שכבר מת ומשום כיבוד אביו שרצונו לכבד בנו הגדול כיון שכבר מת כמ"ש רמב"ן דלאחר מיתת אביו פקע לי' כבודו בזה וא"כ ע"כ קרא משום כיבוד האם קאמר וה"ה אחיו מאמו כנלע"ד בפי' דברי הרא"ש:
מ"ש מעלתו ביישוב קו' הרא"ש איך כ' משה רבינו ע"ה ס"ת בשבת קודש דע"י שם והשבעת קולמוס כבר קדמוהו בשל"ה ומה שהקשה מעלתו למ"ד שביתת כלים דאורייתא איך כ' קולמוס בשבת לאו ק' היא דלא גרע מכותב בשמאלו דאין דרך כתיבה בכך וגדולה מזה בפ' כלל גדול הטווה מבעלי חיים פטור דאין דרך טווי' בכך אע"ג דנשים חכמניות כך טוו במשכן מ"מ כיון שחכמה יתירה הי' אין דרך טווי' בכך מכ"ש כתיבה ע"י השבעת קולמוס ובס' עשרה מאמרות מאמר י' ח"ב סי' ט"ו תי' בענין אחר יע"ש אבל מ"ש דאותו היום נתארך ולמעלה הי' שבת ולמטה ע"ש דבריו מאוד תמוהים א"כ לעולם יהיה כן שבת שלנו הוא חול למעלה ואין אנו שובתים בשבת של יוצר בראשית ית"ש שרי לי' מארי' למימר הכי ושביק לחסידותי' וסמבטיון יוכיח ובעל אוב וקברו של רשע יוכיח ובמלחמת עמלק העמיד מרע"ה השמש יום תמים א"כ מכאן ואילך נתבלבלו השבתות ולא ניתנה תורה בשבת שלמעלה ולמה לא ירד מן בשבת שלנו שהוא חול למעלה אולי יאמר הקב"ה לא חשש על שבת שלמעלה אלא על שלא נצא אנחנו בשבת שלנו ללקוט מן ודברי' הללו אסורי' לשמוע ולהעלות על לב ועיי' בכוזרי כמה טרח החסיד להשוות שבתות כל המדינה בכל העולם לשבת בראשית כדי שיארע מנוחותינו ממש עם מנוחת הבריאה הראשונה ישתקע הדבר ולא יאמר אך יאמר לאל גומר עלי הקב"ה מסכים זמנים שלמעלה עם ישראל שלמטה כדאי' בירושל' הביאו הרא"ה בבדה"ב וש"ך בהל' נדה סי' קפ"ט ס"ק י"ג ע"ש ותל"מ:
שוב עיינתי במכתב מעלתו שכ' שעמד חמה שנה תמימה או עוד יותר אולי ט"ס הוא וצ"ל יום תמים כי לא ידעתי מה תועלתו בהאריך זמן תנועת אבותינו במדבר ולאחר ביאתם לא"י ועוד שצריך נס שהספיק מן לשנה תמימה אולי לא ירדתי לעומק דעתו בזה, וצריך אני לעשות לי רב בשנות מרע"ה שהי' בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה בפ' וארא בתחלת שליחותו ומשפט מצרים יב"ח כמבואר במס' עדיות נמצא פסח שיצאו ממצרים נעשה מרע"ה בן פ"א בז' אדר שלפניו ונשתהו במדבר מ' שנה הרי קכ"א ואיך אמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום אם לא נדחק בן שמונים דפ' וארא היינו שעברו ע"ט שנים ונכנס לשנת שמונים משנותיו ובן מאה ועשרים דפ' וילך שעברו כבר ק"כ ונכנס יום א' לשנת קכ"א ואין המספרים דומים ועי' שיטת רש"י כתובות נו"ן ע"א בת י"ב לתענית שר"ל כניסת י"ב ודומי' דהכא עשר למשנה וכן משנה דאבות בן ה' למקרא בן עשר למשנה לא דמי לבן י"ג למצות שבאותה משנה וע"ש בשני דבורי תוס' ד"ה בר שית כבר תריסר וכו' ע"ש וקצת יש סמך להנ"ל דהרי כל היכי דלא כתוב ומעלה משמע יום בשנה חשיב שנה ועי' לשון רש"י בכורות מ"ט ע"א ד"ה מספקא לי' ולרמב"ן ר"פ כי תשא והכא גבי בן שמונים דמרע"ה לא כתוב ומעלה משא"כ בן מאה ועשרים כתוב אנכי היום ודרשו חז"ל היום מלאו והוה כמו מעלה נמצאת אומר ששני המספרים אינם שוים ועדיין צ"ע:
ועל מ"ש מש"ס פ"ק דברכות דאמרי' בשביל ת"ח צריך שיחלה עצמו עליו וקאמר מנ"ל אלימא משאול דלמא מלך שאני והוקשה לפר"מ הא לחד שינוי בתוס' ר"פ שבועות העדות ת"ח עדיף ממלך ולכאורה לק"מ דהא שאול ת"ח נמי הוה רק אחז"ל דוד גלי מסכת' שאול לא גלי מסכת' ודוד הלכה כמותו בכ"מ מדכתי' וה' עמו משא"כ שאול והוה פליגי במקדש במלוה ופרוטה וכן מוכח ממקומו דהוה ס"ד למילף דצריך להחלות על ת"ח ש"מ שאול ת"ח הוה ודחי ש"ס דלמא משום דהוה נמי מלך ובצירוף מלך וגם ת"ח צריך להחלו' ולא בחד מיניהו ומ"מ במסקנא יליף מדהע"ה שעינה בצום נפשו על דואג ואחיתופל שהי' ת"ח א"כ מוכח לכאורה כהתוס' דת"ח עדיף ממלך דאל"ה איך רשאי המלך להחלות עצמו על ת"ח הלא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אע"כ ת"ח עדיף וא"ל הא דהע"ה ת"ח נמי הוה ואיך רשאי לצער על ת"ח חבריו ז"א קושי' כמובן ועוד ת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול ומוכח כהתוס':
מיהו הא נמי לק"מ דמלך שאני לא משו' דעדיף מת"ח אלא שחליו וצערו נוגע לכל ישראל תדע הרי במות נשיא בע"פ אמרי' כל ישראל מטמאי' לו ועשיית פסח בטומאה ודהע"ה מת בעצרת והי' כל ישראל אוננים ולא הקריבו קרבנותיהם בי"ט כדאי' בירושלמי מייתו תוס' בחגיגה ט"ו ואלו בת"ח אין הדין כן וע"כ שמיתתו נוגע לכל ישראל וה"נ חליו וצערו משא"כ לקום בפני ב"ד לקיים מ"ע ועמדו ב' האנשים אינו נוגע לכל ישראל והדברים ברורים:
וע"ד עם בני ישראל הנלקחי' לצבא המלחמה למלכיות השתיקה יפה מדבורינו בזה וגדולי ישראל ע"כ יעלימו עין והניחו להם להממונים מקהל לעשות כראות עיניהם לפי הזמן ועת לחשו' ומ"מ אומר כי גוף ענין דינא דמלכותא להטיל מס על כל עמו להעמיד מהם אנשים לצבא מלחמתו וזה הוא מחק מלכותו ודינו דין וממילא מוטל אקרקפתא דכל מי שראוי לצאת ושאין לו אשה ובני' כפי נימוס וחק מלכותו אך לא אבחורי' למודי תורה שאפי' לא פטרום המלכות בפירוש מ"מ מדין תורה פטורים דאמרי' בפ"ק דב"ב ח' ע"א הכל לכרי' פתייא אפי' רבנן וה"מ דלא נפקי באוכלזא אבל נפקי באוכלזא רבנן לאו בני מיפק באוכלזא נינהו ומכ"ש שהמלכות יר"ה פטרום וכבר כמה פעמי' כשנתתי אטעסט לבני מדינו' פיהם ומעהרי"ן שהם לומדים ויצליחו לנהוג ציבור נפטרו מלהעמיד עצמם לצבא וא"כ כל הנוגע בהם נוגע בבבת עין:
ואידך הי' מהראוי שיעמדו עצמם כולם בשוה לפני העדה ויטילו גורל ועל מי שיפול עליו הגורל הוא ישתדל לעצמו במה שיכול לפטור בממון או להעמיד אחר במקומו או ילך בעצמו וכל ישראל מחויבי' לסייעו ויקר פדיון נפשו אבל לאנוס אנשים בלי גורל ולומר שהם פוחזים ורקים אפי' מגלי עריות ומחללי שבת בעיני הוא כגונב נפש ומכרו כי מי נותן זה חליפי זה כיון שחיוב המלכות ופקודתו על כולם בשוה והמוסרו כמוסר לתוא מכמר אפי' מחוי אתיבנא חייב מכ"ש מוסר נפשו ורע ומר יותר כי הטובי' הנאנסי' עוברי' על המצות באונס ולעתים רחוקי' ואלו יעשו ברצון ואנו מדחי' אחר הנופל עפ"ק דקידושין לענין מכר עצמו לנכרים:
אך מה שנמצאים עתה למאות המוכרים עצמם מרצונם וברצי כסף ולכן אע"ג דהמה גריעי מכולהי שהרי בשאט נפשם מתנים לחלל שבתות ולאכול איסורים מ"מ כיון דשכיחי טובא ולא הוה כתרי עיברא נהרי ואם אין קהלה זו קונהו ימכור עצמו במקום אחר א"כ קלקלתם בעו"ה תקנה קצת וכן עשו בכל גלילותינו והוא כעין בחירת הרע במיעוטו והנה קצרתי מאוד כי אין ראוי להאריך בענין זה כמובן וה' הטוב יתן כל טוב כנפשו הטהורה ונפש א"נ דש"ת. פ"ב נגהי ליום ד' כ"ה סיון תק"צ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: