שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן כז
העתק השאלה:
הן זה זמן כביר כמעט חמש עשרה שנה רצופי' התנהגו בעלי בתים דקהלתינו יע"א מי שהיה לו חולה בתוך ביתו או שארי עקא ובישין אשר אלקים אנה לידו התנדבו כל איש אשר ידבנו לבו לנשמת ר' מאיר בעל הנס וכך הי' אומר הריני נותן נדבה לנשמת ר"מ ב"נ ולעתים שונים התנדבו איזה בעלי בתים לנשמת ר"מ הנ"ל בלי שום דאבון הלב ובלי ע"מ לקבל פרס ומסרו ליד הגבאי הוא ניהו הרב הזקן המאה"ג מו"ה יהוד' ליב זצ"ל אשר הי' אב"ד פה קהלתינו בעודנו חי והוא קבץ ואסף הכל וכמוס עמדו להניח בארגז המיוחד לכך וכאשר הי' מנין מספר חשוב שלח פעם פעם לשלוחי דרחמנא לעניי א"י (וגם שם אמרו שמדליק נר תמיד על קברו של ר"מ ב"נ) ושוב התעכב מלשלוח בעכובא טעמא למילתא ובין כך וכך הלך הרב הנ"ל לעלמא דקשוט ושביק חיים לנו ולכל ישראל והמעות הנ"ל מונח ביד אפטרופסין הממוני' ע"י אנשי טובי העיר ועתה באו הפרנסי' ושבעה טובי העיר במעמד אנשי עיר בצל קורתי אחרי שהלחץ זו הדחק גובר יום יום בעו"ה בעירנו מצוק עתים הקשים ורבו עניות בישראל ואין לאל ידינו ליתן להם די סיפוקם ומחסורם ועניי עיר קודם לעניי עולם ובלא"ה כמה עיקולי ופשורי איכא אם תגיעו ממון לא"י וספק אתי' וספק לא אתי' וזה לא נהנה וזה חסר ובפרט ראינו שלא בא קבלה טובה מנשיאי א"י על מעותינו אשר שלחנו להם פעמים והמקבל מאתנו הן המה אשר מסרנו להם ליתן לשלוחי דא"י המה אנשי ישראל והמה הבטיחו לנו שבח"כ שיבוא קוויטונג מנשיאי א"י אבל לא בא והי' אכזב לכן חזותא מילתא וע"פ הרוב קשה להפיק רצוננו ליתן לשם מי נדב להיות ביד עניי א"י (ומטעם הנ"ל אשר לא בא קוויטונג מא"י עיכב הרב הזקן המנוח הרב הנ"ל המעות ת"י ולא שלח) לכן זאת הסכמנו יחד לחלק הממון אשר ביד אפטרופסין לעניי עירנו אולם בתנאי כפול אם אדונינו יסכי' עמנו עפ"י דת תורתינו הקדושה האם רשאין אנחנו לשנות המעות מעניי א"י לעניי עירנו יורנו כדת מה לעשות - ועוד האריך הנ"ל:
שלום וכ"ט לי"נ הרב החרוץ המופלג המאה"ג תל תלפיות יושב ברמה בנויות עיניו כיוני הגיאות כש"ת מו"ת... נ"י אב"ד ור"מ מילדי מדינת עלזוס יע"א:
נפשו היפה איותה לדעת דעתי הקלושה בהני זוזי המונחי' שם ביד אנשים ידועים ומעותדי' לשלחם לעניי א"י ועניי עירו צריכי' לכך וחייהם חיי צער אם מותר לחלקם לעניי אותה העיר ושרש השאלה מבואר בדבריו ויובן מתוך תשובתי אי"ה:
אומר אי היה המנדבים נותני' מתחילה ליד הרב הזקן ז"ל לחלקם לעניי' לא הייתי עט ממהר להשיב להתיר לשנויי הני זוזי דאף ע"ג דמהרי"ק בשרש ה' וביאר ביתר ביאור במהרי"ט סי' ס"ג דלא אמרי' יד עניי' אנן וזכו בו הני עניי' דוקא כי אין כאן עניי' ידועי' ואולי אותן עניים של אותו זמן כבר נתעשרו או מתו או נדו ונעו ממקומם למקום אחר ואין כאן עניים ידועי' שזכו בהממון יע"ש והם לא דברו אלא בנדון שלהם שהמנדבי' הניחו קרן ביד הממונה ושהפירות יחלוק לעניי ירושלי' בכל שנה ושנה ושוב אירע בשנה מן השנים שהצריכו מאנשי ק"ק ירושלי' מעות לצורך בנין בה"כ ועל זה יפה אמרו שהקרן שהניחו המנדבי' לזכות עניי ירושלים הפירות ליושבי ירושלים אין כאן עניים ידועי' כי באורך הימים והשנים איכא מיתה ועושר ונסיעה ממקומם וא"כ לא שייך שזכה בשביל אותן העניים ובתשו' מהר"מ אלשיך סי' ז' כ' עוד דלא שייך כלל לזכות בהקרן ליתן הפירות אפי' לאיש ידוע דאין אדם מקנה דבר שלא ב"ל דפירות דזוזי גרע מפירות דקל דהכא אפי' מעות לפירות לא מהני דאלו דקל עומד לפירותיו היוצאין מגופו משא"כ פירי דזוזי הני אזלי לעלמא בעיסקא והני אחריני נינהו נמצא לא שייך שום זכות בזה:
משא"כ בשנתנו מעות בעין לשלוח אותן זוזא בעינא לעניי א"י הנמצאי' עתה שם לא שייך הא דמהר"מ אלשיך דאין כאן דבר שלא ב"ל ולא הא דמהרי"ק ומהרי"ט דלא חיישי' שבזמן קצר ימותו ח"ו כל בני א"י הדרי' עתה שם ושיתעשרו דמיתה ועושר לא שכיחי כמבוא' ס"פ כל הגט ל' ע"ב מיתה שכיח עושר ל"ש והיינו מיתה שכיח טפי מעושר אבל מיתה גופי' לא שכיח כמבואר בנדרי' ס"ד ע"ב מיתה נולד הוא ועניות לאו נולד הוא וכ' הר"ן ורא"ש בשם הירושלמי משום דעניות שכיחא ומיתה לא שכיחא וגם החששא שיטלטלו ממקומם לא שכיח כלל דנפקי מארץ לח"ל בשלמא בנידון דמהרי"ק שזיכה לאנשי ירושלים ואפש' שבאורך הימים יניעו ויסעו לחברון וצפת וכדומה אבל בנידון שלפנינו שנדרו לסתם עניי א"י בכל מקום שהם ולא שכיחי שיצאו מארץ לח"ל דאיסורא איכא וטפי שכיחי שיצאו מירושלים לגור בקהלה אחרת בא"י הגם שאינו נכון מ"מ שכיחי טפי מלצאת מארץ לח"ל:
והנה במשנה ספ"ב דשקלים מותר עני לעני מותר המת ליורשיו משו' דאחולי אוחיל זילותי' לגבי יורשי' יעיי"ש מבואר שהעני קונה מתנותיו בזילותי' ובושתו ומורישו ליורשיו וצ"ל בהא דמהרי"ק ומהרי"ט לא שייך הא וג"כ מטעם הנ"ל כיון שהניחו קרן לחלק הפירות לאורך ימים ושנים ולא נזדלזלו העניים הללו בגביות הקרן הלז מה שא"כ בנידון שלפנינו נזדלזלו עניי א"י של עכשיו וזילותי' אקנו להו הני זוזי:
ותו דמהרי"ק בסוף דבריו צירף לזה עוד דעניי ירושלים גופיהו ניחא להו בבנין בה"כ ונהנו ממנו ועוד כי היכי דתהוי להו שלמא מאנשי ירושלים שלא יהי' הם המעכבי' בבנין בה"כ ועי"ז שנתנו לסיועת הבנין ישבו ביניהם בשלות השקט וא"כ עניים גופיהו ניחא להו בהך תקנתא וכל זה לא שייך לכאורה בנדון שלפנינו ובזה ניחא מ"ש מהרי"ו בתשו' סי' ב' באשה שציותה לחלק בכל שבועה קצבה סך כך לעניי עיר ורצו ליתן מהם לבחורי' עניים הבאים ממקומות אחרים וכ' אפי' אי ת"ת עדיף מ"מ הכא שאמרו לעניי עירה כבר זכו בה עניי העיר ומייתי ג"כ אותו הרא"ש דמייתי מהרי"ק ומייתי ג"כ מרמב"ם פ"ה משומרים ע"ש והיינו כמ"ש דמהרי"ק מיירי לחלק הפירות שנה שנה לאורך ימים ולא זכו עניים משא"כ בנידון מהרי"ו:
וכיון דליתי' להנ"ל אפי' נאמר דיש פוסקים מחולקי' וס"ל אפי' בלא כל הנ"ל יכולי' בני העיר לשנות אפי' בכי האי גוני ויהי' פלוגתת הפוסקים ואין בידינו להכריע לא שייך הכא לומר ספק צדקה להחמיר או להקל דפליגי רשב"א ור"ן בנדרים ז' ע"א דהכא דודאי לעניי' מישך שייכא אלא מספקא לן לאיזה מן עניים יותן וה"ל כממון המוטל בספק ביד ב"ד ויש לעיי' בהני דמיונות דסוגי' דההוא ארבא אי מפקינן או לא או יחלוקו או יהי' מונח ויש להאריך בזה אלא אינו ענין לנידון שלפנינו דלא צריכנא להא:
יען כי לפי שבא בלשון השאלה לא התנדב שום א' לעניי א"י כי אם לנשמת ר"מ בעל הנס או לנרות נשמת בעל הנס והרב הדליק נר בחדרו כמה שנים עד שלמדוהו שלוחי א"י שיותר מצוה לשלחו לא"י ויאות הרב להם עד שלבסוף חזה דברמאות נהגו ולא הגיע המעות ע"י השלוחי' ההם וקיבץ ואסף ממון רב עד שמת ונפל ביד אפטרופסי' והנה מה ששינה מהדלקה לחלקו לעניים בודאי כדין וכהלכה עשה לא מיבעי' לאותן דנתנו לנשמת ר"מ ואין טוב לנשמתו מזה כ"א לחלקו לעניים יהי' איזה עניים שיהי' וכמו שמחלקין צדקה לזכרון נשמת המתי' המבואר בהג"ה ש"ע י"ד סס"י רמ"ט אלא אפי' אותן שפירשו בהדי' להדלקת נר לנשמת ר"מ ז"ל מ"מ אפי' להסוברי' דהדלקת נר בבה"כ חשיב טפי מחילוק עניים היינו בבה"כ אבל הדלקה בחדר א' לנשמתו של אדם ואפי' להדליק על ציון שבקברו לא ידעתי מצוה רבה בזה ומצאתי ברלב"ח סי' ג' שכ' שנהגו לנדור נדרי' להדלקת נר על ציון קבר שמואל הנביא וכ' כיון שנהגו כך מצוה הוא ויהיב טעמא השייך לשמואל הנביא דוקא ע"ש מ"מ אין כאן מצוה רבה וחילוק לעניי' עדיף מיני' בלי ספק ויש להמתיק בדברי אגדה בשבת ל' ע"ב נר קרוי' נר ונשמה קרוי' נר מוטב תכבה נרו של ב"ו ואל יכבה נרו של הקב"ה והיינו קיום נפשות עניי' הוא הטבת נרו' האמתיים והוא מצוה חשובה טפי מהדלקת נר וכבר בארתי בתשובה אחרת כיון דקיי"ל ר"פ בני העיר דמעלינן בקודש ומוכרים בה"כ לבהמ"ד וכל כי האי גוני א"כ ממילא כל המנדב צדקה לדבר ידוע כגון לבהכ"נ אין כוונתו לבה"כ דוקא אלא מבהכ"נ ומעלה שהרי ידוע שכשיהי' צורך משנין מבה"כ לבהמ"ד א"כ תחילת הפרשתו כך ואין כאן שינוי מדעת הבעלים שתחילת הפרשה לכך הי' [עי' לעיל סי' ט' שהוכיח כן מהמרדכי] וא"כ ה"נ אע"ג שנתנו המעות הללו בפירוש להדלקת נר היינו הדלקת נר ומעלה וחילוק עניים הוה מעלה ואין כאן שינוי כלל ויפה עשה הרב ובלאה"נ מסתמא הי' מרוצים במעשיו ושינויו אדעתי' דחבר העיר יהבו מעיקרא:
והנה מבואר בב"ח ומביאו ש"ך בי"ד סי' רנ"א סק"ו דבני עירך דח"ל קודמין לעניי א"י וראיתי בב"ח שכ' טעמו מדתני ר' יוסף בב"מ ע"א ע"א עניי עירך קודמין ולא ביאר לחלק בין א"י לח"ל ע"ש ולכאורה ראי' זו קלושה כמובן אבל עיקור כוונתו אגופי' דבריי' שכ' דמפיק ענייך קודמין לעניי עירך מהעני עמך משמע עני שעמך ושוב מפיק מהאי גופי' עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת ומנ"ל הא וצ"ל התורה תלי' בעמך כל שעמך טפי בשום קורבא בעולם קודם למי שאינו עמך וכן מורה לשון רש"י ד"ה ענייך וד"ה עניי עירך ע"ש א"כ מבואר דהכל תלוי בעמך אפי' לעניי א"י ונראה היינו טעמא נמי דמהרי"ו הנ"ל בתשובה סי' כ"ו דהי' רוצים לומר אע"ג דהאשה נתנה המעות לעניי העיר מ"מ אומדין דעת הוא אלו היתה יודעת דלומדי תורה עדיפי היתה נותנות לבחורי' אלו הבאים ממקומות אחרים והשיב ז"ל ב' תשובות א' אין זה אומדנא דהרי קמן כל הנותן צדקה למה אינו נותנו ללומדי תורה דוקא ועוד עניי עיר קודמין ללומדי תורה ממקומות אחרים ע"ש וכבר כתבתי במקום אחר דהיינו בחורים הבאים לפי שעה ולא לקבוע ישיבה בהעיר דהני כבני העיר חשיבי כמבואר בש"ע י"ד סי' שע"ו סקי"ב בסופו ועמ"א סי' תס"ח מ"מ מנא פשיטא לי' למהרי"ו דעניי עיר קודמין לת"ח שמעיר אחרת עכצ"ל כיון דתלי קרא בהעני עמך וממילא מוכח נמי דעניי עיר קודמין לעניי א"י שהם ת"ח שיש להם ב' מעלות מ"מ הכל תלוי בהעני עמך:
והשתא כיון שהנותני' נתנו המעות להדלקת נר אלא שאנו אומרי' שהכוונה מהדלקת נר ולמעלה וכל שלמעלה מהנר בכלל כוונתם אם כן הי' בכלל כוונתם לכשיצטרכו עניי העיר יהי' לעניי העיר ועוד הרב גופי' שניהג לשלוח לעניי א"י גופי' אומדן דעתי' אלו הי' יודע שטרם שיגיע לא"י יצטרכו עניי עירו בודאי לא הי' עוש' שלא כדין להזניח עניי עיר וליתן לעניי א"י וכהסוברים שבמהרי"ו הנ"ל ולא שייך דחיות המהרי"ו דודאי אומדנא דמוכח הוא דהרב לא עשה שלא כדין ובמה שאינו שלו ואין אדם חוטא ולא לו כיון שדעת הנותני' לא לחלק ולזכות לשום אדם רק שהרשות נתון לשנויי למצוה היותר גדולה וכיון דקיימי עניי עירנו דקדמי אין לו לעבור על דעת הנותני' וגם לא שמענו מעולם מפי הרב שהוא זוכה עבור עניי א"י ולא דמי להנותן ביד הגבאי לעניים כיון שהנותן נותנו לידו לשם כך ממילא הגבאי יד עניים הוא וזוכה עבורם אבל הכא הנותני' לא נתנו לשם כך ורק הגבאי חישב לחלקו לעניי א"י ומאן יימר שזכה עבורם שלא יהי' יכול לשנות ואע"ג שציוה לאפטרופסים שישלחו לא"י מי נתן לו כח למנות אפטרופס לזה כיון שמת ונתמנה חבר עיר אחר הרי אותו חבר עיר במקומו והוא יעשה כהלכה והאפטרופסים אין בכחם לזכות בממון של אחרים בשביל אחרים ולחוב לעניי עיר כיון שלא נתמנו על זה אלא על עזבון הרב ולא על זה הפקדון אלא מחוייבים להחזירו לבעלים היינו החבר עיר העומד במקום הראשון הוא בעליו של זה ולעשות לטובת נשמת בעל הנס וטובת נשמתו הוא המצוה היותר מובחרת והוא פרנסת עניי עיר:
תו יש לצרף גם כן מה שסיים מהרי"ק שרש ה' דאיכא ג"כ קצת טיבות' לעניים כנ"ל וה"נ כפי הבא בשאלה איכא כאן למיחש יען שבני עיר צועקי' ואם לא נשמע לקולם יבוא הדבר לפני המלך והשרים ואיכא חששא שיצא הקצף ויגזור על כל הקהלות שלא ישלחו עוד מעות לעניי א"י כמו שהוא בכמה מדינות דבר המלך ודתו וכאשר כבר הוחל לעשות כמ"ש ורמז בתשובתו ואיכא למיחש לסכנה דילן ודידהו דבני א"י וא"כ טיבותא הוא לגבייהו. - ובשגם שכבר כמו ז' שנים מונחים הני זוזי ומי יודע כמה זמן רב עוד יונחו עד יודע להם איש בטוח לשלוח לידו ובתוך זמן רב כזה בודאי הדרן לחששא דמהרי"ק ומהרי"ט דהני עניים אזלי והני אחריני נינהו דלזמן מרובה חיישי':
ומ"מ נ"ל דעכ"פ לא יבטלו המצוה לגמרי וכעין פשר דבר אם יחלקו המעות לעניי העיר לא תתבטל הקופה לגמרי אלא ישאירו בתוכה מנה יפה לסך מה שראוי לשלוח ויהי' מונח עד יודע להם שליח נאמן לשלוח לשם כיון שעדיין לא נאסר מהמלך והשאר יאכלו ענוים וישבעו ועכ"פ יתנו מזה ג"כ ללומדי תורה ובחורים שבישיבה שלא נעבוד תרתי לעניי עמי הארץ שבח"ל במקום ת"ח שבא"י ונניח עניי ת"ח שבעיר שבח"ל ותרתי לא עבדי'. פ"ב נגהי ליום ד' כ"ה טבת קפז"ל. משה"ק סופר מפפד"מ: