שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן י
שלום ושמחת י"ט לי"נ תלמידי הותיק מלא עתיק כבוד מ"ה פלק ני' יושב בשבת תחכמוני באדיטץ:
אשר שאל אם מותר לעשות מארון הקדש ישן ארון למת מצוה כמו מטפחת שבלו שעושין אותו תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן כמבוא' במס' מגלה כ"ה ע"ב ופסקו הרמב"ם וש"ע וא"כ לכאורה מכ"ש ארון הקודש שקדושתו קלה ממטפחת כמבואר במתני' ר"פ בני העיר מכרו מטפחת לא יקחו תיבה שהוא ארון הקודש דה"ל הורדה מקדושה אלו דבריו ושאלת חכם הוא:
ומ"מ נלע"ד דלא שפיר דמי למעבד ואין לנו אלא דברי חז"ל והזכירוהו הפוסקי' להדיא דהיינו מטפחת שבלו ולא תיבותא דארפט וטעמא רבא נ"ל לחלק ביניהם דהרי צריך להבין מ"ט התירו לעשות ממטפחת תכריכי' למת מצוה נהי שזו היא גניזהן מ"מ תשמיש קדושה איך ישתמשו בו חול וצ"ל דהאי נמי תשמישי קדושה דאדם ישראל הוי כס"ת כדאמרי' מגלה כ"ט ע"א כנתינתה כך נטילתה ובמס' מ"ק כ"ה ע"א הא למה זו דומה לס"ת שנשרף ואע"ג דבחיי אדם אינו רשאי לשמש בתשמישי ס"ת משום שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקי' כל זמן שהם חיים ואל תאמין בעצמך תנן משא"כ אחר שכיפרה עליו מיתתו עמך כולם צדיקי' ונוסף עליו דהאי גופיה מצוה הוא דהא במת מצוה עסקיני' שאין לו תכריכין כדי צרכו משו"ה התירו רבנן כן צ"ל. וא"כ תינח לעשות מהן תכריכין שהוא תשמיש המת עצמו כמו שהיה מקודם תשמיש לס"ת עצמו משא"כ לעשות ארון למת שהוא רק תשמיש דתשמיש שהרי אין מת נקבר ערום ומעיקרא היה הארון הקודש תשמיש לס"ת עצמו כמ"ש תוס' במגלה כ"ו ע"ב ד"ה מריש וכו' וטעמא נ"ל משום דכמה פעמים המטפחת קצרים ועצם הס"ת נוגע בארון הקודש ולפעמים כשמפשיטים הס"ת מונח עליו בלי מטפחת כלל ותו נ"ל שאין צורך המת להארון כצורך הס"ת לארון הקודש ועי' טוש"ע י"ד רס"י שס"ב עכנ"ל לאסור. פרעשבורג יום ה' ח"י אדר תניין תקע"ח. משה"ק סיפר מפפד"מ: