שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן ט
שלומים רבים כטל ורביבים לי"נ הרב המאה"ג מעוז ומגדל המופלא ומופלג בתורה המפורסם כערוגת הבשם כש"ת מהו"ר יוסף ני' אב"ד דק"ק גוו"ד ואגפי' יע"א:
נועם מכתבו האיר אל עבר פני יום אתמול העבור וגם כי טרידנא טובא מ"מ אהבה דוחקת הבשר להשיבו מיד ולאלתר ע"ד שאלת יחידי סגולה נדיבי עם אלקי אברהם נדבו סך ששה אלפי' זהב ומסרם לצבור יפה יפה לבנות מהם חומת אבנים לבית עלמין ואמנם אח"ז לא ניתן להם רשיון מההגמון לבנות כ"א גדר עץ ועי"ז נשתייר חצי מסך הנ"ל שלא עלה על הבנין והיחידים המתנדבים בעם הנ"ל רוצים שיוחזר להם המותר ולחלק ביניהם אי שפיר דמי למיעבד להם או לא:
תשובה אם זה לא שמענו כיוצא בו שמענו לכאורה במרדכי ר"פ בני העיר והובא גם בש"ע א"ח סי' קנ"ג סי"ד ראובן נדר קרקע לבנות עליו בהכ"נ והעכו"ם לא הרשוהו ורצו הקהל לבנות עליו בה"מ וראובן טען אדעתי' דהכי לא נדר ופסק דלא כל כמיני' למיהדר בי' דנדר גדול נדר לאלקי ישראל ולא התנה בתנאי כפול שאם לא יותן רשות לבנות בהכ"נ שיצא לחולין וכ' שם המרדכי אם אין ראובן מבני העיר א"כ יכולים לשנותם אפי' לדבר הרשות עפ"י רצון כל אנשי העיר ואין ראובן יכול לעכב ואם הוא מבני העיר א"כ יכול לעכב כאחד משאר בני העיר מ"מ תשאר הקרקע כ"כ אולי עוד יתרצה השר או אולי יתרצה ראובן לדעת הקהל אלו דברי המרדכי בשם מהר"ם ויעוי' שם בפנים כי האחרוני' קצרו. וא"כ לכאורה ה"ה נמי בנידן דידן נהי שהמתנדבים הם מבני העיר והם לא יתנו דעתן לשנות המעו' מאשר התנדבו מ"מ ישאר כ"כ ביד הגזבר אולי עוד ישיגו רשיון פ"א משר העיר לבנות גדר אבנים ואולי עוד יחזרו מדעתם לדעת הקהל לעשות בהמעות כרצונם או אולי יסיעו עצמם מהעיר ויהי' רשות ביד הקהל לשנו' עפ"י דעת יתר אנשי הקהל הכל כמבואר בדברי ר"ם מר"ב הנ"ל:
אמנם כד מעיינת שפיר הדבר צריך לפני' דדברי מהר"ם נראין תמוהין אמאי לא נימא נדר טעות היה ולא שמיה נדר והקדש ומאי תנאי כפול שייך בזה והלא משנה ערוכה בנדרים כ"ה ע"ב קונם אשתו נהני' ליה וכו' ראה אותם אוכלי' תאנים וכו' ופסקו בש"ע י"ד סי' רל"ב סעי' ז' ועש"כ ס"ק ט"ז לחלק בין הא דראה אותם אוכלי' תאני' דמטעה בעיקור הנדר ובין קונם אשתו דליכא טעות בעיקור הנדר ע"כ צריך לפרש שהכתה בני ומ"מ תנאי כפל מאן דכר שמיה ועי' תשו' רשב"א ופסקו בש"ע סי' רכ"ח סמ"ג מי שנשבע לתת בתו וכו' והתרה אינו צריך כמבואר שם וא"כ מ"ש הכא בשלמא הא דאמר שמא עדיין ישיגו רשיון מהשר אם כן עדיין לא בטל הסבה שבעבורה נדר ולא דמי לכל הנך שהבאתי אבל משמעות המרדכי דבלא"ה אינו יכול לחזור והקהל יכולים להשנותה מיד לבהמ"ד או אפי' לדבר הרשות באופן שבטלה כוונתו לגמרי א"כ צ"ע:
ונלע"ד בכוונת מהר"מ דהרי קיי"ל דבה"כ מותר לעשות בהמ"ד דהוי מעלי' בקודש ובמעמד אנשי העיר יכולים לשנותם אפי' לדבר הרשות אפי' למשתי בי' שכרי וא"כ הגע עצמך אי הי' בונים בה"כ על הקרקע ההוא ושוב רצו הקהל לשנותו לבה"מ או אפי' לדבר רשות ברשות ז"ט העיר במעמדם רשאי' ע"כ גם מתחלת נדרו אדעתיה דהכי נדר ובאומרו קרקע זו לבה"כ ר"ל בית הכנס' וכל אביזוריי' עפ"י ד"ת. ע"כ כל שלא כפל דבריו לומר ואם לאו לא אקדיש הקרקע אין כאן נדר בטעות וצדקו דברי מהר"ם הנ"ל דהרי גם מעיקרא אדעתא דהכי אקדשו על דעת רצון הקהל וכנ"ל:
וא"כ לפי"ז בנידון שלפנינו שלדעת חומת ביה"ק שנבני' לשמירת המתי' אסורה היא בהנאה וא"א לשנותה לשום דבר דע"כ לא פליגי ר' ישעי' והרא"ש אלא במצבה שאינו לצורך קבורה אלא לציון בעלמא כמבואר בטו' וב"י בי"ד סי' שס"ד אבל בחומה שהיא לשמירת הקברים נראה פשוט דהוה משמשי מת דהרי מע"ז ילפינן מדכתיב וישלך עפרה אל קבר בני העם בסנהדרין מ"ח ובע"ז בית שהוא משמשי ע"ז אסור בהנאה כמבואר בטוש"ע י"ד סי' קמ"ה ולא דמי לב"הכ ושארי תשמישי קדושה שיוצאי' לחולין ע"י אנשי העיר אפי' למשתי בי' שיכרי דהנהו יש להם פדיון משא"כ ע"ז אין לה פדיון וה"ה למת ועוד דאתי' שם שם מעגלה ערופה בפ' אין מעמידי' ועגלה ערופה אין לה פדיון דכפר' כתי' בי' כקדשי' וקדשים דאתי' לכפרה קדושי' קדושת הגוף ואין להם פדיון וה"ה למשמשי המת וחומה הנעשי' לשמיר' דלא מהני ז' טובי עיר במעמד אנשי עיר לשנותה בשום אופן בעולם וכן יש ללמוד דעת הב"ח סי' שס"ח הביאו ש"כ שם סק"ד:
וכיון שכן אם כן מה שנדרו מעות לצורך בנין החומה לא היה בכח לשונם כ"א לבנין חומה לא זולתו כיון שא"א לשנות לשום דבר אחר וממילא אם יתבטל אותו הבנין הרי ה"ל נדר בטעות מעיקרא ממילא והמעות יוצא לחולין:
אך כל זה אי היה באופן שא"א לעולם לבנות עוד שם חומה כלל אך כבר כתב מהר"ם בתשו' דאכתי הדבר תלויה שמא יתן ה' בלב השר באורך הימים להרשות לבנות חומת אבנים או כיוצא בזה ולפ"ז נהי דבהא נשתנה דין זה מדין בהכ"נ דהתם יכולין הציבור לשנותו ולכל הפחות לעלות בקודש משא"כ הכא משום דאדעתא דהכי לא נדרו אבל גם הם לא יקחו המעות לעצמם ולצרכם כי אם יהי' מונחים כך לאורך ימים עד יצטרכו לבנין חומה. והנה לכאורה ברצות המתנדבים לשנות המעות ולהעלות בקודש שרי' דאע"ג שכתבתי שהחומה שכבר בנוי' על תלה אין רשאי לשנותה היינו משו' דמשמשי מת אין להם פדיון אבל הכא מעות הזמנה בעלמא הוא ויכולים לשנותה כי אין בו אלא משום נדרים וכיון שמרצונם להעלות בקודש יעלהו. אלא דנ"ל דזה ליתא דלא שייך הכא להעלות בקדש כיון דע"י הנדר קנו מיתנא לאו כל כמיניהו להפקיע זכות המתים הא למה זה דומה למי שנודר מנה לעני פלוני שאינו יכול להעלו' בקודש להפקיע זכות העני דוקא מבה"כ לבה"מ וכדומה דתרווי' בי גזי דרחמנא הוא ויכול לשנות מקדושה קלה לחמורה ממנה משא"כ הכא שהנדר היה לטובת המתים אין לשנות לקדושה חמורה:
וכיון שהעלינו שהקרן קיימת לצורך שמירת המתים ממילא גם השכר והריווח שיעלה מהמעו' ג"כ יהיה לצורך זה ולפי הנראה באורך הימים יעלה שכר הרבה ויתרבה עד בלי תכלית גלל כן אמרתי לקולי ישמעו ואם לפני פר"מ הדבר הגון איעצם ויהיה אלקים עמו ועמהם מפירות הקרן סך ג' אלפים שנשתיירו יספיקו למדן צורבא מרבנן אחד אשר תורתו אומנתו דוקא ולא לחלקו לחלקים קטנים כדרכן במדינה זו שלא יהיה בו כדי נתינה אך יתנו כל הפירות לאיש אחד מופלא בתורה דוקא ויהיה למודו לתועלת נשמת כל הקברים בבה"ק וגם יאמר בכל ער"ח הזכרת לנשמתם בכלל ואעפ"י שאין לי ראיה לדבר זכר מיהו איכא דגרסי' פ"ק דב"ב ז' ע"ב ר' יהודה נשיאה רמי ארבנן פירש"י בנין החומות העיר ומסיק שם דלאו שפיר עביד דרבנן לא בעי נטירותא דכתיב אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו ת"ח הרי שהתורה נקרא חומה והוי שפיר שמירה להמתים וניחא להו בהכי וגם להחיים יהיה לשם ולתהלה ולתפארת שיתגדל ת"ח א' בקהלתם מהספקתם והפירות הללו הם קרן קיימת לעוה"ב והם קרני הוד כקרן פרה דרבי גלדי' כפירוש בעל תוס' חדשים ריש מס' פיאה ואמנם בתנאי יתנו שזהו רק כל זמן שלא יצטרכו חומה ולא יותן להם רשות לבנות חומות בנין כי הקרן לעולם קיימת לחומת בנין והפירו' יאכלו ענוים וישבעו יחי לבבכם לעד הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי בכל חותמי ברכו'. פרעשבורג יום ה' ט"ז מרחשון תקעה"ל. משה"ק סופר מפפד"מ: