שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן ה
שלום וכל טוב לתלמידי הרב המופלג כבוד מהו' ישראל דוד נ"י אשר דגלו פרוסה כסא על כסא הוראה בק"ק פיזונג יע"א.
הגיעני דברו פה בקרית חוצות והלכתי לנוח ולא להביא עלי אחריות דאחרים גם אין לי ספרים ככל הצורך, הנה ראיתי במכתבו העתק פסק אודת מצבת אבן על קבר שהיה כתוב בו שם קודש וציוה הרב שלא להעמידו על הקבר מפני שכתוב במסכת סופרים פ"ה שם שכתוב על האבן ישמט ויגנז ועוד האריך וכ' שלא שמעו לקולו ונשבר האבן כשרצו להעמידו ואפ"ה חזרו וקבעוהו בחשוקים של ברזל בל ימוט, אומר אני ברוך המקום שלא שיהה לעלבונו של ת"ת שמרדו ברבם ולא שמעו לקולו ולא היה שם ת"ח שנחלקו עליו ואיהו מרא דאתרי' ע"כ שקיל הקב"ה למטרפסי' דהני אינשי ונשבר האבן, אבל לדינא אלו הוינא התם הייתי שואל להרב המורה מה יענה במצבת קודש איש האלהים הרי"ף זצ"ל שנדפס סוף ס' נזיקין ושם כתוב ג' שמות קדושים אלקים שדי אל, ושם שדי בודאי א"א לכתוב בשום שינוי ודוחק לומר שהיה נכתב בכתב מאשיטא דמשמע אפי' בכה"ג אסור כדמשמע מש"ך ססי' רע"ו ועוד אם כדברי הרב הנ"ל מה הצריך הרמב"ם להאריך באסור ריקום פסוקים בטלית והעט"ז התיר על פרוכת וכלי קודש כמ"ש ש"ך סס"י רפ"ג תיפוק ליה דאסור בהנאה מיד ולאלתר כמ"ש הוא ז"ל דהאבן נאסר מיד בהנאה בתלוש ושוב אסור להעמידו ודוחק לומר דרמב"ם מיירי מפסוקים בלי שם קודש דגם זה אסור וכדמשמע ממג"א ססי' תרל"ח מ"מ משמע דפרוכת וכלי קודש אפי' פסוקים עם שמות הקדושים מותר.
גם מה שמשמע מדברי הרב הנזכר דאיכא איסור הנאה בכתבי קודש לא ידעתי איזה איסור הנאה יש בכתבי קודש כלל ורק משום בזיון ולאו אורח ארעא לאשתמושי הדיוט בהו וממילא נאסר בכל הנאת אדם אם לא לצורך כבוד שמים וכללא דמלתא שם הקודש הנכתב בכל מקום שהוא תופס מקומו ואהא כתב במס' סופרים נכתב על האבן ישמע ויגנז ומיירי שאין כאן חיבור דברים אלא כ' שם או קודש לה' ואפי' בשם הנכתב בפיסול בס"ת שנהגו עתה הסופרים לקודרו ולגונזו כמ"ש בס' בני יונה מ"מ מדקדקין לקדור עמו איזה תיבות לפניו ולאחריו כדי שיהיה לו שום משמעות חיבור אעפ"י שגונזין אותו כי אפי' במקום גניזתו גנאי הוא לשם הקודש אם גנזה בפ"ע בלי שום משמעות חיבור דברים וכי האי גונא בודאי יקדור ויגנז אבל המסדר דברים שיר ושבת להקב"ה או אפילו לשבח צדיק ביראת ה' וכדומה וכעין מצבת הרי"ף ז"ל אינו אלא ככותב פרשה בתורה, ומה לי על עצים או על האבנים או על הגוויל ומרע"ה כתב כל התורה על האבנים אלא זה אסור בכלי תשמיש כיון דאסור לאשתמושי בי' הדיוט כלל ואפי' טלית שאינו כלי תשמיש חשש הרמב"ם מליכנס בו לבה"כ או אחר שבלה יזרק, אבל לכתוב טבלא בשיר ושבח יהיה אבן או גויל מעשים בכל יום ואין כאן מיחוש ומכ"ש מצבת קבר דבדילי מיני' ולא יכניסו למקום הטינופת אין לנו לאסור כלל וכלל:
ופ"א נשאלתי מסופר אחד אם צריך לקדש בית אל ואז עדיין לא נדפס הספר בני יונה ואמרתי מסברא דאינו קודש דהרי חז"ל עשו יו"ט מגלת תענית ביום דאתבטלא אדכרתא מן שטרי' שהיה רגילין לכתוב שנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון ונמצא דהפורע שטרו משליכו לאשפה ע"כ בטלוהו, וק' אכתי מה יעשו בשטרות הנכתבים בעיר בית אל שצריך לכתוב שם העיר ומכ"ש גיטי נשים אע"כ איננו קודש מ"מ מוכח דבמ"ש כהן לאל עליון לא נאסר השטר בהנאה רק שחששו שאח"כ ישליכו לאשפה, אבל זולת זה אין חשש והיינו משום שהוא חיבור דברים ונכתב על דרך כבוד ד' והדברים ברורים לפע"ד:
ולענין השם שנכתב חציו על המטלית נהגו הסופרים לקדור איזה תיבות עמו ולדבק מטלית גדול שיוכתבו התיבות והשם עליו, ואין להאריך וה' שנותיו יאריך, או"נ.
יערגן יום ג' כ"ה מנחם קצ"ב לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ.