שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן שכח
יראה בנחמה בעיר ה' שמה ה"ה תלמידי הותיק הרב המופלג חרוץ בעל פיפיות כש"ת מו"ה וואלף ני' אבדק"ק לוגאש:
תמול שלשום הגיעני נעימות ימינו אודות הלנת המתים יום או יומים עפ"י פקידת המלכות יר"ה ורובם מתנוולים ואין רבים רוצים להתעסק בטהרה ולבישה אם יש להתיר לטהרו וללובשו מיד ורבים מתעסקי' בו ולהלינו אח"כ ולשנות מנהגם מאז לסמוך הטהרה סמוך לקבורה מפני שדרכו להתנוול ע"י פרש שעל פניו ממאכלות ומשקה רפואות:
הנה עיקר מנהג סיכה והדחת המת הוא במשנה מס' שבת ספכ"ג סכין ומדיחין וברמב"ם וטוש"ע סי' שי"א סעי' ז' ומשמעות כולם משמע שאין הדחה זו סמוך לקבורה היינו בין השמשו' דמ"ש אלא בכל שעה מהיום סמוך למיתה ממש ואע"ג שאין זה טהרה הנוהגת אלא הדחה בעלמא שהרי אין לזוז בו אבר בשבת מ"מ חזינן דמנהג ראשונים ומצוה היא להסיר לכלוך המת מיד סמוך למיתה שלא יהי' מוטל בבזיון וצלם אלקים יתבזה ח"ו ובס' חסידים סי' תק"ס כ' שהחסידי' רוחצים ידיהם סמוך למיתה דכתיב כן עומת שבא כן ילך מה ביאתו לעולם ברחיצה אף יציאתו ע"ש מ"מ עכ"פ יש סמך קצת לרחוץ מיד אחר מיתה עכ"פ וכ"ש כשהוא לצורך כבודו שימאסו העוסקים בטהרה ומלבוש יעיין מ"ש ש"ג שבד"מ סי' שי"א ומביאו מג"א שם ואך כשאין הקבורה רחוק ממיתה שפיר דמי להמתין עד שעת קבורה מטעם שדרכו לחזור ולהתנוול אך באופן שנשתנה עתה עפ"י פקידת המלכות י"ל לרחצו ולטהרו ולהלבישו מיד ולכרוך על המלבושים סדין ושוב כשיצא בלעו מפיו יחזרו וינקהו סמוך לקבורה ויסירו הסדין המלוכלך ההוא ומלבושיו ישארו נקיים ויסירו והחכם עיניו בראשו ויבולע מות לנצח:
פ"ב עש"ק חזון תקפ"ט לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: