שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן שז
שלום להרב המופלא בתורה כמו"ה דוד אב"ד דק"ק רעטי ני':
אחרי פנותי אמרתי להשיב על שאלתו אודות בכור שנתערב והמעשה הי' שהיהודי עשה סימן בבכור בצמרו שלא יתערב ומסרו לרועה נכרי בתוך עדרו והודיעו שזה הוא בהמת קדשים האסורה בגיזה ובהגיע שעת גז צאנו גזז הרועה את כל הצאן וגם הבכור וממילא שוב אין היכר וסימן בבכור והרי הוא נתערב בין כל העדר וגם הגיזה נתערבה בין צמר הרבה עוד זאת הלך הרועה וסירס הרבה מן הצאן וספק אם הבכור מן המסורסי' או מן התמימים ועתה נפשו בשאלתו מה לעשות תקנה למצוא היתר להפ"מ הנ"ל:
הנה בכאן יש לדון על ג' דברים (א') על תערובת הצמר הנגזז מן הבכור מחיים וזה אוסר בכ"ש כמבואר בש"ס דבכורו' כ"ה ע"ב לפי אוקמתא דרבה בר אבוה דפסק הרמב"ם כוותי' ובטוש"ע י"ד סימן ש"ח סעי' ד' ואין תקנה למכור כלו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו דחיישי' שמא יחזור וימכרנו לישראל כיון שהוא אי' דאורייתא והוא ודאי איסור שנתערב אם כן חיישינן שמא יחזור וימכרנו וגם אין תקנה בהשלכת הנאה לים המלח ויהי' מותר אפי' לישראל דז"א כיון שקדושת בכור אין לו פדיון אינו תופס דמיו וכל שאינו תופס דמיו אין מועיל השלכת הנאה וכל זה פשוט עיין ש"כ סי' ק"י סק"ב וסימן נ"ז סקנ"א ומג"א ר"סי תס"ז נמצא לפי האמור אין תקנה כלל להתיר הצמר שנתערב בה גיזי הבכור:
(ב) צריך לדון על הבעלי חיים התמימים שהם כולם ספק בכור תם וירעו כולם עד שיסתאבו ואם להתיר ע"י פירוש כבר ידוע פלוגתא ר"ת ור"י והראשונים והאחרונים כולם מלאים מזה ולפי פשטיות דעת הר"י וסייעתו אין שום תקנה להתיר ע"י פירוש ואך ר"ת וסייעתו המתירים קשה עליהם מש"ס ערוך ר"פ כל הזבחי' שנתערבו דכולם ימותו ופריך ונכבשינהו וניידינהו ותי' ש"ס גזירה שמא יקח מן הקבוע וזה קשה על ר"ת ותי' תוס' בחולין פג"ה דחומרא דקדשים שאני ובסנהדרין דף פ' תי' תוס' על הק' מטבעת ע"ז תי' אחר על ר"ת דדוקא בבע"ח הקיל משום שבידו לעשות בהיתר ע"י נכבשינהו א"כ לא גזרי' שיקח מן הקבוע דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ע"ש ומ"מ לא מתורץ בזה הקושי' מר"פ כל הזבחי' דמיירי בבעלי חיים דבידו לכבשם ולניידם ואפ"ה גזרי' שמא יקח מן הקבוע וע"כ קדשים שאני וא"כ הכא דבקדשים קיימינן כל אפין שוין דלא מהני פירש א' מהם דגזרי' שמא יקח מן הקבוע:
(ג) צריכי' לדון על המסורסי' על ידי הרועה והנה מעשה זה מספיק להתיר בכור לאוכלו במומו כמבואר בד"מ והובאו דבריו בש"ך סימן שי"ג סק"ו והשתא שספק בכור הוא הרי כולם נאכלים לישראל דאמרי' לכהן אייתי ראי' שזה בכור הוא חוץ מא' מהם שנותן לכהן משום גזל השבט מ"מ בכולם יש בהם ספק בכור ואסורים בגיזה ועבודה לעולם מיהו אפשר לדון בהם דין נכבשינהו לר"ת דלא אמרי' קדשים חמירי אלא תמימים ולא בעלי מומין אך מי יסמוך על ר"ת והרבה פוסקים חולקים כמבואר כל זה במקומו למעיין קצת ובשגם אין זה סברא ברורה כ"כ דלא שייך חומרת קדשים בשהוממו לענין גיזה ועבודה:
ואמנם כל הנ"ל אי הי' ברור לנו שנתערב בכור בין העדר וכן גיזי בכור בין הצמר אך הא לא ראה ישראל שעירב בכור בין העדר רקשהרועה אומר כן ודברי הגוי הזה אינן אלא דברי תמה לומר ששינה מה שצוה לו בע"הב שלא יגזוז ולא יעבוד בזה ומה הי' לו להרועה ששינה מדעת הבעלים והנה בלא"ה נמי ידוע כי עכו"ם אינו נאמן לא להתיר ולא לאסור ולעולם אמרי' דבריו שלו כמאן דליתא כמבואר בדוכתי טובא ובש"כ סי' קכ"ז ססק"כ יע"ש וא"כ לא מבעי' הצמר דמאן לימא לן שעירב גיזת הבכור בתוכו דלמא לקח הגיזה לעצמו אלא אפי' העדר אע"ג שאנו רואין יתרת שמספר הצאן הגזוזי' הם כמו שהיו עם הבכור מ"מ כיון דמסלקינן דברי העכו"ם כמאן דליתא ואז אלו היינו מוצאי' העדר כך כמו שהיא עתה ולא הי' כאן מי שהגיד לנו מה שנעשה עם הבכור הי' מסופקים לומר עכ"פ דלמא הבכור אזיל לעלמא והאי אחרינא הוא שהרי קמן שהנחנו בצמרו ומצאנוהו גזוז ועוד אפשר נמי שהנכרי החליף הבכור באחר ונהנה מן החליפין שהחליף רזה בשומן או נחש ינחש בו הואיל והוא בהמת קדשים כדרכם של עכו"ם ולא נתערב בכאן שום בכור לעולם ומידי ספיקא לא נפקא ונהי דס"ס לא הוה דלומר על כל א' שמא לא נתערב בכור כלל ואת"ל נתערב שמא אינו זה דהרי אינו יכול להתהפך דכשתתחיל שמא אין זה בכור ואת"ל הוא בכור שוב לא תוכל לומר שמא לא נתערב וזה פשוט ולא שייך לומר כאן שאינו צריך להתהפך מפני שצריכי' לדון תחלה אם הי' כאן בכור או לא ז"א דבודאי הי' כאן בכור וצריכי' אנו לדון עליו וא"כ בעי' יכול להתהפך והך ס"ס אינו מתהפך מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ונוכל לצרף לקולות אחרות כאשר יתבאר:
ולא מבעי' הצמר שנוכל להתיר ע"י שימכור כלו לנכרי חוץ מדמי גיזת הבכור מה תאמר שמא יחזור וימכרנו לישראל זה לא חיישינן כיון דאיכא ספיקא בלא"ה אם יש כאן תערובו' בכור כלל וכה"ג כ' הש"ך סי' נ"ז סקנ"א ועוד נ"ל מהיות טוב אל תקרי רע ע"כ קודם מכירה לנכרי ישליך גם דמי גיזה א' לים דהאיכא הראב"ד וסייעתו דס"ל דזה מועיל אפילו באיסורים שאין להם פדיון ולדידי' מותר אח"כ לישראל להדי' א"כ עכ"פ נוכל למוכרם אח"כ לגוי חוץ מדמי איסור שבו מה תאמר שמא יחזור וימכרנו לישראל ז"א דלמא הלכה כמ"ד דמועיל השלכת הנאה וא"כ הי' מותר להדי' לישראל ואת"ל אין הלכה כהך מ"ד מ"מ דלמא אין כאן תערובו' גיזת בכור כלל ואת"ל יש כאן דלמא לא ימכרנו לישראל וכל כה"ג שרי לפענ"ד בלי פקפוק ומ"מ נמצא מפסיד שיעור ב' גיזות א' מה שמשליך לים ואחד מה שמוכר לנכרי חוץ מדמי גיזת הבכור וק"ל:
אמנם למצוא קולא באותן שהוממו להתירן בגיזה ועבודה הי' נראה לי על א' משני אופני' או שיתן א' מהם לכהן כדינו והכהן ישחטנו ויאכלנו כי מצוה עליו לאכלו ולמהר המצוה עדיף ומכיון שנשחט זה הותרו כולם בגיזה ועבודה כמו נפל א' מהם לים או נאכל א' מהם דתלינן דאיסורא נפל או נאכל ואע"ג דדוקא נפל בדיעבד אבל הפיל בידים לא משום דאין מבטלין איסור לכתחלה מ"מ הכא אין עושה להדי' כדי לבטלם רק שהכהן אוכל את שלו כמצותו ואינו מחוייב לעכבו דהא לכל הפחות מחויב לאוכלו בתוך שנתו עכ"פ וא"כ אינו עושה כדי לבטל וממילא הותר כל העדר וכ"כ להדי' ב"הז בפ' התערובות גבי ימותו כולם כיון שמצוה להמיתם הותרו כולם ע"ש ומצורף לזה דאיסורו קל מפני שאין אנו מאמיני' להעכו"ם כלל שנתערב בתוכו שום בכור וכנ"ל אלא שלפ"ז לא יגזזו הנותרים אלא שנים שנים ולא אחד אחד כמבואר בש"ס דזבחי' גבי אם קרב ראש אחד מהם וכו' וכן הוא בש"ע סי' ק"י סעי' ז' יע"ש:
והאופן השני הוא שבלא"ה איכא ספיקא אם נאמין להעכו"ם א"כ בואו ונסמוך על הרמ"א סי' ק"י סעי' וי"ו להפריש כולן ביחד שלא ישארו הקביעות במקומם ואז מותר אפי' פירש בפנינו ויקח הנפרשי' אז ומותרים לגוז אפי' אחד אחד אף ע"ג שחזרו אח"כ לקביעותן כמ"ש הש"כ שם רק שנים האחרוני' יהיו אסורים ולזה יצורף ההיתר דלעיל שישחט א' מהנפרשים ועי"ז נימא דהנשחט הי' הבכור ועי"ז הותרו גם שנים האחרוני' וגם הוא צירף קולא שנוכל לסמוך על הך דרמ"א והיינו ע"י ג' קולו' (א') ספק אם הי' כאן תערובת בכור כלל דלמא אזיל לעלמא (ב') שמא הוא אותו שנאכל (ג') הרי נעקר כל הקביעות ממקומו ונימא כל א' מרוב התירא פריש:
אמנם התמין הנשארים אם הם מיעוטין והרוב נסתרסו י"ל איסורא ברוב המסתרסים הי' וכל התמים מותרים להדיא ואע"ג דהך דאיסורא ברובא אשתייר אתמר פ' כל הזבחים גבי טבעת של ע"ז ושם לא נאמר אלא להתיר התערובת השני ולא להתיר המיעוט להדיא מ"מ הרי כ' רשב"א בתה"א דש"ס מיירי בפירש בפנינו וגזירה שמא יקח מן הקבוע לכן לא התירו אלא תערובת השני אבל פי' שלא בפנינו מותר המיעוט להדיא ורא"ה דפליג התם היינו משום דס"ל כהר"י דגם בפי' שלא בפנינו נמי גזרי' שמא יקח מן הקבוע וכל זה שייך אם באנו להתיר מכח פירוש דנימא מרובא פריש אזי יש לגזור שיקח מן הקביעות להדיא אבל הכא נאמר איסורא ברובא בעלי מומין אשתייר והותר המיעוט בלא פירש כלל בהא כ"ע מודים דהמיעוט מותר ועוד כיון שנסתרסו קודם שנודע התערובת ה"ל פירש קודם שנולד הספק ולא גזרי' שמא יקח מן הקבוע ומה"ט נמי לק"מ מהא דאי' התם אם נפתחו מאה חביות לא אמרי' היתרא ברובא ע"ש בש"ס דהתם אחר שנודע התערובו' ומטעם מרובא פירש א"כ דין הוא שהאחרוני' אסורי' משא"כ הכא כשנודע התערובת מיד מצאנו רוב מסורסים ומיעוט תמים אמרי' הבכור הוא מהמסורסים:
אך אם המסורסים הם מיעוטין או חציין ואידך הם תמים לא שייך היתר הנ"ל ע"כ נ"ל דאם יעקרו כולם ממקום קביעתם יש להתיר עפ"י הדרך שכתבתי לעיל גבי בעלי מומין ואין לומר הא מבואר ר"פ כל הזבחים דלא שייך היתר זה דבקדשי' חיישי' שמא יקח מן הקבוע לזה י"ל האמת שכן דעת תוס' פג"ה אבל בסנהדרין פ' ע"א כ' כל היכא שיכול לעשות בהיתר ע"י נכבשינהו וניידו ליכא למיחש שיקח מן הקבוע ועמ"ש ב"ח שבש"כ סימן ק"י סקל"ז ולדבריהם צ"ל הא דאמרי' ר"פ כל הזבחים גזירה שמא יקח מן הקבוע אע"ג דיכול לעשות בהיתר י"ל משום דעכ"פ ב' האחרונים ישארו באיסורם משו"ה חיישי' שיקח מן הקבוע אף על גב דגם זה יכול לעשות בהיתר דלאחר שהפריש כולם יקח א' מהמפורשים ויאכלנו ואח"כ נאמר דאיסורא נאכל ויהיו גם ב' האחרוני' מותרים וא"כ מ"ט גזרי' שמא יקח מקבוע [אף על גב דפר"ח כ' דזה הוה תרתי דסתרי מ"מ אין זה מוכרח ועיין בש"כ סי' ק"י ס"ק ל"ז] י"ל דכ"ז למאי דקיי"ל כר"א אם קרב ראש א' יקרבו כל הראשים כולם אך מתני' ר"פ כל הזבחי' לא אתי' כר"א כמבואר בזבחי' שם דף ע"ד ע"א ע"ש ומשו"ה לתנא דמתני' שנים האחרונים אסורים ומשו"ה גזרי' שמא יקח מן הקבוע משא"כ לדידן יש להתיר אפי' בקדשי' ע"י נכבשינהי כנ"ל [ובזה י"ל גם הטור שפסק בסי' ק"י בבע"ח שנתערבו דלא כר"ת חוץ מבספק דרוס' מפני שהוא ספק בלא"ה מקיל כר"ת כ"כ מהרש"ל ביש"ש אמנם גבי א"וב שנתערבו פסק כשאלתות דנכבשינהו וניידו ולפי הנ"ל י"ל ר"י נמי ל"פ על ר"ת אלא באיסור אכילה דאכתי איכא למיחש שמא יקח משנים האחרונים טרם נאכל הראשון שפירש דזמן רב צריך לאכול בהמה ואפי' עוף שלא ישאר ממנו מאומה ואפילו טעם הנשאר בכלי שצריכי' לדון עליו אבל לענין א"וב שאינו אלא איסור שחיטה ומשנשחט הראשון שוב מעיקר הדין הותרו כולם מודה הר"י לר"ת או לכל הפחות הטור הכריע כן וא"ש] ומצורף לזה הספק שמא לא נתערב בכור כלל ולא נאמין להגוי:
ומ"מ יותר טוב אם לאחר שפרשו אחד א' ע"י הנ"ל אם אפשר להפיל בהם מום ע"י נכרי אף ע"ג שאסור לעשות מום בבכור ואמירה לנכרי נמי אסור מ"מ הכא שנתיר לאכלם אפילו תמימים טוב יותר לגרום להם מום מובהק ע"י נכרי ונאכלם אח"כ במומן ממה שנבוא לנגוע באכילת קדשי' תמימים בחוץ אע"ג דמן התורה כבר נתבטלו מ"מ כל מה שנוכל למעט באיסור עדיף טפי ומיראי הוראה אני. ומה הוא מום מובהק יעויין סי' ש"ט בטוש"ע וכל מום צריך שיראה לשלשה בני הכנסת ולא יותר על פי יחיד כל זה מבואר והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: