שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן שב

שלום לידידי הרב החרוץ המופלג המא"הג כמהו' אברהם אולמאן ני' אב"ד דק"ק סאבאטקע יע"א:

ע"ד ודאי בכור שנולד לישראל בעדרו ולא עשה לו שום תקנה לפוטרו מבכורה ושלחו לכהני העיר ולא רצו לקבלו ולטפל בו אם יש לכוף לכהנים או לא ומעלתו צלל במים אדירים במ"ש בזה בטוש"ע י"ד סי' ש"ו וטו"ז וש"ך שם וממש לא הניח מקום והיות שדברי הפוסקים קצת סתומים וצ"ע כאשר נתעורר מעלתו ע"כ אברר הדין במקורו וה' עמנו. במס' ביצה כ"ז ע"ב ההוא גברא דאייתי בוכרא לקמיה דרבא פירש"י כהן הי' ודחה את גרמת לי שנחשדתם על הבכורים מפני טורח גדול והיציאה שהוטל עליו שישראל אינו מטפל בו אלא ג' חדשים ונותנו לכהן עכ"ל וכ' הג"א מא"ז שמעי' מפירש"י כו' לא רצה הכהן לקבל אלא אמר לישראל שיטפל בו עד שיעלה בו מום ואחר כך יתנולו דכייפי' לכהן ע"כ שיקבל אותו ויטפל בו עד שיפול בו מום עכ"ל פי' דאי לאו דכייפי' ליה אפי' נימא איסורא עביד אי אינו מקבלו ומשום איסורא קבלו מן הישראל מה"ת נחשידנו שיפיל מום בבכור ויעבוד איסורא רבה הלא טוב הי' לו למיעבד איסורא זוטא בשב ואל תעשה שאינו אלא מדברי קבלה שחתם ברית הלוי מלמיעבד איסורא רבה דאוריי' להטיל מום בבכור אע"כ כייפי' לי' ע"כ ושפיר נחשד הואיל וקשה טיפולו הטיל בו מום:

אך צריך להבין מנ"ל לרש"י דוקא מחמת טיפולו נחשדו ולא נימא כפשוטא מפני ריוח ממון שיאכלנו במומו ולפ"ז אפי' אי לא כייפי' לי' נמי נחשדו ולכאורה י"ל דלמאי דקיימא לן כר"נ במס' בכורות ל"ה ע"ב דלא נחשדו ישראל על ספק בכור שנולד ביד ישראל שבעלי' מעידים עליו ובודאי צ"ע וכי ישראל עדיפי מכהנים מ"ט לחשוד כהנים טפי מישראל אע"כ לא נחשדו ישראל משום ריווח ממון וכי היכי דמהימני על עצמם על כל איסורי תורה ואך הכא משום טיפולו והוצאתו מרובה הוא דנחשדו וישראל בספק בכור נהי אי כבר נפל בו מום מותר לישראל להחזיקו לעצמו ואפי' תקפו כהן מוציאים מידו לרוב הפוסקים השתא דלא נפל בו מום אין הישראל מחוייב בטיפולו וכמ"ש הפרישה סי' שי"ג בשם תשו' הקדמונים דמימר אמר ממ"נ אי קדשים הוא לא עלי דידי רמי' ואי חולין הוא מי יכפני לטפל בו ולזונו וצ"ל אפי' נימא דגם הכהן א"צ לטפל בו כאשר יבואר לקמן אי"ה מ"מ הישראל עכ"פ אינו חייב לטפל בו ואם כן אינו חשוד משום ריווח ממון שיטיל מום בספק קדשים ע"כ נאמן על ספק בכור וממילא מוכח הא דכהן אינו נאמן על הבכור ואפי' על ספק בכור משום טיפול הוא ושכופין אותו לטפל בו אפי' בספק בכור ולפ"ז הא דתנן במשנה שם ל"ה ע"א דאפי' משום הנאת לגימא או משום גומלין חשוד להעיד שקר התם אחר שכבר הנחנו שבעליו הכהנים חשודים מטעם הנ"ל וצריך מי שיעיד עליו אם כן אותו העד צריך שלא יהיה נוגע בדבר אפי' על צד רחוקה ונפלאה דאל"ה ה"ל נוגע ובעל דבר אבל אי לאו דחשידי הבעלים מפני טורח הטיפול לא היו צריכים לעדות כלל ולפ"ז הא דאמרי' התם רועה כהנים בישראל חשוד אף על גב דהבעלים ישראלים ולא חשידי דמשום טורח טיפול ג' חדשים לא חשיד והרועה הכהן אין עליו טורח טיפול ולא מזונות ואפ"ה חשיד הרועה הכהן לחד מ"ד וצ"ל לפי הנ"ל משום דמימר אמר לא שביק לדידי ויהיב לאחריני נמצא אי שלמי יומי טיפול דישראל יתנו לרועה הזה שהוא כהן וכופי' אותו לקבלו ושוב יהיה טיפולו ומזונות על הרועה ע"כ נחשד להטיל בו מום כצ"ל לר"נ ואף על גב דר"ח התם פליג וס"ל אין הישראל נאמן על ספק בכור ואם כן ע"כ ס"ל לר"ח דאפי' משום הנאת ממון חשוד מ"מ פירש"י הכא משום טיפול דהלכתא כר"נ ורבא הוא תלמידו ובתראה הוא לא בעי רש"י לפרש לבר מהלכתא על כן פירש"י משום טורח טיפול נחשד ובזה הרוחנו הא דלא פירש"י כן לעיל בדר' אמי בד"ה ובי"ט שאלי קמשאיל כו' ע"ש והא"ש דאין הכרח דאולי' ר' אמי ס"ל כר"ח דמשום ריווח ממון נמי חשיד אבל לרבא דהוא בתרא מפרש אליבא דהלכתא ומוכרח מזה דכופין וכהא"ז שבהג"א וכן דעת מהר"מ מר"ב ורא"ש וטור:

אך מהרי"ל בתשובה סי' ר"ד והיא מועתק' גם כן בכתבי מהרא"י סי' קס"ו רמי דברי א"ז אהדדי דפסק דאין כופי' הכהן ומשני דהג"א מיירי שהכהן רוצה לקבלו עכ"פ אחר שיומם ע"כ כופי' אותו מיד ולאלתר לטפל בו אבל אם אינו רוצה לקבלו כלל אין כופי' לטפל בו ודבריו תמוהים מי הטיל על הכהן חיוב טיפול אטו באורייתא דמשה כתיב אלא כיון שמחוייב לקבלו משום בזיון מתנות ומבזה עטרה של מלך הכבוד ית"ש שעיטרם בכתר כהונה וממילא כיון שכופי' אותו לקבלו ממילא מזונותיו עליו אבל אי נימא שאין כופי' לקבלו איך יתחייב במזונות ואם כן איך יתרצו דברי הא"ז לתלות ברצון הכהן אם ירצה לקבלו והש"ך סי' ש"ו ושארי אחרוני' הבינו דדברי חילוקו של מהרי"ל נאמרו בספק בכור אבל בודאי בכורים אין חילוק דלעולם חייב בטיפולו וצ"ע אם באנו לחלק בין ודאי לספק ה"ל לתרץ בקיצור דא"ז מיירי ברוב בכורי זמנינו הניקחים מהנכרי שהם ספק בכור אין כופי' והג"א בביצה קאי אודאי בכור כופי' אלא שכבר כתבתי לעיל אי סלקא דעתך דאספק בכור אין כופי' יהיו כהנים נאמנים על ספק בכור כיון שאם רצה שלא לטפל בו רשאי ומשום ריוח ממון לחוד לא נחשד ואם כן כל הנ"ל צ"ע לכאורה:

והנלע"ד נהי בודאי בכור אם אין הכהן מקבלו מבזה מתנות ה' ומשחית ברית הלוי וכופי' אותו לקבלו ולטפל בו מ"מ בספק מתנות כהונה אין כאן שום בזיון דאפי' למאן דאמר תקפו כהן אין מוציאים היינו אם ירצה לתוקפו ולזכות בו ה"ל ככל ספק ממון אבל אם אינו רוצה לקבלו ולטרוח בו מספק כי אולי חולין הוא ואין כאן שום מצוה בטפולו ואיננו עושה משום שמבזה מתנת ה' בשלמא כשיודע בודאי כי ה' שלחו לו והוא אינו רוצה לקבלו ה"ל מבזה אבל זה שאינו רוצה לקבלו משום שהוא מסופק ואינו עושה משום בזיון אין כאן אפי' ספק איסור ומותר לו לכתחלה שלא לקבלו מפני שאיננו עשה דרך בזיון והשחתת ברית הלוי:

אך כבר כתבתי לעיל שגם הישראל בעליו אינו צריך לטפל בו אפי' נימא בבכור ודאי ואין כהן מזומן לפניו צריך לטפל בו עד שיבוא כהן ויקיים מצות נתינה מ"מ הכא בספק בכור מי יכריח הישראל לטפל דיאמר דלמא חולין הוא ואני מפקירו ואיני רוצה בטיפולם ואפי' קודש הוא יטפלו בו שבט הכהנים וכן נראה מדברי תשובת קדמונים שבדרישה סי' שי"ג הנ"ל וכיון שגם הכהן אינו חייב לטפל בו הרי יתבזה בשוקי ובראי וישחקו בו תינוקות ולבסוף ימות ברעב או יזיק רבים וידי כל שליט ביה ואיכא בזיון קדשים דחמיר טפי מן התורה מחומרא דמבזה מתנו' כהונה ועיין מס' ע"ז י"ג ע"ב ואמנם את מי נכוף וכי על כהן הזה מוטל בזיון קדשים דבכור הזה שמוטל על כל השבט ואת מי נכוף ע"כ ודאי איסורא עביד הכהן במה שאינו מקבלו לא משום השחתת ברית הלוי כי כבר כתבתי שאין השחתת ברית במאי שאינו מקבל מספק אבל איכא משום בזיון קדשים מספק איסורא אלא שלא נוכל לכוף אותו שיקבלנו הוא דוקא דזה מוטל על כל השבט אך כל זה אם אינו רוצה בו כלל אבל מכיון שאמר שרוצה בו לכשיפול בו מום וכבר הפריש עצמו מיתר הכהנים ואסור לו לגרום לו בזיון קדשים וע"כ כופי' אותו לטפל בו וזה דומה קצת למאי דאמרי' בעלמא הכישה במקל נתחייב כיון שהתחיל אינו יוצא מת"י ה"נ דכוותיה כיון שעשה עצמו מכירי כהונה לבהמה זו שרוצה בה לכשיפול בו מום שוב החיוב מוטל עליו טפי שלא להביא ספק קדשים לידי בזיון והשתא כל דברי חכמים קיימים דבודאי בכור לאו ברצונו תליא דלעולם כופי' משום השחתת ברית הלוי ואמנם בספק בכור דליכא משום השחתת ברית אם אינו מקבלו כלל ליכא שום כפי' ובהא מיירי א"ז בסתם רוב בכורים בז"הז דספק הוא ואין כופי' אך אם רוצה לקבלו ומכ"ש שכבר קבלו שוב אינו יכול להפטר ממנו וכופי' שיטפל בו ומשו"ה חשוד על ספק בכור שהוא כבר בידו והן הנה דברי הג"א דביצה דבין ודאי בכור אפי' לא קבלו מעולם ובין ספק בכור שכבר גילה דעתו שרוצה בו חייב להטפל בו ונחשד עליו וא"ש הכל בעזה"י:

והנה אם פשעו הבעלים ולא מכרו לגוי קודם שיצא לאויר העולם לפוטרו מבכורה נחלקו בו בתשובת אחרוני הראשונים בתשו' מהרי"ו ומהרא"י סי' קס"ח ותשו' חו"י וזקנו של חו"י בתשו' חוט השני יש אומרים כל שפשעו הבעלים אין הכהן מחוייב לטפל וי"א דוקא נתכוון להקניט הכהן ועשה להכעיסו אבל זולת זה כופי' ואני הפעוט אכריע דודאי כל שפשעו הבעלים ולא עשו טצדקי למיפטרה מבכורה מחוייבי' מקנס דרבנן שגרמו להכשיל בקדשים אך מ"מ לא מפני זה יפטור הכהן מחיוב קבלת מתנות כהונה ושלא להשחית ברית הלוי ואם זה הישראל חטא וחייב קנס חכמים מה לו לכהן בזה ואם א"א לכוף הבעלים עכ"פ כופי' אותו לקיים מצותו שלא לבזות מתנות כהונה אך אם אפשר לכופם לבעלי' עד שנכיף את הכהן לקיים מצות יותר ראוי לכוף את הבעלים לגדור גדר בפני הפושעים ופטור הכהן ומ"מ איסורא דעביד עביד אך אם מכוון להקניט את הכהן הרי אין זה כמבזה מתנת כהונה אם אינו מקבלו דלמשחה ולגדולה ניתנו לכהני' ולא להכעיס' ולבזותם בזה ומצוה עליו שלא לקבלו שלא ירבו להתל בכהנים ומתנתם כעין דמות מ"ש תוס' בעבודה זרה נ"ח ע"ב ד"ה כ' הר"י א"ז ע"ש ובכגון זה כופים הישראל לטפל בו אפילו בספק בכור משום ספק בזיון קדשים ובכזה נלע"ד הישראל הלז חשוד על הבכור הזה שיטיל בו מום מפני שטיפולו עליו על כרחו:

והא דפירש"י בביצה הנ"ל דההוא גברא דאתא לקמיה דרבא כהן הוה הא אפי' בישראל משכחת לי' כנ"ל ועוד בלאה"נ מקשה מהר"מ שיף הביאו מעלתו דלמא ישראל הוה ולא משום דחשוד אלא שיולי שייליה אומר מותר וטעה בדין הי' ולק"מ דהא קיימא לן בכורות ל"ו ע"ב אין רואים בכור ישראל אא"כ כהן עמו פי' שיתננו לכהן מיד והשתא דרב אמי בביצה כהן הוה וגם רבא לשיטת רש"י חולין קל"ג ע"א כהן הוה מ"מ אותו כהן המתיר הבכור לא יתננו לו במתנת כהונה אלא לכהן למיזבן מיניה בשרא אסור משום דאשומא מזדבן ברפא"ט מכ"ש שיתננו לו במתנת כהונה דאסור והתם משמע דההוא גברא לחודא אתא ולא היה כהן אחר עמו ע"כ פירש"י כהן הוה וק"ל:

והנה מבואר בפוסקים דמותר למסור בכור לשומר גוי ועיין סי' שי"ג וש"ך סק"ו אך בתשו' מהרי"ל בדברי השואל סי' ר"ד מבואר דאין למוסרו לרועה דכ' וז"ל והוא הניחו ביד הרועה אצל בהמות אחרים והפקיד העליל עליו בזה שלא עשה כדת משה וישראל שהיה לו לרעותו לבדו וכן מנהג אבותינו מעולם בק"ק פפ"ד שרועי' הבכורות על הקברות ושוכרים משרתים ושומרים וזני' אותם ומדוע לא מסרום לרועי דמתא אלא ע"כ נזהרים מזה ומיהו טעמא בעי ונ"ל דבש"ע מיירי למוסרו לשומר גוי בפ"ע בלי בהמו' אחרות ולא חיישי' שיפיל בו מום שהרי יפסיד לעצמו שכר שמירתו אבל עם בהמות אחרות קרוב לודאי וממש א"א מבלי שירביע הפרות וה"ל כעשה כן בכוונה אפי' להטלת מום הוה חיישי' אי לאו דגוי חס על שכירתו מכ"ש דניחש להרבע' דממילא ולטובת הגוי וה"ל כעבודה בקדשים ומיהו לפמ"ש משנה למלך פ"א ממעיל' ה"ט שהזכיר מעלתו דליכא איסור אלא בבהמה הנרבעת שהזכר עולה עלי' וא"כ לא שייך איסור רביעה בבכור אלא כשהזכר עולה עליו ונרבע זכר מזכר [ועיין לקמן סי' ש"ה בביאור דברי המ"ל] וא"כ נהי דאי עביד הכי איכא איסורא אבל למה ניחוש לזה שלא למוסרו לרועה עם שארי בהמות וצריך עיון:

היוצא מדברינו בנידון שלפנינו שהוא בכור ודאי ולא כיונו הבעלים להקניט לכהנים אף על גב דראוי לכופו ולקנסו מ"מ אי אלמא הוא וא"א לכופו ראוי לכוף לכהנים לטפל בגידולו אך מפני דרכי השלום נ"ל המתיר למוסרו לרועה נכרי ולהודיעו שלא יניחו לעלות על הפרות ושיפסיד שכרו עי"ז מצורף לסמוך על דברי משנה למלך הנ"ל וגדול השלום בשגם שלא נמצא איסור מסירה לרועה אלא משמע מלשון הרב השואל במהרי"ל ע"כ המקיל לא הפסיד הנלע"ד כתבתי בחפזי וחתמתי שמי פ"ב יום ד' אדר תקפ"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפ"דמ: