שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רצט
ברכת השנים דשנים ורעננים לי"נ הרב המופלא הותיק מה"ו חיים אב"ד דק"ק וואשאן ני':
אודת שאלת חכם באשה שהפילה אשתקד בליל צום כיפור סליחתינו ומחמת טרדת היום לא עיינו בו כל הצורך אם הי' בה שפיר כדי לפטור הבא אחריו והשתא הכא ילדה בן קיימא ונסתפק מעלתו אם חיי' בפדיון או לא ולא נעלמה ממעלתו דברי רמ"א בהגה' י"ד סי' ש"ה אלא שנסתפק בדברי הח"צ סי' ק"ד והאריך מעלתו:
וכי יש גמגומים בדבריו מ"מ לאפס הפנאי אקצר ועולה רק במה שנוגע לגוף הדין וממילא ימצא סתירה על דבריו וה' יעזרני לכוון ההלכה אל האמת:
שרש ומקור דברי הרמ"א הלקוחים ממהרי"ק וגם דברי החכם צבי סי' הנ"ל הם בנויים על דברי ריב"ל שבש"ס נדה י"ח ע"א ושם כ"ט ע"א עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל דרוב נשים בני קיימא יולדות והנה ע"כ צריך לומר דהאי רוב לאו רוב מעליא הוא מדפריך הש"ס י"ח ע"ב דלחשבי' התם הך דריב"ל והתם הא כ' התוס' ד"ה למעוטי וכו' לחד שינוי' דלא מייתי אלא מה שאינו רוב גמור ואם כן ע"כ הך דריב"ל נמי לא הוה רוב גמור וטעמא נ"ל משום דאף על גב דרוב נשים מתעברות ויולדות מכל מקום רוב המתעברות בן קיימא יולדות והך הואיל והפילה אתרע לה רובא ואימא רוח הפילה וצריכים לדחוק דעכ"פ גם רוב המפילות מאותן המיעוט מפילות עכ"פ ולד ומיעוטן מפילות רוח יהיה איך שיהי' ה"ל רוב גרוע ואתי שפיר דפריך דלחשבי' נמי לדריב"ל בהדי מקומו' שהלכו אחר הרוב:
ובזה ניחא נמי בש"ס נדה כ"ט מוקמי' לדריב"ל דוקא בשהוחזקה עוברה ולא זולת וקשה אמאי הא רוב מעליא הוא דרוב נשים מתעברות וסמכי' ע"ז ביבמות גבי האשה שהלכה ע"ש והתם לא הוחזקה עוברה כלל ואפילו הכי סמכי' אהך רובא ולפי הנ"ל אתי שפיר דהתם לא הפילה ולא אתרע רובא מה שאין כן הכא ה"ל רוב גרוע כיון שהפילה ולכן אי לאו דבלאו הכי כבר הוחזקה לנו נמי בחזקת מעוברת לא הוה אזלי' בתר רובא ומדספיקא לא נפקא ומשום כן מחמרי' במתני' שתשב לנדה אבל מה"ת לאכול קרבנה אבל אי הוחזק' מעוברת מהני לנו החזקה עכ"פ לצרף לאלומי הך רובא דמתעברת ונאמר שהפילה ולד וקרבנה נאכל:
וממילא מובן דהך הוחזקה לאו היינו בהיכר עובר של ג' חדשים דאם כן חזקה דאורי' היא כמבואר בנדה ט' ע"א גבי הגיע וסתה בימי עיבורה מהו יע"ש אלא הכא לא אמרי' הוכר עוברה אלא הוחזקה עוברה ור"ל שכבר הי' בה סי' מעוברת שפסק לה האורח הראוי ושארי סי' שעי"ז הוחזקה מעוברת בשכינותי' דכה"ג חזקה בעלמא ומצינו חזקות בכה"ג שעל ידי דבורי אנשי' בעלמא וסברותם כגון הוחזק' נדה בשכנותה וכגון הוחזקה נחלה באותו שבט דסוף פ' מי שמת וה"נ דכוותיה:
וצריכים נמי לומר דיש כאן עכ"פ חזקה מנגדת להרוב דהא לעיל י"ח לא מייתי ר"י כ"א רוב שחזקה מנגדתו וכמה שכ' תוס' שם ד"ה הלך אחר הרוב וכו' ואם כן הא דריב"ל דמייתי הש"ס התם ע"כ נמי בהכי מיירי וצריכים נמי לומר דליכא תרי חזקה דאם כן להריב"ש וסייעתו לא אזלי' בתר רובא נגד ב' חזקות וכבר הארכתי בזה בתשו' אחרת [וע"ל סי' כ"ה וקס"ז] וע"כ נ"ל דהכא איכא חזקה נגד הרוב שהאשה בחזקת שהוכשרה לקדשי' בלא קרבן אבל אין חזקה להשפיר דמוקמינן ליה בחזקת מעיקרא שלא נתרקם כמו שהיה בתחלת הוייתו מבלונית ודם דז"א חזקה אדרבה כיון שנבעלה ונעשה בה מעשה הראוי לגרום העבור ורוב נשים מתעברות והטפה מתרקם והולך מתרקם והולך אזדא ליה חזקתו דמעיקר' וגריע טפי מחס' ואתאי דגבי מקוה ולא אשתייר כאן רק חזקה א' שהאשה בחזקת שלא מתחייב' בקרבן:
ולא מיבעי' בסתם נשים אלא אפי' במבכרת נמי דאיכא למימר עוד אוקמא אחזקה שלא נפטר רחמה עדיין מעולם והדר ה"ל תרי חזקה מ"מ נ"ל כיון שעכשיו אין אנו דנין על פדיון הבכור רק על קרבן וטומאה ולזה אין חילוק בין פטר רחם לולד השני ע"כ לא מצטרפת חזקה זו להכא:
והמהרי"ק שרש קמ"ג כ' דשפיר שהעידו הנשים שלא הי' מרוקם כדינו נהי דלענין חומר כרת דנדה כ' הטור דלא סמכי' אבקיאתנו לבדוק שפיר מ"מ לענין חיוב פדיון פשיטא שמחייב וכ' הח"צ סי' ק"ד דבלא בדקו כלל דפטור מפדיון דהא אפי' מביאה קרבן ונאכל אלא מיירי מגוני דידיה שראו הנשים שלא הי' מרוקם ורק משום שאין אנו בקיאי' אם כן בכ"הג די להחמיר בנדה ולא להקל לפטרו מפדיון אלא שהח"צ חזר והקשה על זה הא דאין אנו בקיאי אינו מחומרת הטור אלא גם בימי התלמוד כבר אמרו מעולם לא דכו שפיר בנהרדעי בנדה כ"ה ואם כן ה"ל בדיקת הנשים כנפל למים ופטור מפדיון דספק ממון לקולא אלו תוכן דברי הח"צ:
ולפע"ד אפי' אי הוה ספיקא דבעלי התלמוד מ"מ כיון שלמראה עינינו לא נתרקם הדר נתחזק חזקה שניה דאוקמינן אחזקיה שמעיקרא נתהוה בלא ריקום ותו לא שייך לומר אתרקם ואתא כיון שעכ"פ לא היה ריקום כראוי שאלו כן היה ניכר למראה עינינו וכיון דאיכא נמי חזקת הגוף דלא נפטר רחמה מעולם ה"ל ב' חזקות נגד הרוב בשגם שהרוב גרוע בלאו הכי והחזקות אלימי דחזקת הגוף אלים טובא כמבואר בפ' המדיר בסוגי' דמומין אם כן דין הוא להוציא ממון נגד ב' חזקות כאלו ויעיין מה שכ' הרז"ה ריש פ' האשה שנתארמלה ומשום הכי ס"ל למהרי"ק להוציא ממון ומ"מ משום חומרא דנדה תשב נמי לנקבה שבועיים משום חומר כרת ועוד לא הי' צריך לזה דלענין נדה לא מועיל חזקת פטר רחם אפי' במבכרת ולא פטור מקרבן וליכא אלא חזקת טהרה וזה אזדא לה שעכ"פ טמאה ז' משום נדה שוב לא מטהרינן לה עד שבועיי' ועוד כיון שיצאה מגופה כמה שכ' תוס' י"ח ע"ב ד"ה למעוטי כו' בסוף הדבור יע"ש וק"ל:
ונ"ל עיקר לדינא בכל הנ"ל באם הפילה ובדקוה הנשים והציצו בו שאינו מרוקם חייב מעיקר הדין בפדיון כמהרי"ק וכהכרעת רמ"א ז"ל ואם ירצה לחוש לדברי ח"צ משום ספק ברכה יאמר בלי שם ומלכות ואמנם שהחיינו יברך הכהן ויוציא את אבי הבן דהרי שלהי פסחים הוה ס"ל מעיקרא דהכהן יברך הואיל ומטי הנאה לידי' ונהי דמסקי' אבי הבן מברך היינו משום דמברך על המצוה עדיף מכהן שאינו אלא ברכת הנהנין ואם כן יברך אבי הבן ויוציא את הכהן בברכתו אבל היכא שלא יכול אבי הבן לברך משום ספיקא ואם כן עכ"פ יברך הכהן על ההנאה ויוציא את אבי הבן בברכתו:
אמנם בכעין נדון דידן שלא ראו כלל אז אם הוחזקה מעוברת פשיטא דאין כאן לכהן כלום אך אם יש ספק בשיעור הוחזקה מעוברת נהי דאין לכהן מספק מ"מ אם ירצה ליי"ח שמים מידי כל הספיקות יתן לכהן על מנת להחזיר דמן התורה יוצא בזה כמבואר בקידושין ו' ע"ב ולא יברך כלל ואפי' הכהן לא יברך שהחיינו שהרי לא מטי הנאה לידי' דנותן לו על מנת להחזיר [ולקמן סימן ש"ח העליתי בהוחזקה עוברה אם כן אין כאן חזקה דהרי ידעי' שעכ"פ עתידה אשה זו ליאסר בקדשי' לכשתתרוקן מעוברה וגם עתידה לפטור הבא אחריו מבכורה ע"כ אם נולד ספק בההפלה הממע"ה אבל מהרי"ק מיירי בלא הוחזקה עוברה כלל אזי יש ב' חזקות נגד הרוב ע"ש]. כל זה כתבתי בחפזי בלי עיון בשום ספר וה' ינחנו בדרך אמת הכ"ד החותם פה ק"ק מ"ד נגהי ליום ג' ד' תשרי תקס"ד לפ"ק.
משה"ק סופר מפפ"דמ: