שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רפה
שלומים אלומים יהי' תמי' לראש מ"וח הגאון נר ישראל וקדושו ע"ה פ"ה כקש"ת מהו' עקיבא איגר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פוזנא יע"א:
אמרת קדשו ק"ל מה דבדיק לן מ"וח הגאון ני' על דברת רש"י סוטה מ"ג ע"ב אהא דאמר ר"י ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותי' משום דמתחזי כבת שתא וה"מ שתים כנגד שתים וא' יוצאה זנב אבל כולי כרם לא ופירש"י להכי נקיט כרם דסבירא ליה כרם רבעי תנן דאין ערלה נוהג בנטיעה א' ודברי רש"י תמוהים דבערלה ליכא פלוגתא דנוהג בכל המינים ולא פליגי אלא ברבעי עכ"ד מ"וח הגאון נ"י וצע"ג לכאורה ובלאה"נ צל"ע דאפי' ברבעי לא מצינו פלוגתא בין כרם שלם לנטיעה א' ומרש"י משמע דבנטיעה א' אין רבעי נוהג וכבר העיר הרז"ה בזה על רש"י הנ"ל בריש פ' כיצד מברכי' ע"ש וראיתי בס' באר שבע שלא הרגיש בכל הנ"ל ולא עוד אלא שכ' אין הלכה כמאן דאמר אין ערלה נוהג בנטיעה א' כדתני' בספרא אין לי אלא שיטע אגוז ושקד נטע יחור תלמוד לומר כל עץ עכ"ל והמעיין בספרא יראה דהתם לא אתי אלא לאפוקי דלא נימא דוקא כשנטע גרעין אבל נטע יחור כיון שהוא מאילן זקן אין מונין לו שני ערלה קא משמע לן אבל לא מיירי התם אי בעי כרם שלם או אילן א' ופשוט:
ולחומר קושי' דידי הי' נ"ל דסבירא ליה אליבא דמאן דאמר כרם רבעי תנן נמי איכא פלוגתא למאן דאמר ריש פ' כיצד מברכי' דאתי מהלולי' דאין אומרים שירה אלא על היין נוהג אפי' באילן יחידי דהרי פשוט דגם מאילן יחיד מביאין יין למנחות ושייך בי' הלולים ולמאן דאמר דמפיק לי' מגזירה שוה תבואתו מתבואת הכרם בעינן כרם ממש כמו תבואת הכרם בכלאי' דכרם דוקא דהתם יש חילוק בין קדושת כרם ד' אמות לגפן יחידי ששה טפחים ואם כן כרם דקרא דוקא וה"ה דאין רבעי נוהג אלא בכרם ולא בגפן יחידי כנ"ל דעת רש"י בזה שוב הראוני כי כן כתוב להדיא בשאלתות פרשת קדושים ברוך שכוונתי וכן פסק בפשיטות בשיטה מקובצת דמס' ב"ק בסוגיא דצנועים:
מ"מ האמת שכל זה ברבעי אבל בערלה אין חילוק וק' מ"וח כראי מוצק והנרא' לעניית דעתי בזה בעמדי על המחקר לשון חייב בערלה דתנן בכולי מתנייתא צ"ע קצת מה לשון חייב דהוה ל"ל אסור משום ערלה או ערלה נוהג מה לשון חייב ודוחק בעיני לומר משום שמצוה לשורפו דאתי' מכלאים כמ"ש סוף תמורה שייך לשון חייב זה נראה דוחק [וע"ל בסי' רפ"ו בד"ה והנה] והיותר נראה משום דבכלל דיני ערלה הוא רבעי שצריך פדיון שייך לשון חייב ואם כן תינח בכל הני מתנייתא דמס' ערלה אבל בהך דילדה פחותה מטפח דחייבת בערלה כל שנותי' ולית בה רבעי קשה לי שפיר איך שייך לשון חיוב תו קשי' לי כיון דאסורה בהנאה כל שנותי' ה"ל למיחש לתקלה והול"ל שתיעקר הנטיעו' לגמרי ולא לקיים מכשול ותקלה ונטיעה פחותה מטפח לא חזי' לא לעץ ולא לצל וכיון שפירותי' אסורים כל שנותיה מאי טעמא לא חשו לתקלה וחייבוה לעקור יעיין מה שכתבו תוס' במס' ע"ז י"ג ע"א ד"ה ואם הקדיש וכו' תו יש לחקור דהלא ידועים ונכרים הם הפירות של ערלה שרובן ככולם דקים וקלושים וכמ"ש הרמב"ן בפ' קדושי' וז"ל אין הפירו' בתוך ג' שנים ראוי' להקריבן לפני השם הנכבד לפי שהוא מועט ואין אילן נותן בפריו טעם או ריח ורובם הם רקובים ורובן אין מוציאין פירות כלל עד השנ' הרביעית וכו' ושוב כ' כן גם בשם הרמב"ם בס' המורה ומטעם זה העלה באר שבע בסוטה שם להתיר יין מכרמי גוים בא"י שיש בהם ודאי ערלה וז"ל משום דקודם שיעברו עליהם שני ערלה אינם עושים פירות ואם עושים הם דקים וחלושים שאינם ראוי' לעשות מהם יין ע"ש וכן הוא ברמב"ם וטור ש"ע י"ד סי' רצ"ד סעיף י"ז וצריך לומר הא דאמרינן פרק אין מעמידין בטעם איסור גבינו' נכרים משום שמעמידים אותם בשרף ערלה היינו מאותו הטעם בעצמו כי פירות ג' שנים הראשונים אינם ראויים לאכילה כי חמוצים הם ובשרף שלהם עושים גבינות ואם כן מאי טעמא גזרו עליהם הלא הפרי תעיד על עצמה שאינה משני ערלה אף על גב שבוודאי לענין איסור ערלה ממש אין לסמוך על זה דא"כ ספק ערלה היכי משכחת לי' וספק לי ואנא איכול וכה"ג מ"מ השתא כיון דליכא אלא משום מראית העין הלא כל רואיהם יכירו ויתלו בהיתר טפי מלאיסור ע"כ מפני כל האמור הי' נראה לרש"י ז"ל לפרש האי חייב בערלה כל שנותי' ר"ל חייב בפדיון כרבעי בכל שנה ושנה וגם חייב לציין השדה בקוזזת אדמה כרבעי בכל שנותי' ומצינו רבעי בלשון ערלה בקידושין ל"ח ע"א לשיטת ר"ת בתוס' ד"ה וה"ה כו' וכן בפי' הרא"ש ורע"ב פ"ב דערלה מתני' הערלה מעלה את הערלה פי' רבעי ע"ש ובזה נתיישבו כל הקושיו' זה מה שנלע"ד בזה:
פ"ב נגהי ליו' ג' ב' דר"ח חנוכה תקעו"ל. משה"ק סופר מפפ"דמ: