שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רעא
תיתי שלמא רבא משמי' לה"ה הרב המופלא ומופלג בתורה ויראה קדומה כש"ת מה' סיני ני':
נועם מכתב קדשו הגיעני על נכון וע"ד ס"ת שנכתבו כל ההין שבשם הקדו' ית"ש בשינויי' כדמות וי"ו וקו רחב מחובר בראשו קצת ונקודה בתוכה כזה ?# מהנראה שהסופר הזה לקח לו דרך המקובלים כמבואר בס' עטרת זקנים באורח חיי' סי' ל"ב והוא ג"כ בס' לח"פ בהל' ס"ת וביתר שאת במשנת חסידים מסכת תפילין פרק ב' משנה ד' ואילך יע"ש ואמנם נ"ל דלא היתה כוונת המחברים הנ"ל לשנות בצורת האותיות כלל רק בשעת כתיבה יכוון כך וימשוך האותיו' בידו כך אמנם כשנגמר הכתיבה לא ירגיש אדם בזה כלל ולא יהיה שום שינוי באותיו' השם הקדוש משאר תמונות אותיות כלל וחלילה לשנות אפי' כל שהוא מפני דברים הנאמרי' בחשאי:
איברא מ"מ פשוט הוא שהשמות בחזקתן לקדושה ואופן תיקון שלהם למלאות החלל בדיו לשם קדושה אבל מה שכתוב ועומד הרי הוא בקדושתו ואין צריך להעביר עליו קולמס לקדשו ואין השינוי הזה פוסל אע"פ שאיננו בתמונות הכתובות בב"י סי' ל"ב מ"מ אינו מעכב כיון שתינוק דלא חכים ולא טיפש קרי לי' ה"י ויעיין בש"ע י"ד ס"סי רע"ו ועמ"ש מג"א סי' ל"ב סקכ"ו בשם מהר"מ גלאנטע והמעיין בתשובת מהרי"ל סי' ק"ד יכול לחלק בקלות בין ך פשוטה דמהר"ם גלאנטע לדמהרי"ל באופן שאין כאן מחלוקות:
שבתי וראיתי כי אולי המחברים הנ"ל ס"ל בכל ההי"ן לעשותן כתמונה הזאת ולא יצאו לדון בדבר חדש בשם הקדוש אלא לענין הכוונה אבל בגוף התמונה ס"ל להשוות כל ההי"ן לחלוק קו העליון לשנים ולחברו בקו דק ויש למצוא קצת ראי' לזה מהא דפ' הקומץ אמר ר"א חזינא לספרי דווקני דבי רב דחטרי לגגי' דחית ותלו להו לכרעי' דה"י ופליגי רש"י ור"ת לרש"י עושה כמין חוטרא בראשה ולר"ת כחטוטרת דגמלא וכ' תוס' דלפי' הקונטרס לא יתיישב כ"כ הא דאמרי' בסוף הבונה שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו ב' זיינין עד כאן לשונם ולכאורה קשה אדרבא בשלמא לרש"י יש לומר בשבת מיירי מסתם חי"ת שנעשו כעין ב' זיינין וגג על גביהן ואתא רב אשי להעיר שראה לספרי דווקנא שהוסיפו חוטרא בראש הגג אבל לר"ת מה חידש רב אשי בשם ספרא דווקנא הא כולהי נמי הכי עבדי ולא עוד אלא שכבר הוזכר כן במתני' שם נתכוון לכתוב ח' וכ' שני זייני"ן גם כבר צווחו קמאי למאן דס"ל לפסול חי"ת בלי חטוטרת א"כ איך תני' בבריי' דפ' הבונה לא יעשה חית"ן היהי"ן היהי"ן חיתי"ן ורצונו לומר ע"י דבוק או פרוד הרגל השמאלי וק' תיפוק לי' דבלא"ה אינם דומים בצורתם והנה הריב"ש ס"סי ק"כ כתב להשואל דהוה ס"ל דאין פסול בדבוק הרגל השמאלי בגג הה"י מדאמר רב אשי חזינא לספרא דווקנא דתלו לי' לכרעי' דה"י משמע ספרא דעלמא לא תלו להו וכ' הוא ז"ל שזה א"א כדמוכח מסוגי' דהבונה דהך ברייתא לא יעשה חיתין היהין לעיכובא נאמר אבל נדחק לפרש הא דרב אשי דהכי קאמר דספרא דווקנא דחטרי' לגגי' דחית והוה סד"א כיון דעי"כ איכא היכרא בין חית להי תו לא תלי לכרעי' דה"י קמ"ל דהני ספרי תלו נמי לכרעי' דה"י כי כן הוא לעיכובא ואומר אני עפ"י דעת המחברים הנ"ל א"ש הכל על נכון ונאמר כי עיקר צורת ה"י וחית הוא שיעשה קו העליון הרחב נחלק לשתים ומחובר בקו דק כזה ?# אלא בה"י תולה רגל השמאלי ובחית מחברו וזה הקו דק נקרא גגו של חית והוא ככל סתם גג שבימי הש"ס שהמה ראוי' לתשמיש ולא כעין שלנו העשויים כעין צריף ומזה מיירי במתניתין דמס' שבת הנ"ל נתכון לכתוב חית וכ' שני זיינין ר"ל שחיסור הקו הדק שבאמצע וזה מדוקדק ג"כ בלשון רש"י דמתני' שם למעיין שם היטב ובזה א"ש לשון הברייתא דלא יעשה חיתין היהין שאין חילוק ביניהם אלא תליית רגל השמאלי כנ"ל ואתא רב אשי והעיד שראה לספרי דווקנא דחטרי לגגי' דחית שאותו גג הדק שמחבר הזיינין שראוי להיות פשוט עשאוהו הם כעין צריף בחטוטרת לומר חי הוא ברומו של עולם נמצא לפ"ז האם שלא נעשה מעשה עפ"י דמיון שלנו מ"מ אם כל היהין שבס"ת היו נכתבי' כנ"ל לא היינו פוסלי' אותו אך לחלק בין היהין שבשם הקדוש לשארי היהין לא אריך למיעבד הכי ע"כ נ"ל לתקנם:
ואותן העוקצין שבאמצע היהי"ן שכ' הסופר ההוא אין צורך למוחקן וממילא יש איסור במחיקתן כיון שנטפלות להשם הקדוש והגרירה לא הוה צורך תיקון דהרי כשר בלא"ה ויעיין פסקי מהרא"י סי' ע"ב ועוד דהר"י אסכנדרי שבב"י י"ד ס"סי רע"ו אוסר למחוק אפי' לצורך תיקון ואמר שאינו דומה למזבח ששקצו אנשי יון שגנזוהו החשמנאי' דהתם לא סגי בלא"ה משא"כ יריעה אפשר לגונזה ונהי דכל דבריו צל"ע ומה דמייתי ממזבח הוא נגד ש"ס דע"ז נ"ב ע"ב דקרא אשכח ודרש שיצא המזבח מקדושתו לגמרי אבל יש להביא ראי' מכמה דברי' מיריעה שנפל בה דרנא ומעצי הקדש דהציקנים שורפים אותו לפני הבירה ומבואר במכות כ"ב ע"א דאית בהו משום לא תעשון כן ואפ"ה שרי' לצורך תיקון שלא יכשלו הציקני' בשריפת נותר וכדומה ויש לדחות ממ"ש תוס' פסחים פ"א ע"ב ע"ש וק"ל מכל מקום האמת יורה דרכו דלצורך תיקון מותר ומ"מ היכא שאפשר בלא"ה אין להתיר כדמשמע נמי מדבריהם דמייתי ב"י שם סי' רע"ו ע"כ נ"ל להניח העוקצין כמות שהן ולא תגע בו יד רק למלאות אויר ההי"הין בדיו ואם אולי עי"ז ינתק קצת מדיו הישנה שבשם אין בכך כלום אפי' אם יהי' פסיק רישא דגרם מחיקת השם שרי מדכתי' לא תעשון אבל גרמא שרי' כמבואר להדי' בש"ס פ' כל כתבי ק"כ ע"ב ולא מצינו שגזרו חכמים על הגרמא מחיקת השם ואין להאריך בזה יותר:
וע"ד ממזר בכתיבת ס"ת ומעלתו הקשה על הש"ך קושי' עצומה ולהיות דין זה איננו מפורש יפה במקומו אמרתי לבארו בעזה"י שרש דין זה במס' סופרים פ"א הלכה י"ג ס"ת שכתב צדוקי מסור או גר או שוטה או קטן אל יקרא בו זה הכלל כל שכתבו מוציא הרבים י"ח עכ"ל ויש גורסים ממזר בהלכה הנ"ל וכתב ר' שמחה למחוק הגי' ההיא מפני שהממזר מוציא הרבים י"ח והמרדכי סוף הלכות קטנות כ' שאין למחוק דיש להוכיח ממס' סופרים שלא יוציא רבים י"ח ועוד אנן סהדי כשמגיע ללא יבא ממזר בקהל ה' נחפז ואינו מקדשו והש"ך סי' רפ"א סק"ח הקשה על זה א"כ יהיה כל הס"ת כשר חוץ מזה השם וע"כ העלה הוא ז"ל טעם אחר לפוסלו משום שאינו בכל המצות ופסולו כמו אשה ועבד ומעלתו הקשה מתוס' ב"ק פ"ח ע"א ד"ה אלא תיתי מגזלן שהקשה יהיה ממזר ופצוע דכה פסולין להעיד מק"ו ותי' מה לגזלן וחד מהנך שכן אינם זהירים בכל המצות משא"כ ממזר ולהש"ך גם ממזר איננו בכל המצות ותיהדר קו' תוס' לדוכתה והנה לכאורה י"ל הא דפשיטא להתוס' דממזר כשר להעיד היינו ממעשים בכל יום וא"כ י"ל ס"ל להמרדכי דלעולא דמייתי עבד מק"ו אה"נ דגם ממזר ופצוע דכה פסולין מהאי ק"ו גופי' ומ"מ מקבלים סהדותא מיני' משום דקיי"ל כרבינא דמפיק פסול עבד מלא יומתו ול"ל הך ק"ו דלא אתי ק"ו ומפיק מקר' דאישות ואחוה כמ"ש תוס' שם ד"ה יהא עבד וכו' ולק"מ אבל זה אינו דודאי פשוט הוא דממזר כשר לעדות דהרי כל הכשר לדון כשר להעיד ממתני' דנדה מ"ט ע"ב ושם מבואר דממזר ראוי לדון דיני ממונות כדאמר התם להדי' וא"כ כשר נמי להעיד ותיקשי לעולא ע"כ נ"ל ליישב דברי הש"ך דהתם בב"ק לא מיירי בכל מצות שבעולם אלא מצות דתלוי' באישו' ואחוה והכי יתרץ המרדכי ק' תוס' מה להצד השוה שבהן שכן אינן זהירות בכל המצות שבאישות ואחוה דגזלן אינו רוצה לקיים וחי אחיך עמך ואשה וקטן אינם בכלל אישות משו"ה פסולים לעדו' דכתי' גבי אחוה ואישות משא"כ ממזר נהי שאינו בכל המצות היינו מצות דתלי' בחיתון ופסולי קהל אבל ישנו בכל מצות דכתי' בהו אחוה ואישות משו"ה ראוי שיהיה כשר לעדות ג"כ ולק"מ:
ולדידי קשיא עוד להש"ך דממזר פסול לכתוב ס"ת מדינא א"כ יהיה נמי פטור מהנחת תפילין ונימא כל דליתא בכתיבה ליתא נמי בקשירה כמו דאמרי' כל דליתא בקשירה ליתא בכתיבה נימא נמי בהיפוך וה"ה נמי שיהיה גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי פסולים לכתוב ס"ת ופטורים ממ"ע של וקשרתם וזה לא שמענו מעול' ואולי י"ל דהא בקרא וכתבתם לא אתי לעיקר מצות כתיבה דהרי עיקר קרא למצות קביעות מזוזה אתי ובמזוזה חייבים אפי' נשים ומכ"ש הני דלעיל משום דהכתוב תלאו בלמען ירבו ימיכם וכל הני נמי בעי חיי וע"כ הא דאמרי' מאן דליתא בקשירה ליתא בכתיבה ר"ל דליתא בכל מצות המרומזים בקרא וכתבתם אלא במקצת מינייהו דהיינו בקביעות מזוזה איתיה ובכתיבה ליתא והשתא כשנבוא לומר היקשא איפכא צריכי' לומר ג"כ כה"ג כל דליתא בוכתבתם כלל ליתא בקשירה אבל מי דאיתא עכ"פ בקצת מצות וכתבתם איתי' בקשירה והני נהי בכתיב' ליתנהו מ"מ בקביעות מזוזה מחוייבי' מדכתיב למען ירבו ואיתנהו נמי בוקשרתם כן צריך אני לדחוק:
ומ"מ דברי הש"ך אינם נראים כלל כי מנ"ל למדרש טעמא דקרא דפסול אשה ועבד משום שאינם בכל המצות נימא הה"נ ממזר דמי הגיד לנו טעם זה דלמא פסולה דהני מגזירת הכתוב כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה משא"כ ממזר שישנו בקשירה יהי' נמי בכתיבה ומאז אמרתי לקיים דברי המרדכי במ"ש מפני שהוא נחפז לכתוב ואינו מקדש השם וליישב ק' הש"ך שיהיה כל הס"ת כשר חוץ משם זה בלבד וגם צ"ע כיון דבמס' סופרים כ' להדיא מפני שאינו מוציא רבים י"ח ואיך נבדה טעם אחר מלבנו גם צל"ע מ"ט לא יכול להוציא רבים י"ח וכמו שהקשה רבינו שמחה והנלע"ד עפ"י הקדמה א' דס"ת שחסר אות א' איננו ס"ת כלל כמו שהקשה הש"ס אפשר ס"ת חסר אות אחת והוא אומר לקוח ספר התורה הזה והנה מה שצותה תורה ועתה כתבו לכם השירה הזאת היינו התורה כלו מבלי חסרון אות א' וכיון דאנן סהדי שהממזר אינו יכול לקדש השם דלא יבא וגו' א"כ א"א לו בעצמו לקיים מצוה זו וממילא שלא יכול לעשות שליח לכתוב עבורו פסוק זה דכל מה דאיהו לא מצי עביד לא מצי לשווי' שליח כמבואר בנזיר י"ב ע"א ונמצא שהוא אינו מצווה לכתוב ס"ת לעצמו לא ע"י עצמו ולא ע"י שליח וכיון שהוא פטור מזאת המצוה א"כ אינו נעשה שליח לאחרים לכתוב עבורם ס"ת אפי' שום פסוק א' מפסוקי התורה כיון שהאחרים מחוייבים במ"ע של ועתה כתבו לכם והסופר הכותב הוא יעשה שלוחם להוציאם י"ח במצוה זו וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא י"ח ולא נעשה שליח בדבר וס"ל למס' סופרים דאפי' לכתוב ס"ת לקרות שלא להוציא י"ח מ"ע של ועתה כתבו לכם נמי פסול דכל שאינו מוציא רבים י"ח רוצה לומר שאינו נעשה שליח למ"ע של כתיבת ס"ת אין ס"ת שלו כשר לקרות בו כלל ובזה עולים כהוגן דברי המרדכי עם מס' סופרים:
ומזה הטעם נמי א"ש דלא פסיל אלא ממזר וגר תושב ולא גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי משום דאינהו סברו וקבלו מרצונם ואדעתא דהכי נכנסו תחת כנפי השכינה שלא לבוא בקהל ה' ואינם נחפזים לכתוב משא"כ ממזר שעל אפו וחמתו כותב הפסוק הזה וכן גר תושב הרי קמן שאינו מקבל עליו עול מצות התורה ע"כ פסולים לכתוב ס"ת ומ"מ כשרים לעדות אעפ"י דליתי' במצות כתיבת ס"ת מהטעם שכתבתי לעיל דהכל תלוי במצוה דאחוה ואישות אבל בשארי מצות לא אכפת לן:
וכעין תי' הנ"ל כתבתי על גליון טא"ח שלי ריש סי' י"ד אמאי דמייתי ב"י דברי הר"מ וז"ל ומיהו מצאתי שהר"ם היה מקפיד להניח לנשים לעשות ציצית לפי שמי שפטור מן הדבר אינו פוטר אחרים ונ"ל דהיינו לכתחלה דאל"כ תקשי מסוכת גנב"ך עכ"ל ב"י וכתבתי שם על הגליון דנ"ל דס"ל למהר"ם כדעת הר"י שבמרדכי דמייתי ב"י ס"סי י"ג דמ"ע של ציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו ולכן לא כתיב לא תלבש בגד בלא ציצית וכו' וא"כ המצוה כל א' שיעשה הוא או שלוחו ואשה דפטורה אינה נעשית שליח להוציא המחוייב בדבר והשתא תו לא תקשי מסוכה דכתי' בסוכות תשבו ואין העשיי' מהמצוה והא דכתי' חג הסוכות תעשה העשיי' קאי אהחג ולא אהסוכה ולא נעלמו דברי הש"ס תעשה לך לשם חובך מ"מ לא משמע פשטי' דקרא דקאי אסוכה כמו בציצית ע"כ נשים פסולות אלא לפ"ז קשה למה לי בני ישראל למעוטי נכרים תיפוק לי' דאינו נעשה שליח להוציא וי"ל דנהי דאשה לא תעשה מ"מ אם עשאה כשרים הציצית ולא עלה להבעלים לשם חובת מצות ציצית אבל מ"מ הבגד נפטר משא"כ גוים עכ"ל שם על הגליון וקרובים דברי אלו עם דברי אלו והמעיין יבחר והבוחר בעמו באהבה הוא יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב ותחז בציון עינינו הכ"ד אוהבו נצח הדורש שלומו תמיד: פ"ב יום ב' ח' תמוז תק"ע לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: