שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רסח
השתא הכא קבלתי מכתבו ולהיותי תמיד מוטרד בכמה עניני' ע"כ דרכי שלא להשיב על פקפוקים שעל שקלא וטרי' של פלפול אם אין חציצה בעיקר הדין כי לא אהבתי לנצח ח"ו ולעשות סנגוריא לדברי ורק אך שהדין יהי' מכוון לאמתו והכא בנידון דידן כ' מעלתו שגם הוא מסכים למחוק ראשי האלפי"ן עם מה שנכתב אחר הנגיעה א"כ מה אכפת תו בהפלפול לולי שרצון יראי ה' אעשה ופר"מ כ' גם שממתין בתיקון הס"ת עד עת בא דברי שנית ע"כ מהרתי למצוא תשובה מיד ולאלתר:
והנה תחלת דבריו מ"ש מלב ב"ד מתנה תמהתי הלא אני בעצמי הבאתי דברי התוס' והפכתי בהם ולא השארתי מקום לעורר ולפקפק ואולי יש חסרון המעתיק כי אין לי פנאי על הרוב להגיה התשובו' מהמעתיקים ע"כ אחזור להעתיק פה מ"ש והנה מצינו בפסחים פ"א ע"ב הציקני' היו שורפים מעצי המערכה ויע"ש בתוס' ד"ה טמא רובו וכו' שנדחקו בטעם משום לב ב"ד מתנה ודוחק שלא נזכר זה בש"ס וברמב"ם ועוד הא האכסני' היו מתביישי' לשורפו לפני הבירה שלא יאמרו ציקנים הם או טמא כלו והי' ראוי להתיר להם לשרוף בחצר מעצי המערכה ואי משום טעם הש"ס שם דלמא פיישי ונהנה מעצי הקדש יתנה לב ב"ד גם על מה דפיישי ובקיצור הי' להם לפרש משום דמ"ע הוא לשרוף נותר וטמא ומצות לאו ליהנות ניתנו כמו בשופר של עולה ושלמים בר"ה כ"ח ע"א ואולי כ"כ לר' יהודה דס"ל מצות להנות ניתנו אבל האמת אין כאן לב ב"ד מתנה כלל ועוד נ"ל דגם לר' יהודה לא צריכים לב ב"ד מתנה אלא משום דהרי עשו כן לתקנת קדשים וחששו שהציקנים לא ישרפו הנותר ועל הב"ד לשרפו ומאין להם עצי חולין אם לא מתרומת הלשכה זה מה שנ"ל בזה וקשה הא עכ"פ עברו על לא תעשון כן וע"כ מפני שלא היה דרך השחתה לית לן בה עכ"ל בדבור ההוא ותמהתי אם השמיט המעתיק דבור שלם והנה אין מקום לפקפוקו גם מ"ש מאפשר לקיים שניהם דמנ"ל לב"ד עצי חולין האם יביאו מבתיהם ומה שירד להציל את הר"י אסכנדרי אומר אני אם הי' הר"י אסכנדרי מייתי הש"ס דע"ז הי' מקום במוח לומר שנתכוון אס"ד דש"ס אע"ג שהוא דוחק לחתוך דין עפ"י דברי הס"ד דלמא המ"ל ולטעמיך מ"מ הי' אפשר להצילו משגיאה אבל הר"י אסכנדרי מייתי' לי' מש"ס דיומא והוא י"ו ע"א וא"כ לא נתכוון לקושי' הש"ס דע"ז כלל רק על המשנה כצורתה:
ומ"ש בתליית חתי"ן והיהי"ן זה לשון פר"מ במכתבו לדעתי הדין עם הריב"ש דהא האי דקתני בבריי' חתי"ן הי"הין ע"כ לאו אחוטר קאי דודאי אינו החוטר רק לזריזין ולמצוה בעלמא ולא לפסול וכו' עכ"ל פר"מ ותמהתי עליו דמשמע להריב"ש ולמאי דמנהגנו כוותי' בזה כשר עשה חתי"ן בלא חוטר וישתקע הדבר אלא דיש סופרים עושים החוטר כר"ת ב' זייני"ן וגג על גבו וכן עושי' בכתב וועליש כרש"י ?# והמדקדקים חוששין לחומרת שניהם כמו שכתב מג"א סי' ל"ו ס"ק ב' אבל פשיטא דלריב"ש ולהסוברים כוותי' חית בלא חוטר פסול כמו ההי"ן שאינם תלוין בחדא מחתא מחתינהו רב אשי ובאמת להריב"ש דברי רב אשי מאוד תמוהים דתלה בספרא מה שמקובל מימות מרע"ה מסיני וע"כ היה נראה יותר דעת החולקי' דהלכה למשה מסיני כך היה החתי"ן וה"הין בב' התמונו' ועל שניהם אמרה הברייתא שלא יעשה סופר א' החתי"ן שלו בספרו כמו היה"ן שבאותו הספר וכן בהיפך אבל לעולם ב' התמונות הם למשה מסיני ואתי רב אשי למימר דספרי דווקני נזהרים בשניהם אפי' בספר א' ולא ידעתי מה נשאר לפקפק עלי בזה ומה שכתב פר"מ על ראייתי שהבאתי מדיבוק ההי"ן גם זה דבר ברור וכך הוא ראייתי אחר שהבאתי שעיקר הדין נראה כל השחתה ע"מ לתקן מותר מן התורה וניהו דמחמרינן בזה מ"מ מי יבא אחרי הכרעת הש"ע שמתיר לגרור דבק האותיו' בעצמותם כמו שהבאתי מלשונו בש"ע א"ח והוא מתרי גברי רברבי הר"י והרא"ש ובכלל דבריהם הה"י שנדבקה לגגה וגם הבאתי שמבואר ברלב"ח שאלף הנוגע בעצמו יותר פוסל מהיה"ן שאינם תלוין א"כ ממילא מובן שנוכל למחוק מה שנעשה בפסול מאלפין הנ"ל שבשם הקודש והן עתה מצאתי באלי' רבה סי' ל"ב ס"ק ל"ג מסתפק בנדון כזה והעלה שיוסיף דיו למעלה ביו"ד שעל האלף עד שלמטה יהי' נחשב כירך יו"ד יעיין שם ואומר אני היכי דאפשר טוב ואם לאו נראה לי מ"ש לדינא נכון ובזה אסיים ויכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים ארוכים הכ"ד הדש"ת הכותב בחפזי: פ"ב נגהי ליום ה'
כ"ה אלול תקס"ה לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: