שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רנח
שוכ"ט לידידי הרב המופלג בתורה הדיין המצויין כבוד מהו' שלמה גנץ פריד נ"י יושב בשבת תחכמוני עדני העצני בק"ק אונגוואהר יע"א:
יקרתו הגיעני נידון ספרי תורה שנכתבו החתי"ן כדינו שני זיינין וחטוטרות ע"ג כשיטת ר"ת ומקל בשמאל כשיטת רש"י אך איזה מהם אשר הרחיבם הסופר רחב מאוד אשר לא כדת וכ' מג"א סי' ל"ו סק"ג בשם ס' יראים דחת"ין בתמונת ב' זיינין פסולים כשהרחיבם אך אם עשאם בגג רחב כתמונת רש"י כשר כן העלה מג"א ומעתה נפשו בשאלת חכם אם מותר לגרוד הח"תין ולעשותן בגג רחב כשיטת רש"י ואז מותר להמשיכן ונסתפק מעלתו אם לא הוה כתרתי דסתרי אהדדי כיון דכל הס"ת נכתב כשיטת ר"ת והני החי"תן יהיו נכתבים כשיטת רש"י ומשמע דהא פשיטא למעלתו דכתיבת האות עצמו במקום המחק ליכא לספוקי דשרי דכיון דהני חי"תן פסולים גם לר"ת כיון שהרחיבם וא"כ במה שכתב חי"ת אחרת במקומו ליכא הורדה מקדושה דהרי הי' אות פסול לכ"ע ועכשיו נעשה כשר עכ"פ לשיטת רש"י ולא מספקא להו אלא משום תרתי דסתרי אהדדי:
ולפע"ד נראה איפכא משום תרתי דסתרי ליכא אך משום הורדה מקדושה איכא למיחש כאשר אבאר אי"ה הנה בב"י בא"ח סי' ל"ו כ' להדי' דסופרי ספרדיים כותבין כל החתי"ן בגג רחב כשיטת רש"י לבר מחי"ת דוחרה אף ה' אותה כותבי' בחטוטרו' כר"ת ע"ש ולפענ"ד נ"ל טעמיי' דהני סופרים משום דבהאי קרא וחרה ועצר פקר אחאב ואמר קללתי' דמשה לא מקיים וכו' עיין סנהדרין קי"ג ע"א ואמנם רש"י פי' בפ' האזינו בפסוק ואמרתי חי אנכי לעולם וז"ל כי אשא אל שמים ידי מקום שכינתי והי' בידי לפרע מכם אבל אמרתי חי אנכי לעולם איני ממהר לפרוע לפי שיש שהות בדבר אני חי לעולם וכו' ע"ש הנה בזה מיושב פקרותו של אחאב ע"כ במקום וחרה אף ה' ועצר נוהגים לכתוב חטוטרות בחי"ת אליבא דכ"ע לרמוז על חי הוא ברומו של עולם דעל זה מרמז החטוטרת כדאיתא בפ' הקומץ ויבואר לקמן אי"ה ורמזו כאן טפי לומר שלא יתפקר אדם אם לא נעשה פתגם הרעה מהרה כי חי הוא ית"ש ברומו של עולם ויש לו שהות להפרע כנלענ"ד טעם הסופרים ההמה מ"מ מבואר שאין כאן משום תרתי דסתרי שהרי כל החתי"ן נכתבים כדעת רש"י לבר מזו:
וטעמא דלא סתרי אהדדי משום דכ' בס' יראים דמייתי מג"א דיעשה כשניהם כרש"י ור"ת ואין בתוספת זה קלקול אות עכ"ל משמע דרש"י מודה לר"ת ואין כאן סתירה אלא שכבר עמדו ע"ז רבים וכן שלמים איך שלא תהי' שינוי אות צורת החי"ת דר"ת לשיטת רש"י:
והנה המהרי"ק בשרש ע"א הוכיח במישור מסוגי' דמנחו' פ' הקומץ מדקאמר חזינא לספרא דווקנא דחטרי' לגגי' דחי"ת ותלי' לכרעא דה"י משמע בדיעבד אין קפידא וכן הוכיח מסוגי' דגיטין פ"ה ע"ב ולא לכתוב למחך דמשמע כי חוכא ובתוס' שם ד"ה ולורכי' משמע להדי' דשארי ההי"ן אין קפידא בהן בדיעבד אע"ג דלא עביד כספרא דווקנא אמנם בהריב"ש סימן ק"כ מוכיח דפסול אפי' בדיעבד מדאמרי' פ' הבונה וכתבתם כתיבה תמה שלא יעשה חתי"ן ההי"ן וההי"ן חתי"ן ומגט אין ראי' דלא בעי כתיבה תמה אבל הך דספרא דווקנא מעכב בספר תורה ובלאה"נ ק' מסברא אמהרי"ק א"כ אפילו בשטרי הדיוטות ובגיטין במה יודע איפה בקריאה איזהו ח' ואיזהו ה' האמת המדקדק בלשון מהרי"ק בסוף השורש ההוא יבין דעתו לחלק בין ה' כחי"ת ממש בגג וב' דפנות שלימות זהו פסול ומזה מיירי בפ' הבונה אמנם אם הה"י עשוי' דופן ימין שלימה ופס א' בשמאל והפס ההוא דבוק למעלה בדיבוק בעלמא בקו קצר זהו כשר בס"ת ובגיטין לבר למהך ובזה נזהרים ספרא דווקנא ולק"מ הנ"ל מ"מ דוחק גדול והמצאה בעלמא שלא נזכר בש"ס:
הגם שאני עני איני כדי להכריע כבר כתבתי בתשובה אחרת מה שנלע"ד בזה נהי ספרא דווקנא בס' תורה עפ"י הל"מ דברו וכמבואר פ' הבונה שלא יעשה חתי"ן ההי"ן מכל מקום בטבע כתיבת אשורית שיהיו חיתי"ן וההי"ן שווין אלא כל כותב אגרת רשות ושטרי הדיוטות יחוש לעצמו לסימן האות והכותב חתי"ן בגג רחב אותו כותב אגרתו ההי"ן תלויין והמחבר ההי"ן במכתביו אותו מסמן החי"ת בחטוטרת של גמל או בחוטרא מקל בשמאל וזהו בטבעי כתב אשורית וכן מצינו בכמה לשונות שיש אותיות שוות וניכרים ע"י סימן נקודה א' על גבם וכיוצא בזה ואתי ספרא דווקנא וגילו לנו הלל"מ שבס' תורה צריך לעשות גם שניהם חוטרא דח' ותליי' דהא אע"ג דלסימנא הוי סגי בחד מנהון מ"מ הכא בעי' תרתי משום חי הוא ברומו של עולם ומשום פתח לבעלי תשובה ואי שינה פסול ומשו"ה הוצרך לומר בגיטין פ"ה ע"ב דלא לכתוב למחך פי' בגט שכותב כל ההי"ן בדפנות שלימות כתמונות חית ומסמן החיתן בחטוטרות או חוטרא אפ"ה למהך יתלה ההא משום דבעלמא עושין כן חתין יש לחוש לערעור דמחזי כלמחך:
ואחרי הוצעה זו אומר דבין לרש"י ובין לר"ת שניהם הוה צורת סימן לחית בין שיעשה כמין חוטר' כרש"י או כחטוטרת לר"ת הכל הוה תמונת חי"ת בשטרי הדיוטות לסימנא אך פליגי בהא דבעי' לרמז חי הוא ברומו של עולם לרש"י זה הרמז דוקא בחוטרא ומקל בשמאל אבל אי בחטוטרת ושני זיין נהי דצורת חית הוה מ"מ עדיין לא יי"ח הרמז חי הוא ברומו של עולם ולר"ת בהיפך מודה הוא דחית בגג רחב וחוטרא בשמאל הוה תמונת חית בעלמא אבל עדיין לא נרמז חי הוא ברומו של עולם נמצא כשכותב חית בחטוטרת וגם מקל יוצא ידי שניהם ואין כאן סתירה כלל:
אך למחוק החית שנכתבה כצורת ר"ת ולכתוב צורת רש"י במקומה צל"ע לכאורה נהי מג"א כ' דחית דר"ת א"א להרחיב משא"כ דרש"י אמנם אלי' רבה בשם תי"ט בספרו מלבושי י"ט כ' בהיפך דחית דר"ת אין הפסד בהרחבה דעכ"פ ב' זיינין קיימים לפנינו ומה בכך שהחטוטרת רחבה ונסבה למעלה עכ"פ למטה עומדים ב' זיינין לפנינו משא"כ לרש"י עכ"פ בעי' גג שיעור ב' זיינין ואם הוא רחב אין כאן שיעור ב' זיינין ופסול:
נמצא לפי דברי מלבושי י"ט החית שלפנינו כשרה לר"ת ואנו מוחקים ועושי' רחבה כשיטת רש"י שפסולה שאין כאן שיעור ב' זיינין ואע"ג דמ"ש דבעי' לרש"י שיעור ב' זיינין יצא לו ליישב ק' תוס' אפירש"י מפ' הבונה דעשאה ב' זיינין משו"ה צריכי' לחדש לרש"י בעי' שיעור ב' זיינין ולפמש"ל דרש"י מודה בעיקר צורת החית וא"כ בלא"ה לק"מ מפ' הבונה די"ל דמיירי בעושה חית עם חטוטרת ועשאה ב' זיינין אין הכרח דבעי' לרש"י שיעו' ב' זיינין וחית רחבה כשרה לרש"י מ"מ בהא לא פליגנא עלי' דגם לר"ת אפשר דכשר חית רחבה דהרי ב' זיינין קיימין נמצא אנו מוחקי' חית כשרה לר"ת וכותבים במקומה חית בלי חטוטרת דלר"ת אין בזה רמז לחי הוא ברומו של עולם ופסול ואם נניח החיתן כמות שהן הרי פסול לדעת מג"א ע"כ אם יש ס"ת אחר לא יקראו בזה ובשעת הדחק אם אין ס"ת אחר יש לסמוך על מלבושי י"ט לקרות בזה ואם אפשר לקדור החית עם איזה אותיות או תיבות שלפני' עד השם ויטלו מטלית ויכתבו כשיטת רש"י חית רחבה כי לפענ"ד אין צריך שיעור ב' זיינין לרש"י וסתירה אין כאן אזי טוב הוא לפענ"ד הכ"ד א"נ:
פ"ב נגהי ליום ה' ז"כ תשרי תקצ"ה לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ.