שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רנו

שוכ"ט לי"נ הרב הגאון המא"הג המופלג בתורה ומפורסם כערוגת הבשם גל אגוזים גן הדסים כש"ת מו"ה שלמה קלוגר נ"י רב"ד ומ"מ דק"ק בראד יע"א:

נתכבדתי יקרתו וגם עוררני עליו בלוחות שניות וידעתי כי לא לדידי צריך מר אך ענותנותו תרבני והאותיות שאלוני ע"ד ס"ת שנשתנה הדיו לאחר הכתיבה ונהפך לאדמדם מכמה סבות אי כשרה הס"ת או לא עכ"ל שאלת חכמתו כי רבה והעמק עיונו בדברים חריפים נחמדים דברי דודים:

בטוש"ע א"ח סי' ל"ב סעי' ג' דכתיבה בשאר מיני צבעונים פסול וכ' אלי' רבה סק"ה אפילו העביר עליו דיו פסולה ובמג"א שם סקל"ח בשם ס' הזכרונות דאם בתחלת הכתיבה הוכהה מראית הדיו או נהפכה לאדום אי העביר עליו קולמס הוה שלא כסדרן ומבואר דאם מתחלה הית' שחורה ושוב אח"כ נשתנה מעביר עליו קולמס להאירן ולקיימן ולא הוה שלא כסדרן והוא ממהרי"ל ות"הד וכ' מג"א משמע אם קפצה כל הדיו ולא נשאר רק חלודת הדיו בצורת אות פסול ופרי מגדים כ' אפי' נשאר רושם דיו רק שהשחור קפצה והאדום נשאר פסול וגם הקשה מ"ש בשם זכרונות דהעברת קולמס הוה רק שלא כסדרן משמע אם לא נכתב לפניו יכול להעביר עליו קולמס וק' מ"ש מנכתב בצבע ירוק והעביר עליו קולמס פסול לאלי' רבה סק"ה הנ"ל וגם האלי' רבה הוא נגד ש"ס גיטין י"ט ע"א דכ' דיו ע"ג סקרא הוה כתב וא"כ אמאי פסיל אלי' רבה אם העביר קולמס ע"ג צבע ופאר ר"מ נ"י נתקשה מ"ש דבתחלת הכתיבה הוה שלא כסדרן מראה כהה ואדמדם וא"כ כשנתקלקל אחר כך ונתאדם נמי ומ"ש מרצועות שחורות הל"מ שאם נתקלקלו אח"כ מ"מ כיון שאינן שחורות פסולות בלי ספק וה"נ מ"ש אלו דבריו נ"י:

ולברר הדברים בעזה"י אומר כי הל"מ הי' לכתוב בדיו ובמס' מגילה יליף לי' מקרא ואני כותב על הספר ובדיו וילפי' כתיבה וספר מהתם וכן פ' הקומץ וע"כ הל"מ הי' ואתא ירמי' ואסמכוה אקרא והכי איתא בירושלמי פ"ק דמגילה ומייתי רי"ף סוף הלכ' ס"ת ושיטת ר"ת דיו דוקא יבש כאבן דיו ולא הנשפך העשוי' ממי עפצין וכדאמרי' פ' כל היד פלי קורטא דדיוטא אמנם תוס' ורוב הפוסקים חולקים וס"ל דאפילו הנשפך וגם אינו אפי' ממי עפצים נמי נכלל בלשון דיו כדאיתא בירושלמי פ"ב דגיטין הני בני מדינה ערימי' וכו' שפך עליהם דיו שאינו עפין יעיין בהגה' מיי' פ"א דתפילין אות ג' בסופו וז"ל רמב"ם שם כ' שלשתן במי קנקנתום ועפצה כשרה שהוא עומד ואינו נמחק א"כ מה מיעטה ההל"מ שיהיו כתובים למעט שאר מיני צבעונים וכו' עכ"ל וי"לד לפ"ז מ"ט אמרה ההלכה לכתוב בדיו ול"א שתהי' כתיבה שחורה כמו רצועות שחורות הל"מ דאתי שחורות למעוטי שארי צבעונים וה"נ מ"ש דנקיט דיו וי"ל דאלו נקיט כתיבה שחורה כל שנשתנה אח"כ שוב איננו שחור ופסול ואע"ג דכל דבר שבעולם משתנה גוון באורך הימים באפס הליחה ויבשותה ועשבי שדה הירוקים נעשים כרכומי' ושערות אדם מתלבנים באפיסת ליחותם:

ופר"מ תלי' שינוי זה בשינוי דם חי שנעשה מוסק ובשר המתהפך לדבש ובמ"כ לא דמי התם מתהפך ע"י ד"א המהפכו והתם ההעדר קודם להוי' רצוני טרם שנתהפך הבשר לדבש מתעפש בתוך הדבש ונעשה עפרא בעלמא ושוב לובש צורה אחרת ופנים חדשות באו לכאן כי הראשון חלף הלך לו ובפ' אין מעמידין אמרי' דבש למאי ניחוש לי' אי לאיערובי מסרי סרי כ' ר"ן וז"ל ואחרים פרשו אי משום איערובי שדרך לערב בדבש דברים אחרים ונימוחו בתוכו וחוזרים דבש ליכא למיחש בהכי לפי שהמתערב בתוכו עד שלא נימוח מסריח ומותר וכדאמרי' בתמורה אפרוח ביצת טריפה מותר אימת קגביל לכי מסרח עפרא בעלמא הוא עכ"ל ונעלם זה ממג"א סי' ר"א סק"ג בסיום דבריו ע"ש ומה שהקשה מג"א מדם נעכר ונעשה חלב יפה תי' בחק יעקב סי' תס"ז ודברי מקור חיים שם מש"ס דכריתות גבי לחם וקלי וכרמל כבר הי' לי ויכוח אתו בזה אין כאן מקומו כי במ"כ לא צדק בזה [וע"ל בסי' קי"ד] מ"מ אין זה ענין לשינוי הגוונים מאפיס' הלחה שכך הוא בתחלת תולדת כל דבר ובכלל דיו הוא שתחלתו שחור ולכשיזקין יכהה מראיתו ויתהפך קצת כעין אדמדם ולא אדום ממש כי אין השחור נעשה אדום אבל הוכהה ונעשית כעין מראה ברוי"ן וכך הוא וסתן של רוב דיו בעולם נמצא אי הוה הל"מ כתיבה שחורה של דיו שבאורך הימים ישתנה קצת א"כ היינו דיו דאמר רחמנא:

אך כ"ז אם תחלתו שחור ממש וסופו מתקלקל קצת היינו דיו אבל אם מקלקל מתחלתו א"כ מעולם לא הגיע עדיין לשיעור דיו שהוא שחור בתחלתו וכן אם סופו נעשה אדום מה שאין דרכו של דיו להעשות ועל כרחך יש חסרון בעיקר הדיו כמו שנוהגי' עתה לעשות דיו מאבק שרפת (ווידרעאהל) והוא אדום ומתהפך לשחור בתוך מי עפצים וסוף חוזר לאדמימתו אותו לא הי' דיו מעולם וכשאר צבעוני' יחשב וס"ת כזה פסול מעיקרא אפי' מה שקראו בו בשחרוריתו כי לא נכתב בדיו ולא מטעם על העתיד להעשות כעשוי דמי וכמו שעלה בדעת הדרת מעכ"ת דלא נלע"ד דהתם פליגי בכל העומד לזרוק והעומד לשרוף והעומד לתלוש דהני כולהי מחוסרי מעשה ופליגי בי' תנאי אבל הכא הענין בטבע הוא כך ודומה לכל העתיד לטרוף כטרוף דמי משום שכבר החל הנגף המכה שסוער והולך עד שעתיד להטרף וה"נ דכוותי' כי מתחלה נעשתה הצבע באופן זה ולא מפני שעתיד אלא שכבר הוא כן ואינו מחוסר שום מעשה וע"כ פסול:

והנה הכותב בצבע ומעביר עליו דיו כשר אע"ג דבתחלה אמר ר' יוחנן בגיטין י"ט דיו ע"ג סקרא הוה כתיבה מ"מ לבסוף אמר מפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה ולענין גט פסול ולענין שבת לא מחייב חטאת וא"כ ה"ה לענין סת"מ פסול מספק וכמ"ש אלי' רבה סק"ה ופרי מגדים במ"כ שגה בהשגתו בזה ואמנם דיו שהוכהה מראיתו או קצת נתאדם בתחלתו אם מוסיף עליו דיו שחור ומעביר הקולמס עליו ומצהירו נהי אם כבר כ' לפניו ושוב ממלא האות הזה בדיו הוה שלא כסדרן דהכתיבה לא הית' כתיבה כלל דהל"מ בדיו וזאת הדיו לא נגמרה מלאכתה אבל מ"מ אינו דומה לכותב בצבע דלא יועיל תערובות דיו עם צבע ומ"מ פסול הוא דלו יהי' שדיו כהה הי' בכלי והוסיף עליו דיו שחור נתקן ונתכשרה ומה לי בכלי או ע"ג קלף מצא מין את מינו וניער להכשירה וליכא אלא משום שלא כסדרן אבל אי הוסיף עליו דיו טרם שכ' לפניו כשר ולק"מ ק' פרמ"ג בזה ג"כ:

והנה דיו מעולה שאחר שנתישנה נשתנה והתחילה להיות כהה ולקפוץ מן הקלף ורוצה להעביר עליו קולמס מתיר מהרי"ל כיון דעדיין כשר הוא ואינו עושה עתה אלא להחזיקו שפיר דמי דדומה למחיצה ע"ג מחיצה ול"ד לכותב כתב ע"ג כתב לכן לא הבאתי ראי' משם אלו דבריו ז"ל בתשו' סי' קכ"ז וכוונתו במחיצה ע"ג מחיצה בעירובין כ"ה דמחיצה תחתונה עיקר ומש"ה אינו קונה בנכסי הגר ומ"מ לענין שבת אם אח"כ נבלעו מחיצות התחתונות מתכשרות בעליונות וה"נ כיון שהתחתון כשר הוה דיו עליונה כמאן דליתא ולא מיחשב שלא כסדרן ומ"מ מצטרפי אהדדי שאם שוב באורך הימים הית' התחתונה מקולקלת מתכשרת בעליונה וכ' שלא רצה להביא ראי' מכתב ע"ג כתב דלא דמי לדיו ע"ג סיקרא הכא תחתונה כשרה ולא לדיו ע"ג דיו דהכא עכ"פ הוכהה מראיתה אבל ממחיצה ע"ג מחיצה ס"ל ראי' שפיר ובת"הד סימן מ"ח כ' נמי האי דינא ומייתי ראי' מתוס' גיטין י"ט ע"א ומדלא אשכחו תוס' פירוקא לקושייתם אלא בכתב התחתון שלא לשמה ולא כ' בהוכהה מראיתה אלא ש"מ ס"ל דדמי למחיצה ע"ג מחיצה ול"ד לדיו ע"ג סיקרא:

ומ"ש פרי מגדים דלמה לי' למג"א למימר דנשאר חלודה הא אפי' נשאר אודם נמי פסול אין הכוונה שהיא עצמה מתאדמת מחמת יושנה שזה הי' כשר כמ"ש לעיל אך לפעמים באורך הימים מתגרר הדיו ובתחתוניות שוכן [הווידרעאהל] לבדו וכשקופצת הדיו נשאר האי אודם לבדו וזה בודאי פסול שכבר הופרש גוף ועיקר הדיו והובדלו זה מזה:

וראיתי להדרת פר"מ נ"י דנחית בי' טפי בעניני חציצה ובמ"במ חוצץ לפע"ד לא נ"ל כלל דחזותא כי האי תחוץ ומ"מ אי חוצץ הרי מינו שאינו כשר לאותו דבר חוצץ טפי מאינו מינו דקיי"ל דמינו מחריב בי' שאינו מינו לא מחריב בי' עיין ריש מס' זבחים ומ"במ אינו חוצץ היינו כששניהם כשרים בשוה אבל מינו שאינו כשר מגרע גרע מא"מ:

היוצא מדברינו הס"ת הנ"ל אם השינוי לאדמומי' מחמת יושן וכדרכו של דיו הרי היא כשר שהרי נכתב בדיו וטוב להעבירו בקולמס כדי לקיימו ימים רבים יותר כנ"ל וקרוב לודאי אפי' בשמות הקדושים מותר כדיו ע"ג דיו דאין כאן מחיקה אבל אי נשתנה לאודם ממש מה שאין כן וסתו של סתם דיו או אפילו רק לאדמומית רק שנשתנה מיד מהר שנראה שאינו מחמת יושן אלא שנעשית הדיו ע"י המצאה חדשה מסממנים אחרים הרי הוא פסול מעיקרא ואסור להעביר על השמות שאינם נמחקים דהוה כדיו ע"ג סיקרא דמוחק התחתון ולענין קדושת השם אין חילוק אפי' נכתב בכל צבע אסור למוחקו דהתם לא כתיב וכתבתם דנילף כתיבה בדיו אלא לא תעשון כן לה' אלקיכם וע"ז הנכתב' בכל צבע מ"ע ואבדתם וממילא לא תעשון כן לה' אלקיכם ובסת"מ לא כשר משום דבעי קדושת כתיבה וקדושת כתיבה לא הוה אלא בדיו דילפי' מואני כותב בספר בדיו והוא פשוט וא"כ לענ"ד אין תקנה לאותו ס"ת:

ועתה אבוא קצת על דברי חריפתו ומתק דבשו במטה עוז אשר ביד פר"מ מ"ש דהוכהה מראיתו בסופו הוה כגרדומי תכלת דכשרים לפי הנ"ל לא צריכי לזה ויפה דחה הרב שכנגדו דהרי הכא בקדושה עסקי' וגרדומי' תשמישי קדושה פסולים כגרדומי רצועות כמבואר פ' הקומץ:

ופר"מ דחה דהלא בשאר צבעוני נמי קדוש בקדושת השם דהרי מצילין מפני הדליקה כבר כתבתי קדושת השם דלא כתיב כתיבה מלתא אחריתי וקדושת וכתבתם או ועתה כתבו לכם מילת' אחריתי היא ואין אדם יי"ח תפילין ומזוזות או של ועתה כתבו לכם השירה הזאת בשארי צבעונים והוא קדושה בפ"ע ואין גרדומים כשרים בזה:

ומה שהקשה הרב ההוא מ"ש דלא מכשרי' גרדומי' שופר ולולב דמכשירי מצוה נינהו אי קושיתו מגרדומי תכלת לק"מ דתכלת היא גופי' מצוה שהרי בעי עשיי' לשמה ואפי' למ"ד לאו חובת טלית הוא מ"מ מדבעי עשיי' לשמה הוה מצוה בעצמו וכיון שהוכשר תו לא פקע שם מצוה מיני' משום פחת שיעורי' ואה"נ אם נפחת החוט וכשר ושוב מתיר הציצית וחוזר ותולה בבגד דהוה עשייה חדשה לא מתכשר הגרדים ההוא משא"כ כ"ז שהוא עדיין במצותו הראשונה וכל זה בתכלת שנתלה בבגד לשמה משא"כ שופר ולולב שאין גופן מצות אלא הלקיחה בלולב ושמיעה בקול שופר וכל לקיחה ולקיחה וטוט וטוט מצוה בפ"ע היא לא שייך לאכשורי גרדומי' דהתחלה הוא ולא גרדומי' ופשוט אך ק' הרב עצומה מגרדומי איזוב דדומה ממש ללולב ושופר ואפ"ה כשר וצ"ע מ"ש מלולב ושופר ואולי שאני שיורי טהרה דטפי עדיף כדקיי"ל בנט"י פכ"ה ובטש"ע א"ח ס"סי ק"ס והש"ס פ' הקומץ לא בא אלא להשוות רצועות לתכלת ודחי תשמישי קדושה שאני אבל לאיזוב לא דמי דהתם שיורי טהרה נינהו ומי שדעתו רחבה מדעתינו ישמיענו תי' הגון ונקבל באהבה:

שוב כ' פר"מ דבר חרוץ ושנון דבפ' הניזקין ה"ל למימר דס"ת כבר נתיישן והוכהה מראי' הדיו דהשתא א"נ מעביר קולמוס על האזכרות ומקדש אותם מ"מ כיון דלעולם לא נכשר ס"ת הלז א"כ השתא הוה תחלתו ופסול כיון שהוכהה מראיתו משא"כ אי הוה האזכרות לשמן מה שעתה הוכהה מראי' כשר כיון שמתחלה הי' בכשרות הנה זהו לפי סברתו דהוא מטעם גרדומי' יש לחלק אי הי' כשר פ"א או אם עכשיו הוא תחלת עשייתו אמנם לפי דעתינו כל שנכתב בדיו כשר אעפ"י שדרכו להיות מראה כהה אמנם גם לפי דבריו הוצק חן בשפתותיו לחדודי אבל להעמיד דין על זה וכי יעלה על הדעת הסופר השהה שכרו עד שנתיישן כ"כ שכבר נשתנה הדיו ועוד שהי' מסופק ס"ת ביד מי וכי ס"ד שהסופר השהה הספר בידו כ"כ זמן רב משו"ה לא עלה כן ע"ד המקשן והתרצן עדיפא מיני' משני האמת דהוה מנומר. תו כתב דאין קפידא בדיו שחור לענין כסדרן כיון שאינו מגוף המצוה כמו שאין קפידא בנתינת הפרשיות לתוך הבתים שיתנם כסדרן ובכתי' יד קודם ראש תמהתי על פה קדוש יאמר דבר זה הלא כסדרן נפקא לן מוהי' בהווייתן יהי' בברכו' ר"פ הי' קורא ובמגלה ר"פ הקורא למפרע ובסוטה פ' אלו נאמרי' והיינו בהוייתן כמו שהיו בתחלת נתינתן מאת נותן התורה ית"ש שכתבן כסדר פסוק אחר פסוק דשמע קודם לוהי' וקדש קודם לכל ובאותה הוי' צריכה שתהי' לעולם והמשנה מאותה ההוויי' שינה סדרן ומעתה י"ל אפי' כתב בצבע כסדרן והעביר קולמס דיו שלא כסדרן איננו בהוויי' הראשונה שס"ת שכ' מרע"ה הי' בדיו כסדרן ואפי' ס"ת שלמעלה שקדם לעולם שממנו העתיק מרע"ה ס"ת שלו כמ"ש רמב"ן בהקדמת חומש גם אותו נכתב באש שחורה ע"ג אש לבנה כדאי' בירושלמי דשקלים וא"כ צריך להיות בהוויי' ראשונה אבל סידור פרשיות בתוך הבתים היכן רמיזא שהי' כן הוויי' מעולם שנאמר עליו בהווייתן יהי' ומכ"ש בהקדמת יד לראש ע"כ לא ירדתי לעומק דעתו הגדולה בזה ומ"מ בעיקר הדין אין חוצץ בינינו כמ"ש לעיל ומאפס הפנאי אסתגר בהא ולימים הבאים אי"ה אעיין במאי דבדק לן עוד ועם האדון הסליחה עוד ינוב בשיבה טובה דשן ורענן יהי' כנפשו היקרה ונפש א"נ דש"ת:

פ"ב נגהי ליום ד' תמוז תקצ"ד לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ.