שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רנג
שלום וכל טוב לידידי הרב המופלא ומופלג בתורה כש"ת מה' שמואל ני' יושב בשבת תחכמוני דיין מצויין לאומתו בק"ק נייזאץ יע"א וכאל"ש:
יקרת מכתבו מסולאים בפז הגיעני לנכון יום אתמול שבת קודש ושם נאמר כי נסתפק בדין אם לברך על טבילת גר קטן שנתגייר ע"י אמו הואיל וקיי"ל בכתובו' י"א ע"א ובש"ע י"ד רס"ח דאם הגדיל יכול למחות א"כ אולי הוה ברכה לבטלה או אולי נאמר אפי' אם ימחה בו לכשיגדל מ"מ אינו מיעקר עקר הקדושה למפרע אלא מיגז גייז מכאן ולהבא אבל למפרע כל היינות שנגע בהם מותרי' וכן אם בעל אשה בהיות בן ט' לא נפסלה ביאתו דכח ב"ד יפה שהטבילוהו וכיון דאהני מעשי ב"ד ליכא ברכה לבטלה ובקש ממני לחוות דעתי הקלושה:
ואען ואומר לפע"ד בנידן דידן לא צריכנא לכל זה דאע"ג דבש"ע סתם הדברים ופסק שיכולים למחות מ"מ בהביאתו אמו צל"ע אם נימא שיכול למחות לכשיגדל ולא יהי' נידון לישראל מומר דהנה בה"ג דחה הך דר' יוסף מהלכתא ופסק להדי' דקטן אין מטבילין אותו ע"ד ב"ד ומייתי ליה הטור ולעומ' זה פסק בהביאוהו אבותיו להתגיי' הן אביו והן אמו מטבילי' אותו ע"ד ב"ד ואינו יכול למחות עיין בב"י ועיין בפנים בה"ג חדשי' דף כ"א ע"ד דמייתי הך שהביא הטור בשמו ושוב בדף כ"ב ע"א גבי עובדא דיוסף בן פרוך ממזרא וכו' מייתי הא דר"ה שמטבילי' אותו ע"ד ב"ד היכי שאין צריך להתנו' עליו ע"ש וס"ל כשאבותיו מביאי' אותו הן מקבלי תנאי הגירו' עבורו ולא מייתי כלל שיכול למחות זה דעת בה"ג והרי"ף פ' החולץ מייתי הא דר"ה ולא דרב יוסף משמע אפי' ב"ד לבד בלא אבותיו מטבילי' אותו ואינו יכול למחות והרא"ש פ"ק דכתובו' שם הקשה על הרי"ף מ"מ לאו קטלא קני' באגמא הוא הרי"ף ואין רחוק בעיני שגם דעת הרמב"ם כן שהרי בפי"ג מאיסורי ביאה מייתי דקטן מטבילי' ע"ד ב"ד ולא מייתי כלל שיכול למחות רק בפ' יו"ד ממלכים מייתי דיכול למחות ועמד בזה בה"ה ואי נימא דסבירא ליה כשיטת בה"ג א"ש דבאיסורי ביאה מיירי שהביאוהו אביו או אמו להתגייר דבסמוך לו מיד כתב דין מעובר' שטבל' אין בתה צריך טבילה משו"ה לא הזכיר שם שיכול למחות ובהל' מלכים מיירי שבא בפ"ע להתגייר דתחלת הבבא מתחיל בן נח שנתגייר וכו' ואחר כך רוצה לחזור וכו' ואם היה קטן וכו' יכול למחות מיירי דומי' דרישא בן נח שבא להתגייר על דעת עצמו הכי נמי הקטן שבא בפ"ע בלא אבותיו אז יכול למחות אבל עם אמו לא שמענו:
וגם הלום ראיתי בשיטה מקובצ' חבל נביאים ראשונים דס"ל דמיירי ש"ס שאין אבותיו מתגיירי' עמו אבל אם מתגיירים עמו בודאי אינו יכול למחו' ומלבד טעם שהסבי' שם נ"ל עוד דהיכי שהוא זכות גדול בודאי אין יכול למחות דאי מוחה אנן סהדי דהשתא הוא דמיהדר בי' וכבר היה מרוצה רגע א' וכדאמרי' גבי בדיקת חמץ פסחים ד' ע"ב כיון דאנן סהדי דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממונו אפילו עומד וצווח דלא ניחא ליה אמרי' השתא הוא דהדר בי' משכירות הבית וה"נ דכוותי' וסברא זו כ' ג"כ מורי בהפלאה זצ"ל דהטף בנשים במלחמת מדין כיון שהיה להם זכות גדול שלא נהרגו אם הגדילו אינם יכולים למחות ע"ש וא"כ ה"נ כשאבותיו מתיהדי' אם הוא ישאר בגיותו קשה להם להיות עמו באגודה א' שהרי עוש' יי"נ וכשיהיו אבותיו נפרשי' ממנו מפרישי' אותו מחיותו ע"כ זכות גדול הוא לו ואינו יכול למחות ואפשר דגם הרא"ש מודה בזה והש"ס לא מיירי אלא בבא מעצמו להתגייר או אפילו אבותיו הביאו ולא נתגיירו עמו אבל כשגם הם מתגיירים מזה לא מיירי:
גלל זה אני אומר בנתגיירו עמו אחד מאבותיו אינו יכול למחות דהרי"ף פסק לעולם אינו יכול למחות וה"ג שכל דבריו דברי קבל' פסק עכ"פ בהביאוהו אבותיו אפי' לא נתגיירו עמו אינו יכול למחות וקרוב לודאי שגם הרמב"ם סובר כן ורבי' מהפוסקי' בשיטה מקובצת פסקו דעכ"פ בנתגיירו עמו אי"ל ובהרא"ש לא מצינו שחולק להדי' א"כ אין ספק דהכי הלכתא ולכן צריך לברך:
אמנם להתלמד במקום אחר היכי דליכא כל הנ"ל דיכול למחות דמספקא ליה למעלתו אם מעקר עקר ואינו מברך או מיגז גייז ומברך הנה לכאורה היה נראה קצת להוכיח מלשון הש"ס דעד השתא הוה ישראל גמור וממחאתו ואילך הוא דנעשה גוי מדקאמר אביי ורבא ואי ס"ד יכולים למחות יהבי' ליה ואכלי' בגיותו וק' דא"כ דכל החשש הוא משום דאכיל בגיותו א"כ לפי המסקנא נמי דממתין עד שיגדלו א"נ גדלה ומחתה שעה א' ואח"כ חוזרת ונעשית גר צדק מכאן ולהבא יהבינן לה זוזי דידה דהשתא לא אכל' בגיותה ובאמת זה ליתא דכיון שמחתה שעה א' עברה יהדות למפרע וכשבא עליה ה"ל כבא על עכו"ם שאין לה קנס ואפי' חזרה ונתגיירה השתא הוא דמתיהדא ואין לה קנס והכי הל"ל יהבא לה זוזי דלית לה שייכות בגווה אע"כ פשיטא להו לאביי ורבא דאפי' אם תמחה לא תעקור הגירות למפרע דכח ב"ד יפה וליכא חששא אלא דאכלה בגיותה כן היה נראה לכאורה:
אבל כד מעיינת שפיר הא ליתא דודאי אין בו ספק כלל דעקרה הגיורת למפרע והיין הנשאר שנגע בו קודם מחאתו הוא ככל מגע גוי קטן ביין שלנו ואם בא על בת ישראל נפסלה מהכהונה וישראל שבא עלי' בנשואי' פטור מכתובה וכשאנסה אין לה קנס מכל מקום מברכי' בשעת טבילה בלי פקפוק וממקומו הוא מוכרע שהרי הקשו תוספות הא אין שליחות לקטן ואפילו למ"ד יש שליחות משום דאתי לכלל שליחות אבל עכו"ם דלא אתי לכלל שליחות אין לו שום זכי' ותי' תוס' דהאי עכו"ם הואיל וסופו לבוא לידי שליחות ע"י הגירות ה"ל כקטן ישראל דעלמא שיש לו זכי' בקטנותו לחד גי' בב"מ הוה מדרבנן ולחד גי' מדאורייתא נמי ופני יהושע העלה אפי' אי אין זכי' לקטן מדאורייתא בעלמא מ"מ ע"י ב"ד יש זכי' מן התורה כדילפינן מנשיא א' למטה ע"ש וכמ"ש והאריך בנקודת הכסף סי' ש"ה וק' נמי דלמא התם בישראל דאתי לכלל שליחות עכ"פ ואכתי בעכו"ם מנ"ל וצ"ל כנ"ל דהכא כיון שע"י טבילה זו סופו לבוא לידי שליחות ה"ל כקטן ישראל שב"ד זוכי' עבורם ולמה שכ' תוספות נמי ר"פ בן סורר ומורה בסוף הדבור דטבילת גר ע"ד ב"ד דאורי' ממתן תורה וטף ונשים במדין מ"מ נ"ל התם גופי' מה"ט הוה דכיון דעי"ז אתי לכלל שליחות כח ב"ד יפה להיות שלוחם עבור' מעתה בקטנותם וכ"ז תינח אי לא ימחה אבל אי ימחה מיד כשיגדל נמצא לא אתי לכלל שליחות מעולם א"כ הדרה ק"ל איך יעשו ב"ד שלוחם עבורם שנאמר שיהיה ישראל עד שעת מחאה ויהיה מגעם ביין כשר ולא יפסלו בת ישראל בביאתם אע"כ אה"נ דהטבילה מיתלי תלי וקאי וכן מוכיח ביותר ביאור ממ"ש תוס' בכתובו' י"א הנ"ל דבור המתחיל אביי וכו' אבל הכא סבירא ליה לרבא דמשום טעמא שלא יהיה חוטא נשכר אין ליתן לה כיון דמן הדין אין לה שהרי נכרי' גמורה היא אם תמחה עד כאן לשונו הרי מבואר להדי' שהיא נכרית גמורה למפרע וזו ראי' ברורה באין ספק:
ואי תימא איך יניחנו ליגע ביין או להנשא לאיש או לבא על הישראלית בקטנותם שמא ימחה ומכ"ש דקשי' לי' איך מברכי' על הטבילה מספק נ"ל בפשיטות אי לאו דמוחזק לן בודאי שלא ימחה דרובא דרובא אינם מוחי' לא היה מועיל הזכיי' עבורם בקטנותם אפי' אם יאמרו אח"כ שמחנו במעשי ב"ד כיון שבשעת מעשה היה ספק חוב לא מהני אח"כ ודבר זה מתבאר יפה ספ"ב דחולין גבי עובדא דקסרי וברשב"א וחי' ר"ן שם ובדברי ה"ה פ"ד מזכי' הלכה ב' בשם רמב"ן ועוד נ"ל דאלת"ה א"כ למאי דקיי"ל בתולה בדעת אחרים אין ברירה א"כ ה"נ כיון שתלוי הגירות במחאתה נימא אין ברירה ולא נעשה עכו"ם למפרע וכן הוא להדי' בגטין כ"ה ע"ב בסוגי' דברירה מייתי עלה מעל מנת שירצה אבא והוה ממש דומי' דהכא וא"כ קשי' אמאי הוה גר כשלא ימחה אע"כ הכא שאני דחזקה שלא ימחה ולכשיגדיל ולא ימחה אינו דבר המתחדש שנאמר ברירה אלא גילוי מילתא בעלמא שהטבילה הי' זכות לו וה"ל כעין וכבר בא חכם בעירובין ל"ז ע"ב עיין שם וכיון שכן שחזקתו שלא ימחה נוכל להחזיק לישראל גמור ולא יצטרך למיחש לשמא ימחה אע"ג דאי אירע שימחה יעשה יין זה נסך למפרע או ככל הדומה מ"מ אין לנו לחוש לזה דומה למ"ש תוס' בגטין ל"ג ע"א ד"ה ואפקעינהו רבנן וכו':
הגע עצמך המפריש תרומה לא יברך דלמא מתשלי עלה ונמצא ברך לבטלה וכן לא יאכל אדם מן הכרי המתוקן עד שניתנו המתנו' לבעליהם דלמא מתשל עלה ונמצא אכל טבלי' למפרע ועיין היטב במ"ש והאריך טו"ז י"ד סי' שכ"ג ומה שהשיב עליו בתשו' חו"י:
ואומר אני בטח אם יארע שאכל אחר מן הכרי ונתחר' על התרומ' דמתשיל על התרומה ויהדר הכרי לטבלו אין לו לחוש במה שאכלו טבלים דבשעה שאכלו בהיתרא קאכיל ולא היו צריכים לחוש למלתא חדתא וה"נ בנידן דידן דכוותי' ומה"ט לא פריך נמי הש"ס איך נשא את הגיורת הזאת ולא חשש שתמחה משום דמוקמי' בחזקתה וכן נמי לא ה"ל למיפרך בפשיטות אמאי ישלם קנס וכתובה דלמא לא היה מתחייב לה כלל דלמא תמחה ואפי' אי רובם אינם מוחים מכל מקום אין הולכי' בממון אחר הרוב דז"א כיון שמחזיקי' אותה בגיורת גמורה לכל דברי' א"כ אפילו לענין ממון נמי וכמ"ש והאריך בכיוצא בזה מורי זצ"ל בהפלאה ספ"ק דכתובות ולא הוה קשי' ליה לאביי ורבא אלא לפי מה דהוה ס"ד דיהבינא לה מיד ואיכא לברורי להמתין עד שתמות ביהדות ויותן ליורשיה לפי הס"ד דתוכל למחות לעולם וכל מה דאיכא לברורי מבררי' באיסור חמור ליתן מעו' להחזיק ידי עוברי עבירה משו"ה הקשה ודבר זה מתבאר מלשון הרמב"ם פ"י ממלכים אמר ז"ל שמא תטול ותגדל ותמחה ונמצאת זו אכלת בגיותה מעות שאין לה זכות בהם אלא בדיני ישראל עד כאן לשונו למדנו מלשון זה שע"י המחאה נעקרה הגירות למפרע ואין לה קנס ולמדנו עוד דאי לאו דהוה אכלה בגיותה לא הוה חיישי' דבתר השתא אזלי' וא"נ הרמב"ם מפרש ואכלה בגיותה אפילו תאכל בקטנותה ולא תשאר ממנו כלום מ"מ למפרע אכלה בגיותה:
מ"מ מלשון הרמב"ם משמע דאי הוה שייך לה מן הדין היינו נותני' לה אפי' אכלה בגיותה ולא משמע כן ברא"ש פ"ק דקידושין סי' כ"ג עיין בטש"ע ח"מ סי' רפ"ג סעי' ב' ולשיטת הרא"ש הלז י"ל להכי נקט ואכלה בגיותה אגב אורחא קמ"ל דאפי' מעות השייך לה מן הדין לא יהבינן דאכלה בגיותה מ"מ יהיה איך שיהיה הדין דין אמת שמברכי' על טבילת גר קטן ומחזקי' אותו כישראל גמור לכל דבריו רק זוזי לא יהיבינן ליה עד דגדל ולא מיחה שלא יכול למיכל בגיותו ואי אירע שמיחה ונשאר יין מן אותו היין שנגע בו קודם מחאה נעשה נסך למפרע ובת ישראל שבא עלי' נעשית פסול' לכהונה למפרע אבל אין צריך למיחש לזה הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי בכל חותמי ברכות. פ"ב יום א' ה' א"ש תקעג"ל. משה"ק סופר מפפ"דמ: