שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רנ

שלום וכ"ט לידידי הרב המא"הג חרוץ בעל פיפיות תלפיות המופלג בתורה כש"ת מה"ו מרדכי ני' אב"ד דק"ק אונגוואהר יע"א.

תחלת דינו על דברי תורה אשר נפשו היפה בשאלתו לחוות דעתי בענין מילה שלא בזמנה ביט"ב של גליות דהחליט המחבר בי"ד סי' רס"ו להחמיר כהרא"ש והש"ך סק"ח כ' להקל כהרמב"ם והנה הש"ך לא ראה תשובת התשב"ץ ח"ג סי' רפ"ד שכ' בסוף התשובה אלשון רש"י פסחי' דף מ"ז ע"א ד"ה בי"ט של ר"ה כו' בסוף הדבור י"ט של ר"ה דוקא דבזמן לח"הפ לא הי' ב' י"ט של גליות עכ"ל וכ' תשב"ץ ונראה מדבריו שאם הי' אפשר שיהי' בי"ט של גליות כמו שאינו דוחה י"ט א' כך אינו דוחה י"ט ב' ולמדנו מדבריו כי מה ששנינו בפ' המילה יש נימול לשמנה כו' חל ר"ה כו' דה"ה בי"ט של גליות דמילה של"ב אינו דוחה יט"ב של גליות אלא דתנא נקט בי"ט של ר"ה דתנא ירושלמי הוא דלית להו בי"ט של גליות ובזמן שמקדשי' עפ"י הראי' דאלו בז"הז לא משכחת לה בבי"ט שר"ה דאין תשרי חל ביום א' דלא אד"ו ראש אלא ודאי בזמן שמקדשי' עפ"י הראיה דלית לה בי"ט ש"ג וסרכא דמתני' דמנחות דנקט בי"ט של ר"ה בדוקא נקט ה"נ וה"ה לדידן דאית לן בי"ט ש"ג כי היכי דלא דחי ספק מילה י"ט ב' שר"ה ה"ה י"ט ב' ש"ג והרמב"ם ז"ל תפס לשון המשנה כפשטה כו' וכ"כ בס' המצות הגדול ונראה כי לא בהשגחה כ"כ וראיתי בס' יו"ד שהרא"ש ז"ל כ' בתשובה שאינה דוחה י"ט ב' ש"ג ולא פירש לנו טעמו ונראה שמטעם זה אמרה הרא"ש וראוי לסמוך עליו כ"ש להחמיר ולפי שהוא דבר נוהג תדיר כתבתי זה שמעון בה"ר צמ"ח ז"ל עכ"ל העתקתי הואיל ואפשר שאינו מצוי בגבולו:

ולכאורה נלפע"ד דלפי' התשב"ץ דסירכא דלישנא דמס' מנחות נקט א"כ תנא בירושלים ממש קאי ולא בשאר ארץ ישראל א"כ מוכח מזה דה"ה וכ"ש ביטש"ג בז"הז אע"פי שאינם אלא ממנהג אבותינו מ"מ לא דחי והוא דהרי בירושלים עצמו לא משכחת ר"ה בספק בשום אופן אלא כשהגיע מנחה ולא באו עדים אז ידעו בודאי כי היום חול גמור בלי שום ספק ואך רבנן גזרו לנהוג בו קודש בשארית היום כדי שלא יזלזלו בו בשנים הבאו' ומפני חששא קלה כזו דחו מצות מילה של"בז ליומא אוחרא אחר י"ט א"כ ה"ה לי"ט ב' ש"ג בז"הז דהוה נמי משום שמא יחזור הדבר לקלקולו ויזלזלו בו ועוד שלע"ד ק"ו נמי הוא דכבר כתבתי במקום אחר דהך מנהג י"ט ב' קרוב לדאורי' הוא דהוה כדבר שנאסר במנין דאע"ג שנתבטל הטעם לא נתבטל התקנה אא"כ עברה החששא כמ"ש הראשונים ועיי' בקיצור במג"א סי' תס"ח והכא כיון שאפשר בשום אופן בעולם שיחזור הדבר לקלקולו הרי החששא קיימת אע"ג דהטעם בטל דאין כאן ספק מ"מ כיון שהחששא קיימת ה"ל קרוב לדאוריתא משא"כ ר"ה בירושלים מן המנחה ולמעלה דאע"ג דהוא חמור לענין ביצה היינו משום חומרו שהוא ודאי חול ואפ"ה עשאוהו י"ט לא שייך לעשות ב' קדושות מספק וע"כ לעשותו מדרבנן כיומא אריכתא משא"כ בי"ט ש"ג חומרו קולו שהי' מתחלה מספיקא דאורי' ועי"ז הי' כל א' ספק י"ט ס' חול וב' קדושות הם גם עתה אין לנו להחמיר יותר ממנהג אבותינו אבל בעצמותו הוה בי"ט ש"ג ק"ו מבי"ט של ר"ה בירושלים לכאורה וצ"ע אהרמב"ם וסיעתו לכאורה:

וראיתי בנ"בי קמא סי' למ"ד מייתי מלשון רש"י עירובי' ח' ע"ב דבמתני' תנן סתמא לא יותר על י"ב ורש"י פי' בי"ט של ר"ה משמע דס"ל כהרמב"ם ולא עיין בתשב"ץ הנ"ל דמייתי מפירש"י פסחי' מ"ז הנ"ל דלא כהרמב"ם וע"כ רש"י גם בעירובי' שגירת לישנא דש"ס דשבת נקט ולישנא דש"ס דמנחו' ולעולם כהרא"ש ס"ל ולא כרמב"ם:

והנה גם אי לא נימא דמתני' בירושלים קאי מ"מ בזמן משנתינו אין חילוק לדינא בין ב' י"ט של ר"ה שבא"י לבי"ט לרחוקי' דכולהי מטעם ספק הוה א"כ קשה על הרמב"ם איך מדייק ממשנתינו מדלא נקיט סתם בי"ט ש"מ דוקא של ר"ה הא בזמן משנתינו אין לחלק וע"כ צ"ל תנא בא"י קאי דלא הוה אלא ב' י"ט שר"ה וה"ה בכל מקום שיש ב' י"ט מספק ואין הכרח בז"הז שעושי' ממנהג אבותינו אי לדחות מילה שלא בזמנו או לא אלא שהדבר לל"ע וחקירת חכם מאין בא לנו ב' י"ט בי"ט של עצרת הלא לא הי' בו ספק מעולם דכיון שידעינן יום ב' של פסח חמשים יום ועושי' שבועו' וכן מבואר להדיא בתוס' ר"ה י"ח ע"א ד"ה על ניסן וממ"נ אי נימא מכיון שכבר עבר ניסן ואייר כבר נתפרסם בכל העולם יום קביעות ר"ח ניסן ויום טוב ראשון של פסח וממילא ידעו י"ט של עצרת ואין כאן ספק ואי נמי נימא שאפשר שלא נודע ממילא להרחוקים אימת הי' ניסן (ועיין סנהדרי' ר"פ היו בודקי' דאחר רובא של חודש כ"ע היו יודעי') א"כ היו שלוחי ניסן מחוייבי' לילך עד י"ט של עצרת להודיע קביעת ניסן שידעו ממנו י"ט של שבועו' ובודאי הגיעו עד סוף מקום שהיו ישראל שם בזמן ההוא וא"כ מאין בא לנו ב' י"ט בשבועות וע"כ צ"ל דבשבועות עשו לעולם ב' י"ט מדרבנן שלא לזלזל בשארי י"ט כדאמרינן במקום שמגיעים שלוחי ניסן ולא שלוחי תשרי צריכים לעשות ב' ימים משום גזירה הני אטו הני וה"נ בשבועות בכל מקום והוא דבר חידוש לא ראיתי מי שנתעורר בזה:

ועוד יש לי עיון בכל ב' י"ט של סוכות ושמיני עצרת אחר שכבר החליטו ולא עשו י"הכ רק יום א' וסמכו על הרוב דלא מצינו אלול מעוב' איך אח"כ שוב חששו למיעוט ועשו ב' ימי' סוכות ושמיני וקדשו היום וברכו מקדש ישראל והזמנים וא"כ אכלו בי"הכ למפרע והוה תרתי דסתרי אהדדי וצ"ל עפ"י מ"ש רמב"ם ספ"ג מק"הח כשבאו עדים מקבלים למפרע וסותרים קביעות הראשון וא"כ משכח' לי' שבאו עדים אחר י"הכ וסתרו קביעות הראשון ועושי' סוכות ב' ימים מחששא רחוקה הלזה והוסיפו עוד להחמיר בחשש רחוק הלז להחמי' גם במקו' שהגיעו שלוחי ניסן משו' חששא קלה דתשרי הנ"ל:

ובשגם לרמב"ם דספיקא דאוריתא לקולא וא"כ כיון שחג י"ט הראשון שוב הוה יום השני ספק ואינו אלא מדרבנן בעלמ' והוא עפ"י מ"ש הר"ן וביארו משנה למלך פ"א ממגלה הלכה י"א דלא אמרי' ספיקא דרבנן לקולא למיעק' לגמרי כגון אם מסופק אי מוקף חומה מימי יב"נ או לא אין לומר בכל יום ספיקא לקולא נמצא כשעברו ב' הימים עבר בודאי מצוה דרבנן ולא קרא מגלה ולא קיי' מצות פורים בודאי ע"כ עכ"ח יעש' פורים יום ראשון שפוגע בו שוב פטור ביום שני משום ספיקא דרבנן לקולא ובסוף דברי משנה למלך בענין הסיב' תרי כסי קמאי או בתראי מחלק בענין אחר ועיין בשלטי גבורי' שבגליון מרדכי דמס' ע"ז ר"פ ר' ישמעאל אות קטן א' מחלק עוד בענין אחר והוא פלא וצריך עיון ובדיקה מ"מ היוצא מזה לעניננו מדברי הר"ן בדרבנן נשמע להרמב"ם בספיקא דאוריתא דאי מסופקי' באיזה יום הוא י"ט ונימא מן התורה לקולא ולא יעשה שום י"ט הרי עובר אדאורית' להדיא וע"כ לחוג יום הראשון שפוגע בו ושוב הוה יום שני ספיקא דאורי' מן התורה לקולא ומדרבנן הוא לחומרא וא"כ בשבועו' וגם בסוכה ובניסן היכא שמגיעי' שלוחי' פשיטא דקילא טובא הרבה אפי' מר"ה בירושלים ולא באו עדים מן המנחה ולמעלה וא"כ יש מקום להרמב"ם לומר דאי ס"ד דבכל י"ט ב' ש"ג דוחין מילה של"בז לא ה"ל לתנא למיתני ב' י"ט של ר"ה ולמיסרך בתר מתני דמנחו' דקאי בירושלי' דאיכא למימ' דוקא בר"ה אבל בשארי י"ט ב' כנ"ל לא ומכ"ש ביט"ב דשבועות דכל עיקרו אינו אלא משום סרך ניסן ודניסן במקו' שהשלוחי' מגיעי' אינו אלא משו' תשרי ודתשרי גופיה משום מיעוטא דמיעוטא שבאו עדים אחר י"הכ וחזרו ב"ד מקביעות הראשון ובכל זאת לא הוה אלא נדנוד דרבנן דספיקא לקולא מן התורה וה"ל למתני' למתני סתם בי"ט ולא למינקט ר"ה אע"כ אה"נ בשארי י"ט אפי' בניסן מלו מילה של"ב ביט"ב ומדמלו אז גם עתה מהלינן דלא עדיפנא ממנהג אבותינו הראשוני' ומשא"כ בר"ה דאז לא דחו השתא נמי לא דחו ויעיין בסוכה ר"פ לולב וערב' בכל הסוגיא ותוס' שם כנ"ל אליבא דהרמב"ם:

מ"מ לדינא נ"ל להחמיר בשב ואל תעשה וכהרא"ש כהסכמת התשב"ץ שרא' הרמב"ם והסמ"ג והסכי' עם הרא"ש להחמיר והש"ך לא ראה אותה תשובה וכל היכי שהראשונים נעלמו מעיני האחרונים הלכה כהראשונים דאמרי' אלו היה יודע הוה הדר בי':

אך בספק אם המילה היא היום בזמנו נ"ל כהגאון נ"בי סי' למ"ד הנ"ל למולו בי"ט שני של גליות עכ"פ וטעמא נ"ל דאתי ספק קיום מ"ע דאורי' ודחי ספק קל דרבנן דדלמא היום הוא יום ח' נמצא עובר על מ"ע דאורי' משום ספק דרבנן ועוד לשיטת רש"י דלא בעי צורך קצת מן התורה ואמרי' מתוך א"כ אפי' אינו זמניה נימא מתוך שהותרה חבור' לצורך בי"ט בשחיטה הותרה נמי שלא לצורך וליכא אלא אי' דרבנן דרש"י מודה דמדרבנן בעי' צורך קצת וצורך מצוה שאין היום גורם המצוה לא הוה צורך קצת אבל אי' דאורי' ליכא כמבואר בחי' למס' ביצה ושטת הר"א ממיץ בס' יראי' דס"ל דתלת' קראי דחזקי' ואביי ורבא ה"ל ג' כתובי' דלא נימא הך בעלמ' אלא נימא מתוך כו' ור"א אזיל למ"ד לא אמרי' בעלמא מתוך ולא צריכים לג' כתובי' הנ"ל ע"כ קאמר דהוה עשה ול"ת אלו דברי ס' יראי' ואנן לא קיי"ל הכי אלא שריפת נותר הקטרת איברים לא שייך בהו מתוך וליכא אלא חד קרא לבדו במילה ורבא קאי לר' ישמעאל כמ"ש תוס' דאביי לר' עקיבא ורבא לר"י ור"ע באמת לית ליה דרשא דלבדו דא"כ הו"ל למילף מלבדו ולא מילה ומעולת שבת דכל מתוך אמרי' דה"ל ב' כתובי' ואנן ס"ל בהא כר"ע דל"ל דרשה דלבדו אך מתוך אית לן בעלמא וכן אית לן מתוך במילה ושריפת קדשים ילפי' מבקר ע"ש באורך וא"כ לדינא הוה מילה איסור דרבנן דלית לן לבדו וא"כ י"ל אין להעביר ספק קיום מ"ע דאורי' משום מצוה ספק דרבנן הקל בעצמותו וגם עתה שאינו אלא מנהג אך מ"ש נ"בי דהו"ה ס"ס ודשיל"מ לא הוה משום שחוזר לאיסורו בי"ט אחר הבא לא נ"ל דע"כ לא אמרי' מיקרי דשיל"מ מה שחוזר לאיסורו אלא בתערוב' דלא בטיל מטעם הר"ן במס' נדרי' דהוה מין במינו היתר בהיתר וכל שחוזר לאיסורו לא הוה היתר בהיתר אבל הא דאפי' ס"ס אסור ע"כ אין הטעם כמ"ש הר"ן הנ"ל דע"כ גם הר"ן מודה דהא דמחמרי' בס"ס הוא משום עד שתאכלוהו בספק המתן ואכלהו בודאי היתר אלא בתערוב' לא ניחא ליה להר"ן בהאי טעמא עד שתאכלהו בתערובת איסור אכלהו כשכלו היתר דא"כ במין בשא"מ נמי וע"כ כשנתערב הוה היתר א"כ מ"במ נמי אע"כ חומרא דתערוב' אינו משום עד שתאכלהו כו' אלא משום דמ"במ לא בטיל היינו עולין בעולין ומצוה במצוה ואיסורי' באיסורי' והיתר בהיתר כל אלו אינם בטילי' זה בזה ודשיל"מ שאינו חוזר לאיסורו ה"ל כהיתר בהיתר מדרבנן עכ"פ ולא בטיל מדרבנן כאלו הוא כבר עתה היתר אבל בשחוזר לאיסורו לא תיקנו רבנן וכל זה בתערובת אבל לענין ספיקא מודה הר"ן בטעם עד שתאכלנו כו' א"כ ס"ס דמילה נמי אלא ע"כ אתאינן לטעמא דידי ע"כ הזריז ומיקל ביט"ב ומחמיר למול ביומו ספק ח' ספק ט' הרי הוא מן הזריזי' אבל ודאי מילה של"ב אינני מסכים כנל"עד:

מ"ש מכ"ת הרב ני' בטעם דלא מבדילין מי"ט לחברו דרב אסי ביצה ד' ע"ב לגרמי' עביד דאיהו ס"ל פע"פ ק"ו ע"ב טעם אינו מבדיל וא"כ ע"כ להבדיל טרם יטעום אבל אנן דקיי"ל טעם מבדיל א"כ סמכי' אהבדלה דעביד מוצאי י"ט וקאי גם אי"ט ראשון כמו במוצאי שבת דמבדיל והולך עד יום ד' בשבת אלו דברי פאר רום מעלתו ני':

וא"א להבינם דהא פשיט' לכ"ע שאסור לטעום לכתחלה עד שיבדיל ולא פליגי רב אסי ור"ה פע"פ אלא אי עבר וטעם אי יבדיל או לא וע"כ לא פליגי אלא אי יבדיל בלילה אחר טעימתו אבל למחר יבדיל גם לרב אסי כמבוא' ורב אסי ורב זירא מרא דשמעתא דמבדיל מיומא טבא לחברי' אינהו בעצמם ס"ל דאי לא אבדיל במ"ש מבדיל והולך עד ד' בשבת כדאי' פע"פ ק"ו ע"א ע"כ אין מקום במוח להבין דבריו ובימי חורפי אמרתי המשך דברי רבא ק"ז ע"א הלכתא טעם מקדש וטעם מבדיל ואם לא הבדיל במ"ש מבדיל והולך כו' דמאי שייכות לשתי הלכתו' אהדדי היינו משום דהוה סד"א דרב אסי דמחמיר טעם אינו מבדיל היינו משום דלטעמיה אזיל דס"ל מבדיל עד ד' בשב' א"כ נחמיר עליו טעם לא יבדיל היום ועוד חזון למועד למחר וליומא אוחרי אבל מאן דס"ל טעם מבדיל על כרחך ס"ל אינו מבדיל אלא במ"ש ולא כל היום ואם לא עכשיו אימתי ע"כ הקילו עליו דטעם מבדיל הכי הוה ס"ד קא משמע לן רבא תרי קולי בחדא דוכתא דטעם מבדיל וגם יש לו פנאי להבדיל כל השבת כלו והיינו חידושיה:

ונחזור לדברי מעלתו אפי' יהיבנא ליה דבריו ויפרשם ויתקנם עכ"פ להתוס' והרא"ש אך להרי"ף ורמב"ם דפסקו דאינו מבדיל והולך אלא יום א' השייך לליל מש"ק ולא יותר א"כ ה"נ אין הבדלה דמי"ט ב' מועיל לי"ט א' ובש"ע א"ח סי' רצ"ט מייתי ב' הדעות ואם יאמר נא כיון דלא אפשר שאני וכמ"ש הרא"ש ומייתי ליה מג"א סי' תקנ"ו סק"ב א"כ גם לרב אסי נאמר כך היכי דלא אפשר שאני אבל באמת מה לנו להמצאו' חדשות ודברי הרי"טבא סוכה מ"ז מבוארים לפנינו דלמאי דקי"ל שמיני ספק ז' יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן משום דמחזי כסתרי אהדדי אידחי לי' דרב אסי דהבדלה וקדוש סתרי אהדדי וכמ"ש ג"כ צל"ח ביצה ד' ע"ב שם:

ובזה נדחה תי' ב' דכ"מ דמייתי מג"א סי' תפ"ט סק"א שכתב דמדינא צריך לספור ע"ש וק' הא הכא נמי מדינא צריך להבדיל ואפ"ה לא מבדלינן משום סתירה אע"כ כתי' הראשון כיון דשניהם על כוס א' הם הוה סתירה. ואחתום בכל חותמי ברכות פ"ב יום ה' ח' תמוז דהאי שתא קפ"ול: משה"ק סופר מפפ"דמ: