שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רכח
שלום וכ"ט לידידי ורב חביבי ה"ה הרב הגאון המופלג המפורסם כערוגת הבושם גן הדסים גל אגוזים כמו"ה יהושע יצחק מאיר נ"י אבדק"ק דוקלא יע"א:
יקרתו הגיעני ע"ד בחור ובתולה שנשבעו ז"לז בשבועות חמורות שישאו זא"ז ושלא ינשאו לאחר וכשהודיעו לאבי הבתולה כי נפשם קשורה ז"בז גם כי עדיין לא ידע משבועה אמר לכשאשיא בתי אבל עדיין אינני חפץ להשיאה לאיש והדבר מובן גם כי יודיעוהו משבועתם יענה ככה ויעגן הבחור וכבר הגיע הב"ח לבן כ"ה שנים והבת לי"ח שנים והאריך פאר רום מעלתו ולהיות בעו"ה כעת אינני במזג השוה לא עת טיול ברחובות מה שא"צ למעשה וכבר כ' הרמב"ן בפתיחה לדיני הגרמי אם אינני מרויח אלא העתקת דברי קדמונים ולהסביר ולהבין דבריהם די:
הנה בתשו' חו"י סי' ס' בעשיר מופלג שתקע כף לנער קצב שאם ישמש בתו בחלי' במגפה ותתרפא ישיא אותה לו ושוב חזר העשיר וכ' שם הגאון ז"ל כל החלוקים שאפשר שיפלו בענין זה וכ' שראוי לכוף לבת ולאב לקיים שבועתם ואם יאמר האב יקחנה בלי כסף אף כי אומדן דעת סתם הת"כ הי' שיקחנה כדרך עולם עם נדן הראוי או עישור נכסי מ"מ יטעון האב די לו שכר שיקח בתי בחנם וכו' ועוד אפי' אמר שבלבו הי' לתת לו נדן ועכשיו חוזר בו אין לכוף על נדן כי אינו חייב אלא מה שהוציא בשפתיו ולא על דברים שבלב וכו' כ"ש אם היא נתנה ת"כ ולא האב שלא נוכל לחייב האב כלל לתת לה כמשפט הבנות רק עצהי"ט עכ"ת דבריו:
והדברים ק"ו התם אלי' הוא נשא את נפשו לשמשה במגפה ולא הי' שום פריצות וענין רע בדבר וברצון האב וידיעתו אין לחייב האב לתת להזוג כסף או שוה כסף רק עצהי"ט מכ"ש בנידון שלפנינו שאין לחייב האב אדרבה מצוה לשלחה ריקם ותוסרנה כל הנשים והבחורי' המיחדים עם הבתולות ובאי' לידי כך שישבעו ז"לז ואם כי כ' שגילת' לו מסתרותי' ועשה עמה טובה גדולה עד שעי"ז נשבעה לו והוא לה והאבות לא ידעו מסודות אלו מסתמא הרבה דברים היו ביניהם עד שגילתה לאיש נכרי מסתורות מה שלא נגלו לאבותי' מסתמא הי' קרבות ביניהם וברוב דברים לא יחדלו פשעים וחטאים הרבה ואם ככה אתה עושה לא הנחת בת לאאע"ה יושבת תחת אבותי' כי יבואו פריצים ויחללוה יפתוה וידברו על לבה וישבעו ז"לז ושוב ע"כ יתן האב פרנסת הבת ונדן חלילה לא תהי' כזאת בישראל ואם הב"ח תקפה עליו משנתו כפי הנראה ממכתב תעודה שבידו מרבותיו כאשר שלח לידי לעומת זה תקף עליו יצרו ככל גדול מחברו יצרו גדול ממנו ומ"מ פחז כמים אל תותר ע"כ אינני רואה שום אופן לחייב אבי הבתולה בשום דבר אפי' על צד הישר והטוב כי ההיפך הוא היושר והטוב:
אמנם בכ"ז כופי' זא"ז לקיים שבועתם ויכנסה ערומה כי לא התנו בשבועת' ע"מ שיותן לה נדן וגם הדע' הי' נותן מעיקר' שלא יתן להם האב ויקצף קצף גדול ואפ"ה נשבעו ז"לז וק"ו מהא דחו"י הנ"ל אמנם היא תאמ' בוא לעירי ושם נעשה שמחת נישואי' ואם אינו רוצה היא פטורה ואם ירצה הוא ואך יהי' אונס שלא יכול לעשות נישואי' בתוך העי' שלא יניחנו ראשי הקה' או ע"י שום דבר הרי גם הוא פטור משבועתו ודבר זה למדנו מתשו' המיוחסת סימן רע"ח במי שנשבעו ז"לז והיא רוצית להנשא בעירה והוא רוצה להוציאה מפני שאנוס שאינו יכול לכנס העירה פס' רמב"ן שניהם פטורים היא פטורה שידוע דרך בנות ישראל להנשא בעירן ולא לעשות נישואי' באתרא דלא ידעא לה ודרך בעל אבידה לחזור אחר אבידתו וה"ל כמפורש וכהתנה בשעת השבועה ושוב הוא פטור מחמת אונס ודברי רמב"ן אלו מובאי' בהגה' ש"ע י"ד סי' רל"ב סעי' וי"ו אלא שהרמ"א העתיק כשהיו שניהם מעיר א' משמע אם הי' החתן מעיר אחרת סברית וקבלית לצאת עמו לעירו וע"ז השיג הש"ך סקמ"ג דבתשו' לרמב"ן מבואר אפי' הבעל מעיר אחרת חייב לישא אותה במקומה וז"ל רמב"ן שם הקפדת הכל היא זו שלא להוציא בתולת ישראל ממקומה קודם נישואי' והקפדה ודאית היא זו וכענין שאמרו בקידושין האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני וכו' משום דאמרה ממלא עלי מילי וכ"ש שהאיש מחזר אחר האשה וכו' כ"ש עכשיו שהכל מקפידי' בדבר זה בכל מקום וסתמן של משדכי בנותיהן דעתן שינשאו במקומן אפי' הי' הבעל ממקום אחר וכו' ובריב"ש סי' קע"ז כ' עוד טעמים מדנפשי' והעתיק ב"י בא"ע סי' ע"ה וחלקת מחוקק שם סקי"ד אלא שהתשב"ץ ח"א סי' צ"ז נחלק שם על הריב"ש באותו מעשה וכ' וז"ל וכיון שבעיקר הדירה הוא נאמן וכ"ש בענין הנישואי' דהשתא בדירה דלעולם מהימן בדירה דלפי שעה לא כ"ש ועוד מה טענה יש לעשות נשואי' בתוכם לא נתפרש יפה בשאלה טענתיהו במאי וכו' אבל אם הבעל אמר טריחנא ועבידנא סעודה לפי כבודי ולפי כבודה בברשך שהוא מקום דירותינו מה איכפת לה בזה אין זה כ"א רוע לב עכ"ל ואפשר אפי' אחר ששמע טעמי הריב"ש המועתקי' בחלקת מחוקק הנ"ל עדיין לא חזר בו משום שאפשר שקבל עליו הבעל ג"כ אונס סכנת הדרכי' משבי וחולי וקבורתה אך עכ"פ לא ראה דברי תשובת רמב"ן הנ"ל ואלו ראה אותה לא רפרף והב"ש סי' ע"ה העלים עין מהנ"ל וכ' מ"ש וכבר השיג עליו בית מאיר ואין לזוז מפסק רמ"א שוב ראיתי מורי בק"א להפלא' סי' ע"ה סק"א העלה דר"מ מר"ב וטור ס"ל כן ע"ש:
נמצא קלקלתו היא תקנתו שהיא תעמוד על דעתה שלא תינשא לו חוץ לקהלתה ואנשי העיר בודאי לא יניחוהו ע"י השתדלות האב שהוא נכבד בן הרב אב"ד ולא לכבודו ולכבוד הקהלה יהי' זה ואז ינקה מאלתו אבל אין לומר שמסתמא עלה כך בדעתם שלא יניחוהו לישא בעירה והוה כאלו התנה היא לצאת חוצה לעירה זה אינו ברור כ"כ וה"ל דברי' שבלב ואינם דברי' ולא שייך בזה אנן סהדי וק"ו ממ"ש תשו' חו"י שהעתקתי לעיל:
ואם אולי תאבה האשה ללכת אחריו או הקהל לא ימחו הנישואי' באופן שאינו נפטר משבועתו ע"י הנ"ל אך תאמר היא מה שאמר אבי' עוד חזון למועד ולא קבענו זמן לשבועתינו הנה דבר זה עיניו ראו במהרי"ט סי' קל"א אלא שראיתי במ"כ שגה קצת בהבנת מהרי"ט אכתוב תוכן דבר ויתבטלו כל פלפוליו דפר"מ התם הי' המעשה שנשבעו על הנישואים וכתבו שראובן חייב לשמעון סך עצום לפרוע לו ואולם אם ישא בתו ימחול לו חובו זה ושוב התחייב החתן סך עצום לחותנו ואולם אם ישיא לו בתו ימחול חובו ונשבעו ז"לז על כל האמור ועכשיו טוען צד א' לא זמן לפירעון ולנישואי' אמתין עד שנת היובל ועז"כ מהרי"ט בודאי מסוגי' דבטלו ולא בטלו במכות מבואר דאינו לוקה לעולם שיכול לומר עדיין יש לי זמן לתקן ונהי שעכ"פ כופים אותו מיד לקיים מצותו רק שאינו לוקה אבל כופי' אותו מיד לקיים אם אפשר התם היינו טעמא משום שעבר עבירה ועליו לתקנו בקיום מ"ע אין מניחים במכשלו ומי יודע מה יולד יום וימות באין מוסר אבל היכא דליכא עבירה רק נשבעו לעשות דבר פלוני יוכל לדחות מדחי אל דחי אלא שמצינו ס"פ מרובה מי שנדר לישא אשה ולקנות בית בא"י אין כופי' אותו ליקח מיד אלא שיזדמן ההגון לו משמע אם יזדמן כופי' אותו התם דבר מצוה שאני הוה כמפרש ליקח מיד ולאלתר כשיזדמן נמצא בנדרי הדיוטות אין כופי' ויכול לדחות משא"כ בדבר מצוה והשתא בנידון מהרי"ט שהענין כלול משני דברים א' שידוכי הבת שמצוה בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה ושלא לעגן האיש לבטלו מפ"ו והענין השני הוא חיובי ממון שזה נשבע שחייב לו אלא שימחול ע"י נישואי' וזה נדרי הדיוט ויכול לדחות בפרעון הזה עד היובל כי יאמר עוד אשא בתך ונמחל החוב וע"ז כ' הרי"ט אי הי' עיקר עסקם במ"ומ ושוב עלה על דעתם לתלות מחילת הממון בשידוכי' הי' העיקר הממון והוה נדרי הדיוט ועוד חזון למועד אך כיון שהכל נעשה בשעת שידוכי' ר"ל שלא הי' עסקיהם אלא בשידוכי' והחיוב הי' רק לבטחון על השידוך ולהשמר מאסמכת' עשו חיוב גמור ותלו המחילה בשידוכי' אבל השידוכי' שהוא המצוה הוא עיקר ע"כ זמן פרעון הקנס כזמן השדוכי' משתבעה לינשא נותני' לבוגרת למ"ד יום ושוב חל הקנס וצד אחד פטור משבועתו ונושא אשה אחרת אלו תוכן דבריו וא"כ בנדון שלפנינו שכל עצמן לא היו אלא שידוכי' ופתוי' ועל זה נשבעו ע"כ שולחי' לה התראה שהוא תבעה להינשא לו אפי' ערטלאי בעירה וקובעי' לה זמן לפי הרגיל לתקן עצמה [כי שלשים יום בזמן הזה בציר מהכיל כל צרכי' ובפרט שהיא עזובה וגלמודה מאבותי'] ואז בעבור הזמן הוא פטור וישא אשה במקום שלבו חפץ והשבועה כרוך על עקבה ואפשר ה"נ הוה תחלתו עבירה וסופו לתקן בהצעת המטות בהיתר כבמנחות מ"ד ע"א וא"כ כופין לקיים כמו בטלו ולא בטלו ויש מקום שתפטור גם היא משבועתה באופן שכ' רשד"ם סי' ק"ד ג"ז אכתוב שעי"ז יתבטלו כמה ניירות שכ' פר"מ והוא בן אלמנה נשבע לא' שישא בתה ומלבד השבועה קיבל נזירות שמשון וכשנודע לאם עשתה מעשי תעתועים והרעשה כל העיר ונשבעה שמאבדת ביד כל הונה ורכושה כי רב עד שהחותן והבת לא יכלו לסבול ונתנו לו רשות להתיר שבועתו אך נזירות שמשון אין לו היתר עז"כ מהרשד"ם אמת רמב"ן כתב כי אין נדרי שגגות אלא שהי' השגגה בגוף הנדר אבל אם הי' חפשי בשעתו ואח"כ ארעו אונס אין כאן נדרי שגגות וק' מזה על תשו' הרא"ש בא שנשבע לתת נדן לבתו כך וכך ושוב נתיאשו חובותיו ולא נשאר לו כ"א ביתו וכתב רא"ש לא נשבע זה עד"ז למכור ביתו וללון בחוץ על כן פטור מהשבועה והוא בש"ע י"ד סי' רל"ב סי"ו ותי' מהרשד"ם דהרא"ש לאו מטעם נדרי שגגות פטר לי' אלא מטעם אנן סהדי והוה כאלו התנה בפירוש שאם יארע לו כך פטור משבועתו וכזה לא הוה דברי' שבלב שה"ז מבואר לכל ולא התנה כהתנה [פי' דבריו עד"מ אונס פסקי' מברא אם הוא אונס דשכיח ולא התנה אמרי' סביר וקיבל אפי' פסקי' מברא יקיים דברו אשר דבר אבל משום שאין לומר אנן סהדי דאדעתי' דפסקי' מברא לא התנה דאיזה אנן סהדי דאפשר שיהי' מרוצה בזה שלא לבטל דבריו ע"י פסיקת מברא ואע"ג דעכשיו צווח מ"מ ה"ל דברים שבלב כיון שלא התנה אונס דשכיח אבל הכא אע"ג עניות שכיח לא בעי להתנות שאם יעני לא יתן לה נדן דכ"ע ידעו דאין אדם לן בחוצות ומשיא בתו ואין זה דברים שבלב וכאלו התנה דמי] נחזור למהרשד"ם שכ' צעקת והרעשת האם באופן הנ"ל י"ל אנן סהדי אלו הי' יודעי' לא נשבע שהרי קמן שאפי' שכנגדו מוחלי' לו וא"צ היתר וכולי האי ואולי אם יסכימו עמו ב' בעלי הוראה ע"ש ובס' באר היטב קטן סי' רל"ב נתן מכשול בהעתקתו ע"ש והשתא אם יארע הכא דבר כעין זה אפשר שגם היא תפטור משבועתה וטוב שיעמדו באמונתם ע"י מעשה חולדה ובור מס' תענית:
אך אם ירצו וימחלו ז"לז שיתירו שבועתו ע"י ג' אין אנו צריכי' לחוש שמא א' מהם אנוס כיון שהוא אומר שרוצה בהיתר נדר חברו שוב דברים שבלב אינו דברי' דוקא אם אנו כופי' עד שיאמר רוצה אני שדבריו שבלב ואונסו מבואר לפנינו אז צריכי' אנו לתי' ש"ס ניחא לי' דלהוי כפרה או מצוה לשמוע דברי חכמי' כמו שהסביר הרמב"ם ספ"ג מגירושין אבל כל שאין אנו כופי' וזה בא ואומר רוצה יהי' מאיזה טעם שיהי' אין אנו אחראי' לדברי' שבלב וזהו הדרך היותר מחוור מן הכל והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי בכל חותמי ברכות א"נ: