שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רכד
בשמוע קול שופר לחיים יוחק בספר בספרן של צדיקים גמורים ה"ה י"נ אביר אבירים הרב החרוץ המופלג הנגיד המפורסם כש"ת מהו' אהרן פולדא נ"י:
זה לי איזה שבועות אני מתגורר פה בקרית חוצות לעסוק ברפואות והנה הגיע עת דודי' להריץ אגרותי למעלתו י"נ נ"י כדי שיגיע לידו הרמה בזמנו כנהוג ונזכרתי בדברי תורה שכ' לי בימי ניסן העבר ולאו אורח ארעא למיקם אבראי אמנם לא אוכל לצאת בקול סופר מאריך וכותבת הגסה דמיתבי דעתי' כי אין הזמן והמקום גורם וע"כ נקטה נפשי בקצירת אומר. ואומר ע"ד קושיתו אהר"ן פ"ג דשבועות ונדרים ע"ט ע"ב מש"ס נדרים ט"ו ע"ב דהתם יש לו משך זמן ואפ"ה פריך אדרב יהודה קו' גדולה ועצומה היא וגם בעיני יפלא מאז וגם שמעתי ממחותני הגאב"דקק מאטערסדארף שאחיו מו"ח הגאון נ"י הניח כן בצ"ע אמנם כשאני לעצמי הייתי דוחה לומר דע"כ אין כוונת הר"ן לדמות לשון נדרים ממש לשארי דיני תנאים לחלק בין מעכשיו לאומר אם דודאי בנדרים הולכים אחר כוונת הנודר אפי' יהיה נגד משמעות הלשון שבשארי דיני תורה דהרי קיי"ל יום א' בשנה לא חשוב שנה בכל התורה משא"כ בנודר כמבואר במס' ר"ה י"ב ע"ב ופסקו ברמב"ם וטור ש"ע י"ד סי' ר"כ סעי' וי"ו ולא בא אלא להסתייע קצת מלשונות התנאים ומשו"ה כ' במידי דלית לי' משך זמן פירושו מעכשיו אע"ג דבשארי דיני תנאים אין שום חילוק לעולם לשון אם איננו מעכשיו אך בנדרים הולכים אחר כוונת הנודר ותלי' דעתיה בהכי ולפ"ז י"ל הא דאמרינן במידי דאית ביה משך זמן כוונתו משעה שיעבור ואילך ולא מעכשיו היינו באוסר על עצמו מסתמא כוונתו למישבק לי' רווחא כל מה דאפשר ומסתיין לאסור מאז' ואילך אבל באוסר על אשתו ורוצה למונעה מלילך בית אביה מסתמא דעתו להחמיר עלי' כל מה דאפשר אמדינן דעתי' לאסור מעכשיו אם תלך ושפיר פריך ש"ס:
ואם לחשך אדם ולומר מ"מ מנ"ל לש"ס למיפרך כל כך בפשיטות דאדרבא מדלא אמר מעכשיו ש"מ דלא מעכשיו קאמר י"ל דהא לרב יהודה קיימי' דס"ל ר"פ האומר בקידושין מעכשיו הוה ספק תנאה ספק חזרה ולא הומ"ל מעכשיו ולעולם אם כוונתו מעכשיו כדי להחמיר עלי' ויש לפקפק על זה לפמ"ש תו' בכתו' פ"ב ע"א ד"ה התם וכו' בתי' ב' שנ"ל עיקר עפ"י דבריהם מס' ע"ז דף ע"א ריש ע"ב מ"ש וז"ל והיין יהי*ו של*נו מעכש*יו דבריהם אלו כפשטן אין להם שחר לאיזה צורך יהיה היין שלהם מעכשיו ועוד במאי יקנו מעכשיו הלא אין מעות קונות ותו לרב קיימי' דמעכשיו הוא ספק תנאי ספק חזרה אע"כ צריך להגיה בתוס' המעות יהיה שלך אם אקנה היין מעכשיו ה"ל מעכשיו לבסוף וא"כ ה"נ ה"ל למימר מעכשיו לבסוף עכ"פ זה מה שיש לפקפק
ואין זה ענין למ"ש ט"ז סי' ר"כ סוף סקי"ט בדעת הרמב"ם שמה שאמר עד החג וכו' הוא דרך חזרה בודאי דברי ט"ז כמעט מוכרחים בכוונת הנודר דלמאי דקיי"ל כר' יהודה דאסורה בהנאתו מיד מדרבנן נמצא בודאי לא חשידא שתעבור ותהנה מבעלה עד הפסח כלל וכיון שיבוא הפסח ולא נהנתה ממנו הרי בודאי תלך שוב לבית אבי' בלי מונע א"כ מה היה לו באומרו עד החג ללא יועיל בשלמא לר"נ שהיא נהנית והולכת מבעלה עד הפסח וממילא תיאסר לילך לבית אביה עד החג אבל לרב יהודה שאסורה מיד בהנאת בעלה מדרבנן מיהת א"כ תלך לבית אבי' מפסח ואילך בשלמא עד הפסח לא תלך שלא להעמיס עלי' איסור בל יחל בהנאת בעלה אמנם מדרבנן עכ"פ אסורה וא"כ לאיזה צורך אמר עד החג כלל ע"כ יש לספק בחזרה כמ"ש ט"ז אבל ס' תנאי וחזרה שכתבתי אני יש לפקפק כנ"ל מ"מ לפי חומר הקו' תירצתי כנ"ל ומי שדעתו רחבה מדעתינו יבוא ויורה צדק:
ומאי דקשיא ליה לפר"מ אדברי ט"ז סי' ר"כ ריש סקי"ט הנ"ל לחלק בין איסור שעבר לאי' שמכאן ולהלאה דאשתמיטתי' דברי ר"ן ע"ט הנ"ל דא"כ לא מקשה הר"ן מידי לפע"ד י"ל דע"כ לא הקשה מהרש"ל מגט אנדרים אלא מאיסורא דכבר עבר אבל מלהבא בלא"ה לק"מ מה ענין תנאי גט לכאן בשלמא בגט היא אינה ברשות עצמה והרי יושבת תחת בעלה השני ומשמשתו ואם תעבור על תנאה הרי על כרחה תהיה עמו באיסור ואולי לא ישמע לה להוציאה משא"כ הכא אם תעבור על התנאי הרי היא עצמה תשמור עצמה שלא ליהנות מבעלה והוא גם הוא לא יהנה אותה שהרי הוא גרם לה איסור וקנס הזה שאם תלכי לבית אביה תהיה מופרשת ממנו וא"כ לק"מ מתנאי דגט אתנאי דנדרים רק עיקר קו' מהרש"ל מלשעבר שהרי אם תעבור על תנאי שלה כבר עבדה איסורא למפרע ע"כ ואפ"ה חיישי' שתעבור על תנאי ולמה לא חיישי' בגט אע"ג שע"כ תעבור ע"י בעלה ועל זה תי' ט"ז דבשעבר לא איכפת לה דמה שעבר עבר רק בשלהבא ולענין להבא אין ענין גט לנדרים בלא"ה ויפה הקשה הר"ן:
מ"ש פר"מ בדברי ראב"ד פ' יו"ד מנדרים ה' י"ח דכוונתו דכל המים הנמשכים נאסרי' לעולם מפני תערובות אותן המים ודבשיל"מ במינו לא בטיל ודוקא פרת הוא דמותר משום דלא ה"ל להזכיר פרת אלא סתם כל נהרות ומעיינות אע"כ לא נתכוון אלא לשם פרת אלו דברי מעלתו ודפח"ח וצ"ל הא דפריך בבכורו' אילימא לנודר וכו' הומ"ל ולטעמיך א"כ מיריחו ולמעלה נמי ליתסר מטעם תערובות דבר שיל"מ אלא דלר' יוחנן קאי וכתב רמב"ן בפסחים כ"ט ע"ב דר' יוחנן ס"ל דבר שיל"מ בטיל אבל שמעתי ולא אבין א"כ נודר מפרת נמי מאי תאמר ה"ל למימר מי מעיינות סתם אז היה עובר על בל יחל על כל המעיינות והוא אינו אוסר עצמו אלא פרת ואינך אסורים מדרבנן משום דבר שיל"מ דאפי' לר"י דנדרים דמשום מין במינו נגע בי' נמי היינו מדרבנן כיון דמדאורי' עולין ואיסורים ומנות אין מבטלים זא"ז עבדי רבנן דבר שיל"מ כהיתר והיתר אעפ"י שעדיין איסור והיתר הוא מ"מ רבנן החמירו וכן מבואר בר"ן פ' כל שעה דהוה רק דרבנן ואפי' הוא דאוריי' מ"מ אין לוקי' על התערוב' בשום אופן דליכא שיעורא וא"כ היה צריך לומר מי פרת ועכצ"ל דלא כדברי מעלתו ודברי ראב"ד כפשוטן דלא אסר מעצמו אלא שם המעיין רוצה לומר המים כל זמן שהם בחפירה הנקראת בשם זה יצאו מאותה חפירה ונקרא בשם אחר מותרים וכדומה כל פירות שבבית פלוני אסורים יצאו משם לבית אחר מותרים ה"נ כאלו פי' כן להדיא ונ"ל פשוט אפי' רבו הנוטפים על הזוחלי' באותה הנהר מ"מ לוקה על כשיעור מהם משום שכל שנמצאו באותה חפירה נאסר עליו יצאו משם הותרו וזה ברור לפע"ד ולזה נתכוון ג"כ רש"י באריכות לשונו ד"ה לא שתינא וכו' והוא ברור לדינא לפע"ד [יעי' מס' ע"ז מ"ז ע"א המשתחוה למעיין וכו':]
מ"ש מר ני' בדברי הגהה ודברי ט"ז י"ד סי' רכ"א סי"ב דהוקשה לו אפי' מסוכנת יהיה מותר דהכשר דבר לאכילה לא מיקרי הנאה כמו תורם משלו על של חברו ל"ו ע"ב ובר"ן שם ד"ה אלא מדעתי' דנפשי' וכו' לפע"ד לא פליגי חנן ורבנן אלא בהנאה שאינה ניכרת כגון תורם משלו שאין ההנאה ניכרת בכריו של חברו וכן פורע חובו ומבריח ארי ואפי' היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ופטור מדיני אדם מה שאין כן הנאה שאינה ניכרת שאינה נאסרת לנודר אבל הנאה נכרית בבהמת חברו כגון שור שחוט לפניך לית דין צריך בושש וצדקו דברי ט"ז אפי' בבריאה מכ"ש במסוכנת ומשו"ה אין זכר למו ההוא דתורם תרומתו בכולי שקלא וטרי' דכהני שלוחי דרחמנא לעיל ל"ה ע"ב משום דהתם בהנאה ניכרת שחיטה והקטרה וכדומה מיהו שחיטה בלא"ה שלוחא דידן דהא בזר כשרה וכדפריך מכהנים שפגלו הומ"ל ולטעמיך כשפגלו בשחיטה מאי איכא למימר ואין להאריך: