שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן ריז
שוכ"ט לי"נ הרב הגאון המא"הג הח"וש המופלג ומפורסם כש"ת מו"ה צבי הירש נ"י אב"ד דק"ק טו"ו יע"א:
בריך רחמנא הגומל לחייבים טובים שגמלני כל טוב שהחינו וקימנו הוא יעזרנו ויקימנו לתורתו ועבודתו ועודני כותב ברפיון ידים ירפאני הי"ת ותחלת יציאתי להשיב ע"ד שאלתו בנידון מקוה שבעירו שכפי המובן מלשון שאלתו שז"ל המקוה בעירנו היה מי גשמים והמקום מקום רפש שאינו מחזיק מים וע"כ עשו בימים קדמונים (קיסטן) מנסרים יחד ע"י עמודי' שנקבעו בקרקע ובבנין ובזאת החקיקה והקביעות בבת א' באו לה ולא מצאתי דין זה מבואר לא בדברי הפוסקי' ולא במכתב קדשו עכ"ל:
הנה במכתבי העבר מבואר דדעת רמב"ם ורשב"א ואגודה ורא"ש וטש"ע ותשו' ת"ח ח"ג וס' באר יעקב וס' מרכבת המשנה ומנהג כל ערי ישראל להתי' לטבול בכלי שקבעו ולבסוף חקקו ותלוש ולבסוף חברו הוה כמחובר לענין זה ואסור לפקפק ולהרהר על הוראה זו:
אך פר"מ מסופק כשהחקיקה וקביעות באי' כא' וכ' שזה לא נתבאר ולפ"ד יפה נתבאר בתשו' רשב"א סי' ת"ת ומייתי ליה בד"מ סי' ר"א והביאותיו גם במכתבי הא' ששאלוהו אם מותר לעשות מקוה על הגג בבנין ופשיט ליה ממקוה של כה"ג ביה"כ על גג בית הפרוה וביאר באם היה אבן חלול וקבעוהו בגג אסור משום חקקו ולבסוף קבעו אבל אם עשאוהו בבנין חיבור אבנים ש"ד וידוע דבנין ד' דפנות מאבנים ורצפה הוא כלי גמור אי מטלטל ממקום למקום וזו היא צורת כירה וכופח שבש"ס ואלו הי' עושה כן ושוב חברו לקרקע היה פסול משום חקקו ולבסוף קבעו ומ"מ כשבונה כן במחובר אבן ע"ג אבן עד שיגמרו הדפנות הארבעה הו"ל חקיקה וקביעות באים כא' וכשר מה לי אבנים או נסרים:
והדין נותן כן דהרי פסול כלי נפקא לן מהאי קרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור והנוגע בנבלתם יטמא והיתוך הפסוק הוא עפ"י ת"כ ועפ"י מ"ש רמב"ן בחומש דאך מעין ובור קאי אתרי דינים חדא אם נפל שרץ בתוכם אין המים המחוברים מקבלים טומאה ועוד יהיה טהור שמהוים טהרה לטמא הטובל במחובר וכפירש"י שם וכדאי' בפסחים י"ו ע"א ושוב בסיפא דוקא והנוגע בנבלתם יטמא פירוש מים תלושים הנוגעים בנבלתם יטמאו המים דבתלוש שייך מים הנוגעים בנבלתם משא"כ במעין ובור הנבלה נופל לתוכם ונוגע בהם ולא המים בנבלה ע"כ והנוגע בנבלתם אתלוש קאי כן פי' רמב"ן עפ"י ת"כ וכי היכא דרישא כולל תרויי' דמחוברים מעין ובור אינם מקבלים טומאה וגם מטהרים הטמא ה"ה סיפא דתלוש מקבל טומאה ואינם מטהרים הטמא ומזה נפקא לן דבעי' מחובר לא מים בכלי אך לפ"ז אם המים בכלי המחובר בקרקע שא"א שיפלו הם על הנבלה יהיה טהור אפי' חקקו ולבסוף קבעו וצ"ל כיון שפ"א היה שם כלי עליו טרם שנתחבר בקרקע ואז היו ראוים שיפלו המים ויגעו בשרץ ממילא תו לא פקע מיני' ע"י קביעות שאחר החקיקה וא"כ תינח בחקק תחלה והיה עליו שם כלי רגע א' אבל כשהחקיקה והקביעות באי' כא' ומעולם לא היה עליו שם כלי בתלוש ולא היה ראוי שיגעו מימיו בנבלתם טהור הוא וגם מהוה טהרה ומאחר שהמקוה שבעירו מימים קדמונים מקוה טהרה היא ממילא מה שרצו לחלק' עתה ע"י הבדל חומת עץ בין מים למים נמי כשר אם יש בכל א' כשיעור אך מ"ש שבעוגה א' יהיה מי גשמים ובאידך כלו שאוב שיוכלו לחממו ומסתמא כוונתו להשיקם ע"י נקב כשפ"ה הנה אם הנקב פתוח תמיד ומים נושקים זא"ז אין פקפוק אך כשסותמים הנקב אע"ג כשהושקו שעה א' נזרעו והוכשרו השאובים מכל מקו' כיון שהשיעור מועט ומצומצם והדבר נמסר לנשים שנוטלים בכל לילה מהמים ושופכים לתוכו חמים ויש לחוש הרבה שיפחתו משיעור אפי' אם נאמר שבשעת הטבילה יפתחו הנקב אין למסור זה להנשים שבאורך הימים יזלזלו בפתיחה ובדידי הוה עובדא בקהלה הסמוכה לכאן והיה מכשול רב בעו"ה ע"כ חכם וצדיק שכמותו עיניו בראשו ואחתום בברכה א"נ דש"ת: משה"ק סופר מפפ"דמ: