שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן רט
שוכ"ט לבן רטוב מלא תור' כרמון ולא חסר קורטב ה"ה י"נ הגאון האמתי נשיא אלקים מבחר גברינו מגדול עוז תפארתינו נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מה"ו אפרים זלמן מרגליו' נ"י בע"המ ספרי בית אפרים עוד ינוב בשיבה טובה דשן ורענן יהיה ה' עליו יחי':
דברת קדשו מלהבת אש תורת ה' אמת בפיו הגיעני בזמנו ונזדרזתי להשיב אז ושם נצטויתי מפי קדשו לשים עיוני על ש"ות בעניני מקוה והרשות נתונה לאחר הדברים עד כי אקח מועד הנה שבוע זה עיינתי בדברי קדשו ובפרט מה שהשיג על הש"ך סי' ר"א סק"ל וכל דבריו ברורים ומכוונים להלכה בלי פקפוק כלל ומ"מ אמרתי אערוך מערכה על דברי ריב"ש ומהרי"ק ואם אולי ימצא בתוך דברינו דברים קטנים המתנגדים קצת לדברי קדשו לא מנעתי מלכתוב מה בדעתי ועיניו הבדולחי' יביטו יבינו דבר לאישורו ברצותו מרחיק וברצותו מקרב. ומ"ש הדר"ג על דברי דגול מרבבה בגליון ש"ך סי' ר"א סק"פ ברוך שכוונתי לדעת הגדול בכל דבריו בתשו' אחת וגם שם נתעוררתי על דברי הרא"ה שבשיטה מקובצת ביצה י"ח ע"א במשנת משיקין בכלי אבן יעו"ש ואין כאן מקומו אשר ז"ל דלא התירו כשפ"ה או בקליפת השום אלא בעירוב מקוה עם מקוה שזה וזה מטהרי' באשבורן והם ממין א' אבל בשאינו מינו כגון שמתערב במעין שאינו מטהר אלא בזוחלין אין עושי' עירוב להוציאם מידי שאיבה עכ"ל שיטה מקובצת והוא מאוד תמוה. ונא אם אתו דבר בחסדו יודיעני. גרסינן במסכת מקואות משנה ג' פ"ו ג' מקואות בזה כ' סאה כו' והשאוב מן הצד וירדו ג' וטבלו ונתערבו המקואו' טהורים והטובלי' טהורי' עיין תשו' ריב"ש על משנה זו בסימן רצ"ב רצ"ג רצ"ד רצ"ה ומהרי"ק סי' קט"ו וקנ"ו ומבואר בריב"ש דג' מקואות אלו יש בכל א' מהם עומק חללו כדי לקבל מ' סאה אלא שאין בתוכו אלא כ' סאה מים וכשירד הטובל לתוכו מתמלא' הבור על כל גדותיו כי אדם בינוני ארכו ג' אמות כעומק המקוה ורוחב גבו קרוב לאמה כרוחב המקוה וצ"ל עביו של אדם הוא בקירוב חצי אמה דהוה לי' האדם אמה על חצי אמה בגובה ג' אמות דה"ל ח"ש מקוה ומש"א חכז"ל ושיערו חכמים מ' סאה שהוא מים שכל גופו עולה בהם ר"ל כל גופו בטל בהם חד בתרי כמו תרומה עולה ערלה עולה דר"ל בטל ה"נ מים שכל גופו בטל בהם כי האדם מחזיק כ' סאה ומקוה צריך להיות מ' סאה פעמיים כשיעור האדם והשתא הנך ג' מקואות דמתניתין שכל א' מחזיק מ' סאה אבל אין בתוכו מים רק כ' סאה וכשיורדים הטובלים לתוכן עולים המים על גדותיהם והם מתערבים זו בזו ומזה יש קצת ראיה דס"ל לריב"ש דביטול חד בתרי ממש בעי' בכל התורה וכמנחת יעקב כלל ל"ט סק"א ולא סגי ברוב בעלמא יעיין לשון ש"ך י"ד סי' ק"ט סק"ו ופר"ח שם ועיין טי"ד סי' קי"א אם ההיתר שבקדירות ההיתר רבה על חתיכת הנבלה משמע דברביי' סגי ולא כריב"ש כאן:
ומבואר עוד שם בדברי הריב"ש דכיסוי כל גופו במים הוא קודם בזמן לזחילת המים לחוץ וזחילתן לחוץ הוא קודם להוצאת ראשו מן המים אחר גמר טבילה אפי' יהי' ברגע א' מכסה ראשו במים ומוציאו מיד מ"מ כך הוא טבע הענין תחלת כיסוי ראשו הוא קודם לזחילתן וזחילתן קודם להוצאת ראשו ומשו"ה מקוה המלאה על כל גדותי' במ' סאה מצומצמי' ואדם נכנס לתוכו בנחת והמיס יוצאי' לחוץ אע"ג שאין סופם לחזור כי כלל מונח כל שאין הארץ שסביבות המקוה קטפרס אין המים היוצאים ומתפשטים חוזרי' למקומם ונפסלה המקוה מ"מ הטובל טהור שכבר נטהר בתחלת כיסוי ראשו טרם שנזחלו המים לחוץ והכא בג' מקואות של כל כ' סאה אע"ג שלא יטהר בתחלת כיסוי ראשו שהרי עדיין לא נזחלו ונתערבו מ"מ יטהר בסופה של טבילה שטרם שהוציא ראשו כבר נזחלו ונתערבו:
אלא שק' לזה א"כ איך יטהרו הטובלי' ממ"נ בתחלת טבילה עדיין לא נתערבו ובציר ליה שיעורא ובסוף הטבילה כבר נעשו זוחלים דהרי כלל מונח כל שאין הקרקע שסביבי' קטפרס המים מתפשטים ואינם שבים ללכת ובכה"ג ה"ל זוחלים אע"ג שנעשה ע"י אדם הטובל כיון שאינם שבים ללכת ומפני קו' זו העלה הריב"ש דמיירי שהכותלי' הסמוכי' מאוד לג' מקואות גבוהים רק כותלי' האמצעי' המפרידי' בין מקוה למקוה המה נמוכי' באופן שא"א שיזחלו לחוץ אפי' טפה א' רק שהמקואות מתערבים זו בזו ואין נגיעו' מים במים מקרי זחילה ע"ש שזה תוכן כוונתו אע"ג שאלו מים המתערבים בשפת כותל המפסיק אינם שבים למקורם מ"מ נגיעת מים במים לא הוה זחילה ולכאורה נ"ל שזה הוא דעת הר"ש שכ' בסיפא דמתניתן השאוב באמצע המקואות כמו שהי' כלומר שכשרים להקוות עליהם כו' ואע"ג שמימי השאוב מתערבים עם כל א' וא' וכו' מה שנתערב ממנו עם כל א' נתבטל ברוב כו' ומים שאובים המתבטלי' חוץ למקוה כו' וצ"ע לכאורה הא מבואר לעיל פ"ד משנה ד' מחצה על מחצה פסול והכא קרוב לודאי שהוא מע"מ דשיעורו של זה כשיעורו של זה ורחוק מאוד לומר דהוה ספק מים שאובים דמקלינן בספיקא דקרוב לודאי הוא דמע"מ נתערבו וא"כ אמאי המקואות כמו שהיו ודברי פרישה שבט"ז סקס"ט אין להם שחר לכאורה ובאמת בלשון רמב"ם בפי' המשנה משמע שהפסיד הכל והמקואו' פסולי' ובלשון הרמב"ם בחיבורו אין הכרע דבטובלי' שינה לשון המשנה וכ' שהם טמאים ובה' מקואות כ' שהם כמות שהיו ולא פי' כלום ולכאורה איפוך אנא דבטובלים לא בעי לפרושי מידי דאם הם כמו שהיו הרי הם טמאים משא"כ במקואות אפשר שהם כמו שהיו ומועיל להו קווי מים אח"כ או כמו שהיה בפסולי' וישארו כן לעולם כי אין להם תקנה ונפסדו כמו שמורה לשון פי' המשנה והטעם כנ"ל דמסתמא הוה מע"מ שאובים ופוסלים המקוה וא"כ צ"ע להר"ש וע"כ נ"ל ליישב דס"ל להר"ש כריב"ש דע"כ מתני' מיירי שהכותלים החיצונים גבוהים שלא תעבור זחילת המים חוץ להמקואות רק כותלים האמצעים נמוכים ונוגעים מים במים ופגיעת מים במים לא הוה זחילה ולפ"ז הטובל בהשאוב האמצעי דוחה חצי שיעור מימיו לימינו וחצים לצד שמאלו משא"כ שני הטובלים שבשני המקצעות כל אחד דוחה כל חלק מימיו היוצאים לצדו האמצעי הפונה להשאובים כי בצדו החצונ' הכותל הגבוה מעכב הזחילה נמצא השאובי' בטלי' ברוב בכל צד מימינם ומשמאלם וצדקו דברי הר"ש ונראה שלזה נתכוון פרישה שבט"ז שם סקס"ט ע"ש:
שבתי וראיתי דדברי תוספתא דמייתי רבי' שמשון שם בשני מקואות של כ' כ' סאה והמקואות כמו שהיו ופי' נמי שכשר להקוות עליו מטעם דהשאובים נתבטלו ברוב לא מתישבו בהנ"ל דאפי' מיירי נמי בכותל החיצונה גבוה מ"מ הוה מע"מ ומ"ט להכשיר להקוות עליו וכמ"ש ט"ז הנ"ל ואין לנו מקום לנוס אלא דהטעם כמ"ש הר"ן במס' ע"ז בסוגיא דחוזר וניעור ע"ג ע"א המערה יי"נ מחבית לבור וז"ל וטעמא דמלתא לפי שאותו דבר שעומד במקומו חשוב יותר מן הבא אליו ולפיכך כשהאיסור עומד במקומו ואפי' משהו אוסר את היין הבא אליו ואפילו חבית גדולה בבת אח' כו' אבל כשההיתר במקומו והאיסור בא אליו ההיתר מבטל האיסור כענין ששנינו במקואות פ"ב משנה ד' רביעית מים שאובים פוסלים המקוה מפני שמי המקוה באין עליהם ואלו ע"פ המים אינם פוסלים אלא בג' לוגין עכ"ל הר"ן שם וכן נראה ס' הרמב"ם דמייתי ר"ן נדרים שם מ"א ע"א ד"ה אבל דעת רמב"ם כו' ע"ש היטב וא"כ ה"נ י"ל עד שלא באו השאובים לתוך מים שיצאו מן הגומא ה"ל מן הצד ואין שאובים פוסלים מן הצד בנגיעה ובבואם לתוך המים שיצאו מאידך גומא ונתערבו בו הו"ל אינך מים כמו במקומם אע"ג שגם הם יצאו חוץ למחיצתם ע"י הטובל מ"מ ה"ל מקומם טפי ונתבטלו השאובים בהם כן צריך לומר לשיטת הר"ש ומכל מקום אין ראיה שיסבור הר"ש כהריב"ש הנ"ל:
ומ"מ הרמב"ם נ"ל דלא ס"ל הך סברא דזה הוא כלתוך מקומם שהרי שני המימות יצאו חוץ למקומם וע"כ פי' התוספת' דמקואות כמות שהיו וכך ישארו בפסולם לעולם שנפסדו ואסור להקוות עליהם ומדפי' התוספת' כן הוא ממילא ג' מקואות דמתני' כן נמי הפי' כמות שהיו ונפסדו המקואות משו"ה פי' כן בפי' המשנה וא"כ לפ"ז ע"כ א"א לפרש כריב"ש שכותלים החיצונים גבוהים דא"כ ע"כ הו"ל מים כשרים רובא ונתבטלו השאובי' ברובא ומ"ט נפסדו המקואות אע"כ לית ליה לרמב"ם כריב"ש וא"כ תיקשי עליו ק' הריב"ש הא כשנזחלו ונתערבו ה"ל זוחלים שזוחלים ג"כ לחוץ ע"פ שטח הקרקע ואינם חוזרים ושבי' ודוחק לומר דמיירי דהארץ היה קטפרס וישובו אליו המים הנזחלים דאין זכר למו מתנאי זה:
ע"כ נלע"ד שזה הכריח למהרי"ק שרש קנ"ו דמוקי לההיא דג' מקואות שנקוו בתחלה ממי מעין ונפסקה המעיין דודאי אין לומר שעדיין מקור נובע דא"כ איך קרי להו מקואות אבל מיירי במי מעין שנקוו לתוך גומא ונפסק המעיין וכיון שתחלתם מהמעין תו לא מיפסלא בזחילה דהדרא להיתרא קמא והא דתנן רפ"ה דמקואות העבירו ע"ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה הרי פירשה רמב"ם כשהיתה מלאה גשמים אבל אם היתה ריקנית ונתמלאת ממי מעין אפילו נפסק המעין לעולם מטהרת בזוחלים אלו דברי מהרי"ק שם ולפמ"ש לעיל הרמב"ם לטעמיה אזיל בזה ודלא כריב"ש:
אמנם דעת הראב"ד בס' בעלי הנפש ומייתי ליה מהרי"ק שם דמפ' ליה בבריכה ריקנית ונתמלאת ממי המעין ואפ"ה אם נפסק המעין ה"ה כמקוה ש"מ לית ליה הך דינא דהדרא לקמייתא ובאמת צ"ע ס' הרמב"ם שבמהרי"ק הנ"ל דא"כ למ"ד כל הימים מטהרים בזוחלים ונימא מים שנפרדו מהימים ונחו בגומא עדיין מטהרים בזוחלים א"כ למ"ד ספ"ק דתענית ענני' מימי אוקינוס הם שותין יטהרו כל גומו' הגשמים בזוחלי' ועיין תוס' סוכה י"ב ע"א ויש לדחוק בזה מ"מ להראב"ד נראה דס"ל בהך דג' מקואות כריב"ש דמיירי שהכותלים גבוהים והזחילה שבאמצע לא שמי' זחילה:
אבל מהרי"ק כתב ביישוב הראב"ד דס"ל כשיטת הרא"ש דפסק המחבר סי' ר"א סעיף נו"ן ועדיפא מיניה דכיון שהוא טובל ומכסה גופו באשבורן אעפ"י שלמעלה נזחלים ומתערבים ואין כאן מ' סאה זולת אלו הנזחלים מ"מ מצטרפי' לשיעור מ' סאה ומייתי ראיה מהא דמשנה וי"ו פ"ז דמקואות ובש"ע סימן ר"א סעיף ס"ב והרי המים שבגופו של זה נזחלים ואפילו הכי מצטרפים להשלים מ' סאה לר"י וצל"ע דהא אנן קי"ל כרבנן דג' גממיות וכ' רמב"ם פ"ח ממקואות הל' ח' הטעם שאין הנזחלים מערבים אא"כ עמדו ע"ש וס' גדולה היא איך יערבו ויכשירו מים שאינם ראוי' לטהר בהם בשלמא אי הם מי מעין שמטהרי' בזוחלים א"נ מי גשמים שעמדו שהם ראוי' לטהר בהם נהי דשיעור' לית בהו מ"מ מערבי' וגורמי' טהרה אבל אם הם מי גשמים ונזחלים באופן שאפילו היה הם בעצמם ארבעים סאה אינם ראוים לטבול בהם איך יערבו הם המקוואות להכשירם וא"כ צ"ל ר"י דמטהר ע"י רגליו של ראשון במים לטעמיה אזיל דמטהר נמי בג' גממיות וס"ל דנזחלים מערבים אבל לדידן ליתא להך דינא ואע"ג דהרמב"ם פ"ח הלכה י"ב כ' השני בטומאתו שהרי חסרו המים י"ל היינו מטעם זה בעצמו שאין הנזחלים מערבים ועיין בדברי ריב"ש דמייתי ש"ך ס"ק קל"א וכ"מ כתב ע"ז דאיננו מבין דהוה מערכה על הדרוש וכתבתי על גליון רמב"ם שלי עיין ס' זו בירושל' דברכות דמייתי ראב"ד בפי' משנה וי"ו דעדיות פ"ד תמן סגוס ברם הכא בעינא ע"ש עכ"ל על הגליון:
ובחי' פ"ב דגיטין כתבתי וז"ל לשון רמב"ם פ"ח ממקואות הלכה ח' ג' גממיות שבנחל כו' שאין המים הנזחלים מערבים אלא א"כ עמדו עכ"ל ע"ש בכ"מ ולע"ד נ"ל לכשתעיין לשון רמב"ם פ"ז מטומאת אוכלים הלכה ה' ע"ש יראה הרואה דס"ל דלא מיפסלא קטפרס בשפע מים אלא דוקא בטופח להטפיח דנהי בקרקע שוה הוה טופח להטפיח חיבו' אבל בקטפרס לא הוה חבור אבל קטפרס בשפע הוה חיבור והשת' קשי' לרמב"ם מ"ט דרבנן דג' גממיות וע"כ משום שממ"נ המים שיורדים בשפע דמשום קטפרס ליכא משום נזחלים איכא ומ"מ אי הוה קטפרס חיבור הי' מתכשר ע"י תחתית המים הסמוכים לקרקע ובלועים בעליונות הקרקע שאינם נזחלים ומ"מ טופח להטפיח הוה והוי חיבור אלא הני הוו קטפרס נמצא ממ"נ פסולים ג' גממיות שפע המי' העליונים הוה נזחלים ותחתיות המים טופח להטפיח הוה קטפרס ובזה מיושב ההפרש בין סגוס עבה לאדם שאין בו אלא להטפיח פסול משו' קטפרס מה שא"כ סגוס עכ"ל בחי' ובזה יש ליישב דברי תוספתא דמייתי ר"ש במתניתין דמקל משנה ח' פ"ח דטהרות ע"ש וק"ל:
הדרן להנ"ל דלהרמב"ם דמפרש דג' מקואות נפסדו ואין להם תקנה בהקוות מים ס"ל ע"כ כמהרי"ק דמיירי דהמקואות נתהוו ממעין ושוב לא נפסלו בזחילה ולהראב"ד דמפרש בריכה ריקנית ואפ"ה אם נפסק המעין ה"ל כמקוה ע"כ פליג וס"ל דגם מי מעיינות שנקוו נפסלו בזחיל' ובש"ע סעיף נ"ה סתם כלשון הרמב"ם בחיבורו הנ"ל וכן בכל הדינים הנ"ל פסק כרמב"ם ומ"מ נ"ל דאין להקל נגד הראב"ד ואין להתיר בנפסק המעין:
אך כל זה בבריכה כנ"ל אך במקוה שנעשית ממעין ונכנסי' לה בזו ויוצאים בזו ושוב נפסק מקום הכניסה ממעין ומקום היציאה עודנו זוחל והולך דעת המהרי"ק דלכ"ע מטהר בזוחלי' כיון שעדיין בזחילתו קמייתא עומד ולא פסק חיותו ומייתי ראי' מגל שנתלש מהים שמטבילין בראש הגל ולא בכיפיו וקשה הא ה"ל זוחלים אע"כ כיון שלא פסק זחילתו ראשונה מטהר בזוחלין וה"נ אע"ג דפסקה כניסתו ממעין מ"מ עדיין זחילתו הראשונה עליו ע"י מקום יציאתו והנה לפע"ד דברי ש"ך סק"ל אף על גב שדבריו מעורבבי' וכמ"ש הדר"ג שערבב דברי מהרי"ק מ"מ מה שהשיג עליו יפה השיג דמה ענין גל שנתלש לכאן התם אדרבא מכח רוב חיותו של ים סוער מכח חיות הזה נתלש הגל והלך לו לדרך מרחוק והיינו חיותו משא"כ מעין שנפסק פסקא ליה חיותו ומה שיוצא במקום אחר שכנגדו אין זאת הזחילה ממים חיים דרך חיותו וגם ק' שני' שהקשה שכ' לחלק דהתם נתלש הגל מהים עצמו שהוא מקום חיותו משא"כ הכא נמשך המעין ממקום נביעתו למקום אחר לתוך הגומא ושוב כשנפסקה אע"ג דעדיין זוחל ממקום אחר לחוץ אינו דומה לגל שנתלש והדר"ג כ' שאין דברי ש"ך מכוונים ומובנים ולפע"ד צדקו באופן ששני דינים תלוי' בהנ"ל להראב"ד אפי' עדיין זוחל כל שנפסקה זחילת כניסת המעין בטלה ליה זחילתו ולרמב"ם אפי' בטלו ב' הזחילות מ"מ שם מעין עליהם ולא מוכח ראיה דגל אלא ממשנה דג' מקואות הנ"ל ולכתחל' יש לפסול בשתיהן ובדיעבד נמי קשה לסמוך ארמב"ם בשני דינים לפע"ד אך עכ"פ מה שהחמיר מהרי"ק אפי' בששניהם זוחלים לגזור דלמא פסקה זחילה ולאו אדעתיה נראה כיון דלו יהיה דאפסקה ולאו אדעתיה האיכא רמב"ם דמכשיר א"כ מסתיין דלא נגזור דלמא יופסקו הזחילו' דהרי תנינן להדי' במשנה ח' פ"ו דמקואות מטהרי' הקרוב מן הרחוק ופי' הר"ש ולא חיישי' שמא בא אדם והפסיקו ונהי התם מסיק הר"ש דלענין מים שאובים דרבנן מיירי וא"כ י"ל לענין זחילה דאוריית' חיישי' וכמ"ש מהרי"ק מההיא דשמא ירבו הנוטפים על הזוחלים מ"מ כדאי הוא רמב"ם דמתיר להדיא דעכ"פ לא נגזר כנ"ל ועכ"פ כ"ז שנקבי הזחילות פתוחי' טובלי' בו בלא פקפוק לע"ד וה' יורני דרך יבחר ויצילני משגיאה ויראנו נפלאות מתורתו ותהא ארכא לשלותו ושלום למר ולתורתו כנפשו הקדושה וטהורה ונפש א"נ: