שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קצט
שאלה מקוה שנעשה ע"י מי גשמים המובאים לה ע"י סילונות של מתכות המחוברים בבנין כדינו אך בסוף הסילון יש סילון קטן שאינו מחובר לה אלא לפרקים כשצריכים להמשיך מים למקוה תוחבי' הסילון הקטן לשם ופסל המורה המקוה ההיא דהווייתו ע"י טהרה בעינן ואשה שכבר טבלה שם הפריש' מבעלה ומורה א' התריס כנגדו בטענות יתבארו מתוך התשובה אי"ה ועיני מעלתו תלוי' לידע הדין עם מי:
תשובה להיות זה הדין שרשו פתוח עלי ים התלמוד והמשניות מסכת עדיות פ"ז מ"ג ומסכת פרה פ"ו מ"ד ומסכת מקוואות פ"ה משנה ה' ובמס' זבחים כ"ה ע"ב ותשלחנה פארותיו בדברי הראשוני' ז"ל אשר העמיקו בו עיון בפירושיה' ותשובותיהם ה"ה הרמב"ם והראב"ד ורא"ם והר"ש ומרדכי ורמב"ן ורשב"א ז"ל ואחרונים קצרו בזה במקום שהיה ראוי להאריך וגם יש קצת מקום עיון בדבריהם הקצרים האלו ע"כ מההכרח להאריך קצת בפשוטן של דברים וה' יגמור בעדי ומתוך הדברים נחזי מה דקמן בעזה"י:
ואומר חמש מעלות במקוואות בשיטת הפוסקים זה למעלה מזה וזה למעלה מחומרו של זה הראשון שיטת הרמב"ם וראב"ד ז"ל בפי' המשנה דמס' עדיות ומקוואות הנ"ל דמיירי בשרוצה לעשות כו' פי' זוחלים שיהיה להם דין מים חיים לטהרת הזב ומה שהכריחום לפרש כן משום דתנן אפילו זב ואי תימא דקאי אדלעיל סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב סומכים כמו שפירשו שארי מפרשים ק' מאי אולמא דזב משארי טמאים הלא טמא מת חמור ממנו והל"ל אפילו טמא יכול לסמוך המקל והקנה אע"כ האי אפי' זב איורד וטובל קאי דאפילו זב דבעי מים חיים מ"מ סגי ליה בהנך מים חיים שנעשו ע"י הנהו פשוטי כלי עץ ומשו"ה נמי ס"ל דפשוטי כלי עץ טמא מדרבנן ואינו ראוי להיות מים חיים משום דא"כ פשיטא דסומך במקל ובקנה דלדידי' לא מיירי שהזב סומכם דאפילו זב איורד וטובל קאי והמקל וקנה מונחים שם בלא תפיסת ידי אדם א"כ פשיטא ומ"ט נמי דר' יוסי דפליג אלא ע"כ פשוטי כלי עץ מקבלים טומאה מדרבנן מיהת ורבי יהודה מכשירם להיות מים חיים לזב ור"י פוסל והלכה כדבריו לגבי ר' יהודה:
והנה בכל זה אין הכרח שיפסוק להלכה דלא בעי הוויי' ע"י טהרה אלא לזב דאיכא למימר ה"ה לכל הטבילות בעינן הוי' על ידי טהרה ומשנתינו רבותא דר"י קמ"ל דאפי' זב יורד וטובל ומכ"ש שארי טמאים ור"י פוסל לטבילת זב וה"ה לכל הטמאי' אלא ממה שכ' בפ"ט ממקוואות משמע דס"ל דוקא למים חיים פסולים וכמ"ש הרא"ש בשמו שכ' שם הלכה י"ג המים הזוחלים מן המעיין הרי הם כמעיין לכל דבר והמנטפים מן המעיי' אף עפ"י שהם טורדים הרי הם כמקוה ואין מטהרים אלא במ' סאה עומדים ופסולים לזבי' ולמצורעי' ולקדש בהם מי חטאת וכו' ובה' י"ד כ' נוטפי' שעשאן זוחלי' כגון שסמך למקום המנטף טבלה של חרס חלוקה והרי המים נזחלי' ויורדים עליהם הרי הם כשרים וכל דבר המקבל טומאה אפי' מד"ס אין מזחילין בו עכ"ל מדכתב ה"ה כשרים ולא כ' הרי הן כזוחלים ומינה נדייק שאם הזחילה ע"י דבר המקבל טומאה אינו כזוחלים ומטהר באשבורן ומה ענין הכשר ופסול לכאן זה הכשרו בזחילה וזה באשבורן אע"כ לא מיירי אלא מהכשר מים לזב שאם אינם כמעין פסולים לגמרי אבל לשארי טבילות כשרים לסמוך ע"י דברים המקבלים טומאה:
ונראה שהכרחו לזה משנה דספ"ה דמקואות ומודים שהוא גודר בכלים וטובל בהם הרי מבואר דמהוה ע"י כלים ועיין בהגה' מרדכי פ"ב דשבועות דכ' דהך סתמא כר"י דלא כר' יוסי וזהו דוחק ומ"ש הרא"ש בזה במס' נדה ובמתניתן מקואות דמניעת הזחילה לא מקרי הוויי' לא ס"ל לרמב"ם כמו שהקשה תוי"ט שם דכיון דסוף סוף המקוה לא הוכשר אלא עי"ז אם כן מ"מ הווי' מקרי אע"כ מדגודר ע"י כלים ש"מ דלא איכפת לן אלא לזב לא זולת ומשו"ה כ' הרמב"ם שם הל' ט"ז מי גשמים הבאים מן המדרון כו' הרי שהקיף כלים ועשה מהן מחיצה עד שנתקבץ מהם מ' סאה ממי הנזחלים מן הגשמים ה"ז טובל בהן כו' דקדק וכ' הך דינא דגודר כלים גבי מי גשמים לומר לך שלא יצוייר הך דינא לגבי מים חיים דזב וכנ"ל ובתי"ט כ' וז"ל ומ"מ קשה איך פסק פ"ט ממקוואות להא דר"י ופסק נמי להא דגודר ולא חילק בין הא דצריכי' למים חיים לאינם צריכי' עכ"ל ולפמ"ש לק"מ ומבואר בדבריו לחלק בין מים חיים למי גשמים וכנ"ל:
ממוצא הדבר אתה למד שהרמב"ם וראב"ד מקילים בחדא ומחמירי' בתרתי שלדבריהם לא בעי' הוי' בטהרה אלא לזב וא"כ בז"הז לא נ"מ לן כלל בהך דינא ומחמי' בתרתי חדא דלדבריו פשוטי כלי עץ מקבל טומאה מדרבנן ופסול להזחיל בו לזב מיהת וזאת שנית דמעין המטפטף נפסלו מדין זוחלים ואין מטהרין אלא באשבורן ולזב פסולים לגמרי שכן פי' הוא לשון המשנה הזוחלי' כמעין והנוטפי' כמקוה וזה מבואר:
אך אמנם קרא ומתניתא קשי' לשיטה זו דבקרא כתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור דמיניה דרשינן בזבחי' כ"ה ע"ב הווי' ע"י טהרה בעי ואנן ניקום ונימא ליה לקרא דיהי' טהור קאי אמעין דלפני פניו ולא אמקוה דסמיך ליה וכן הקשה תי"ט ספ"ה דמקוואות הנ"ל ולקמן בסמוך אי"ה אכתוב קצת ישוב לזה אמנם מתניתא קשי' לי טפי דדחיקא להו עלמא טובא במאי דקתני אפילו זב וזבה מה ענין לזבה הכא הא זבה לא בעי מים חיים ומ"ש משום שהוא איסו' לא ידעתי מה תועלת בזה אטו טומאת שארי טמאים לית בהו כרת לכנס למקדש וכדומה אדרבה בכל דוכתא מקלינן לבעלה טפי ואמרינן בעלה חולין הוא:
(ב) שיטת ר"א ממיץ בס' יראים כ' המרדכי פ"ב דשבועות סימן תשמ"ו וז"ל צריך לזהר שלא לטבול ולהטבל במעינות המקלחי' דרך סלונות של מתכות דרך זחילה כדין מעין אלא באשבורן של מ' סאה כדין מקוה שהסילון של מתכות מקבל טומאה אע"פי שאין לו בית קבול כדתנן כלי מתכות פשוטיהן טמאים והמים שעוברים דרך סילון של מתכות יצאו מתורת מים חיים ומדין מעין כו' ואין חילוק בין חיות מי חטאת לחיות דמעין דהא מקרא דכתיב גבי מעין מביא ראיה עכ"ל והובא ג"כ בב"י סי' ר"א לרמב"ם וראב"ד מתורת מים חיים נפסלו לזב אבל מ"מ תורת מעין יש לו לטהר שאר טמאים בזחילה ולר"א ממיץ יצא מתורת מעין לגמרי ולא מצי טבול ביה אלא באשבורן ולדידיה א"ש רבותא דזבה דנקיט לענין טהרת הזחילה לר' יהודה:
אך מ"מ ק' גם עליו ק' התי"ט מקרא דמעין ובור מקוה מים יהיה טהור מה"ת לפרשו אלפני פניו והנלע"ד דקשי' להו אי קרא אתרוויי' קאי א"כ יהיו טהורים מבעי' ליה אע"כ לא מתפרש אלא לפי דברי הת"כ דתניא התם מנין אם היה טמא יטהרנה ת"ל מעין ומקוה יהיה טהור והובא בילקוט פ' שמיני ע"ש ופי' בזית רענן שאם הי' הבור והמקוה חסרים מטהרים במעין כדאיתא במשנה ח' ופ"ו דמקוואות ע"ש והואיל וקרא בכה"ג מדרש מתפרש הכי אך מעין ובור מקוה מים פי' מקוה מים המתהווה ע"י מעין ומיירי בגווני דמשנתינו שרוצה לעשות הנוטפים מהמעיין שיזחילו אל הבור מקוה מים יהיה טהור הוי' שלהם ע"י טהרה תהיה א"כ לא מיירי קרא אלא ממעיין כנ"ל וא"ש:
(ג) שיטת הרא"ש ורוב הפוסקים שעמו מפרש משנתינו שרוצה לעשות מקוה ממי גשמים סומך אפילו במקל ובקנה אעפ"י שאפשר שיבואו לידי קבלת טומאה כשיעשה מהם כלים מ"מ סומך דהשתא מיהת לאו בת קבולי טומאה נינהו דפשוטי כלי עץ טהורים ולא עוד אלא אפילו זב וזבה סומכי' לאותו מקל וקנה ולא איכפת לן כיון שהויי' ע"י מקל וקנה הטהורים לא אכפת במה שזב וזבה סומכין המקל ולא הו"מ לפרש דזב וזבה איורד וטובל קאי כמ"ש הרמב"ם משום דלהרא"ש וסייעתו מיירי ממי גשמים והרי מי גשמים פסולים לטבילת הזב אע"כ אפילו זב וזבה דקתני אמקל וקנה קאי שהם סומכים למקל וקנה ואפ"ה ס"ל לר"י שהוא טהור ור' יוסי פליג ופוסל אפי' בסמיכת שום אדם בעולם מפני שמקבל טומאה ומבואר מדברי הרא"ש והטור והש"ע דר"י נמי לא פליג אלא משום דאדם סומך המקל והקנה אבל פשוטי כלי עץ בלא סמיכת אדם נמי טהור הוא אפי' לר"י ומבואר נמי בשיטת הרא"ש דוקא מקוה הנעשה ע"י מי גשמים הוא דמפסיל א"כ הרוצה לחבר מקוה למעיי' מהני אפילו ע"י דבר המקבל טומאה נמצא דיהיה טהור קאי אסיפא מקוה מים יהיה טהור ולא ארישא:
וכשתמצא לומר לדברי הרא"ש מקיל מהרמב"ם וסיעתו בתרתי ומחמיר מיני' בחדא שהוא מקיל לסמוך בפשוטי כלי עץ ומקיל נמי במעיין המטפטף שלא נפסל מתורת מעיין דלא כהרמב"ם שפירש משנתינו כן מיהא מחמיר מיניה למפסל כל מקוה מי גשמים שנסמך ע"י דבר המקבל טומאה והיא שיטה המחוורת שעליה הסכימו כל הפוסקים אלא דאיכא דמחמרי מיניה כדלקמן אי"ה:
והנה כ' בש"ע סי' ר"א סמ"ח הבא להמשיך מים למקוה כו' לא יאחז דף בידו ויעברם אלא יניח הדף בקרקע כו' והקשה בל"ח דלעיל סעיף י"ז העתיק לשון הרמב"ם דאפי' בדבר המקבל טומאה מד"ס אין מזחילי' בו ועמשש"ך ס"ק ק"ד ע"ז ותי' דחוקי' ודברי נביאו' לחלק בכך כי ידוע שסעיף י"ג וי"ד הם דברי רמב"ם ופי' במשנתינו וסמ"ח הוא ע"ד פי' הרא"ש במשנתינו ולכ"ע אין לחלק כמ"ש הש"ך דלמר בכל גווני פסול ולמר בכל גווני כשר (אלא דלרמב"ם לא בעי' הוויי' ע"י טהרה אלא במים חיים לזב אבל אי הוה בעי הוה פסול פשוטי כלי עץ) והנראה כי הכל כפשוטו שהרב"י הקשה על הטור דפסק ההוא דסי"ג מעיין שיורד מההר טיפין טיפין בהפסק יש לו דין מקוה והוא לשיטת רמב"ם והוא גם הוא פסק הך דסמ"ח והוא כשיטת הרא"ש ומזכה שטרא לפי תרי ותי' דהרא"ש קלסי' לפי' רמב"ם במשנתינו ומ"מ למעשה לא מלאו לבו להקל לכן עבדי' הכא והכא לחומרא והא"ש הכל כפשוטו דהא בהנך תרי מילי מחמיר הרמב"ם שהמעיין היורד טיפין נפסל מהיות מעיין ומחמיר עוד דפשוטי כלי עץ פסולים להזחיל נגד זה מקיל בטבילת שארי טמאים לא בעי' הוויי' ע"י טהרה ולהרא"ש הוה איפכא וא"כ בסמ"ח דמיירי שבא להמשיך מים למקוה שהוא שיטת הרא"ש אם באנו לפסול ע"י פשוטי כלי עץ אנו עבדי' תרתי דסתרי אהדדי דממ"נפ אי פשוטי כלי עץ מקבלי' טומאה מדרבנן ופסול להזחיל בו היינו שיטת רמב"ם א"כ הנך מי גשמים לא בעי זחילה בטהרה כלל ואי בעי זחילה כהרא"ש גם פשוטי כלי עץ כשר וא"א להחמיר בשניהם משא"כ סי"ג וי"ו דמיירי ממעיין שפיר יש להחמיר ולפסול ע"י פשוטי כלי עץ דנהי דלהרמב"ם שום מעיין לא בעי הויי' ע"י טהרה בז"הז מ"מ אין זה סותר לפי' משנתינו דהא י"ל בכל דיני מעיין בעי' הוויי' ע"י טהרה כפי' הר"א ממיץ הנ"ל וא"ש:
ולולי דמסתפינא הייתי אומר הא דקלסי' לפי' הרמב"ם היינו פי' במשנה אבל קרא ודאי ק' לרמב"ם כמו שהק' תי"ט במשנה ספ"ה דמקוואות לכן יש לפרש המשנה כפירוש רמב"ם והיינו ע"ד ר"א ממיץ דאמעיי' קאי אך לאו דוקא מים חיים ומעיין ה"ה מי גשמים נמי בעי הויי' ע"י טהרה ונקט זב וזבה לרבותא דר' יהודה נמצא לדינא יש להחמיר כל ג' החומרו' ולא מספיקא ופסול להמשיך ע"י דף אם לא שהוא מחובר בקרקע וכקו' הל"ח הנ"ל באמת וכן ראוי להחמיר לפענ"ד:
(ד) והוא שיטת רמב"ן ורשב"א בתשו' שמוסיפין להחמיר על שיטת הרא"ש הנ"ל שאפי' הממשיך מים ממקוה למקוה או ממעיין למקוה בעי הוויי' ע"י טהרה והביאו ש"ע ססמ"ח הנ"ל בשם יש מי שאינו מחלק עמ"ש בסמוך אי"ה:
(ה) הוא שיטת הר"ש במשנה והמרדכי פ"ב דשבועות דאפילו למנוע הזחילה ע"י דבר המקבל טומאה נמי אסור ועל פי שיטה זו כ' בש"ע סס"נ ואם בא לסתו' לא יסתום בשום דבר המקבל טומא' וכו' ויש מי שמתיר לסתום בכל דבר המקבל טומאה עכ"ל הוא שיטת הרא"ש הנ"ל ואני תמה על הש"ע בזה דבסעיף מ"ט פסק כרא"ש נגד רשב"א דאפי' העושה מקוה ממעין לא בעי הוי' בטהרה ולא כ' דברי הרשב"א כ"א בשם יש מי שאומר מכ"ש דמניעה לא בעי' הוי' ע"י טהרה ובסעיף נ' משמע דדברי ר"ש עיקר נגד הרא"ש ויש ליישב וק"ל:
מעתה נבוא על שאלתו ונעיין בדבריו אחת לאחת מ"ש כי למדן א' רצה לסמוך על דברי הרמב"ם בפי' הבל יפצה פיהו וחלילה לסמוך עליו במקום שכל הפוסקים חולקי' ומאי דקלסי' הרא"ש נמי לא מלאו לבו לעשות כן ומכ"ש לפמ"ש לא קלסי' אלא בפי' המשנה לא בפי' הקרא ולפסק הלכה ומי יערב לבו להיות גס בהוראה כזו וכה"ג אחז"ל רב ואיסורא דאוריית' ואת אמרת כדי לסמוך עליו בשעת הדחק ומכ"ש הכא אנן נמי נימא הרא"ש והר"ש ורמב"ן ורשב"א ומרדכי וטור וב"י וכל אחרונים ואיסור כרת הבא עלי' ואת אמרת לסמוך אהרמב"ם וכן לא יעשה:
ואני תמהתי על מ"ש מעלתו בדבריו וז"ל שעפ"י דינא דש"ע הוה פסולא דרבנן שנמשכי' המים ע"י דבר המקבל טומאה עוד כ' מפני שהמקוה נעשית בפיסול והוה כלכתחלה ואנכי עמדתי מרעיד הרי אי' דאוריי' נמי איכא ואפי' היתה אצל בעל' צריכים להפרישה אם המים נמשכים ע"י דבר המקבל טומאה גם שאר דבריו מה שפלפל עם אותו למדן אין להם שחר וצריכי' ביאור:
ומה שצוה עתה שיעשו סילון של עץ בסופו והוא מדברי רא"ש בנדה ובש"ע הנ"ל לפענ"ד עדיין צריך לפנים כי קצרו האחרונים בענין זה כי לפענ"ד צריך שיעשה באופן שיכול לעמוד ולהזחיל בלא דבר המקבל טומאה אבל אם א"א לעמוד אלא ע"י אותו הדבר המקבל טומאה לא יועיל כלום דאלת"ה ק' אהרא"ש שהוציא דין זה מש"ס דזבחים דפשיט דאויר כלי ככלי דמי ממתני' דמסכת פרה נתן ידו או רגלו או עלי ירקות שיעברו מים לחבית פסולי' מוכח מזה דאי לאו דאויר כלי ככלי היה כשר מפני שאח' שעברו מידו עברו ע"י האויר וה"ה לנותן כלי עץ בסוף הסילון כך היא הוכחת הרא"ש וק' לפ"ז ע"כ הא דתנן ואפי' זב ואפי' זבה ור"י פוסל ופי' הרא"ש דר' יוסי פוסל משום סמיכת האדם ולא משום פשוטי כלי עץ א"כ לפי הנ"ל ע"כ מיירי שהאדם אוחז המקל מראשו עד סופו באופן שלא ישאר מקום במקל וקנה מבלי תפיסת אדם דאל"ה הוו מתכשרים בעברם דרך שם וכן משמע מרש"י זבחים ממ"ש במניח ידו בצינור רחוק עשר אמות ע"ש וא"כ הכא ע"כ שאוחז בכולו וא"כ לעיל סוף סי' נדחק הרא"ש וכתב לר"י וההיא דעלי קנים ועלי אגוזים מיירי שנתנו שם טרם באו המים ולא היה בידו כשעברו המים עכ"ל ומי דחקו לכך לימא אפילו היה ידו בקצה העליון אלא שקצה השני יצאו מת"י והמי' מתכשרים בעברם דרך שם וכן ק' לאיזה צורך כ' בש"ע סי' ר"א סמ"ח הנ"ל שיניח הדף מידו על הארץ מה בכך אם יאחזנו בידו רק שיצא מת"י קצת ממנו ויתכשרו המים דרך שם אלא ע"כ כיון שהדף והמקל והעלי' של אגוזים לא היו יכולים לעמוד כ"א על ידו אפילו אוחז בקצהו כולו פסול ולא מהני אלא בשיכול לעמוד בלא דבר הטמא וא"כ הך סילון שתיקן אי לא נעשה באופן הנ"ל לא הועיל כלום:
אמנם מ"ש שאותו המורה רצה ללמוד זכות על הראשונים כי המים נפלו על שליבת המדרגה ומעלתו אמר שהמדרג' מתטלטל אם כוונתו שנתמלא המקוה בשעה שלא היתה המדרגה שם ולא נפל המים על המדרגה כלל הרי כאן הכחשה ביניכם ומי ישפוט האמת עם מי ואי נמי ספיקא הוה ספ' דאורייתא לחומרא אך אם נתברר שהיה שם בשעת נפילת המים למקוה ומ"מ רצה מעלתו לפוסלה מפני שאינה מחוברת לקרקע והיא גופא כלי המקבל טומאה היא הנה אין צורך להאריך במקור זה הדין שכבר מבואר ועיין מג"א סימן תרכ"ט סק"ח דין סולם אם נקבי השליבות אינם מנוקבים מע"לע ה"ז מקבל טומאה ואם מנוקבים מע"לע כדרך רוב הסולמות ה"ה פשוטי כלי עץ והמקו' טהורה כשהיתה ואפילו לפי מ"ש לעיל דלענ"ד יש להחמיר גם בפשוטי כלי עץ מ"מ היינו לכתחלה אבל בדיעבד ובשעת הדחק וביטול פ"ו חלילה לי להחמיר נגד הש"ע ובפרט בפשוטי כלי עץ שהוא מדרבנן לכ"ע אך לעיין מדין מיוחד למדרס עיין ט"ז סימן קצ"ח:
אך מ"ש שהשליבות פחותי' מג' טפחים נראה כוונתו שראה מ"ש בש"ע סמ"ה אין שיעור המשכתו פחות מג"ט והוא מתשו' ר"י בעל תוספו' הובא בהגה' סמ"ק סי' רצ"ד הגה' שני' וסבר מעלתו ה"ה הכא ואפש' ק"ו נמי איכא השתא בהמשכת שאובי' דרבנן בעי המשכה ג"ט מכ"ש זחילת מים ע"י טהרה דאורייתא מכ"ש דבעי זחילה בג"ט ולדבריו גם אותו כלי עץ שיעשה בסופו צריך שיהיה ארכו ג"ט שיעברו בכשרות ג"ט דכל פחות מג' כלבוד דמי דזהו טעמא של ר"י בהגה' סמ"ק הנ"ל כמ"ש ב"ח סי' ר"א סכ"ה יע"ש אבל א"כ צ"ע מש"ס דזבחים דרצה לפשוט דאויר כלי ככלי דמי ממשנה דפרה נתן ידו או רגלו כו' ודחיק הש"ס לדחות בשותת ואמאי לא דחי דמיירי בפחות מג' סמוך לחבית ומשום לבוד דגם בכלים שייך לבוד כמבואר במסכ' שבת ח' ע"א תוס' ד"ה שבעה ומחצה כו' דכשיש מחיצות ארבעה בכלי אמרי' בי' לבוד ולעולם אויר כלי לאו ככלי דמי אם אינו רחב ד' דלא שייך ביה לבוד אלא ע"כ זהו ליתא דהא קיימא לן אין לבוד להחמיר ויש לי בזה עיון במ"ש ד"מ בי"ד ס"סי שע"א בשם פסקי מהרי"ו דבגגי' סמוכים אפי' הוא פחות מטפח דאין לבוד להחמיר וכ' עליו ופשוט הוא וכן הוא בדוכתי טובא ועיין בתוס' סוכה י"ז ע"א ד"ה אלא וברא"ש שם ובטור ס"סי תרל"ב וכ' עוד שם ד"מ בשם נמק"י הלכות טומאה בשני גגין זה למעלה מזה פחות מג' אמרי' חביט רמי אפי' להחמיר וכ"פ בהגהת ש"ע שם וצ"ע ממ"ש מג"א סי' תרל"ב ססק"ב דלא אמרי' חבוט ולבוד להחמיר וצ"ע מ"מ בהא סלקינן דמש"ס דזבחים מוכח דהכא לא שייך לבוד ולא בעי שיעורא כלל אפי' כחוט השערה סגי דאי בעי שיעורא כלל אפי' כ"ש לא הוה מוכיח הש"ס בזבחים מידי דדלמא בבציר מהאי שיעורא מיירי אמנם הר"י בתשובה שכ' אין המשכה פחות מג"ט משום דהתם הצריכו חכמים שיומשכו ע"ג קרקע וכיון דהך קרקע היא פחות מג"ט ולפעמים נדונים כמאן דליתא היכי דשייך לבוד א"כ לא הוה המשכה שלא נמשך כלום משא"כ לענין זחילה לכן אם יתברר שהסולם היה עומד בשעת ירידת המים למקוה ונקבי שליבותיו מנוקבים הרי הכל טהור טהור:
גם מ"ש מהסילון בעצמו קרוב אצלי שהדין עם שכנגדו שכל העשוי' לשמש עם הקרקע אעפ"י שאינו מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ויש לנו ראיות ברורות מש"ס דשבת ומלשון רמב"ם ומאותן משניות דמייתי רא"ש שם במס' נדה הל' מקוואו' סי' י"ב אלא שמלשון ב"י סי' ר"א לא משמע קצת כן לא רציתי לתקוע עצמי בדבר הלכה בענין זה ומ"ש הרמב"ם פ"כ מכלים משנה ד' כאשר זה הדבר מתחלה בקרקע או נעשה לשמש את הקרקע עכ"ל משמע כיון שנעשה לשמש את הקרקע אעפ"י שלא נתחבר בקרקע וכן הוא לשון רמב"ם בחבורו רפ"ט מהל' כלים ואין רצוני להאריך בזה:
והיותר נ"ל לפי הענין כי הסילון הלז לא נתחב אל הסילון הגדולה אלא שלא תלקה הכותל ע"י המים אבל לעולם בלא סילון נמי היו המים שותתים ויורדי' דרך חור שבכותל ואם כן הוא הכל טהור כמ"ש הש"ך סי' ר"א ס"ק ק"ג יע"ש וע"ז סמכו הראשונים מתקני המקוה ההיא ובזה נ"ל שריותא דאוריי' או ע"י זחילות הסולם או ע"י שיכולין לבוא דרך חור הכותל בלי סילון ואז מותר אפי' ע"י סילון. והיה זה שלום לו ולכל הנלווים אליו הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי פה מ"ד נגהי ליום עש"ק שמות תקנ"ט לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: