שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קצז
שוכ"ט לי"נ הרב הגדול הותיק חדתי מלא עתיק כש"ת מהו' שרגא פייבל נ"י רב בק"ק אבראהם יע"א:
מגלת ספר ממכ"ת אלי כתוב הגיעני שאלת חכם תשובה שלימה היא בישוב שצריכות הנשים ליסע מהלך ג' שעות לטבול במקוה טהורה ובחזירתם בלילה איכא סכנת דרכים יעלו הרים ירדו בקעות משו"ה נהגו לטבול ביום ח' וחוזרים לביתם סמוך לחשיכה אמנם אם יחול יום ח' בשבת ע"כ תדחה הטבילה עד יום א' שהוא ט' לספירה ומתבטלת ב' עונות (וביטול עונה של שבת) אם יש להתיר שתטבלנה ביום עש"ק שהוא ז' לספירה ולא תבוא לבעלה עד שחשיכה:
והנה האריך מעלתו מאוד מאוד והאמת רוב דבריו נכונים למבין וישרים למוצאי דעת ואם יש לפקפק על קצת דבריו ומ"מ אחריתו טוב עצת חכמה של תורה ללמוד אותן הנשים להפסיק בטהרה ב"פ א' ביום ד' לראי' והשני ביום ה' כמנהג כל הנשים ותספור ז' נקיים מיום ה' ואילך וביום הז' ליום ה' כשחל להיות בעש"ק והרי הוא יום ח' לפסיקת יום ד' תטבול הנה עצה נכונה היא ומשמי' דמעלתו אמינא לה בבי מדרשא ויעיי' ש"ות צ"צ סי' ס"ה ושלא להוציא חלק אכתוב לו מעט חידושי בענין זה המה מעטי הכמות כי כל מאריך טירחא ולמשכיל האורך שלא לצורך. אלו דברי בסוגי' זו נדה ס"ז ע"ב משום סרך בתה אין ספק כי טבילת נדה ביום ז' אסור אפילו סמוך לחשיכה דלא עלתה לה טבילה עד צאת הככבים אור ליום ח' וה"ה שלא בזמנה משום סרך בתה בודאי כה"ג הוא דהרי אם תטבול בתה רגע קודם צ"ה ליום ח' שהוא סוף יום ז' לא תטהר ותשאר נדה לעולם והנה כי כן נ"ל גם בזבה דאוריי' דאמרינן לא תעשה כן שמא תבוא לידי ספק מסתמא כל יום ז' אמרו אפי' סמוך לחשיכה ממש אשר שוב לא תבוא לידי ספק ע"י תשמיש מ"מ לא נתנו חז"ל תורת כל א' בידו ובפרט מה שתלוי בזמני יום ולילה כמ"ש ת"הד ורמז עליו ש"כ סי' קצ"ו סק"כ וסתמא השוו בש"ס ז' וח' דנדה דאוריי' עם ז' דזבה משום דכ"ש וחד דינא אית להו לאסו' אפי' סמוך ללילה ממש בלי ספק איברא יום ח' דזבה דאורייתא לא מצינו בש"ס לאסור משום סרך בתה אדרבא משמע בכל דוכתא דטבילה זבה ביום ח' אחר נץ החמה וכן משמע מדתני ר"ח יומא וי"ו ע"ב יע"ש ושלהי מסכת שם טבילתן ביה"כ יע"ש וגם ר"ש לא קאמר אלא ביום ז' לא יעשה כן ולהרבה פוסקים אטבילה קאי משמע דבח' הטבילה מותרת ולא חשו לסרך בתה מספיקא דל"ד לנדה דאורייתא שאם תטבול ביום תשאר בנדתה לעולם משא"כ בזבה דאוריי' אם תטבול ביום אם לא תשמש ולא תסתור ביומה אתי לילה וטהורה היא ממילא בכי הא לא חששו לסרך בתה לאסור בח' מיהו להפוסקים דבז' בדיעבד לא עלתה לה טבילה י"ל משו"ה לא הזכיר ר"ש יום ח' משום דבדיעבד מיהת עלתה לה טבילה משא"כ בז' אבל לאינך פוסקים ק' בודאי אע"כ לא גזרו ביום ח' משום סרך בתה בזבה דאורייתא איברא היינו בשנים קדמונים שהיו בקיאים בפתחי נדה וזבה דאורייתא לא שכיחי דהרי בי"א שבין נדה לנדה היא מסולקת בדמים ובחזקת טהרה היא וכיון דספיק' וחששא בעלמא נמי היא לא גזרו בי' רבנן נמצא בנדה דאוריי' אסורה בח' אפי' סמוך ללילה בלי פקפוק ובזבה דאוריי' מותרת ביום ח' משתנץ החמה:
אך אחר שנתמעטו הלבבות וכולהי נשי ספק זיבה נינהו והוה גזירה דשכיחי טובא בכל אשה ואשה ובכ"ז ועידן דהרי ליכא נדה גבן אלא זיבה א"כ גם בהו איכא משום סרך בתה בח' כמו שהי' בנדה דאורייתא אע"ג דהוה רק ס' מ"מ גזרו וחששו כמו שהוכיח תוס' מאמוראי דתקנו באונס גנבי ואבולאי אלא עתה יש מקום לספק בסמוך לחשיכה אי גם בהא גזרו או לא ואפשר לא שינו בין גזירה ראשונה לשל עכשיו וזהו דעת רשב"ם ואמנם ר"ת מתיר בז"הז סמוך לחשיכה אעפ"י שמודה בעיקר תקנה הראשונ' דלא פלוג מ"מ בז"הז מקיל דלעולם אין להחמיר בלא פלוג כמו בגוף הגזירה כמ"ש כתבי מהרי"א מביאו מג"א סי' תמ"ז ססק"ה ובזה יובן המשך תוס' ד"ה משום סרך בתה ליכא לפרושי וכו' ומיהו אומר ר"ת וכו' דלכאורה מה לשון ומיהו והא"ש דאע"ג דגזרו בז"הז מיהו חילוק יש בין גזירה קדמוני' לשל אמוראי בתראי:
ולכאורה תינח בח' שמעולם לא נאסר בזבה אבל בז' שמאז נאסר בנדה דאורייתא ובזבה ואז היה גם סמוך לחשיכה אסור יש לספק לר"ת אם נשאר עתה באי' או לא דלא החמירו בלא פלוג כ"כ והנה דעת רוב ראשונים ואחרונים לאיסור ואמנם הגאון ח"ץ בתשו' סי' י"א פשוט לי' מאוד דמעולם לא עלה על דעת ר"ת לאסור בז' סמוך לחשיכה דמסתמא רשב"ם ור"ת פליגי על דבר ההוה ורגיל היינו שהגיעה זמנה לטבול אור ליום ח' ורוצית להקדים בז' אבל אשה שנדחה טבילה על יום ח' מזה לא מיירי דאינו הוה ורגיל וכ' שכל המודה על האמת יודה לזה ושיש לדחוק גם ברא"ש וטור דיום ח' שכתבו הם היינו אור ליום ח' ומקדמת ביום ז' ואותו קראו יום ח' ואני מודה על האמת מ"מ דחיקא לי מלתא בכוונת הרא"ש וטור הנ"ל והגאון ע"הג סי' כ' כתב בפי' דברי תוספות שכ' דשוב לא יבוא לידי ספק דקאי אאשה בעצמה ובז' שלה דאי אהבת ומיירי בח' דהבת לא תבוא לידי ספק עי"ז והא הבת אינה נזכרת בכל הדיבור הזה וע"כ בז' קאי ואהאשה עכ"ד ע"הג ולא פי' יפה את דבריו כי בתוס' נדפס שוב לא יבו"א ליד"י ספ"ק נראה שהיו גורסי' בבריי' דר"ש אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא יבוא לידי ספק וכ"כ בחי' ר"ן שיש לגרוס כן בש"ס עפ"י בריי' דת"כ ושכן גרס רי"ף וקאי אטהרות ובעל שהוזכרו שם בבריי' והתוס' נקטו לשון הבריי' וע"כ כתבו תוס' שבבואה לביתה בלילה שוב לא יארע מ"ש בבריי' יבוא"ו ליד"י ספ"ק והנה בברייתא לא הוזכרה בת ולא הי' שם שום גזירה בסריכ' הבת בזבה דאורייתא וע"כ איום ז' קאי וכדברי ע"הג ומ"מ יש לפקפק גם ע"ז ההכרח והגאון ס"ט סק"ט החליט קולא זו לחלוטי' דבמקום ביטול עונה לטבול ביום ז' ולא תבוא לביתה עד שחשיכה והיות הגזירה רק רחוקה ומילי דרבנן וביטול מצות פ"ו הקילו הגאונים ומי יבוא אחריהם ח"ו אפי' להחמיר:
אך על כל פנים נ"ל שתשהה האשה בהליכה ממקוה לביתה עד הלילה אבל אינו מועיל מה שתלך לבית חברתה באותה העיר כי מה לי בית זה או זה ולא ניתנו דברי' לשיעורים כאלה וכן יש להוכיח מפשטיות הסוגי' כמובן ומכל מקום המחמיר תע"ב והמקיל לא הפסיד עד כאן לשוני שכתבתי במק"א וכעת נראה לי עצת מעלתו נכונה לכתחלה על כל פנים שתפסוק בטהרה גם ביום ד' סמוך לב"הש הפונה ליום ה' לראי' ומ"מ לא תתחיל לספור אלא מיום וי"ו ואילך אחר פסיקת טהרה שנית סמוך לב"הש הפונה ליום וי"ו לראי' ואז תטבול ביום ז' שחל בעש"ק ולא תבוא לביתה עד הלילה ליל ש"ק ומ"מ ק' הדבר איך תשהה כ"כ סמוך לשבת בדרך כי כבר כתבתי שאין נ"ל שום היתר במה שהיא בבית חברתה באותה העיר והחכם עיניו בראשו כתבתי בנחיצה וחתמתי שמי פ"ב יום ה' ערב חנוכה פ"ד לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: