שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קצא
שלום להרב המופלג בתורה וביראה כבוד מוהר"ר דוד כ"ץ ני' אבדק"ק רעטע יע"א.
אשר אמר שנשאל רבו הגאון בנ"בי זצ"ל אם לברך על הטבילה שטובלת היולדת תוך מלאות דהיינו מ' לזכר ופ' לנקבה כיון שאינה אלא ממנהג שנהגו להחמיר שלא לבעול על דם טוהר ולא השיב דבר ברור נחזי אנן התוס' דברכות פ' הי' קורא י"ד ע"ב כ' בשם ר"ת דמברך על הלל דר"ח אע"ג דהוא מנהגא וכן כתב הרא"ש שם ותר"י וחי' רשב"א וכ"כ תוס' בסוכה מ"ד ע"ב ור"ן שם ובתעני' פ' בתרא בתוס' ע"ש וכ' דלא דמי לחביט חביט ולא בריך משום דהוה מנהג נביאים ואמנהגא לא מברכי' והתם היינו טעמא משום דחבטא בעלמא הוא ואמנהג כי האי לא מברכי' ומיהו בתוס' דסוכה כתבו דהלל שייך וצונו טפי כיון שהוא כקורא בתורה רצו לומר דשייך עכ"פ וצונו שהרי צוה הק"בה ללמוד תורה וגם הלל בכלל נראה דלרווחא דמלתא כתבו כן אפי' נימא קריאת הלל נמי דמי לחבטא דמעשה זוטא הוא מ"מ שפיר דמי לברך וצונו משום שהוא כקורא בתורה אבל לעולם יודו התוס' דאמנהג' דמעשה רבה מברכי':
ומ"ש התוס' דמי"ט שני של גליות דמקדשי' ומזכירי' בתפלה אע"ג שאינו אלא מנהגא אין ראי' משום שאינו אומר וצונו ע"ש לא זכיתי להבין מה לי אם אומר וצונו וה' לא צוה או אם אומר את יום חג פלוני הזה ואיננו אותו היום ותרויי' מחזי כשיקרא וע"כ יפה כח המנהג א"כ ה"נ ותו אף על גב דכ' תוס' דמצונו דתקיעת שופר אין ראי' משום דר"ה לאו ממנהגא הוא אלא מעיקר התקנה מ"מ מצינו דאכילת מרור דליל שני של פסח לא תירצו כלום האמת כי הרא"ש דברכות והר"ן דסוכה מייתי ראי' מצונו דאכילת מצה דליל שני של פסח ולזה י"ל קצת דס"ל כשיטת החזקוני על התורה דמצוה איכא באכילת מצה כל שבעה אע"ג דהיא רשות ואי בעי לא אכיל כלל ומש"ה אין מברכי' כל ז' על מצה מ"מ אי אכיל מצוה קעביד וכבר עשיתי לו סמוכי' בחידושי וא"כ נהי דבעלמא אין מברך על מצה מ"מ בליל י"ט שני שייך לומר וצונו דלא גרע מקריאת הלל שכ' תוס' דשייך וצונו כיון דאיכא מצוה כקורא בתורה אף ע"ג דאי לאו מנהגא דר"ח לא הי' מברך על מצות קריאת הלל אף עפ"י שהוא כקורא בתורה וק"ל:
וכן צ"ע שלא זכרו מברכת וצונו להדליק נר של י"ט מיהו לזה י"ל דאפשר ס"ל להחולקי' על ר"ת כדעת הסוברים דאפי' בי"ט ראשון ובשבת נמי אין מברכי' על הדלקת נר עיי' בתוס' דמס' שבת כ"ה ע"ב ד"ה חובה וכו' ע"ש אך ממרור צע"ג:
איברא מהא דכ' בד"מ והגה' ש"ע א"ח ס"סי ת"ץ שלא לברך על קריאת המגילות כיון שאינם רק מנהגא ע"ש עיינתי בגוף ש"ות רמ"א סי' ל"ה ובכל אריכות דבריו לא מצאתי דבר ראוי לסמוך עליו וכבר האריך הלבוש לחלוק ובאליה רבה העלה לברך עכ"פ בלי שם ומלכות וכן הסכים בפרי מגדים ומה שנלע"ד בזה לחלק בין קריאת הלל למגילו' הללו לפמ"ש לעיל דמשמע מתוס' דסוכה דלא ברירא להו שיהי' קריאת הלל מעשה רבה לברך עליו אם לא משום שהוא כקריא' התורה והנה בשלמא הלל שעיקר קריאתו לשיר לא איכפת לן במה שאינו כתוב על הספר ובדיו על הגליון דאפי' אם נימא דפוס הוי ככתיב' מ"מ גליון בעי עמג"א סי' רפ"ד ולע"ד נרא' דכל שירי תהילות נאמרים בעל פה דמעיקרא הכי נתקנו דלא נראה שהיו הלוים משוררים בב"המק מתוך הספר או שיהיו עושי הפסח קוראים הלל מתוך הספר וא"כ מעיקרא הכי אתקין ושפיר מברכי' על ההלל כקורא בתורה ובתשוב' חו"י לא עמד בזה משא"כ המגלות הללו אלו היו מברכי' עליהם היו צריכים לכותבו בגליון ומעיקרא לא הנהיגו כך שלא להטריח על הציבור וחלוק זה רמוז בתוך דברי רמ"א בתשובה הנ"ל אלא שלא ביאר כל צרכו:
והנה הרא"ש ספי"הכ שהגאון כ' לברך על הטבילה עי"הכ ודחי דבריו דלא עדיף מערבה שהוא מנהג נביאי' וחביט חביט ולא בריך דאין מברכין על מנהגא וכ"ש האי שאינו אלא משום נקיות וטהרה בעלמא להיות כמלאכי השרת ע"ש וצ"ל דס"ל דהאי טבילה לא עדיף מחביטא דערבה דהוה טלטול בעלמא ולא מינכר מצותו כמו הלל שהרי הרא"ש פסק לברך על הלל כר"ת ולא הזכיר כלל טעם דקורא בתורה ולית ליה אלא האי חלוקא דחביטת ערבה ליכא אלא טלטול בעלמא מה שאין כן הלל וצריך לומר דהך טבילה להא דמי' ועיין טור א"ח סי' תר"ו וצ"ע ממ"ש הרא"ש שם להלן דמקום שנהגו להדליק נר בי"הכ מברכי' עליו כמו בשבת ועיין טור וב"י סי' תר"ו דהחולקים ס"ל שאין לברך אמנהגא וא"כ צריך לומר דהדלקת נר בי"הכ עדיף מטבילה זו דעי"הכ וצריך טעם לחלק ולא ראיתי מי שיתעורר בזה:
היוצא מזה לפי מה דקיי"ל לברך על הלל ועל י"ט ב' דגליות ובפרט על אכילת מרור ועל הדלקת נר בי"ט ב' ובי"הכ א"כ יש לברך ג"כ על טבילת הטובלת על דם טוהר דלידה דאין לך מעשה רב מזה דאפי' אי טבילה עי"הכ מעשה זוטא הוא מ"מ הך מנהגא לספור ז' נקיים ולבדוק ולנהוג כל דיני נדה בודאי מעשה רב הוא ומברכי' על הטבילה וכעין ראי' לזה ממה דאר"ז בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים וכ' ת"ר יונה בברכות דיש מפורשים כחרד"ל ר"ל כמראה החרדל וס"ל דמראה טהורה היא בודאי ואפ"ה החמירו על עצמן ור' יונה השיב עליהם ועיי' ר"ן הלכו' נדה ופ' בני העיר נמצא לפי הי"מ הללו הנהיגו עצמן לספור שבעה נקיים על מראה טהורה שהי' ברי להם שהיא טהורה ובלי ספק שברכו על טבילתם דלא לשתמיט שום פוסק לומר שלא יברכו אע"כ כנ"ל דמעשה רבה כהאי מנהגא צריך ברכה לכולי עלמא:
עוד לאלוה מילין דצריך חקירה מ"ש דבמצוה דרבנן שייך לברך וצונו ואמרי' פ' במה מדליקי' היכן צונו שאל אביך ויגדך או לא תסור ומ"ש מנהגא דקיי"ל דחיובא איכא לקיים מנהגא מדברי קבלה דכתי' אל תטוש תורת אמך כמבואר ר"פ מקום שנהגו דאמר ר' יוחנן לבני בישן אל תטוש תורת אמך ואסר להו למיזל מצור לצידן בע"ש מהאי טעמא א"כ אמאי לא יברך עליהם ויאמר וצונו לקיים אל תטוש תורת אמך והרי מנדין על העוב' על מנהגא ועוש' מלאכה בי"ט ב' וא"כ אמאי תמהו באומר וצונו:
תו קשי' לי ר"פ מקום שנהגו דנהגו להפריש חלה מארוזא ואמר רב יוסף ליכול זר באפיהו דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטו' וכ' תוס' דמיירי שלא היה מנהג בטעות דהמנהיגים ידעו שהוא פטור ורק הנהיגו כן להחמיר על עצמם ואפ"ה שייך דלמא אתי לאיפרושי מפטור על החיוב דאיכא אינשי דלא ידעי וסברי דאורז חייב בחלה מן התורה וצ"ע לדעת החולקים על רבנו תם וס"ל דעל שום מנהג אין מברכי' א"כ הכא ע"כ לא ברכו על חלת האורז להפריש חלה שהרי ידעו שפטור מן התורה רק הם הנהיגו כן מעצמם א"כ איך יבואו לטעות להפריש מפטור על החיוב הא יש להם היכר שאין מברכי' אע"כ צריך לומר שהם ברכו להפריש חלה ואי ס"ד שלא כדין עשו בזה לברך אמנהגא א"כ יפה אמר ר' יוסף ליכול זר באפיהו ומה פריך עליו הא דברים מותרים ואחרים נהגו בהן איסו' אי את' רשאי להתירן בפניה' הא ע"כ הי' צריך דתיכלינהו זר באפיהו משום שברכו ברכ' לבטל' וצ"ע:
והנלע"ד בישוב ק' זו דודאי מנהגא בשב ואל תעשה לאסור דבר מה כגון שלא ללכת מצור לצידן בע"ש ושלא לעשות מלאכ' בע"פ ובי"ט שני העובר על זה וקם ועשה מה שנאסר במנהגא ה"ז עובר על לאו דדברי קבלה אל תטוש תורת אמך וכן האוכל חלב דאייתרא וכן במקום שנהגו להפריש חלה מארוזא הם נהגו לאסור העיסה ולעשותו טבל טבול לחלה והאוכלו בטבלו עובר על לא תטוש תורת אמך א"כ ממילא המפריש חלה מארוזא מקיים מצות אל תטוש הנ"ל ומברך וצונו בלי פקפוק וכן נמי י"ט שני שהעושה בו מלאכה מנדין אותו משום שעובר אהנ"ל א"כ ממילא מחייב מדין גמור גם בכל העשין התלוין בו להדליק נר ולאכול מצה ומרור ושייך וצונו וגם לומר את חג פלוני הזה כיון שמנהיגיו מחוייבי' בו מדינא ולא צריך למה שנדחקו בתוס' מצונו דשופר וכל זה בל"ת אבל בקיום עשה כגון מנהג נביאים דערב' אי שב ולא עשה ולא חביט ערבה אפשר דלא מיקרי עבריין ואין מנדין אותו ולא נאמר על זה אל תטוש תורת אמך משו"ה המקיימו אינו מברך וצונו דהיכן צונו ואולי בהא פליגי ר"ת והגאוני' דאינהו ס"ל בכל קום ועשה לא שייך אל תטוש וליכא וצונו ור"ת ס"ל מה דלא מינכר מצותו כולי האי הוא דליכא משום אל תטוש כגון טלטול דערבה אבל מצוה דמינכר מצוותו ואיכא מעשה רבה אית בי' משום בל תטוש ומברכים וצונו ואתי הכל על נכון בעזה"י:
וראיתי בחי' ריטב"א לסוכה מ"ד ע"ב שכ' וז"ל קסבר מנהג נביאי' פי' וכיון שאין למנהג עיקר ותקנת חכמי' לנהוג בו אין מברכי' עליו אבל מנהג מצות דרבנן מברכי' עליהם כמו שאנו מברכי' ומקדשי' בי"ט ב' בז"הז שחייבונו חכמים לנהוג בו מנהג אבותינו ובהכי מפרק לן שפיר מאי דקשיא לרבנן בהא דרב איקלע לבבל וחזי דקרו להלל בר"ח וכו' שמעינן מינה שמברכין על הלל דר"ח אע"פ שהוא ממנהגא ומחוורתא כדפרישנא דשאני התם דאיכ' תקנתא דרבנן למקרי הלל בר"ח במקום שנהגו בו ע"ש ולא זכיתי להבין דברי' אלו היכן תקנו חכמי' הלל בר"ח הא רב לא ידע מזה מאומ' ואולי כוון למה שכתבתי אני ועדיין צ"ע ומ"מ מה שכתבתי נראה לי נכון בעז"הי וא"כ בנדון דידן נמי כיון שהנהיגו איסור לבעול על דם טוהר והעובר על זה עובר על בל תטוש תורת אמך בלי ספק א"כ הטבילה היא מדינא ובעי' ברכה באמת והכי נהוג הנלע"ד כתבתי: משה"ק סופר מפפ"דמ.