שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קעה
החיים והשלום יחדיו יהיו תמים לחכם מחוכמים מארי דאברהם דתלי' תני' בדלו תני' בבחירתא כוותי' ה"ה הרב המא"הג חו"ש בעל פיפיות המפורסם כערוגת הבשם כש"ת מהו' אברהם ני' אב"ד דק"ק ענטלינגה ומדינת שווייץ יע"א:
תמול הגיעני יקרת מכתבו ע"י התו' ר' חיים דייטש נ"י וראיתי מגלה עפה מעולפת ספירים בבקיאות וחריפות כזוהר הרקיע מזהירים לטהר אשה לבעלה אשר אחר קושי לידתה ראתה ג"פ מ"ת והגידו לפר"מ כבודו ני' שהרופא מומחה עכ"ום הבטיח לרפאותה ופלפל פר"מ אי יש לסמוך עליו ושוב נודעלו כי לא הבטיח כלל ברפואתה אלא אומר על הימנותי' שהדם איננו מהמקור כ"א מהצדדים גם על זה פקח עיניו דשפיר חזי' להאמין לו גם את זה ובקש ממני לחוות דעתי הקלושה בענין זה:
אם כי המרחק רב בינינו ולא לדידי צריך ומהתם להכא כמה גדולי ישראל איכא שיכול לסמוך בהסכמתם ומה מצא בי כי סמך ראשו ורובו עלי כתיב אך רצון יראי ה' אעשה ורצונו הוא כבודו ואעבור פרשתא דא ואתני' כיד ה' הטובה עלי לברר עיקר הדין ע"פי ש"ס ופוסקים ראשונים ז"ל וממילא רווחא שמעתתא להיות לי דברי מעלתו שעשועים לטייל בדבריו ולפלפל בהם כי כך דרכה של תורה:
ואומר הנה פשוט בהרואה דם מ"ת אם תספור ותטבול אחר כל ראיה מ"ת אין איסור דאורייתא בבעילתה כ"א אי' דרבנן שקבעה וסת לתשמיש ואסורה לשמש סמוך לוסתה וקיי"ל וסתות דרבנן ודבר זה כ' מהר"מ מר"ב שבתשו' רשב"א סי' תתל"ט ותת"מ ומביאו ב"י בקיצור ס"סי קפ"ז ורמז עליו ב"ש סי' קי"ז סק"ו יע"ש ונ"ל אפי' לשיטת הרא"ה בב"ה דס"ל אע"ג דוסתות ל"ד כדי שנחזיק אותה בודאי טמאה אחר שעבר רגע הוסת מ"מ מ"הת אסורה לשמש בעונה הסמוך לוסתה אחר רגע הוסת דודאי אם רגילה לראות באמצע היום ואנו אוסרי' אותה לשמש מתחלת הנץ קודם שתגיע רגע הוסת משום שמא ע"י חמום התשמיש יקדים האורח זה דרבנן אבל אחר אמצע היום שכבר עברה רגע הוסת אע"ג דלא מחזקינן לה בודאי ראתה כיון דוסתות דרבנן ולא אמרי' כבר ראתה אבל מ"הת אסורה לשמש חצי' של עונה זו מחצי יום ואילך דשמא תראה עתה מחמת חמום התשמיש כיון שכבר הגיע הרגע שהיתה ראוי' לראות בהם אלו דברי הרא"ה בבד"ה יע"ש וא"כ לכאורה ה"נ דאוריי' הוא שהרי קבעתה וסת לתשמישי' והרי היא משמשת ברגע הוסת ממש דפשיטא דאיכא למיחש שמא תראה מ"מ נ"ל דרא"ה נמי לא אמרה אלא בוסת דעלמא אבל וסת מחמת אונס התשמיש גרוע טפי ולכ"ע ל"ד וכמ"ש תוס' בנדה ס"ו ע"א ד"ה ונאמנת וכו' דאפי' לרבי דס"ל בעלמא תרי זימני הוה חזקה ואשה קובעת וסת בתרי זימני מ"מ בוסת שמחמת תשמיש דגריע טובא בעי' ג' זימני וי"ל דגם רש"י דנדחק ומוקי רישא כרשב"ג וסיפא כרבי לא יחלוק על תוס' בזה דוסת תשמיש גרוע אלא דהי' ק' לרש"י תינח בבעל ראשון ושני בעי' בכל א' ג"פ וגם עוד נניח לה להנשא גם לשלישי אפי' לרבי אבל בבעל השלישי אחר ב' פעמי' בודאי הוחזקה לרבי כיון דבעלמא בתרי זימני הוה חזקה והכא נהי דוסת תשמיש גרוע הוא מ"מ אחר שכבר אתחזקה זו ג"פ בתרי בעלים וב"פ בבעל השלישי שוב אין סברא לרבי שלא תהי' מוחזקת ולמה נתיר לה פעם ג' גם בבעל השלישי אע"כ כרשב"ג אתי' והיינו דמסיים רש"י דתלתא זימני בעי' כרשב"ג בכולהו גרסי' פעם שלישי עכ"ל ר"ל דאפי' בבעל הג' נמי גרסי' פעם השלישי מזה מוכח דאתי' כרשב"ג אבל מודה רש"י דגם לרבי בעי' ג"פ בראשון ושני והנה בנימוק"י ס"פ הבע"י כ' הא דאנו מכריעי' בנישואי' ומלקיות כרבי בתרי זימני הוה חזקה ובוסת כרשב"ג משום דספיקא הוא אי בתרי זימני הוה חזקה או בתלתא ע"כ בוסתו' דרבנן אזלי' לקולא יע"ש ויבואר לקמן בדברינו אי"ה א"כ מבואר מזה דלרבי דס"ל אפי' בוסתות דרבנן בתרי זימני הוה חזקה לא מספיקא אתי עלי' אלא לדידי' בתרי זימני הוה חזקה דאוריי' ודאית ומ"מ בוסת התשמיש מודה דבעי' תלתא זימני ש"מ שהוא גרוע מאוד משאר וסתות דרבנן אשר ע"כ אני אומר שגם רא"ה בבד"ה הנ"ל מודה בוסת הגרוע הזה שאפי' אי' עונה הסמוך לוסת שהיא בעלמא דאורייתא הכא דרבנן בעלמא הוא וזה ברור ונכון בלי פקפוק בעזה"י:
ולא הוצרכתי להאריך בזה כיון שגם מעלתו כ"כ בשס הגאון נ"בי דאיסור רואה מ"ת לאו דאורייתא וחשב מעלתו כי הגאון ז"ל חידש זה ובא מעלתו לעשות לו סמוכים בחריפות ובקיאות ולא צריכנא דכבר קדמוהו רבותינו הראשונים ז"ל ולא נסתפק אדם בזה ומ"ש מעלתו מירושלמי שלהי גיטין דפריך לב"ש למה לי לא יוכל בעלה אשר שלחה לשוב לקחתה ת"ל דה"ל סוטה וק' מאי קו' דהא משכחת ליה ברואה ג"פ מ"ת והוכרח לגרשה ואח"כ הזקינה ופסק' וחדל להיות לה אורח כנשים דהי' מותרת לו ומשו"ה הוצרך ללא יוכל א"ד ולק"מ דלב"ש אסור לגרשה אא"כ מצא בה ערות דבר דוקא אבל בכה"ג ישרה אותה ע"י שליש עד שתזדקן ותהי' מותרת לו [עיי' סי' קפ"ז סעי' י"ב] ואפילו למאן דאוסר להשרותה ע"י שליש נמי עיי' ש"ע א"הע ר"סי קי"ז מ"מ האי לאו אי' דאורייתא הוא אבל מ"הת יכול הוא להשרותה ע"י שליש וא"כ אסור לגרשה לב"ש אע"ג דלכאורה אם היא צווחת גרשני ואנשא לשני ואבדוק נפשי מודה ב"ש דיכול לגרשה כיון שהיא רוצית בגירושין א"כ בלא"ה לק"מ ק' הירושלמי דהא צריך קרא כששניהם רוצים בגירושין ויעיי' חי' רשב"א שם ובפר"ח על הל' גיטין בתחלתו יע"ש:
וכן מה שהקשה אמתני' שלהי נדרים באומרת טמאה אני לך אמאי לא תאומן במגו דאי בעי' תאמר ראיתי רם מ"ת ג"פ אלא שמעלתו נדחק בזה ופשוט שתוכל לעשות תחבולות שימצא דם על עד שלו שתכניס עמה דם צפור כמ"ש הר"ן בשם הירושלמי בסוגי' דפתח פתוח וכן אפי' בבדיקת שפופרת תוכל להתחבל בתחבולות וימצא דם בראשו וא"כ תאומן טמאה במגו דרואה דם מ"ת הנה יעיי' תוס' כתו' ס"ג ע"ב ד"ה אבל אמרה וכו' ועיי' מהרש"א יבמות קי"ו ע"ב בתוס' ד"ה באותה שעה וכו' והשתא כיון דברואה מ"ת יוצא' בלא כתובה כמבואר ר"סי קי"ז אם היה זה בתחלת נישואי' עכ"פ ובאומרת טמאה אני לך למשנה ראשונה יש לה כתובה תו לק"מ דלית לה מגו כמבואר ותו י"ל לפי הנ"ל דבאומרת שראתה מ"ת אינה בטוחה שיגרשנה כי אפשר שישרה אותה ע"י שליש עד שתזקן ועכ"פ אין יכולי' לכופו להוציא' משא"כ בטמאה אני לך דאפי' להתוס' זבחי' ב' ע"ב ד"ה סתם וכו' הרי הטעם מבואר בתשו' מהר"ם שבתשו' רשב"א סי' תת"מ הנ"ל משום דמאיסה בעיניו כיון שזינתה תחתיו ולא יבוא עלי' וזה שייך אי הוא יודע שזינתה או מאמין לה אבל אי אמרה היא טמאה אני לך והוא אינו מאמין רק אנחנו נאסור אותה משום דשוי' נפשה ח"דא איננה מאוסה בעיניו שהרי הוא אינו מאמין לה והיה צריך לגרשה ממש א"כ שפיר חיישי' שמא עיניה נתנה באחר וא"כ לית לה מגו:
וכן מה שהקשה ממתני' דסוטה ר"פ ארוסה דחשיב מעוברת ומניקת חברו דלא שותות משום שאינה ראוי' לקיימה ולא קחשיב נמי רואה מ"ת היינו נמי כנ"ל דההוא ראוי' לקיימה היא ולבוא עליה אחר שתזקן משא"כ מעוברת ומניקת דיוצא ולא יחזיר עולמי' משום קנסא לר"מ ולרבנן דיחזיר אחר כ"ד חדש אה"נ דשותות כמבואר שם כ"ו ע"א ואין להאריך כי עכ"פ הדין דין אמת דהרואה מ"ת אם תספור ותטבול על כל בעילה אזי ליכא אלא איסורא דרבנן והוא אמת נכון:
ורש"י ס"ל דלבעל הראשון ושני לא יועיל בדיקה וכ' תוספות שלא תכניס עצמה לספק כרת ע"י שפופרת כיון שאפשר לה בבעל שני או שלישי וכ"כ המרדכי לשון זה וכן לשון הרשב"א שהקשה על רש"י אי לא היתר הבדיקה מבוררת לא התירו חכמים ספק כרת גם אחר בעל השלישי ותשו' רשב"א הנ"ל ר"סי תתל"ט כ' מהר"מ הואיל ורש"י ור"י פליגי מי יכנס עצמו לאי' כרת ורגיל אני להסביר דודאי לפי מה שהנחנו דמן התורה מותרת לשמש סמוך להאי וסת א"כ בהיתרא קא משמשת וא"נ אירע ותראה מ"ת עוד אין עליו עון אשר חטא דאכניסה אנוס הוא כדאי' בשבועות י"ח ע"א בשלא סמוך לוסתה אכניסה אנוס וה"נ מ"הת הוי שלא סמוך לוסתה אך אפרישה אם תאמר לו באמצע תשמיש נטמאתי ואה"נ אנו מזהירי' אותו לאמור אם יארע לה כך תפרוש באבר מת ויעמוד בלא דישה אך חכמים חששו פן לא יכול לעמוד על עצמו ויגמור דישתו ויפרוש נמי באבר חי ואש בנעורת ואז יהיה אי' כרת ע"כ החמירו בו רבנן וס"ל לרש"י דהבדיקה אינה ברור גמור שיועיל לאי' דאוריי' ונהי דמועיל לאי' דרבנן כי הכא מ"מ כיון שיכול לבוא עי"ז לאי' כרת החמירו עד שנישאי' לג' בעלים ואז משום שלא תתעגן סמכו על הבדיקה ושנזהיר לבעל הרביעי שלא יפרוש באבר חי ומיושב גם ק' רשב"א הנ"ל על רש"י כי איננו איסור כרת ממש אלא חששא ומשום עיגונא הקילו:
ובזה יובן נמי מה שדקדקו הראשונים הנ"ל לומר שחששו לאי' כרת הל"ל סתמא לאי' דאורייתא דמאי אולמא דכרת הלא קיי"ל כרבה יבמו' קי"ט ע"א מה לי אי' לאו מה לי אי' כרת אבל המעיי' בלשון רש"י שם וז"ל מה לי אי' לאו וכו' הא מידי דספיקא לאו הרחקה דרבנן הוא וכו' דהכא שמא אי' דאוריי' ממש קעביד עכ"ל כוונתו מבואר דס"ל בודאי היכי דעסיק בהיתרא רק אנו חוששי' שעי"ז יכול לבוא לידי איסור בהא בודאי יש לחלק בין אי' כרת לאי' לאו והכי איתא להדי' בסנהדרין ר"פ הנחנקין דפריך א"ה אחר נמי ומשני אחר שגגת לאו בנו שגגת חנק והיינו משום דבהיתרא קעסיק למשקל סילוא רק אנו חוששי' אם נתיר לו זה יעשה חבורה ובהא לאי' חנק חששו לאי' לאו לא חששו אבל התם ביבמות ברישא דמתני' איכא למיחש שהיא גופ' תהי' מחייבי כריתות ובסיפא איכא למיחש שפוגע בחייבי לאוין יבמה לשוק ומה לי האי אי' דאורייתא ומה לי האי אי' דאורייתא וא"ש יעיי' בלשון רש"י דיבמות הנ"ל ויראה כי כך כוונתו וא"כ ה"נ אי הוה המובן כפשוטו דכיון שהבדיקה אינה בדיקה גמורה חיישי' שתראה דם מ"ת ויבוא לידי איסורא בהא מה לי אם יהיה אי' כרת או לאו אך הכא איסורא ליכא כלל כיון דהך וסת גרוע הוא א"נ תרא' מ"ת לא מחיי' אכניס' ויפרוש באבר מת ונמצא מתעסק בהיתרא אלא אנו חוששי' שמא אם נתיר לו כן לכתחלה יבוא לפרוש באבר חי ולהא איכא למימר לאיסור כרת חששו ע"כ דקדקו רבותינו לומר שיבוא לידי אי' כרת:
בהא סלקינן דאע"ג דליכא אי' דאורייתא להדי' מ"מ הרבה חששו שלא להקל כך פן יוכשל באי' כרת וכמ"ש מהר"מ הנ"ל בתשו' רשב"א הנ"ל ומעתה נחזי אנן מה יהיה בדבורי הרופא וכבר כ' טור י"ד סי' קפ"ז דברי בעל התרומות וכ' ב"י שכ"כ סמ"ג וסמ"ק שמסתפק אם להאמין לרופא ושריצב"א חולק וטרם נבוא לברר דבריהם בעזה"י נאמר תחלה בהא דאמרי' פ' המפלת כ"ב ע"ב ב' מעשים העלה אבא מטבעון ליבנה וכו' והקשה הרא"ש להרשב"א ממה נפשך אי הרופא נאמן למה הטילוהו למים ואי אינו נאמן וחכמים סמכו על בדיקתם במים א"כ רופאים למה לי כלל עיי' תשו' רא"ש כלל ב' סי' ח' ולא נמצא תי' על קו' זו והגאון בעבודת הגרשוני תי' דהיכי דליכא לברורי מאמינים לרופאי' והכא דהיה יכולים לברר ע"י בדיקה לא האמינוהו וכ' שכן משמע ג"כ ממ"ש ב"י סי' תקצ"א אתשו' הר"ן גבי קרטין יע"ש ומעיל צדקה הוסיף דוקא לענין חלול שבת ויה"כ נאמין לרופא לעשות ספק פ"נ ודוחה שבת מספיקא אבל לסמוך עליו בודאי לא וקרוב לזה בתשו' מהר"מ לובלין וכן נוטה דעת מעיל צדקה סי' ל"ד ד"ה והנראה ממה דאיתא וכו' יע"ש ולכאורה נראה שכן דעת רדב"ז בתשו' סי' ת"י בדפוס קונשטאנטינא שכ' שם דאפילו לרש"י דלא שרינן לבעל ראשון אפי' ע"י בדיקה הכא שהרופאי' אומרים שנתרפאי' תבדוק אח"כ ע"י שפופרת וכו' יע"ש יראה דס"ל דאין הרופא נאמן אלא היכי דא"א לברר והכא שאפשר לברר ע"י בדיקה לא מהימן הרופא עד שתתברר ע"י בדיקה מיהו בדיקה לחוד לא הי' מועיל גבי בעל ראשון אך לעומת זה שוב הו"ל א"א לברר להיתר בעל ראשון ונסמוך נמי אהרופא וממ"נפ תהי' מותרת לבעל ראשון אי משום בדיקה אי משום מאמר הרופא ונ"ל סברתו נכונה לדינא דהכא ע"י רוב רופאים בקיאים ומומחים אתה בא להוציאה מחזקת רואה דם ורוב דמים מן המקור וכל שבא רוב להתנגד לחזקה צריך לברורי ואעתיק לשוני על גליון מג"א סי' ח' סקי"א שכ' שם דאין סומכי' על החזקה היכי דיכול לברורי וכו' כתבתי ע"הג ואע"ג דהתם בשוחט בא להוציא מחזקת אבר מן החי כמ"ש מג"א לקמן סי' תל"ז מ"מ הא התם רוב מצוים מומחי' ורובא עדיף מחזקת אי' אמ"הח וכן רוב אנשי' בודקי' בתיהם בליל י"ד עדיף מחזקת חמץ של כל השנה ואפ"ה צריך לברורי אלמא העודפת שיש לרובא על החזקה אינו יכול להתיר בלא ברור היכי דאפשר ה"נ גבי ציצית דליכא אלא חזקה לבד בלי רובא נמי צריך לברורי משא"כ בטרפות דאיכא רובא בלי התנגדות שם לא בעי' לברורי ולקמן אי"ה עוד יבואר מזה:
ואומר אני הגם כי לדינא מסברא יש לדון כהגאונים הנ"ל דאין להאמין לרופא היכי דאיכא לברורי מ"מ לא נ"ל שיהיה זה די באר ישוב קו' הרא"ש הנ"ל דאין לשון הש"ס מורה כוותי' והנלע"ד בזה כבר בארתי בתשו' אחרת דהיות כל דברי הרופאים אינו אלא אומד הדעת וכמ"ש מעיל צדקה שם שהם עצמם אומרים כי חכמתם הוא רק עיונת ע"כ המה נאמנים על הכלל ולא על הפרט רצוני שהם נאמנים לומר יש בטבע הכליות להוליד חצץ אדום אבל אינם נאמנים על הפרט על גוף זה שיש בכליותי' חצץ כי אולי מחשבותם הטעם לשפוט על גוף זה משפט שקר ועתה אשה זו שהפילה כמין קליפות ושערות ואלו נמי היה נותנם בפושרי' ולא נימוחו בכ"ז לא היינו מחדשים דבר חדש שיש לה שומא אלא היינו תולי' בדם יבש ואלו היו אומרי' הרופאי' גוף זה יש לו שומא נמי לא היינו מאמיני' על גוף פרטי אך האמינו להם עכ"פ שיש במציאות בעולם שיהי' לאשה שומא שממנה תפיל שערות וקליפות ובדקו חז"ל ולא לימוחו עי"ז הי' להם ראי' שאשה זו יש לה שומא שהעידו הרופאים שיש מציאות בעולם כן נלע"ד ישוב קו' הרא"ש עלי נכון בעזה"ית:
ומעתה נבוא לדברי התרומות שבטור שכ' שאם תרצה להתרפאות צריכה שקודם שתתחזק ג"פ דאחר שתתחזק יש להסתפק אם להאמין אפי' לרופא מומחה וכ"כ סמ"ג וסמ"ק נראה קצת מדבריו דקודם שתתחזק נמי יועיל עדות הרופא וזה ק' ממ"נפ אם לא תראה פעם ג' בלא רופא נמי מותרת ואם תראה מה תועלת ברופא וקרוב לומר דמאמינים לרופא שכבר נתרפאתה וכשתחזור ותראה פעם ג' נאמר פנים חדשות באו לכאן ולא נצרף עוד עם הראשוני' ויש לה זמן לשמש עוד ב"פ כמו אלו היה מפסיק תשמיש היתר בנתיים ושוב ראתה הית' נידונת כבתחלה וה"נ נאמנות הרופא עושה אותה מוטהרה בודאי וב"פ הראשוני' יפלו ומכאן והלאה חושבנא כך נראה קצת אלא טעמא בעי כיון שאין נאמנות לרופא מ"ש הך מהא:
ונ"ל עפ"י מ"ש רי"ף פ' החולץ דפוס זולצבאך ט"ו ע"א וז"ל וכיון דקי"ל דאשתמדעינהו להדין פלני' גילוי מלתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפי' אשה מהימני דלאו אמלתא דאיסורא קמסהדי ולאו אממונא אלא מלתא בעלמא הוא דקא מגלו דהדין הוא גברא פלן והדין היא איתתא פלני' וכיון דמודיעי' לן הכי הרי אתחזק גבי דההוא סהדי וכו' הלכך שרי לסהדי למיסמך וכו' בין לענין איסורא ובין לענין ממונא וכו' ע"ש משמע מדבריו ז"ל אע"ג דלענין ממונא ואיסורא עדות כשרים בעי' ואפי' משה ואהרן דלא משקרי לא מהימני מ"מ אי אסהדי בשעה שאין אנו צריכים לא לענין ממון ולא לענין איסור ואנו מאמינים להם כיון שהוא רק גילוי מלתא בעלמא והרי הוחזק הדבר אצלינו שכן הוא ואם שוב אח"כ יסתעף ממנו ממונא או איסורא סמכי' עליי' כיון שבתחלתם הימנוהו שאז לא היה נוגע לענין דבר שצריך עדים אזי ישארו בנאמנותם זה נראה כוונת הרי"ף ז"ל והן הנה דברי הרמב"ם פ"ט מסנהדרין הלכה וי"ו אינו צריך ב' עדים וכו' יע"ש מבואר מדבריו כיון שהעד הראשון לא בא למלקות אלא להחזיק הפירות שהן כלאים ולהחזיק האשה בזונה והיה נאמן באי' ואם שוב אח"כ אדם אוכל אותן הפירות בפני ב' עדים בהתראה לוקה ואלו הי' הע"א מחזיק הפירות בכלאים בשעת אכילתו והתראתו לא היה לוקה כי אין ע"א בא למלקות אך כיון שכבר נתקבלה עדותו קודם שבאנו לדין על מלקות והי' מהימן שוב לוקי' עליו ועיין בקידושין ס"ג ע"ב ובס' פ"י בק"א שם ואני עשיתי סמוכים לזה מר"פ אין מכירי' דבעי' קרא משפט שלא יהיה ע"א נאמן לעדות החדש וק' ת"ל איך לוקין על מחלל י"ט והאוכל חמץ בפסח ויה"כ שנקבע על פי עדות האחד הא אין לוקין עפ"י ע"א ועוד ר"ש ס"ל במתני' ספ"ק דר"ה קרובים נאמני' לעדות החדש וא"כ ק' איך לוקין עפ"י קרובי' במחלל י"ט ויה"כ אע"כ כיון דבשעתא דאסהדי הני קרובי' או הע"א לא הי' הדבר נוגע למלקות מהמנינן לי' וקובעי' י"ט על פיו ושוב לוקה עפ"י ב' עדים ועוד מנדה גופי' נילף איך משכחת מלקות על בועל נדה כי מי הגיד לנו שראתה דם כלל ואם ראתה מי יימר שהרגישה הלא עפ"י עצמה ואיך היא ובעלה לוקין עפ"י אשתו אע"כ בתחלה היתה נאמנת שהיא הרגישה ואז היה שלא בשעת עדות ושוב נאמנת אפי' ללקות ועיי' תוס' חולין צ"ו ע"א ד"ה פלני' וכו' דלפי הנ"ל לק"מ דבשלמא פלני' דהאי סימנא קטל נפשא תחלת העדות הוא למקטל לא קטלינין אסימנים אבל אם תחלת העדות הוא להתירה לעלמא ולזה מועיל עדות סי' שוב אח"כ עדות קטלא מלתא אחריתי היא וכנ"ל:
והנה ע"א לא מהימן היכי דאתחזק כמבואר ריש גיטין וטעמא לאו משום דמשקר אלא דאומר בדדמי כמ"ש פ"י בקידושין ס"ג ובק"א שם ואם אמר עדותו טרם דאתחזק והמנינן לי' שוב מהימן אח"כ באופן שכתבנו וה"נ אפילו מאה רופאים כיון שהוכחנו לעיל דאמרי בדדמי לא מהימן בתר דאתחזקה תלתא זימני ברואה מ"ת אמנם אם אמר הרופא שריפא אותה קודם דאתחזק ואז לא היה צריכי' לעדותו כלל מהמנינן ליה במלתא דעבידי לאגלוי' ושוב אע"ג שראתה אח"כ פעם ג' מ"מ בהימנותא עומד ופנים חדשות באו לכאן ומכאן והלאה חושבנא:
ואמנם מ"מ לא החליטו שלא יאומן בתר דאתחז' אלא כ' יש להסתפק אע"ג דבררנו לעיל מעובדא דהעלה ר' צדוק מטבעין ליבנה שאין להאמין לרופאי' משום דאמרי בדדמי י"ל הכא לא הוה אתחזק חזקה גמורה דוסתות בעלמא ל"ד ומכ"ש וסתות דתשמיש דקיל טפי כמ"ש לעיל והיינו נמי טעמא דהריצב"א דפליג להדי' ומאמין לרופא אע"ג דבאי' ממש כעובדא דטבעין ליבנה לא מהימן הכא חזקה גריע הוא וחזקת טהרה דאשה עדיפא טפי מה שאין כן ההוא דטבעין ליבנה אי לא עדות הרופא לא יעלה על הדעת שתפליט אשה דברים כאלה אלא שחזקתו מן המקור דם יבש:
והנה הב"ח כ' הביאו הש"כ סי' קפ"ז סקכ"ח דאם עשה רופא זה רפואה זו לאשה אחת קודם שתתחזק ונתרפא' יכולה אשה אחרת לסמוך עלי' אף אחר שנתחזק ג"פ וכו' ע"ש הנה לא הוה בעי למימר אם עשה רפואה זו לעכו"ם בתר ג"פ משום דאין ראי' מגופי' שלהם לגופי' שלנו כדאמרי' בשבת פ"ו ע"ב ובע"ז ל"א ע"ב ונדרי' ל"ד ע"ב אינהו דאכלו שקצים ורמשי' חביל גופי' ע"כ הוצרך לומר שעשה רפואה זו לישראלי' קודם שתתחזק אלא שצע"ג מנ"ל למסמך על רפואתו של זה כיון דלא אתחזקה ג"פ מקרה בעלמא הי' ולא מ"ת ראתה כלל ואיך נסמוך עליו בראתה ג"פ כבר ונ"ל לישב קצת עפ"י מ"ש נימוק"י ס"פ הבע"י הנ"ל דאנן מספקינן אי בתלתא אי בתרי זימני הוה חזקה לכן בוסתות דרבנן אזלי' לקולא דלא הוה חזקה עד ג"פ ע"ש ומינה אם כפשוטו דבאי' דרבנן אזלי' לקולא ק' מי לית ביה חומרא הא בקביעת וסת אית ביה חומרא וקולא ועוד הרי כשם שאינו נקבע כך אינו נעקר פחות מג"פ אע"כ ה"פ חזקת של וסת חזקה גרוע דרבנן דמ"הת אין זה בגדר חזקה אפי' כוונה מאה פעמים ליום ידוע ורגע ידוע אין זה חזקה כלל דהטבע עלולה להשתנות ע"י שינוי מאכלים ומקומות וזמנים ושנותיו של אדם ע"כ אין חזקה לוסת מ"הת כלל ורק רבנן עשו מזה חזקה א"כ דיו שיקבע בג"פ בין לקולא בין לחומרא ומ"ש אזלי' לקולא לאו לקולא לדינא קאמרו דהא אפי' לחומרא נמי בעי' ג"פ אלא קולא לענין הקביע' קאמר כצ"ל בנימוקי יוסף הנ"ל:
והשתא דברי הב"ח נכונים דהא קמן דהריצב"א ס"ל להאמין לרופא נגד חזקה גרוע הלז ואפי' אם לא ריפא כלל בשום פעם וכל מה שאנו חוששי' לדברי בע"הת משום דנימא חזקה אלימתא היא קצת א"כ מכ"ש דנימא אפי' בתרי זימני הוה חזקה והרי א"כ ריפא למי שנתחזקה בב' זימני ואם תאמר בחזקה גרוע כזו לא הוה חזקה בתרי זימני כלל א"כ אפי' בג"פ נאמין להרופא כדעת הריצב"א ועיין ס"פ המפלת פליגי רבנן ור' ישמעאל רבנן ס"ל סמא דנפצא אשקינהו ור"י איכא גופא דלא מקבל סמא משמע לרבנן דהלכה כוותי' אם ידוע שסם זה יפה לדבר פלוני הרי הוא טוב לכל הגופי' בשוה ולפי הנחתינו לעיל דהרופא נאמן על הכלל ולא על הפרט א"כ עכ"פ נאמינוהו שהוא מקובל שסם זה יפה לחזק עורקי המקור שלא יזובו דם בשעת תשמיש והשתא לפ"ז אם הרופא מודה שדם זה מהמקור אלא שאומר שסממניו יפי' להפסיק הדם בהא קאמר ריצב"א דמהמנינן ליה אבל אם אמר דם זה מהצדדים הוא הרי הוא מעיד על דבר פרטי על גוף זה שאין מקורה חלוש אלא מכה יש בצדדי' מנא ידע זה אם לא משמש שם בידים והאשה מרגשת קצת כאב אפי' רק בשעת תשמיש מכח מיעוך הצדדים בזה כבר קדמוני הרדב"ז ס"סי ת"י כיון דיש רגלים לדבר מהימנינן להרופא בצירוף הכאב אבל היכי דליכא שום רמז ורמיזה רק שופט כן עפ"י אומדנא דיליה לפע"ד אין לסמוך אהרופא:
וכל האמור היינו ברופא ישראל אבל בארמאי משמע דפשיט להו דלא מהימן כדמשמע לשון סמ"ק דמייתי ב"י צ"ע אם הוא יהודי רופא מומחה וכו' וכן החליט הריצב"א בהדיא דאין להאמין אשר פיהם ד"ש ולא מירמי אנפשי' ומעלתו האריך להביא ראיות רבות ועצומות דארמאי נאמן אפי' באי' דאוריי' היכי דלא מרעא אומנתי' וכל ראיותיו נכונים ואמתיו' והגם שיש לפקפק על פלפולו לא אאריך בזה כיון שהענין אמת שעכו"ם אומן נאמן במידי דאומנתי' אפי' באי' כרת ואפי' היכי דיוכל להתנצל מ"מ אמרי' לא מרע אומנתי' כמבואר בש"כ י"ד ר"סי קנ"ד במילדת וה"ה ברופא אע"פ שיכול להתנצל שהכביד עליו חליו וכמ"ש ב"י סי' קנ"ה שם מ"מ חזקה לא מרע אומנתי' וא"כ ק' אהנך גאוני' אבל מ"מ מפני קו' אין לנו כח לדחות דברי ריצב"א וסמ"ק מהלכתא אבל הנלע"ד בזה הא באמת טעמא בעי' מ"ט נאמין היכי דמצי המילדת או הרופא לאשתמוטי היינו משום דלאו דוקא לא מרעא אומנתיי' אלא ניחא להו בהתפארו' שהצליחו במשלחתם וכל שאין לתלות שיש לו סבה שיעשה להכעיס ישראל דחביבא ליה טפי מהאי התפארות שריפא חולי שהיה מסוכן אמרי' מסתמא עביד כל טצדקי שיצליח במלאכתו אע"פ שאי לא היה מצליח נמי לא הי' מקפח פרנסתו מ"מ אין די השיב בזה כמובן ומשו"ה חולי שאין בו סכנה וכריבדא דכסילתא שאין התפארות בהצלחתו ואין קפוח פרנסה בהמיתו אותו אין מתרפאי' מהם לדעת האומרי' כן בש"כ ר"סי קנ"ה הנה כי כן כ"ז שייך התם אבל הכא להאמינו על התפארתו לומר שריפא את זה לא נאמין לו כי כך דרכם להתפאר שרפואתו בודאי הצליח ולהסמיך העולם על דבוריהם ולבסוף כשלא יעמדו דבריהם יתלו בסבת דבר מה ומפני שנחשד בהתפארת אינו נאמן ומיהו רופא אומן ישראל חומר האיסור עליו ומתירא להתפאר בשקר שלא יסמכו עליו באי' כרת משא"כ עכו"ם אשר פיהם ד"ש לא מירמי אנפשי':
וראי' ברורה לסברא זו הרי ברור שאין עדות עכו"ם אפי' מסל"ת נאמן בממון ורק ערכאות דלא משקרי (בגיטין יו"ד ע"ב וע"ש תוס' ט' ע"ב) ובעדות אשה פלוני מת ונהרג נאמן עכו"ם מסל"ת וא"כ מכ"ש ערכאות לכאורה ובאמת אינו כן כל מסל"ת נאמן חוץ מערכאות ופירש"י בגיטין כ"ח ע"ב וז"ל במלתא דלא שייך ביה שאינו תפארת להם אבל במלתא דשייכי בי' כי הכא שמתפארי' שהרגו בדין עבידי לשקר ולומר נהרג אע"פ שלא ראוהו אלא יוצא ליהרג עכ"ל וכן הוא בש"ע א"ע סי' י"ז סי"ד בסופו וה"נ דכוותי' לפע"ד וק"ו מעדות אשה דהקילו בי' רבנן כמבואר בבכורות פ' יש בכור לנחלה ע"ש ואין לך מלתא דעבידא לאגלוי' יותר מפלוני נהרג דאח"כ יבוא ההרוג ברגליו וז"ל הרמב"ם סוף ה' גירושין אל יקשה בעיניך איך התירו חכמים הערוה החמורה בעדות אשה וכו' אבל דבר שאפשר לעמוד על בוריו וכו' ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת כגון זה שהעיד שמת פלוני ע"ש ואפ"ה אין הערכי נאמן משום דאומר להתפאר מכ"ש ברופא האומר להתפאר אע"ג דקצת עבידי לאגלוי מ"מ הכא יכול להשמיט בודאי חיישינן דלהתפאר עביד משו"ה נ"ל דעכו"ם בודאי לא מהימן אם לא שמרגשת כאב בצדדי' דכיון דהוזכר ברדב"ז להדיא דמהימן אפי' בלא בדיקה אע"ג דאפשר למבדקה ואע"ג דאפשר הוא מיירי ברופא ישראל מ"מ אפשר להקל נמי ברופא מומחה עכו"ם כיון דאיכא רגלים לדבר וטוב לומר לו שאנו רגילין לבדוק ע"י שפופרת שיהיה מרתת קצת פן נבדקה אחריו בשפופרת ונמצא דם על ראשו כדי שיהיה מרתת קצת שיתגלה בהתתי' דאע"ג דכתבתי דעביד להתפאר אפי' במלתא דעבידא לאגלוי' מ"מ כיון דאיכא נמי רגלים לדבר יש להאמינו ובש"ך י"ד סי' צ"ח ססק"ב כתב עכו"ם מסל"ת מהימן משום דאפשר להטעימו קפילא ואין הכוונה לומר שהקפילא נאמן כמו שחשב מעלתו וכ' מה שכתב אבל הפירוש הוא כך דהך מסיח לפי תומו לא הוי כמסיח לפי תומו דעדות נשים דהתם אין מדברים עמו כלל ולא שואלים אותו שום דבר דאי לאו הכי כבר נפסק ממסיח לפי תומו אבל הכא מטעימים לו ואומרי' שיודיענו מה טעם נמצא בו אבל הוא מסל"ת שלא נודיעהו שנצטרך הדבר לענין אי' והיתר כך פירש"י בחולין צ"ז ד"ה לטעום קפילא ע"ש והשתא כיון שעכ"פ אמרנו לו שיודיענו האמת איזה טעם נמצא בזה הוא אומר האמת כי מירתת שנטעימו לקפילא אחר אפי' יהי' נחתום גוי מ"מ הא קיי"ל גוי מירתת מחברו הוא ש"ס ערוך במס' ע"ז ס"פ ר"י גבי עובדא דפרזק רופילא ובש"ע סי' קל"א וה"נ מירתת גוי הטועם שמא נטעימנו לקפילא אבל לא מיירי השתא מאומנתו של קפילא רק מירתת מיניה מכ"ש הכא דמירתת מבדיקת שפופרת:
ומ"מ ברופא מומחה ישראל הי' אתי מקום לומר דהנה לכאורה מסתמא לא ראתה מ"ת ממש בכדי שתושיט ידה תחת הכר או על עד שלו כי זה לא נזכר בשאלה אלא נמצא דם סמוך לתשמיש ואנו אין אנו בקיאים ע"כ מחשיבי' הכל סמוך כמ"ש ש"ך ר"סי קפ"ז והנה כבר הנחנו למעלה שלכאורה אם תרצה לספור ולטבול אחר כל ביאה וביאה הוא אי' דרבנן קל מאוד ואין אנו מחמירי' אלא משום שמא תאמר באמצע התשמיש נטמאתי והוא יפרוש באבר חי והנה חשש זה חששו חז"ל לפי עיקר הדין שרואה בכדי שתרד מן המטה אבל הכא אתתא אינה עלולה להרגיש דמי' שלה באמצע תשמיש עכ"פ ומסתיין דנחשוב אותה כרואה מ"ת אבל שנחוש נמי שתרגיש הדם באמצע התשמיש מה"ת לחוש לכך ע"כ אין לפנינו אלא אי' דרבנן קל ואפשר בכה"ג לא החמירו שלא להאמין לרופא ישראל עכ"פ אפי' אינה מרגשת כאב מ"מ לבי נוקפי להתיר כיון דאפשר ע"י בדיקה למה נתיר בלא בדיקה:
ועיי' תוס' ב"מ כ"ד ע"א ד"ה מאן שמעת ליה דאזיל בתר רובא פי' גבי מציאה ולא שייך הא גבי פלוגתא דחיישי' למיעוט עכ"ל ודבריהם צריכי' ביאור מאי אולמא דמציאה ורש"י שם ע"ב ד"ה מי קתני וכו' דלא אזלי רבנן בתר רובא בממונא עכ"ל והוא מאוד תמוה דאדרבה ממון קיל דאתיהב למחילה רק חזקת ממון אלים שאפי' ממון הקל אין מוציאי' ע"י רובא משום דהתפיסה של ממון הוא חזקה אלימא מאוד ומכ"ש באי' היכי דאלים חזקתו כמו חזקת ממון וכגון חזקת א"א מכ"ש דלא יועיל רוב דהשתא ממון קיל לא יועיל רוב נגד חזקה אלימתא כ"ש באי' ולזה נתכוונו תוס' ב"מ כ' ע"ב ד"ה איסורא דאלים חזקת א"א כממון וכן נוטה דעת באר יעקב סוף חלק א"ח אבל אין שום סברא שממון שאין מי המוחזק בו יהיה חמור מאי' וא"כ דברי רש"י תמוהים אבל הנלע"ד דיתפרשו דברי תוס' ורש"י הנ"ל עפ"י דברי תוס' ב"ב כ"ג ע"ב ד"ה חוץ לחמשי' אמה וכו' בס"ד כיון דיכול להתברר ע"י הכרזה משו"ה אין הולכי' במציאה אחר הרוב כיון דאיכא לברורי ולזה נתכוונו תוספות בב"מ הנ"ל גם כן וצ"ל למאי דמסיק הש"ס מי קתני אינו שלו אינו חייב להכריז קתני ויניח נמצא שאינו מברר ע"י הכרזה ומ"מ אינו שלו ולא אזיל בתר רוב נכרים י"ל מכיון שאפשר לברר תו לית לן למיזל בתר רובא שיקח לעצמו ומ"מ לא יכריז משום דרובא נכרים ויבוא עכו"ם ויתן בו סי' ויהיה מחזיר אבידה לערבי משו"ה אינו מכריז ומ"מ אע"ג דהשתא אינו יכול להכריז מהאי חששא דמחזיר אבידה אפ"ה אינו שלו כיון שאפשר לברר ע"י בדיקה ועיי' ש"ג שסביב הרי"ף בפ' לא יחפור מייתי דמיון לזה מבדיקת הריאה הואיל ואפשר לברר לית לן למסמך ארובא ע"ש והנה לפ"ז למ"ש ר"ן פ"ק דחולין דלשיטת רש"י שהי' דן לפני רבותיו שלא לאסור שום ריאה בלא בדיקה מטעם דאתמול אכלנו מחלבה אם כן אפילו היכא דאיכא לברורי לא בעי לברורי אם כן תיהדר ק' לדוכתא מה טעמא לא ניזל במציאה ג"כ בתר רובא וצריכים לומר לחלק דבאיסור סמכי' ארובא אפילו היכא דאיכא לברורי ואם יתגלה אח"כ דטרפה הי' הבהמה אין בכך כלום דהתורה צותה לסמוך ארוב משא"כ ממון מחויב לברר טפי שאם יקחנו לעצמו ויאכל וחדי ואח"כ יבוא ישראל א' ויתן בו סי' והוא כבר אכלו ואפילו נימא ממון איתא בחזרה מ"מ ק' גזל הנאכל ועוד הבעלים רוצים בחפץ שלהם ולא בתשלומיו ועל כן לענין זה חמור ממון דאפי' היכא דליכא חזקת ממון כגון אבידה מ"מ לא אזלי' בתר רובא היכא דא"ל והיינו דפירש"י לא אזיל רבנן בתר רובא בממון היינו היכי דא"ל לאפוקי באי' לפירש"י דלא מחמיר בבדיקת הריאה אמנם אנן הא קיי"ל בין באי' בין בממון היכי דאפשר לברורי לא סמכי' ארובא א"כ כ"ש בנ"ד דאפי' רובא ליכא דהימנותא דרופא מומחה ישראל גרע מרובא פשיטא שלא נסמוך על דבריו היכי דליכא רגלים לדבר כגון כאב בצדדים ואע"ג דשוחט דאתמחי אין בודקי' אחריו הסכי' וב"הש וסימנים התם לאו מטעם רובא אלא כל המומחים שוחטים בטוב אבל הכא אפילו רופא מומחה שבמומחי' ליכא אלא רובא שלא יטעה בדמיונו ע"כ צריכי' לברר היכי דאפשר ע"י בדיקת שפופרת ואם יראה שתקלקל עצמה עכ"פ תבדוק עצמה בבדיקת ס' תשו' אמונת שמואל סי' נ"ז שתבדוק ע"י מוך כעובי אבר ואם תמצא דם על הצדדים ולא בראשו הרי מותרת היא ואם נמי תמצא נמי בראשו אינה מקולקלת כי תוכל לתלות שראש המוך מן הצדדים הואיל ואין מכחול בראש ועדיין תוכל לבדוק בשפופרת אח"ז והסכים עמו הגאון בסדרי טהרה סק"ז ומשיג על הזכרון יוסף דפליג על אמונת שמואל בזה וכבר עשינו מעשה כזה ועלתה בידינו תל"ית הנלע"ד כתבתי וה' יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות הכ"ד א"נ לעבדי ה':