שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קעד
שלום וכ"ט לידידי הרב הישיש המופלג כמה"ו משה ארי' נ"י אב"ד דק"ק פיזינג יע"א:
נשאלתי בשמו דפר"מ ע"י חתנו הרבני המופלג מהו' אייזק נ"י אודות אשה א' אשר אחר חתונה ראתה ג"פ מ"ת והרגישה כאב אז באופן שהיה ראוי' לתלות בדם בתולים אך זה כמה שנים רצופות עודנה רואות מ"ת ממש על עד ובהרגש' כאב ואמנם בליל טבילה אינה רואה אך איזה לילו' אח"כ היא רואה מ"ת ממש ולפי גודל הכאב שהיא מרגשת בהכנסת השמש היא תולה הדבר בכחו כי רב והתחננה לו שיכניס השמש בלט ונחת ולפעמים כשעושה רצונה אינה רואה ולפעמים אינו מעמיד על עצמו מרוב חמדה ואז היא רואה זה הוא תוכן השאלה:
נ"ל פשוט דהיינו דתניא ואם יש לה וסת תולה בוסתה והפי' הפשוט שאם יש לה זמן ידוע שתראה לעולם בכך וכך בחדש ומחמת תשמיש אפי' הי' מקרה ששמשה ג"פ רצופות בכ"ח בחדש תולי' שכ"ח בחדש גורם ולא התשמיש דכל מה דאפשר למתלי שלא תהיה רואה מ"ת תלינן וכ"ז מבואר היטב בש"ע סי' קפ"ז סעיף י"א ע"ש בכל הסעי' ובש"ך ופשוט שאין חילוק בין וסת ליום חדש ולהפלגה וכדומה או לומר שבכל יום ד' אחר טבילת' תראה מ"ת שמותרת עד אותו היום וכמו אשה שרגילה לראות על ידי קפיצה בהפלגה פלוני' אזי אמרינן כך טבעה שאין הקפיצה פועלת להריק דם עד שכבר שהתה כך וכך ימים אז הקפיצה פועל בה ולא קודם ה"נ אין חמום התשמיש פועל באשה זו עד יום ד' אחר טבילתה ואפשר בתחלה קומטו עצבים שבה וסובלים התשמיש ואחר איזה חמום תשמישים נתרפו עצבי ומותרי המקור שלה ואינם סובלים התשמיש ועכ"פ אשה זו בליל טבילה לא תחוש כלל שהרי זה כמה שנים שמשה ולא ראתה בליל טבילה ואם קבעה ג"פ לראות ביום ג' או ד' אזי מותר עד אותו יום ומאז אסורה עד שתראה מעצמה ותטבול ותחזור ותשמש יומים וכן לעולם ואם דרכה לאחר או להקדים הרי דינה מבואר בש"ך סי' קפ"ט סקל"ט ועוד עפ"י מ"ש ס"ט סי' קפ"ד סק"ד בסופו עפ"י הראב"ד ז"ל וע"ש ועפי"ז יש לנהוג כאן וחכם עיניו בראשו ועכ"פ עד אותו זמן מותרת לבעלה ודברי תשו' רשב"א סי' תתל"ט בזה צ"ע קצת וכמדומה לי שיש שם ט"ס מ"מ יש להבין משם כמ"ש כאן בלי פקפוק:
ולא מבעיא לשיטות הט"ז ונ"הכ ומנחת יעקב דס"ל בראתה ג"פ רצופים בליל טבילתה תולי' שטבילה גרמה ומותר לשמש מכאן ואילך בליל ב' של טבילה אע"ג שלא היה שום תשמיש של היתר בנתיים מ"מ תלינן בטבילה א"כ מכ"ש הכא דנהפוך הוא שבליל טבילה אינה רואה והתשמיש של היתר מפסיק בין תשמיש של אי' פשיטא שמותרת לעולם בליל טבילתה ובימים שאח"כ עד שתגיע עונת הוסת שרואי' מ"ת כגון ליל ב' או ג' וכדומה אלא אפילו החולקים שמה היינו תשובות אמונת שמואל והסכמת ס"ט סי' קפ"ז סקכ"ג מ"מ הכא בנדון שלפנינו לא יחלוק אדם מעול' שביאת ההיתר שבליל טבילה לא תיאסר על ידי ביאת איסור שאח"כ:
אמנם בהגיע התור ההוא פשוט שאסורה ולא ניתן לו תורת בידו לומר שישמש בלט ונחת דנהי דחכמים התירו לשמש ג"פ משום שאין כל הכחות שוות מ"מ אחר שכבר הוחזק ג"פ בזמן הידוע ליום ידוע הרי הוחזקו כל כחותיו לכשיגיע אותו הזמן וע"י נידון זה שלפנינו הבנתי דקדוק לשון ש"ס פ"ב דשבועות י"ז סוף ע"ב בשלמא אכניסה לחייב קסבר יכולני לבעול והנה לשון יכולני לבעול קשה להולמו כאלו בדידיה הדבר תלוי' והרגיש רש"י וכ' לפרוש קודם שתראה עכ"ל והוא דחוק מאוד וכי מי יודע עצומים בבטן המלאה שיפרוש קודם שתראה והוא לא ידע מתי תראה וכל שעתא זמני' שהרי סמוך לוסתה הוא ואם נפרש כנידון שלפנינו א"ש דמיירי שהיה לה וסתה לזמנים ידועי' שתראה מ"ת לפי כחו והוא אמר יכולני לבעול בלט ונחת ואפ"ה חייב חטאת על ככה כי אין שליט ברוחו:
כל זה כתבתי לפי ההנחה שזה הוא דם מקור כי מכיון שהיא מותרת לבעלה לפי הנ"ל אין ראוי' להכניס עצמינו בשארי צדדים כיון דליכא עגון אבל לע"ד טוב ליעצה שתשאול לבקיאות ולרופאים מומחים כי כמדומה לי אם יבדקו באותו מקו' נמצאו בצדדים מקום ההרגש כאב מחמת אבר וגם לדעתי ימצאו לה רפואה בנקל ועכ"פ בין כך דינה של זו ככל מה דכתב ומפורש לעיל הכ"ד הכותב בחפזי א"נ: פ"ב יום ג' כ"ה תשרי תקפ"אל. מש"הק סופר מפפ"דמ.