שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן צז
מ"ש מו"ח הגאון ני' עמ"ש הפלתי להוכיח דב"בח נוהג בצלי מן התורה דאלת"ה ה"ל למימר ב"בח חידוש הוא דאי צלי לי' שרי ואי בשיל לי' אסור ומ"ט נדחק הש"ס למימר אי תרי לי' וכו' אע"כ אצלי לקי מן התורה ומו"ח הגאון ני' דחה דטעמא דהנך פוסקים אף דמצינו צלי בכלל בשול דכתיב ויבשלו את הפסח מ"מ היכי דלא מוכח ל"א כן וא"כ זהו רק מכח דחזינן דחידוש הוא שחדשה תורה ב"בח לחלק בין בליעת בישול לבליעת כבוש ממילא י"ל אולי לא אסרה תורה ג"כ בליעה דרך צלי ומקרי לא מוכח אבל כל כמה דל"א אי תרי וכו' לא הומ"ל דאי צלאי שרי דממ"נפ אי אתה רוצה לעשות בזה חידוש אדרבה נימא בהיפוך כיון דאין ס' לחלק גם צלי אסור דמקרי בישול במקום דמוכיח עכ"ל הקדוש ושפתים יושק אך עיינתי בפלתי ולא כ"כ אחידושא דתרי לי' דהש"ס משום דפשיטא לי' כסברת מו"ח הגאון ני' אך איהו כ' לרש"י דס"ל תרי לי' לאו חידוש הוא משום דאין כבוש אלא בחומץ ורק החידוש הוא האי לחודא שרי והשתא אי ס"ד צלי מותר ב"בח אע"ג דלרש"י לא מצינו שום ענין בליעה דהותר ב"בח בתרי לי' לאו חידוש הוא ואפ"ה נתיר צלי משום דאין לשון בשול סובל ה"ל למימר היינו חידושו ועוד מ"ט דרבא דפליג וס"ל לאו חידוש הוא ופירש"י משום דבכלאים נמי מצינו בכה"ג וקשה אכתי שריותא דצלי הוא חידושא רבא אע"כ לרש"י עכ"פ לוקים אצלי ב"בח ועניות דעתי בזה יבואר לקמן אי"ה:
תו מוכיח הפלתי מכחלא עלוי' בשרא דאמרי' שרי' משום חלב שחוטה דרבנן ולא אמר בקיצור משום צלי דרבנן ומו"ח הגאון נ"י דחה דנפקא מינה אי הדר מבשל הבשר הזה אחר צלייתו דהשתא דחלב שחוטה הוא דרבנן הוא מותר אלו דברי קדשו והדין דין אמת אבל הוכחת הפלתי מ"ט נקיט הש"ס בכחלא ולא בחלב ממש כגון מולית' דגבינה עלוי' בשרא שרי משום צלי דרבנן והוה רבותא טפי מכחלא דהוה תרי דרבנן אע"כ צלי אסור מן התורה:
שוב הקשה מו"ח הגאון ני' על לשון הר"ן ס"פ כ"ה ומייתי לי' פר"ח ר"סי פ"ז דבצלי שנאסר כ"ק לאו חנ"נ משום דלא מצינו קליפה בב"בח ופר"ח למד מזה דלהר"ן אין צלי אוס' ב"בח והוקשה למו"ח הגנ"י א"כ להר"ן אפי' צלי שומן דמפעפע בכלו אין אוסר ב"בח ומ"ט אמר דוקא אין כדי קליפה נעשה נבלה וצ"ע בודאי:
והנל"עד מה שרגיל אני לומר דבשול דקרא כולל כל בליעה שהוא דרך בישול רצוני אפי' צלי אש כשהוא שמן באופן שמפעפע בכלו היינו בישול וכל שאינו מפעפע בכלו כגון כחוש איננו בגדר בשול אפי' יהי' בקדרה חוץ לרוטב והוא דבר גוש כמ"ש ש"כ סי' צ"ב סק"ג ומצאתי לי און לסברא זו מלשון רש"י זבחים דף צ"ה ע"ב בשול ובלוע שמן המנחה עכ"ל נראה דס"ל דמנחה יבישה לא מקרי בשול אלא אפיי' וכשיש בו שמן ומפעפע הוי בשול ובריש סוגי' דירך דכ' תוס' דמיירי בחתיכה חצי' חוץ לרוטב אע"ג דגיד ושמנו גוש וכחוש הוא מ"מ אוסר בנו"ט משום דבירך שומן מיירי ומ"מ מבשעת מליחה לא נאסר דאין פטום במליחה כדעת מהרש"ל בש"כ סימן ק"ה סקכ"ח ודאמר שמואל לא שנו אלא נתבשל אבל נצלה קולף רוצה לומר כחוש שאז אפי' בקדרה חוץ לרוטב צלי הוא ובכל זאת לא נתיישבה ק' תוס' דהקשו פשיטא אי ס"ד ה"ה צלי ר"ל ה"ה כחוש א"כ משעת מליחה כבר נאסר דוקא אי בעי' פטום של שומן יש לחלק בין צלי למליחה אבל אי ס"ד דכחוש בלי שום פטום אוסר א"כ מה בין צלי למליחה ובאמת קרא ויבשלו את הפסח באש ואת השלמים בשלו בסירות א"ש דסתם פסח שמן הוא וצלע"ג לשון רד"ק בד"ה שם שכ' שלא מצינו בישול במקום צלי בשום מקום אחר זולת זה ובפ' ראה כתיב ובשלת ואכלת ומייתי לי' פר"ח ג"כ:
וכעין ראי' לדברי דאלת"ה מנ"ל מריקה ושטיפה לשפוד ואסכלה הא אשר תבושל בו כתיב או נפשוט מהכא בלוע בלא בשול אע"כ צלי שמן היינו בשול וראיתי דבר תימה בפלתי דמייתי קרא אשר לא יבוא במים תעבירו באש וקרא לא כתיב כן אלא אשר לא יבוא באש תעבירו במים והיינו צונן והדחה כפירש"י ורמב"ן שם תעבירו באש היינו בין בבשול בין בצלי מיהו בסמ"ג משמע כפירושו:
הנה אם כנים דברי נדחו רוב ראיו' הפלתי ומיושב גם קו' מו"ח הגנ"י על הר"ן דכללא הוא כל המפעפע בכלו הוא בכלל בשול ובהכי מיירי כחלא עלוי' בשרא וכל כחוש אינו אסור מן התורה אא"כ בהבל הקדרה וחלב צלול לאפוקי גבינה ע"ג בשר שחוץ לרוטב ובמקום אחר הארכתי עוד בזה ונא לחוות לי דעתו הקדושה בכל מה שכתבתי:
ומה שכתב עוד מ"וח הגנ"י וז"ל תו ק' לי על הר"ן בסוגי' הנ"ל דהוכיח דל"א דאין האיסור יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב דהא בחתיכה גסה ועבה הולך בכלו וע"ז כ' מו"ח הגנ"י ולא ידעתי הא חזינן חילוק דאין שארי חתיכות מסייעים לבטול ואותו חתיכה אפי' עבה וגסה מבטל הטיפה דע"כ אין החילוק משום דמח"לח אומרי' חענ"נ אבל בחד חתיכה ל"א בחצי חתיכה נ"נ א"כ קשה למ"ד אפשר לסחטו מותר מא"ל אע"כ דכח הפישוט בעידן נפילה הולך באותה חתיכה ולא מח"לח א"כ שוב הסברא כפשוטו מה שאין בכחו להפשיטו מתחלתו ונפסק כחו שוב אין מתפשט לחוץ וצל"ע עכ"ל הזהב לולי שמו"ח הגאון נ"י הצריך עיון הייתי אומר כפשוטו דס"ל לר"ן בשלמא בחתיכה א' אפי' תהי' עבה וגסה מ"מ מיד שנפל הטפה עומד להתפשט בכלו ומצטרף לבטל אפי' יקח מיד החתיכה מהקדירה מ"מ כבר נבלעה הטפה בכולה משא"כ בחתיכ' נפרדת ממנו נהי דפשיטא לן שכח הטפה להתפשט לשארי חתיכות כמו שיורדות לתחתיות חתיכה עבה ונאסרו כולם מ"מ לא נוכל לצרף לביטול אפי' למ"ד אפשר לסחטו מותר כיון דעכ"פ איכא שיהוי זמן מה שתצא מחתיכה זו לחתיכה זו ומאן מפיס אם כבר יצא ואיך נצרף החתיכות להקל אולי הפרדנו החתיכות זה מזה טרם שיצאה מזו ונכנסה לזו משו"ה לא מסייעי' לבטל אבל פשוט שיאסרו מספק ומכ"ש למ"ד חענ"נ שיש לחלק בפשיטות:
ויעיין בחולין ק' ע"א תוס' ד"ה כשקדם וסלקו במ"ש ארבינו אפרים דממ"נ אם אין חלב מפעפע וכו' יע"ש ולפמ"ש יש לדחות דבריהם ומ"מ נ"ל מהאי דדיקולא ראי' נגד רבינו אפרים די"לד כיון דעתה אין ס' במה שבקדרה נגד החלב איך רצה להתיר אך י"ל דשיער בהחתיכה העליונה שנפל עליו התרבא שהי' בו ס' בתחלת נפילתו עם מה דבלע דיקולא מזה החתיכה ואז בתחלת הנפילה לא הי' יכול לצרף שארי חתיכו' כי עדיין לא נפלט מהתרבא לאותן חתיכו' ומש"ה שיער כי אז הי' ס' באותה חתיכה לבדה נגד התרבא ועתה בסוף הבישול שכבר נצטמק והי' ראוי' שתיאסור החתיכה עתה מהתרבא אך לעומת זה עכשיו כבר פולטת לתוך שארי החתיכות ומצטרפים לבטל ומוכח דאי לאו דשיער במאי דבלע דיקולא מהחתיכה הי' נעשית נבלה בתחלת הבליעה ושוב לא הותרה לבסוף ע"י צירף שארי חתיכות ואחתום בברכה חתנו כבנו: משה"ק סופר מפפד"מ.