שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן פא
שלום לתלמידי הרב הותיק המופלא כבוד מו"ה גרשון אב"ד דק"ק לויא:
נפשו בשאלתו אודת בן תורה א' דדחיקא לי' שעתא ואין פרנסתו כ"א מעשיית גבינה ורוצה מעלתו בתקנתו להמציא לו היתר להעמיד החלב בעו' קב' כי ההעמד' בקבה בלא עור מקלקל הגבינות וגם צריך זמן רב וזה מעשהו אחר שנתיבשה עור הקבה חוזרי' ומרככין אותה במים ויין שרף מעורבים ואחר כך מוצצין הלחלוחי' מהעו' אל תוך החלב וזורקין העור ומהמיץ הזה נגמרה העמדה ע"צ הי"ט עכת"ד:
הנה אין נראה להמציא היתר מפני שהעור כבר נעשה יבש כעץ וכמ"ש הרב"י ס"סי פ"ז בשם שבולי לקט דמאן לימא לן שהגיע' לשיעור הזה ועוד שאני התם שעומדת כך ביובשתו משא"כ הכא שחוזרת ומתרככת ע"י המשקין ודינו כבשר ממש וזה פשוט לפענ"ד אמנם מה שנ"ל בהיתר דבר זה הוא ע"ד שיתבאר אי"ה:
גרסי' במשנה חולין קי"ו המעמיד בקבת כשרה אם יש בנ"ט ה"ז אסורה ומזה הוכיח הראב"ד דליכא למיחש לדבר המעמיד בשום איסו' דאל"ה אם אין בה נ"ט נמי לתסר דהא מעמיד הוא אע"כ דלא חיישי' להא והא דאסרי גבינות גוים משום עור נבלה לאו משום מעמיד אלא משום דכל שאסרו בשל גוים לא הלכו אחר נ"ט שלא יפרוצו ועיי' בט"ז סי' קט"ו סק"ט, ולדברי הראב"ד א"ש דברי הש"ס דחולין צ"ט ע"ב וכי יש בו לחמץ במאה וחד אמאי לא בטל וקשה הא שאור דבר המעמיד הוא ודוחק לומר דהיינו תי' הש"ס שאני שאור דחימוצו קשה דר"ל שהוא מעמיד זה דוחק בלשון ולהראב"ד ניחא ויע"ש בלשון תוס' בד"ה לא במאה וכו' סוף הדבור מבואר דס"ל כנ"ל:
אמנם הריא"ן מיגא"ש שבר"ן ס"פ כ"ה ור"ת וממש כל הפוסקים החליטו לאיסור דבר המעמיד כאלו הוא בעין ממש ומשמע אפי' מ"הת הוה כאלו עומד בעיניו ויעיי' מג"א סי' תמ"ב סק"ט ולענין הק' אמאי הצריכו נ"ט גבי עור קבה כשרה תי' הריא"ן מגא"ש ור"ת ז"ל דלעשות ב"בח לא נעשה ע"י העמדה כ"א טעם ממש ולענין זה לחוד קיל מעמיד ולדידי הי' צלע"ג מימים רבים תינח שהחלב לא הי' נאסרה מהקיבה המועט משום מעמיד ולא נעשית ב"בח בתחלתו כיון שאין בתוך החלב טעם ממש כ"א מעמיד מבשר אבל עכ"פ הא העור בולע מחלב הרבה בעין ונעשה נבלה ואחר שכבר נעשה נבלה אז פשיטא שחוזר ואוסר החלב מפני שהוא מעמיד כמו עור נבלה ממש וחזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי תי' לקו' זו ועיי' ש"כ סי' פ"ז סק"ל אם לא נאמר שעור קבה שהוזכרה במתני' אין הכוונה עור בעין אלא מעשהו כנדון דידן שהלחלוחית והמציצה מהעור ומתערב עם החלב מיד ואין ניכר בפ"ע ולא שייך לומר שתעשה נבלה ותאסר החלב ולק"מ כנ"ל מ"מ נמצא לפי דעת זאת דעכ"פ ב"בח לא אמרי' דבר המעמיד לא בטיל אך המרדכי פכ"ה ותשו' מיימוני שבסוף הל' מאכלות אסורות סי' ח' כ' דר"ת לא אמרו למעשה דאפשר לומר דגם ב"בח הוה דבר המעמיד כאלו הוא בעינא והא דבעי' בעור הקבה בנ"ט מיירי שיש גם קבה בתוך העור דמשום מעמיד הו"ל זוז"ג ומותר ומשו"ה תלי' טעמא בנ"ט:
והנה בתוס' שם הקשו מאי ארי' שאסרו גבינות ש"ג משום קיבת נבלה אפי' משום חשש כשרה נמי ליתסר דלמא אי' בי' נ"ט ותי' דקבת כשרה ה"ל ספק דרבנן דב"בח שלא ע"י בישול לא אסרו אלא מדרבנן ע"ש והנה אי נימא דהאי עור הקבה דמשנתינו מיירי בגוני דלעיל שלא נתנו לתוכן גוף הקבה אלא המיץ ממנו נ"ל עוד באופן אחר דידוע דכל משקה היוצא מן האיסורים ע"י בישול הוא בכלל טעם כעיקר אבל היוצא ע"י מציצה ומליחה או כה"ג לית ביה משום טע"כ ובזה מיושב קו' תוס' דפסחים כ"ד ע"ב סד"ה אלא עש"ה ובמ"ש תוס' בביאור בחולין קי"ב ע"ב ובמס' בכורות וי"ו ע"ב ד"ה וי"ל עיקר קרא לצירץ וכו' כוונתם לרוטב וקיפה שהוא ע"י בישול לא צריך קרא דטע"כ ורק לצירן שלא ע"י בישול ולא נאסר משום טע"כ עוד תי' שם אפי' לרוטב איצטריך קרא דטעם לא עדיף מעיקר דהיינו שהוא אוכל ולא כשהוא בתואר משקה וה"א דוקא כשחזר ונקפה ונעשה אוכל ע"ש וא"כ הכא בעור הקבה שמוצץ ממנו הלחות ליכא משום טע"כ רק משום משקה היוצא מהם והנה בכל איסורים או ברובם המשקין אסורים דאתי מביניהו דהני המפורשי' בחולין ק"כ ע"א ועוד שם ע"ב וכי דייקת תמצא שנוכל לילף רוב האיסורים מבינייהו דהני ומכ"ש ב"בח ר"ל חתיכה שכבר נעשה נבלה ונאסר בהנאה ע"י שבלעה חלב דמשקה היוצא מאותה חתיכה לילף מהני דשם אך הכא בחתיכת בשר היתר שלא נאסר עדיין ומוצצין ממנו ציר מנ"ל מן התורה שתהי' זאת הציר היוצאת שלא ע"י בישול וגם לא הוקפאה שתהא נחשבת כעיקר גדי לאסור משום ב"בח מן התורה אם בשלה עם חלב ואין לך בו אלא חדושו וא"כ א"ש דלא אסרו גבינו' גוים משום עור קבת כשרה דליכא אלא איסור דרבנן משא"כ בעור נבלה דבנבלה משקה היוצא דאורייתא דאיכא למילף מבינייהו ועוד מבואר שם להדי' נבלת עוף טהור ועיי' בחולין צ"ט ע"ב תוס' ד"ה שאני וכו' בסוף הדבור וק"ל [ועיי' בתשו' באר יעקב בפסק לענין חדש] היוצא מהנ"ל לענין נידון דידן דליכא אלא תרי דרבנן דבשר גמור הנכבש עם חלב לא מיתסר אלא מדרבנן ומשקה היוצא מבשר שלא ע"י בישול נמי ליכא אלא אי' דרבנן לבשלה עם חלב והשתא שאינו מבשל אלא כובש המשקה היוצא מעור הקבה עם חלב ה"ל תרי דרבנן ולדעת הט"ז ס"סי צ' דמתיר להדי' בשר כבוש בחלב שחוטה משום דה"ל תרי דרבנן ה"ל מותר להדי' ואע"ג שבספר דגול מרבבה הקשה עליו מש"ס ההוא בר גוזלא דנפל לכדא דכמכא וכו' והוקשה לט"ז מאי רבותא דרב אחא ברי' דרבא מפשרוני' הא ה"ל תרי דרבנן בשר עוף ורק בכבישה ולפענ"ד לק"מ דבשר עוף שאני דעשו חזוק לדבריהם יותר ונעלם מדגול מרבבה ז"ל מ"ש ט"ז עצמו בסי' צ"ח סק"ה בסופו משא"כ באינך לא גזרי' גזירה לגזירה אמלם לפמ"ש לעיל מוכח ממשנתינו דלא כהט"ז הנ"ל ואך הכא דודאי איכא ס' ואפי' מאה בחלב נגד מיץ עור הקבה וליכא נ"ט כלל דאע"ג דעור הקבה יהיב עוד טעם חמוץ טפי מס' ומאה שהרי ממנו הועמדה כל החלב מ"מ הא כבר כ' תוס' בחולין צ"ט ע"ב הנ"ל שזה לא מקרי טעם כלל וליכא אלא משום דבר המעמיד וכבר בררנו דלרוב הפוסקים ליכא בב"בח משום מעמיד ורק לחוש לדברי המרדכי ותשו' מיימוני ה"ל דס"ל גם בכה"ג דבר המעמיד לא בטיל ולצאת ידי דעתם יקח ג"כ מהקבה עצמו מצורף לעור הקבה ויהיה זוז"ג הקבה ועור ובלבד שלא נדע בודאי שבעור לחודא בלי הקבה נמי הי' עומד דאז לא הוי זוז"ג כמ"ש תוס' בע"ז מ"ט ע"א ד"ה שיהיה באיסור וכו' ועיי' ט"ז ס"סי פ"ז מעתה לא נשאר עלינו אלא משום דלכתחלה מיהת אסור לבטל אפי' איסור דרבנן בס' וגם זוז"ג לכתחלה מיהת אסור לזאת בואו ונסמוך על הט"ז דמתיר תרי דרבנן להדי' אפי' בלא ס' ובלא זוז"ג ה"ל תרי דרבנן משקה היוצא מהעור וע"י כבישא בחלב וכיון דלט"ז מותר לגמרי א"כ מותר לכ"ע לבטלו בס' לכתחלה ולהתיר זוז"ג לכתחילה אמנם כל זה אם נתרכך בזמן מועט אבל אם צריך שיעור כבישה וה"ל כמבושל וה"ל טע"כ ממש דמה לי כבישה או בישול ונפל פיתא בבירא דלסמוך רק על תי' ב' של תוס' הואיל ואינו קפוי, לא בעינא, ע"כ עצה היעוצה שאם צריך לכובשו זמן רב יסירנו משם סוף כל יום כמו שעה כדי שלא יהי' כבוש יום שלם בב"א ויחזור אח"כ ויתנהו לתוכו ואין מצטרף זמן הכבישה וכן אנו נוהגים בלולב ומיניו בשבת שבחג להסירם מן המים ע"י גוי בסוף היום כדי שלא יהיו כבושים ויופסלו וה"נ כך יש לסמוך אהנ"ל מצורף לזה דה"ל הפ"מר ועני ע"כ נ"ל להתיר כנ"ל ויותר מזה אין להאריך בענין זה ואחתו' בכל חותמי ברכות פ"ב נגהי ליום ב' ח"י טבת תקס"ח לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ.