שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן סו
שלום וכ"ט לי"נ הרבני המופלא ומופלג כבוד מהו' אברהם יוסף נ"י:
נפשו היפה בשאלתו אודות ההוא תורא דערק לאגמא והשיגוהו רודפיו אינם נימולים והביאוהו לעיר קשור בד' רגליו מונח על השלי"טן והרודפים אומרים כי מתחלה ברדיפתם אותו נפל לארץ ועי"ז השיגוהו ועמד או העמידוהו והמתינו כמו שעה עד שהביאו השלי"טן מהעיר והובילוהו לבית המטבחיי' והשוחטי' לא נמלכו במורה הוראה ושחטוהו ומעלתו אסר את הבשר מטעם חשש נפולה וכתב בו ב' חששות א' נפולה ראשונה שנפל מעצמו שמא הי' מגבו' יו"ד טפחים וספק בדיקה להחמיר כי הרודפים א"נ אינם נאמנים לא להקל ולא להחמיר וזאת שנית מה שהפילוהו על השלי"טן קשור בד' רגליו ובהפילוהו אחרי' אסור אפילו פחות מיו"ד אלו דברי מעלתו הנה יפה הורה להחמיר ותבא עליו ברכה אבל המקיל לא הפסיד:
אמת נכון דבעוף הנדרס ושהה מע"לע אמרינן דצריך בדיקה ואבעי' לן בביצה ל"ד ע"א אי מותר לשוחטו בי"ט וכתב הר"ן דהוי ספיקא דאורייתא לשוחטו ביום טוב ש"מ דס"ל להר"ן דעוף הנדרס בעי בדיקה מן התורה ובפרי מגדים י"ד סימן כ"ח רמז למ"ש שאגת אריה בתשובה בזה והוא דפליג על הר"ן אי ס"ד דהוה ס' דאורייתא מאי קמבעי' ליה אי מותר לשוחטו בי"ט מה"ת יהיה מותר לשוחטו בי"ט אע"כ הבדיקה היא רק מחומרא בעלמא ומבעי' לי' אי גם לשוחטו בי"ט חיישינן ואי משום שמחת י"ט לא החמירו אלו דבריו ואין הדברים האלו כדאי לחלוק על הר"ן ויש לדחות דלמא היא גופי' מבעיא ליה אי נימא מכיון שנדרס אע"פי שכבר שהה מע"לע מ"מ הרי כבר יצא מרוב בהמו' כשרות ושוב צריך בדיק' מן התורה וממילא אסור לשחטו בי"ט א"ד נהי דרובא ליכא שהרי יצא מהרוב שהרי נדרס מ"מ מוקמינן ליה אחזקה קמייתא שהי' בחזקת כשרות עד השתא והבדיקה אינו אלא לחומרא בעלמא דכל חזקה דלא אתי' מכח רובא ואיכא לברורי צריך לברורי מדרבנן מיהת וה"נ נהי דהכא ליכא חזקה מכח רובא דהרי נדרסה מ"מ כיון דעד שנדרסה היתה בחזקת כשרות מכח רובא והשתא נמי דנדרסה אוקמא אחזקה קמייתא דעדיין לא נטרפה וזו היא סברת הועוד י"ל דמייתי הרא"ש להתיר הגבינות פ"ק דחולין סימן י"ו ואלא לזאת החזקה שאינה רוב צריך לברורי מדרבנן היכי דאפשר לברורי ודוקא שארי בהמות דעלמא דחזקה דידהו אתי' מכח רובא לא בעי' לבדוק אחר י"ח טרפות כיון דאין חזקה מנגדתה וכמ"ש מג"א סי' תל"ז סק"ד משא"כ חזקה דלא אתיא מכח רובא בעי' ברור אפי' אין חזקה מנגדת וזה לשוני על גליון מג"א שלי סי' ח' סקי"א ע"ש במ"ש מג"א אך נ"ל דמ"מ חייב לבדקן משום דאין סומכים על החזקה במקום דיכול לבררו כמ"ש בי"ד סימן א' עכ"ל מג"א וכתבתי על הגליון אע"ג דהתם בא להוציא מחזקת איסור אמ"הח כמ"ש במג"א סי' תל"ז ע"ש מ"מ התם הוה רוב מצוים מומחים וכן גבי חמץ רוב בני אדם בודקים בתיהם ורובא עדיף מחזקת איסור ' ואפ"ה אמרי' דאותו עדיפות שיש לרובא על החזקה אינו מועיל לכתחלה היכי דאפשר לברורי והה"נ בציצית דליכא אלא חזקה ולא רובא צריך לברורי אפילו בלא חזקה המנגדתה משא"כ טרפות דרובא כשרים לא בעי' לברורי עכ"ל על הגליון שם:
נחזור להנ"ל דבהא מסופק הש"ס אי עדיין נשאר חזקה להנדרס והבדיקה היא מדרבנן משום דאיכא לברורי ובי"ט שוחטין משום שמחת י"ט או דלמא כיון שנדרס לית ליה חזקה כלל וכסברא קמייתא דהרא"ש הנ"ל וכסתימת תוס' ריש נדה ד"ה דאיכא ריעותא מגופה ע"ש וא"כ הכא צריך בדיקה מן התורה ואין שוחטין בי"ט ויפה כתב הר"ן דאזלינן לחומרא בדאורייתא:
ועוד נ"ל אפי' להחולקים על הר"ן ופסקו לקולא וכמ"ש בש"ע א"ח סי' תצ"ח סעיף ח' היינו בעוף הנדרס דחיותו מועט וכיון שכבר שהה מעת לעת קרוב לודאי שלא נתרסקו איבריו דאלא"ה לא הי' חי ורובא דעופות שנתרסקו איבריהם אינם חיים מע"לע וזה כיון שחי כ"כ יצא מן התורה מספק ריסוק והבדיקה היא מחומרא בעלמא אבל בבהמה שחיותה רב אפשר בעי בדיקה מן התורה אחר מע"לע וכדמוכח סוגי' דפ' התערובו' גבי דאיערב בנפולה ובהמה שיש בה חשש ריסוק איברים באמת י"ל דאין שוחטים בי"ט ובזה מיושב היטב סתירת הפסקי דינין בעגל הנולד בי"ט דבעי' הפריס ובעוף הנדרס מותר לשוחטו ביום טוב ונדחק בד"מ ביישוב קושי' זו כמו שכתב מגן אברהם סי' תצ"ח סק"יו ולהנ"ל ניחא. מכל מקום בהא סלקינן דבדיקת נפולה דבהמה אפילו שהתה הוא מחמת ספק דאורייתא ובדיעבד אסורה הבהמה:
איברא כל זה אחר דאיכא לפנינו חשש ריסוק אז הבדיקה היא מן התורה אבל כל זמן דליכא חשש ריסוק לפנינו כגון הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה תלינן שקפצה ולא נפלה ואמרי' כיון שקפצה אמדה נפשה אף ע"ג דליכא מידי למסרכי ולכאורה הדבר תמוה דהא סתמא מיירי אפילו גבוה הרבה מן הארץ נהי דאי הוה חזינן דקפצה מדעתה אמרי' אמדה נפשה ולא נימא דטעתה באומדנא אלא נימא אמדה ולא טעתה וקולא גדולה היא זו מ"מ כיון שלא ראינו שקפצה ולפי אומד הדעת א"א לקפוץ ממקום גבוה כזה הישר דליכא מידי למסרך א"כ ה"ל למימר בהיפוך בודאי לא מדעתה קפצה שהרי הבהמה אמדה נפשה ולפי אומדנא א"א לקפוץ כך ע"כ נפלה ונאסרה זה לא אמרי' משום שכ"כ מוקמי' אחזקת כשרות כל זמן דליכא ריעותא לפנינו ואע"ג דהעלה ש"ך סס"י נ"ח דבהחזירו' גנבי' כל דלא ברור לנו שהחזירוה כדינא ומחמת תשובה חיישינן דלמא מחמת יראה החזירוה ונפלה על צלעותי' וחיישי' ולא אמרי' נוקמא הבהמ' אחזק' י"ל התם היינו טעמא משום אדרבא אוקמי גנבי בחזקת רשעתם ולא עשו תשובה מעליותא והדר ה"ל תרי חזקות מתנגדות חזקת גנב לאיסור וחזקת בהמה להיתר ונהי חזקת בהמה אתיא מכח רובא ועדיף מ"מ צריך בדיקה כמ"ש לעיל וי"ל דעת הרוקח דכ' טעם אחר משום דס"ל גברא איתרעי בהמה לא אתרעי ואין להאריך כאן:
מ"מ אמת נכון הדבר אם מצינו בהמה נפולה פשיטא דליכא למיחש כלל שנפלה בדרך שנאסרה אך מה שראינוהו מונח על השלי"טן ורגליו אסורות וכבולות ודוחק לתלות ולומר שמצאו הנכרים את הבהמה מונחים על הארץ וגררוהו כך על השלי"טן מבלי שהפילוהו אחרים זה קצת אינו מצוי ויותר לתלות במצוי שהם הפילוהו בכח על השלי"טן וכיון שכל רגליו כבולות ולית ליה מידי למסרך הוה חששא דאורייתא ובעינן בדיקה וכיון ששחטוהו כך בלא בדיקה יפה הורה לאיסור:
אך מה שיש לדון דבס' פרי תואר כ' בפשיטות דאפי' בהפילוהו אחרים נהי דיו"ד טפחים לא בעינן מ"מ ד' טפחים בעינן ובפרי מגדים כתב שלא ידע מנ"ל זה ולפע"ד הוציא כן מאו"ה שהביא בד"מ שכ' דמשום חשש נפילה נוהגים להשליך הבהמה על השרא"גין שהוא גבוה קצת מן הארץ ולשחוט עליו ע"ש וכן ראיתי נוהגים בפפ"דמ והדבר תמוה מה יועיל זה שהוא גבוה דבר מועט מן הארץ ועכ"פ הבהמה מושלכת בכח על השרא"גין ודוחק לומר דאו"ה מיירי באמת בגבוה מאוד כגובה הבהמה באופן שמניחים אותה בנחת כי אין לשונו משמע כן וגם החוש מכחיש אע"כ כל שגבוה קצת מן הארץ תו לא הוה ד' טפחים מרגלי' להשרא"גין וכפרי תואר הנ"ל ואם כן ה"נ דהפילוהו על השלי"טן דגבוה קצת מן הארץ הסומך על הא"וה ופרי תואר לא הפסיד בשגם דיש לתלות נמי שלא הפילו כלל רק גררוהו כך ממקום שכיבתה על הארץ אף על גב שכתבתי לעיל שסברא רחוקה היא מכל מקום חזי לאצטרופי באופן שאין להאשים השוחטים בזה ומכל מקום מעלתו דהחמיר תע"ב ואחתום בברכה כנפשו ונפש א"נ. פה פ"ב עש"ק תרומה ק"פ לפ"ק. משה"ק סופר מפפ"דמ.