שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן כה
שלמא נפישא לידידי הרב המופלא עושה פלא הותיק חדתי מלא עתיק כש"ת מו"ה אייזק נ"י אבדק"ק עקרעסע והגליל יע"א:
ועל דברי תורה, להיותי טרוד מאוד בתחלת זמן בהלו"ת ע"כ אבא בקצרה מה שנוגע רק לדינא. ואומר בענין קוץ ממש התחוב בושט יהי' כל מורה זהיר ברוחו מלהתיר ח"ו אעפ"י שנקלף הושט והפריד העורות ולא שלט בחיצון שבפנימי מ"מ חלילה להתיר נגד רוב הפוסקים והכרעת כל האחרונים ואפילו רמ"א שכ' יש מכשירים הרי כבר הכריעו הט"ז והש"ך דלא כ"כ אלא להתנצל על מנהג עירו וכן לא יעשה והאי יש מכשירים דרמ"א קאי אפי' לא שלט בחיצון שבפנימי כמ"ש בנה"כ שם בראי' ברורות דאל"כ תקשי דברי הרא"ש אהדדי דהרי דברי רמ"א שבס"ד והיש מכשירים שבסעי' ט' שניהם דברי הרא"ש הם אע"כ כמ"ש נה"כ הנ"ל:
והנה מ"ש ש"ך סקכ"א דלא חיישינן שמא נתרפא אלא בחיצון דאין לה בדיקה ולא בהיפוך זהו קשה מלקמן סי' מ"ח מ"ש הש"ך שם סקי"ד דגם גבי המסס חיישינן שמא הבריא וצריך לדחוק דוקא גבי ושט שיש לו שני עורות ובלא"ה החששא רחוקה שעבר השני עורות לכן לא הוה חיישי' שמא נתרפא זולת הך דאין לו בדיקה בחוץ אבל בהמסס חיישינן שפיר א"כ לפ"ז בלא עבר הקוץ לצד החיצון של הפנימי ששם יש לו בדיקה לא חיישינן שמא נתרפא אבל זהו דוחק והיותר נ"ל ליישב ק' הש"ך דנפקא מיני' בהא דאין לו בדיקה בשנתחב המחט והקוץ עתה בפנינו בעור הפנימי באופן דלא שייך בשעה מועטת כזה שמא הבריא ובדקנו ולא מצאנו עובר מעבר לעבר בכה"ג צריכי' לטעמא דאין לו בדיקה מבחוץ ואז באמת כשמפריד העורות ולא עבר לצד החיצון של פנימי כשר באמת וכמבואר בתוס' ס"פ במה מדליקין יע"ש שוב מצאתי כן בפליתי מ"מ בהא סלקינן דחלילה להתיר בישב לו קוץ אעפ"י שהפריד העורות ולא עבר הקוץ את כל העור הפנימי דשמא נתרפא והאריכות בזה ללא צורך:
אמנם בנידון דידי' שמצא כמין שערות תחובים בושט הנה אם נאמר דמעלמא אתי' הנך שערות ידוע הוא שאין בכח השערות לנקוב עור הושט כלל וע"כ כבר הי' בו נקב מאז ונסרכו בו השערות האלו והנה אם נמצא נקוב הושט ולא נודע אי מחמת חולי אי מחמת קוץ מחמרי' בספיקא כמבואר בראשונים וכפסק רמ"א ס"ד והנה בט"ז סי' מ"ט סק"ג הקשה סתירה ממ"ש שם ב"י בשם אהל מועד גבי נקב הקרקבן סומכי' בספיקו להקל ומשנים קדמוניות הייתי רגיל לתרץ דספק ניקב הושט הוי ספק נבלה וה"ל ספק בשחיטה ומחמרינן בספיקא טפי משארי טריפות דנשחטה הותרה ובסברא זו הייתי מוליד חדשות בכמה דינים ומצאתי עתה כן בפליתי סי' ל"ג סק"ד וכ"כ בבית הספק דף קס"ג ד"ה ומה אעשה וכו' וע"ש אמנם אחר העיון הדרני בו ובררתי דלא כן הוא ומצאתי און לי בספר קטן נקרא שיחת חולין בסופו שכ"כ בפשיטות דהא דספק בשחיטה להחמיר היינו ספק במעשה השחיטה אי שהה או דרס או נמצא הגרגרת שמוטה וכה"ג משא"כ מה שאינו תלוי במעשה השחיטה הבהמה בחזקת רוב הבהמות עומדת שאין הושט שלהם נקוב ונהי דיש לה חזקת שאינו זבוח עד שנתברר שנעשה מעשה השחיטה כהוגן מ"מ כל שנעשה כהוגן והספק בניקב הושט סמכינן ארובא כמו בכל הטריפות ויש לי הרבה ראיות על זה ויעיין במ"ש תוס' בחולין י"א ע"א ד"ה מנא הא מלתא וכו' אלא יליף מפרה אדומה וכו' וקשה אמאי לא יליף לי' בקצור משחיטה עצמה דלמא במקום נקב קשחיט ונוקמא בחזקת שאינו זבוח אלא ש"מ רובא עדיף מחזקה אע"כ מדלא כ' תוס' הכי ש"מ זה לא הוה בכלל חזקת שאינו זבוח דאפי' אי לא הוה אזלינן בתר רוב מ"מ לא הוה בחזקת ניקב הושט וק"ל:
וכן נ"ל ממ"ש הריב"ש בתשובה הובאה בפני יהושע בקונטרס אחרון חי' כתובות סי' מ"ו דרובא לא עדיף משני חזקות והקשה בנב"י חא"ע סי' מ"ג דף מ"ד ע"ב הא פרה אדומה מטהר לגברא שיש לו חזקת טומאה וגם לה יש חזקת שאינה זבוח וה"ל ב' חזקות ואפ"ה סמכי' אחד רובא רוב בהמות כשרות ע"ש ולפי הנ"ל א"ש דלא מקרי חזקת אינו זבוח לענין ניקב הושט אפי' בלא רוב בהמות כשרות אין כאן חזקה ניקב כלל וכיון שנשחטה כדינה יצאה לה מהך חזקה וזה ברור לפע"ד:
ולענין ק' הט"ז העיקור כמ"ש נקוה"כ שם דשאני ושט דכל הני חיוי ברייתא קוצי אכלין לכן מחמרי' טפי ותולי' במצוי וצריך לדחוק בזה ממ"ש בסי' ל"ד בקנה ובש"ך שם סקי"ט ע"ש מ"מ האמת בזה דלא מחמרינן אלא מטעם דחיוי ברייתא קוצי אכלי וא"כ לפ"ז נ"ל להקל בזה בהני אוזא דמלעיטי' דכל ציד מאכלם ממה שמלעיטי' וכבר כ' ט"ז דלקות ההלעטה הוא כמחמת חולי אע"ג שבס' נה"כ פליג עליו בסברא בעלמ' הוא דפליג והעיקור בזה כט"ז וכן פסק פליתי והנה רגיל אני להזהיר להמלעיטין בחטין הנקראים חיטי התוגרמא לבשל אותם תחלה כדי שע"י הבשול יתרכך הקוץ שבשרש החטה ויעיי' מ"ש בזה בתשו' צמח צדק סי' י"ז ואותן המלעיטי ' בעגולי' עשויי' מעיסה בלוסה אני מזהיר להניפה בנפה וכברה להסיר ממנו המוץ שדרכו לתחוב בושט ואז יש לסמוך להדיא אהט"ז הנ"ל ומ"מ בדיעבד אם לא נעשה כנ"ל נ"ל להתיר באוזי ההלעטה בנמצא נקב ולא ניכר אי מחמת קוץ או חולי ומכ"ש הכא בנמצא שערה תחובה בהנקב ולפמ"ש מעלתו מצא כן כמה וכמה וגם הי' קשה מאוד להוציא השער מהנקב ההוא אשר מכל זה נ"ל שלא באו השערה מבחוץ כלל וגם אין כאן נקב כלל אלא שומא מגדולי הושט הוא כעדות הרופאים שהעלה ר' צדוק מטבעין ליבנה בר"פ המפלת הגם שאיני סומך על זה להתיר להדי' בלא בדיקה מ"מ בבדיקה ולא שלט בצד החיצון שבעור הפנימי דאפי' בקוץ ממש א"כ הרמב"ן והרא"ש דמכשירי' ואפי' למאי דקיי"ל לאסור מ"מ הני שערות לאו קוצי' נינהו דמנקבי אלא נסרכו בנקב שהוא בספק ע"י חולי או קוץ וסמכי' אהט"ז שנעשה ע"י חולי כיון שהוא מאוזי ההלעטה וכיון שלא שלט בחוץ כשר ולא נשארה לנו רק סברת נקה"כ דמחמיר גם בלקות ההלעטה לזה נצרך לומר שמא אין כאן נקב כלל אלא מגדולי הושט הוא כההוא דר"פ המפלת וע"י צירוף סברת האלו אני מסכים להתיר אחר שנבדקו אבל לא בלא בדיקה ודוקא שער אבל קוץ ממש וכדומה חלילה להתיר אפי' ע"י בדיקה כל זה כתבתי בחפזי מבלי שום עיון בספר כלל הכ"ד החותם באהבה רבה. פהק"ק מ"ד מש"ק ה' מרחשון תקסג"ל. משהק"ס מפפד"מ: