שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן יד
שלום וכ"ט לידידי תלמידי הותיק חדתי מלא עתיק הרבני עדני העצני החרוץ ושנון כמו"ה גאטליב נ"י:
ישמחך ה' כאשר שמחתני במכתבך ובדברי תורתך כי נעים כי תשמרם בבטנך והיה מכירך ברוך ניהו הנגיד חמיך וכו' המחזיק על התורה ויהיה תורתך אומנתך כאשר היה באמנה אתך מעודך אז תצליח ותשכיל מובטחני כי אחריתך מאוד ישגא ברצות ה':
וע"ד שאלתך ג' איבעיות בדיני בן פקועה א' אי מותר לבשל בשר בחלב בת פקועה מה"ת דה"ל חלב שחוטה כדפשיטא ליה לשעה"מ פ"ג מאיסורי מזבח סוף הי"א או דלמא כדמשמע מלשון רש"י דחולין קי"ג ע"ב דמפיק מחלב אמו למעוטי חלב מתה דאמו משמע הראוי' להיות אם ולא משנשחטה עכ"ל וא"כ האי בת פקועה אף ע"ג דדין נשחטה יש לה מכל מקום ראוי' להיות אם אלו דברי מעלתך ודברי חכמה הם:
והנה מה שרמז בשעה"מ הנ"ל אש"ס פרק קמא דבכורות דקאמר חלב מנ"ל דשרי' מדאיצטריך לאסור בב"ח ואס"ד חלב בת פקועה אסור לבשל בה א"כ דלמא בחלב בת פקועה איצטריך קרא דליכא משום דבר היוצא מן החי אע"כ דא"כ ה"ל חלב שחוטה ראי' זו יש לדחות דאה"נ הו"מ למדחי הכי אלא משום דלמ"ד דם נעכר ונעשה חלב איכא בחלב משום דם ודם שליל אסור ע"כ דחי משום אי' הנאה ובישול ועוד לפמ"ש הר"ן פ' בהמה המקשה דמש"ה חלבו וגידו מותרים ודמו אסור משום דכתיב כל בבהמה תאכלו ולא משקה דהיינו דם ע"ש וא"כ מכ"ש חלב דהוה משקה טפי מדם ואס"ד בחלב של כל בהמה אסורה גם חלב בת פקועה אסורה דלא הותר בשחיטת אמה אלא המאכלים ולא המשקים ולא הו"מ למדחי דקרא בחלב בת פקועה מיירי וגם מ"ש מעלתו יפה כ' דש"ס רצה לדחות אפי' לר"מ דאוסר בן ט' חי ע"כ ניחא ליה לדחוי' משום איסור הנאה ובישול וא"כ אין דברי שעה"מ מכריעים:
אמנם יש להביא ראי' מתוס' סנהדרין דף ד' ע"ב ד"ה. דרך בישול וכו' וי"מ דרך בישיל אסרה תורה דבלא בישול שרי' וע"י בישול אסור לאפוקי חֵלב דבלא"ה אסור עכ"ל וק' מאי פסקא דדלמא בבן פקועה דתרבא שלו שרי' ואסר רחמנא לבשלו עם בשר אע"כ צ"ל דפשיטא להו להני י"מ דבחלב אמו למעוטי שחוטה קאמר ולא למעוטי מי שאין לו אם כדמשמע לשון רש"י חולין קי"ג הנ"ל דתלי' ביש לו אם ואין לו אם דליתא אלא לישנא בעלמא הוא כיון דרוב אם חי ולא שחוטה דבת פקועה לא שכיחא ע"כ אפיק רחמנא בלשון אמו ולעולם עיקר הכוונה חי ולא שחוטה ובת פקועה שחוטה היא והשתא אס"ד נמי דחלב תרבא קאמר רחמנא מ"מ מותר לבשל בחלב שאין לו אם דהיינו שחוטה ומותר לבשל בחלב בן פקועה וא"כ הדרה קו' לדוכתא חלב חי' ת"ל משום אי' חלב ומוכח מי"מ הנ"ל דחלב דבת פקועה שרי' מה"ת בחלב ולא מצינו מי שפליג עליהם בכוונת חלב אמו כנ"ל:
(ב) קאמבעי' לי' בב"ק ק"ו ע"ב הגונב בן פקועה וטבחו ומכרו אי מתחייב דו"ה או לא שכבר שחוט ועומד הוא נ"ל לא מבעי' למאן דיליף שחיטה שחיטה משחוטי חוץ עיין היטב תוס' חולין פ"ה ע"א א"כ בעי' דומי' דשחוטי חוץ והתם לא שייך שחיטת בן פקועה דאינו ראוי' לבוא לפנים ובחולין ע"ד ע"ב ס"ל למר זוטרא אין פודין בבן פקועה דילפינן שה שה מפסח מה להלן בן פקועה לא ה"ה לענין פדיון ורב אשי דפליג משום דכתיב תפדה תפדה ריבוי מוקמי' גז"ש לשחוטה ממש וריבוי דתפדה לבן פקועה דרהיט ואזיל אבל אל"ה לא הוה פודין בו משום גז"ש דשה שה ה"נ אינו חייב מגז"ש שחיטה שחיטה משחוטי חוץ ולמ"ד נמי דיליף טביחה מטביחה וטבחו ומכרו מטבוח טבח והכן נמי איכא למילף מה להלן טביחה הצריכא דאי לא טבחו לא היה הוכשר לאכילה כדדרשינן פג"ה צ"א ע"א פרע להם בית השחיטה ואפי' למ"ש תוס' ד"ה כמאן דאמר וכו' דפרע להם בית הנחירה היינו דנחירתן זו היא שחיטתן אבל עכ"פ היה צריך הנחירה שהיא טביחה שלהם הי' צריך להכשיר אכילה וה"נ טביחה הצריכה להכשר אכילה לאפוקי בן פקועה שאין צריך טביחה להכשר אכילתו לא מחייב עלה כנ"ל פשוט:
וראיתי מהרי"ט רפ"ב דקידושין כ' דשליחות יד אפי' ע"י קטן ונכרי חישב וטביחה אפי' ע"י קטן ע"ש ושביק לנכרי משום דלא שייך נכרי בשחיטה ש"מ שוחט בן פקועה פטור מדו"ה דאלת"ה שייך ע"י נכרי:
(ג) השוחט בן פקועה בשבת אי חייב או הוה מקלקל וצריך לעשות פי' לדבריו לפמ"ש תוס' בחולין ח' דקלקולו יתר על תקונו שבחיי' עומדת לכמה דברים ומ"מ שוחט בשבת חייב דמלאכת מחשבת הוא שהוא רוצה לאכול בשר ואא לכזית בשר בלא שחיטה כן הוא כוונת תוס' התם והכא בבן פקועה אפשר משיחתוך ממנה אבר ויאכל ועדיין היא עומדת לגדל ולחרישה וכדומה נמצא השחיטה היא קלקול גמור ופטור או לא:
הנה בבן פקועה שאינו קלוט ליכא לספוקי דהרי קיימא לן כר"ש שזורי דבעי שחיטה מדרבנן וה"ל מתקן ולא גרע מהקורע בחמתו ועל מתו דחייב דעל מתו מקיים מצות קריעה ויכול ללבוש הבגד אחר כך דהוה אסור מדרבנן בלא קריעה כמ"ש תוספות סוף פרק האורג ק"ה ע"ב וקורע בחמתו מתקן אצל יצרו ומחייב מכ"ש כשמתקן להתיר באכילה מאיסור דרבנן דחייב:
אמנם בקלוט בן פקועה דלא בעי שחיטה אפי' מדרבנן איכא למבעי ולרמב"ם דס"ל פ"י מהל' מלכים דישראל ששחט בהמה ומפרכסת אסורה לב"נ עיי' לח"מ שם וה"ה דבן פקועה אסור לב"נ וא"כ הועילה שחיטתו להוציא מידי אמה"ח לב"נ וחייב שהרי השוחט בשבת חטאת בחוץ לע"ז לא תיקן אלא להוציא מידי אמה"ח לב"נ כפירש"י בפסחים ע"ג ע"א אך להרשב"א דפליג אהרמב"ם וס"ל מפרכסת מותר לב"נ והה"נ בן פקועה א"כ איכא לספוקי בקלוט בן פקועה מיהו להרשב"א נהי משום נטילת נשמה לא מחייב דמקלקל הוא מ"מ משום צובע מחייב דרשב"א פסק כרב בשבת ע"ה ע"א ומשיג על רמב"ם דפסק התם כשמואל נמצא בין להרמב"ם בין להרשב"א חייב לרמב"ם מתקן להוציא מידי אמה"ח לב"נ ולרשב"א משום צובע ומיהו איכא דס"ל בהא כרמב"ם ובהא כרשב"א פטור דמקלקל הוא. ומיהו אי איכא מאן דס"ל אסור לבשל בחלב בן פקועה א"כ בבת פקועה הועיל שחיטתו להתיר חלבה שלאחר שחיטה למיפטר המבשל בה בשר:
ויען ראיתיו מסתבך בדברי האחרונים שבפירוש המשנה לרמב"ם פ"ק דחולין השוחט בשבת ויהכ"פ שכתב דלא מיירי במזיד דא"כ מומר הוא לא אאריך אבל אודיע לו בקיצור. הר"ן בחי' כתב דבהתחלת השחיטה מקלקל הוא ואין כוונתו דאמת הוא שהוא מקלקל דזהו שיבוש מ"ש אחרונים דמקלקל ע"מ לתקן דודאי תיקון גמור הוא מתחלה ועד סוף ככל מתחיל מלאכה החל וכלה אך מומר אינו נעשה דבכל רגע אמרי' שימלוך ויפסוק באמצע שחיטתו ויהי' מקלקל ע"כ לא נעשה מומר עד שגמר מעשיו הרעים ואז הוא מתקן מתחלה ועד סוף והנה בהוריות י"א ע"א פליגי ת"ק ור' יהודא לר' יהודה אפי' לובש כלאים דרבנן נעשה מומר ה"ה מקלקל בשבת אע"ג דאיסור דרבנן הוא נעשה מומר ויפה כ' רמב"ם דלר"י לא מתוקמא מתני' במזיד דא"כ ה"ל מומר מתחלת שחיטה באיסור דרבנן אע"ג דמקלקל הוא ומ"מ ש"ס פריך שפיר ונוקמא במזיד כר"מ וכת"ק דר' יהודא דהוריות שם דאינו נעשה מומר באי' דרבנן וא"ש ותל"מ. סידור למודו טובה צפורן של ראשונים ויניח ספרי האחרונים ופלפולים העמוקים וחקירות שאינן צריכים לשעה וימלא כריסו כי הכל צריכים למארי חיטי יעזרהו ה' ע"ד כבוד שמו הגדול כנפשו ונפש א"נ. פ"ב נגהי ליום ה' כ"ח טבת תקצ"א לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: