שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן רה
שלום וכ"ט לה"ה האברך הרבני המופלג הבקי וחרוץ ושנון גברא רבא דחזי לכהנא רבא כש"ת מו"ה זכרי' ישעי' כ"ץ נ"י:
יקרתו מעולפת ספירים הגיעני ונתעורר על דברי הגאון בס' לחם שמים ספ"ד דפאה שהקשה למה לי קרא דס' לקט לקט תיפוק לי' ספק גזל גזל כיון שהעניים בודאי יש להם ביד בעה"ב ולא ידעינן כמה וא"כ ה"ל ספק גזל ובודאי צריך לתנו לעניים ותי' הגאון דנ"מ אי משום לקט פטור ממעשר ואי ס' חייב במעשר הקשה מעלתו מה יענה לשיטת הסוברי' דלקוח קודם מרוח פטור מן המעשר א"כ אפי' אי נותן להם משום ס' גזל נמי הוה ס' לקט ס' לקוח וממנ"פ פטור ועוד ספק מעשר פטור כמו דמאי דפטור לעשר משום ממע"ה ודוחק לומר משום תרומה קאמר אלו דברי מעלתו:
הנה בעמדו על דברי הגאון הנ"ל שביק רברבי ושקיל זוטרא כי קושיתו על תי' הגאון ז"ל דמ"ש דומי' דדמאי י"ל עכ"פ מחויב להפריש אלא שאינו צריך ליתן ללוי משום ממע"ה אבל טבל הוא עכ"פ עד שיפריש ועי' פירש"י יומא ט' ע"א ד"ה הממע"ה וק' הראשונה על הר"ש דס"ל לקוח קודם מרוח נמי פטור י"ל מ"מ נ"מ אי בעה"ב מפייס לעניים בפריטי ומחזיק התבואה שבחורי נמלים לעצמו דהוה ספק לקט שלקח מעניים או ס' תבואת עצמו וחייב אבל השתא דאיכא קרא ס' לקט לקט ה"ל ודאי לקט אפי' לקחו בעה"ב מעניים פטור ממעשר ועוד משכחת כי ליכא עניים עי' חולין קל"ד ע"ב ע"ש ועוד עכ"פ עבירה ביד בעה"ב כי עביד טצדקי למיפטר ממעשר וראוי לעשר טרם שימכור אף עפ"י שהי' פטור מדינא כיון שמרח ע"מ למכור:
אך תחלת דברי הגאון תמוהים מאוד במה שהניח ס' גזל גזל מימי לא שמעתי זה אפי' בממון שיש לו תובעים ואומר התובע א"י אם נתחייבתי לו יותר ממנה א' והנתבע ג"כ אמר א"י אם נתחייבתי לך יותר מי שמע כזאת לחייבו מס' ליתן יותר ממנה א' ומכ"ש הכא בממון שאין לו תובעים שהעניים והבעה"ב אומרי' אין אנו יודעי' אם יש לעניים יותר ממה שיש בעליונו של חורי הנמלים מי יכול לחייבו יותר לולי ס' לקט לקט מקרא צדק משלך ותן לו ודברי הגאון תמוהים ולא שייך הכא מודה במקצת משאיל"מ דהא אין תובע בברי ועמ"ש תוס' ב"מ ל"ז ע"א ד"ה גזל וכו': ובאמת אי צדקו דברי הרב יכול לכוון בכוונת רש"י חולין קל"ד ע"א ד"ה אל תקניטני דהא דקתני שם לקט לקט יחידאה היא ע"ש שהוא לכאורה כעין שפת יתר ברש"י אלא משום דק' לי' מאי פריך בשלומא בס' נתגייר דמתני' הממע"ה אבל הכא שודאי יש לעניים אצלו ה"ל ס' גזל לפי הנחת הגאון הנ"ל דהיכי דיש בודאי אצלו צריך לשלם גם הספק וא"כ לא רמי מידי מתני' אהדדי ע"כ ס"ל לרש"י דהדין ודאי דין אמת אך הק' מלשון המתני' שס' לקט לקט ולא משום ס' גזל וע"ז משני הך לשון ס' לקט יחידאה אבל לרבנן נמי הדין אמת אך לא משום ס' לקט אלא משום ס גזל כן הי' אפשר לומר אלו הי' מוח בראש לסבול דינו והנחתו של בעל לח"ש הנ"ל ויעיי' יבמות ל"ח ע"א תוס' ד"ה הוי יבם וכו' וק"ל:
ואודיעהו כי הקשה לי הרב המאה"ג מו"ה בצלאל ר"ב ז"ל מפראג מיבמות צ"ט כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה וכו' ואין מוציאי' שלהם מידיהם וכו' ואמאי נימא צדק משלך ותן לו והשבתי לו דמצוה זו מוטל על מי שודאי חייב במתנות ההמה ויש בהם שום ספק ציוה הקב"ה צדק משלך והכא הס' בחיובו של עצמו אם חייב זה במתנו' וה"ה במצות צדק משלך ותן לו או לא ומס' לא נחייבנו [ועיי' ח"ס י"ד סי' ש"ט ולעיל סי' קע"ד]:
ותו הוקשה למעלתו ירושלמי רפ"ה דפאה דגדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגע בארץ לעניים דלא אתי' כב"ה דס"ל הפקר לעניים אינו הפקר א"כ הכא חייב במעשר והקשה מעלתו הא עכ"פ יד לוי ועני שוה בו ופטור מקרא אין לו חלק ונחלה עמך יצא זה שיש ללוי חלק ונחלה עמך והשתא נהי ההפקר לעניים אינו הפקר ויכול בעה"ב לחזור בו אבל עכ"פ הכא דלא מצי מיהדר בי' דחכמים הטילו עליו שיהי' כל הנוגע בארץ לעניים והרי יד הכל שוין בו ופטור ליתן ללוי זהו תורף קושייתו לק"מ דקרא דאין לו חלק ונחלה עמך לא קאי אלא אם יש לו חלק ונחלה עפ"י ה' כמו דנחלת א"י הי' עפ"י ה' וללוי אין בו חלק ונחלה ונוטל מעשר ודייקי' הא כל שיש לו חלק ונחלה עפ"י ה' היינו בשביעית ובלקט שכחה ופיאה אין לו מעשר אבל כשיש לו חלק ונחלה ע"י אדם המפקיר שלו לא ממעט מהאי קרא אך לב"ש מפאה ולב"ה מדומי' דשמטה וכל שאינו דומה לשמטה לב"ה אפי' יש לו ללוי חלק ונחלה כגון גדיש שלא לוקט תחתיו הי' לו להתחייב במעשר לב"ה לולי דמסיק הפקר ב"ד הפקר וה"ל כחלק ונחלה מאת הי"ת וכל זה פשוט מאוד ולשון הר"ש רפ"ט דשביעית מגומגם קצת דמתחיל מובא הלוי ומסיים דיליף משביעית אלא הוא הדבר אשר דברנו דאפי' יש לו חלק ונחלה לא אימעט לולא ילפותא משביעית כנ"ל:
מ"ש בפי' המשנה דמס' שביעית נכון ופשוט:
מ"ש בתוס' ברכות נ"ב ע"ב כבר כ' כן הגאון יד דוד זצ"ל אבל חלילה לזה הגאון לא הרבה לדבר גבוהי' ולהוציא עתק מפיו ח"ו על מגיהי הש"ס נוחי נפש לומר עליהם ידים מסואבות ח"ו רחמנא ליצלן, ויש מהם גאוני' כגון מגיהי ש"ס פפדמיי"ן הגאון מו"ה שמואל ר' חיים ישעי' עם מוז"ה מוהרשש"ך ז"ל שהי' ידיהם מוזהבות ולא מסואבות ועי' מרדכי שלהי מס' יומא על מ"ש מרע"ה תרבות אנשים חטאים וה' הטוב יכפר בעדו:
והנה שם בתוס' הקשו לחשב נמי תיכף לנט"י סעודה ותי' הלא שני' במשנה לא קחשיב ומקשה הא תיכף לסמיכה שחיטה נמי נישנית בזבחי' ונהירנא כד הוינא טלי' כבר תמני סרי אמר לי ידידי ורעי שהוא עתה הרב הגאון מו"ה אברהם אב"ד דמדינות ווירצבורג דקוש' תוספ' י"ל בלא"ה ולומר הואיל ולפעמים לא בעי תיכף לנט"י סעודה כגון נוטל ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום א"כ לא קחשיב להו בהדי אינך ולפ"ז יש להגיה בתוס' ובמקום שכתבו שני' במשנה צ"ל שרי' במתנה לא קחשיב אלו דבריו אז ודפח"ח:
במעלות שכ' הרמב"ם בהקדמה לזרעי' רב רבי רבן שמו ציין מעלתו תוספתא סוף עדיות גם בס' ערכי הכנוים בערך רב כ' דסדור בפי כל גדול מרב רבי וגדול מרבי רבן ומרבן שמו ובתוס' סוף עדיות מי שיש לו תלמידי' קורי' רבי נשתכחו קורי' רבן נשתכחו אלו ואלו קוראי' בשמו ע"ש ולפע"ד תוספתא מילתא אחריתי היא ולא מיירי ממעלות אלא דינא קאמר התלמידי' לא יקראו רבם בשמו כלל אלא סתם רבי אפי' בינם לבין עצמם וכשנשתכחו התלמידים ונמצאו תלמידי תלמידי' קורי' אותו רבן או רבינו בסתם ומזה כ' רמב"ן על הרי"ף רבינו הגדול והריטב"א על הרמב"ן רבינו הגדול שהי' רבו של הרא"ה שהי' רבו של הריטב"א נשתכחו אלו ואלו ובא דור שלישי לא יקראו עוד רבן סתם אלא שמו עם כינויו רב פלוני או רבי פלוני או רבן פלוני ואמנם הרמב"ם מנה סדר המעלות הכינוי' בצירוף שמו ואינו ענין לתוספתא וזה נ"ל ברור בעזה"י:
פ"ב דכלאים במשנה ז' מייתי ר"ש ירושלמי דר' שמעון ס"ל מתוך שאינו אוסר של חברו אינו אוסר של עצמו כ' מעלתו צ"ע מחולין סוגי' דרבוצה דאית לי' שותפות בגוי' כבר יישב זה הרא"ה בבד"ה בית א' סוף שער א' דכלאים שאני דלא נאסר אלא בניחא לי' וס"ל להאי תנא ניחא לכולהי בעלים בעי' פי' כיון דלא ניחא לחברו לא מתסר כלל אפי' דידי':
בר"ש ספ"ט דשביעית דר"א מתלמידי שמאי ציין תוס' נדה ז' ע"ב והם מוקדמי' פראד"מ ק"ל ע"ב ד"ה דר"א וכו' והטעם משום דר"א לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם א"כ כל דבריו דברי ב"ש הם שהי' תלמידי שמאי רבותיו כן מצאתי ושכחתי מקומו, ושארי ציוניו והגהותיו יפה אף נעים מי יתן ויוחק למשמרת לצאצאי צאצאיו ולהיות כעת בעו"ה אינני ממשפחת בריאי' ע"כ לא אוכל לטייל עוד בשעשועי' ויברכהו תמים דעים כנפשו היפה ונפש א"נ. פ"ב נגהי ליום ב' יו"ד שבט תקצ"א לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: