שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קסב
לשלומי אמוני ישראל אלופים קרו"ט נגידים תורניים מנהלי עם ה' בק"ק טשאבע יע"א:
יקרתם מיום ה' פ' תצא הגיעני היום ושם נאמר כי האדון וו"ג קבע זמן ד' שבועות והנה כבר חלף עבר המועד אשר יעד האדון הנ"ל ומ"מ חשתי ולא התמהמהתי להשיב כיד ה' הטובה עלי עפ"י ג"ע אשר נשלח לידי ועפ"י מכתב הרבנים בד"ץ אשר גבו העדות על הרב יהונתן הלוי ההוקם על בקהלתכם:
ואומר דרך כלל מה שקבלו עדות שלא בפני הבעה"ד יפה עשו וכדין תורה יען שלחו אחריו כמה פעמים וסירב לעמוד לפניהם וגם אח"כ כשהי' לו טו"ת עם הרבני מו"ה שמואל מבאדע ועמד עמו במשפט לפני ב"ד הנ"ל בדברים שבינו לבין הנ"ל בקשו ממנו שיעמוד פה וישמע גביות עדות על עצמו שיעידו בפניו ובכל זה סירב א"כ יש לו דין סרבן ואלם ואפי' אי הי' בי' דינא דזוטרי מיני' דלא בעי למיזל להו לאסהודי כמבואר ר"פ שבועת העדות אבל לדין אותו את עצמו פשיטא שצריך לילך לפני כל מי שיזמין אותו לדין לקבל עדות על רוע מעלליו והרי כה"ג ונשיא לוקין בב"ד של שלשה כדפסק רמב"ם ספי"ז מסנהדרי' והוא מירושלמי פ"ב דסנהדרין ודהוריות ופשוט דב"ד של ג' זוטר מנשיא ואפ"ה מקבלי' עליו עדות וגומרי' דינו ומלקי' אותו ועוד הכא לא בעי הב"ד לגמור דינו כלל אלא שליחותי' דהגאון דסאנטוב עבדי לקבל עדות וגאוני הדור ישפטו ביניהם ועוד הרי קמן שעמד בפני ב"ד הלז בעצמם במשפטו עם מו"ה שמואל וא"כ מדוע סירב לעמוד לפניהם בשעת קבלת עדות על מנהגיו ולא זו בלבד אלא אחר סירובו הטריח שרי הקומידאט מה שהי' יכול להציע דבריו לפני רבני גאוני המדינה כאשר באמת השרים יר"ה בחסידותם הכירו וידעו שאין זה שייך לפניהם אלא לפני דייני ישראל במשפטיהם ישפטוהו ולא הוה בי' דעתא בהאי צורבא מה שהשכילו שרי' יר"ה ויותר רע מזה שביקש שהעדים ישבעו שהוא באמת מנימוסי המדינה וחוק המלכות שעדים צריכי' שבועה ולא ידע זה שבדת תורתינו הקדושה נהפוך הוא עד הצריך שבועה פסלו לעדות ודוקא בלא שבועה נאמן ואיך עלה על דעתינו להחזיק עצמו במינוי ושררת התורה ע"י חק ונימוס שהוא נגד התורה מכל זאת יובן שהוא בענין זה סרבן וע"כ כדין וכהלכה קבלו עדות שלא בפניו ועדותן שריר וקים, ומעתה נבוא לעיין בדברי העדים ונראה מה יהי' הפס"ד על זה:
הנה העדות יתחלק לשלשה ענינים, א' שהעידו שהוא קל בעצמו מה שאיננו נוגע לאחרים שאוכל בלי נט"י ובלי בהמ"ז לאחריו ושסיפר דברי' והבלים בין תפילין של יד לשל ראש ושהולך בלי נט"י שחרי' כמה שעות ואוכל בשר אחר גבינה קשה וכדומה זלזל באיסורים:
ב' מה שנוגע במכשול רבים בהוראות איסור והיתר שהיקל בטריפות ריאה וכולי' ובדיקת וושטין והתיר לאשה לטבול ביום ז' לליבונה שחרית כדי ליגע בבעלה ולא חשש שאמר אלי' על זה ברוך המקום שהרגו ועיי' תוס' בשבת י"ג ע"ב ושמתפאר בעצמו שהוא מיקל כך במרד ובמעל נמצא לפי עדותן מכשיל רבים ואסור לסמוך על הוראתו. ואחרון הכביד שאמר בפה מלא שאיננו מאמין בשכר ועונש אחר מיתה נמצא הרי הוא אפיקורוס ומין גמור ואסור כלל לקרוב אל פתח ביתו וכל באי' לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים ומכש"כ שאסור ליקח תורה מפיו ושאני דמינות דמשכא:
ג' דבר מכשול בהוראה וגילוי פנים מה שאיננו צריך לעדות כלל כי בפירסום ובגלוי פנים סידר ב' גיטין לב' נשים בעירו אחר שאסרו לו הגאון הגדול דק"ק סאנטוב נ"י והנה הגאון נב"י קמא סי' פ' אסר לגמרי ליתן גט במקום שלא שיערו אבותינו וא"א לקבל דבריו בזה אך עכ"פ צריך להתיעץ במכתיר אם אפשר לתקן כל המעוותים בשם העיר והנהרות ואפי' גדול הדור דרב גוברי' לא נהג מעולם לסדר גט בעיר חדשה בלי הסכמת חביריו גדולי הדור עמו כדי שיתפרסם שכך הסכימו וינצל מלעז, בא וראה הגאון פנים מאירות כשרצה לסדר גט בפרויסטיץ שאל בהסכמה לשני גאונים ע"ש ח"א ומכש"כ הכא שהגאון דסאנטוב אסר לו מאיזה טעם שיהי' אפי' לו יהי' ששאל גאון אחר ויש בידו מכתב ממנו שהתיר הי' צריך להודיעו להגאון אחר שכבר אסרו הגאון מסאנטוב ואז הי' נושאי' ונותני' זא"ז בהלכה עד שיודה א' לדעת חבירו אבל זולת זה הרי חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר והכא לא אאמין ששאל כלל אלא ברמות רוחי' וקלות דעת הרים יד וסידר גיטין אשר מפני זה החליט הרב הגאון דיארמוט שהנשי' בחזקת אי' אשת איש עומדות וכך האמת כי מי יודע כמה מכשולי' הי' עוד שאינם ניכרי' לנו זה השלישי:
ואומר עניות דעתי על כל פרט ופרט על הראשונה שלא הכשיל רבי' רק שנוגע לו לעצמו ע"ז אמרי' אב"ד שסרח אין מנדי' אותו בפרהסי' אלא אומרי' לו בצינעא הכבד ושב בביתך ופסקו רמב"ם רפ"ז מת"ת ובש"ע י"ד סי' של"ד סמ"ב ולא הזכיר אי מורידין אותו מגדולתו אך בירושלמי ומייתי לי' בהג"א פ' אלו מגלחין בהרא"ש סי' ס"ג באושא התקינו שאין מורידין אותו מגדולתו וצ"ל שאינו דומה להא דירושלמי פ"ב דסנהדרין ורמב"ם ס"פ י"ז מסנהדרי' דכה"ג ונשיא שלקה יורדין מגדלותן התם שעבר לאו בעדים והתראה ונלקה בב"ד אבל אב"ד שסרח וחייב נידוי וכדומה מענשי' אותו בצינעא ואין מורידין אותו מגדולתו והכא בלאה"נ חייב נדוי על שביזה הגאון הזקן דק"ק סאנטוב על פי עדות הב"ד שאמר דער סאנטובר רב האט מיר רעשפעקט - וכדאי בזיון והשליח ב"ד נאמן על זה כבי תרי כמבואר במס' מ"ק ט"ז ע"א ומעתה אלו הי' רשות ממלכות לענוש ולנדות הי' ראוי להתנדות וטוב לו כי היכי דליהוי לי' כפרה אך כיון שלא ניתן רשות ע"כ החטא כרוך בעקבו והוא בר נידוי שאינו מנודה יחוש לעצמו וישוב אל ה' וירחמהו אחר בקשת המחילה מהגאון הנ"ל אבל מגדלותו לא ירד מעדות הנ"ל:
עדות שהכשיל רבים בהוראה במרד ומעל ושהוא אפיקורוס המכחיש בשכר ועונש על זה בוודאי אסור לשמוע מפיו תורה ואך ירד ירד ומורידין ולא מעלין ובתנאי שיהי' בזה שני עדים אנשים ולא נשים שהם מעיר אחרת אבל עדים מאותה העיר אינם נאמנים להורידו מהתמניותו של אותה העיר דכולם נוגעים בעדות הם, הנה לפמ"ש בתשו' מהרש"ל סי' ל"ג דשונא גמור כמו אלו פסולי' להעיד ומוכיח כן מק' תו' ישנים דמייתי בחכמת שלמה בסנהדרי' ט' ועוד יש להוכיח מדפסלו ה' נשים בעדות אשה וכ' רשב"א ספ"ב דגטין דאין להם שום נגיעה אפ"ה פסולי' משום שונא א"כ ה"נ מיהו בלא"ה שייך הכא נגיעה דרב השנוי ושונא לבני עירו לא יכול לדון להם ועוד יכול להפחית כבודם וממון כל א' בכמה ענינים ולא דמי לשארי משועבדים. ונהי שבני הקהלה כולם שמאמינים לדברי המעידי' הללו נאמנים על עצמם וממילא אסור להם לשאול ממנו שום הוראה ולעמוד במשפט לפניו, ולולי שכבר עבר יה"כ יום צום ששבתו כל הכלים משום תשמיש חם כ"ד שעות לולי כן הי' ראוי לאסור כל הכלים כי בני הקהלה כמו שבעה"ח במכתב שכתבו לי שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא מ"מ להורידו מגדולתו אין עדי אותו העיר נאמני' ע"כ לפי זה העדות מחוייבי' בני העיר לקבל עליהם שום דיין מורה צדק להורות ולדין ולקבל תורה מפיו ומ"מ יהונתן הלוי נשאר על דגלו או על דלוגו ובלבד שיקבל עליו לשוב בתשובה על הנ"ל בעדות הראשון:
אמנם השלישי הכי נכבד מה שבגילוי פנים סידר ב' גיטין אחר שאסרו עליו לסדר שם גט ולזה לא צריך עדות כי המפורסמי' אין צריך ראי' מצורף לקלות ופחיזותי' הנ"ל בוודאי מורידי' אותו מגדולתו ואין הכוונה באותה הקהלה לבד אלא יטלו ממנו עטרות שם רב לגמרי ויוציאו מתחת ידו ההתרה להורות שעטרוהו בי' רבנים קודם שנודעו מעשיו ועלילותיו ולא יהי' עוד למכשול רבים עד יערה ה' רוח קדשו עליו שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו הכ"ד להלכה ולמעשה. פ"ב נגהי ליום ה' י"ג תשרי תקצ"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: