שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קמא
שלום וכ"ט לה"ה ידידי הרב המאה"ג החרוץ המופלג ומופלא בתורה מלא עתיק כש"ת מו"ה שמרי' ני' אב"ד דק"ק הורימלוב יע"א:
גי"ה הגיעני ראשית דבר נעמוד על דברי ראשונים לפרש דברי הגאון רבנו האי בספרו משפטי שבועות שער ה' שבנשבעי' ונוטלין דף ט"ז אעתיק לשונו אות באות וז"ל ואמרו אין העדים נעשי' זוממי' עד שיזומם את עצמו וכו' ולא תושלם ההזמה אלא בפני הני זוממין שיודו או ישתקו ואם אינו בפניהם או שלא שתקו אלא הכחשה ובטלה העדות עכ"ל לעניננו. ובאמת הוא דבר חדש שלא הוזכר בפוסקים ונראה דהוא ז"ל פי' כן לשון המשנה מכות ה' ע"א עד שיוזמו את עצמן משמע כפירושו שלא יכחשו או שיעידו והרי מזימין את עצמן, וראיתי בתוס' במכות דף ה' ע"א דגרסי שיזימו עצמן ולא גרסי את עצמן ולזה יש לפרש כפירש"י ותוס' שיזימו עצמותו של עדות שיאמרו עמנו הייתם אבל לפי הגירסא את עצמן אין במשמע דקאי אהמזימי' אלא אהניזומי' שהם עצמם יזימו עצמם והיינו שיודו להמזימי', ולדבריו מיושב קו' תוספת דלהימני לבתראי במגו דפסלאי לקמאי בגזלנו' ונדחקו בב"ב ל"א ע"ב מגו דבי תרי לא אמרי' ונדחקו בזה בכתוב' י"ח ע"ב ד"ה אין נאמנים וכו' ולהגאון ניחא דהם עצמם מודי'. והא דאמרי' עדים זוממי' חדוש הוא היינו כיון דמאי חזית דסמכת אהני וכו' וע"כ במגו אעפ"כ צריך הודאתם או שתיקתם כהודאה ולא סגי במגו ואין אדם נהרג ולא משלם קנס עפ"י עצמו והיינו חידושי' ודאמר רבא במכות ה' ע"א קמ"ל דלא חיישי' לנהורא ברי ולגמלא פרחא אפשר שאחר שהודו אה"נ עמכם היינו חזרו ואמרו אבל נהורינו ברי' או בגמלא פרחא אתאינא וקמ"ל כיון שהודו שהי' עמהם במקום ההוא שוב לא מאמיני' לטענה דלא שכיחא אע"ג דאית להו מגו שלא הי' שותקי' והשתא קיימי' מגו בי תרי אמרי' מ"מ לא אמרי' מגו דלא שכיחא אמנם לחד שינוי בתוס' יבמות קט"ז ע"א ד"ה הכא חיישי' משמע אי טענו הכי מהימני:
ובמשנתינו דאמר ר' יהודה איסטטית היא זו לא יפרש כפירש"י סרה וסטי היא דז"א דהרי כל אותם כולם הודו להמזימי' ואין כאן סרה וסטי' אלא כפי' הרי"ף ורמב"ם בפי' המשנה והרז"ה צובע סטיס היא זו כל הנוגע בה יצבע ה"נ כל הנוגע בהם יוזם ויהרג ופי' כיון דכל עצמו אינו ראוי להאמין לבתראי ולהרגו עפ"י הודאת עצמן אלא גז"ה היא וחדוש אין לך בו אלא חדושו כת הראשונה אבל אלו האחרים לא וכי כיון שנגעו בעדותן של אלו יהרגו עפ"י הודאת עצמן שלא מן הדין הואיל ונגעו בהם כנוגע בצבע סטיס ולפ"ז יתיישב ק' הש"ס הא בלבד קאמר וכו' אלא די"ל לרבא דס"ל עד זומם לא נפסל אלא מכאן ולהבא דאין לך בו אלא חדושו ה"נ אפי' כת הראשונה לא הי' להיות חייבת:
ועיי' ב"מ ג' ע"ב מה לפיו שכן אינו בהכחשה והזמה תאמר לעדים שישנם בהכחשה והזמה והוכיח נימוקי יוסף דהכחשה והזמה דפיו היינו שחוזר והודה לדברי העד ואפ"ה אינו בהכחשה וא"כ מסתמא דומי' דהכי עדים ישנם בהכחשה והזמה בכי האי גוונא איירי משמע סתם הזמה הוא בהודאת עצמם וכרבנו האי הנ"ל. אמנם פשיטא דלשון ילפותא דמייתי ש"ס מכות ה' ע"א דעד שיוסר גופה של עדות לא משמע כדבריו:
ועוד צ"ע מסנהדרין כ"ח ע"א נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו וע"ש בירושלמי דמייתי שם הרי"ף וגם הר"ן ספ"ב דכתובות ואי ס"ד אינה נהרג אלא בהודאת עצמו הרי אין קרוב יותר מעצמו ואפ"ה נהרג כ"ש שיהי' נהרג ע"י אחיו ומאי קושיין ועוד א"כ כל עדיות אינו יכול להזימן דאם ירצו לא יודו ולא ישתקו ולא מקיים בהו דין הזמה וזה צ"ע ועיי' תוס' כתו' כ"א ע"ב ד"ה הנח וכו':
ועיי' כתובת ל"ג ע"א מי איכא מידי דבעי מיקטיל בלא התראה ואינהו בעי התראה והא בעי כאשר זמם ע"ש ואי ס"ד פי' עד שיזומו את עצמן שיודו א"כ מי איכא מידי דבעי מיקטל בלא הודאת עצמו ואינהו בעי הודאה הא בעי כאשר זמם גם זה צ"ע. והשיב לי תלמיד א' דיש לומר לפי מה שכתבתי דמש"ה לא בעי הודאת עצמו דאל"ה הוה אמרי' מאי חזית דסמכית אבתראי סמיך אקמאי נמצא אי לאו הודאת עצמם אינם זוממין כלל ואמרי' דבאמת העידו ולא שייך לומר הם רצו להרוג בלא הודאה הלא רצו להרוג כלל שלא כדין. פ"ב נגהי ליום עש"ק כ"א שבט תקצ"ח לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: