שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קלח
ירשינו אדונינו לדבר ולשאול ע"ד מעשה שהי' כך הי' הרב מו"ה ליב דרעזניטץ ז"ל אב"ד דק"ק ברין הניח אחריו ארבעה בנים שם האחד ר' געציל והשני ר' יחזקאל והנער ישעי' הרש שי' וה' מענקע ז"ל ואלמנה אשתו הרבנית ובפטירת אביהם הרב ז"ל עשה בעיר ברין צוואת ש"מ אשר יתנו לכ' יחזקאל נ' זהו' ולר' געציל נ' זהו' ולשני הנערים ה' מאות זהו' והמותר יהי' שייך לאלמנה כ"ז צוה בע"פ היום ראש השנה והאלמנה הביאה לכאן כתוב בשטר שיש בו ע"א הוא השמש דק"ק ברין כל אלה הדברים וטענו הבנים וערערו על הצוואה יען כי היתה בע"א ועוד טענות אחרות והתפשרו אח"כ עמה וכ' יחזקאל התפשר בזה האופן אשר הוא מרוצה לכל אך אחר אריכות ימיה יש לו חלק כחלק כשאר האחין ולא יגרע חלקו אח"כ מת אחיהם הב' מענקע אשר הי' חלקו ה' מאות והי' עדיין ביד האלמנה ועשה ג"כ צוואת ש"מ מה שיעשו בחלקו ובאו האחין לשאול ממנה חלקם מאחיהם המת וגם קצת מן האחין עדיין לא נתנו פטורי' מעזבון אביהם והתרצו עמה על הכל ונתנו פטורי' וכן כ' יחזקאל חתם על אלו הפטורי' ובאותן הפטורי' כתב מחלק אביהם וחלק אחיהם כאשר יראה אדונינו מתוכם בהעתקה שלפנינו ואח"כ מתה האם זה קרוב וחל"ש ולכל ישראל עשאה צוואת ש"מ ליתן לכ' יחזקאל חמשים זהו' ולשני ילדיו ב' מאות והמותר חלקה במתנות ש"מ והמותר על אלו המתנות צוותה שיחלקו שני הבנים ר' געצל ואחיו הנער, ועתה באו לפנינו ב"ד ח"מ הבנים לחלק על פי צוואת אמם וליתן רק לכ' יחזקאל חמשים זהו' וכ' יחזקאל טען נגדם מתנאי שהתנה עם אמו שיקח חלק כחלק יודיענו אדונינו הדין עם מי. וזה לשון הפטורים מן כ' יחזקאל מחלק אביו כהיום דלמטה בא לפנינו כ' יחזקאל ובקש מא"מ חלק ירושתו מאביו ז"ל והאלמנה הראה לפנינו כתב צוואת אביו שאין מגיע לחלקו מותר מחמשים זהו' וכ' יחזקאל טען נגדה לערער על הצוואה אמנם דעתו של אדם קרוב אצל אמו ולא רצה למרוד ח"ו נגד כבודה והשוה עם אמו לפנינו ב"ד ח"מ שמרוצה בזה שנותן לו אמו סך נ' זהו' ובזה פטור ומסולק מחלק ירושת אביו ז"ל שאין רשאי אח"ז לתבוע שום שוה פרוטה מן אמו וב"כ על חלק ירושת אביו ז"ל כי פטר ומחל לאמו מחלק ירושת אביו שאין לו ולב"כ ולי"ח של כ' יחזקאל שום טו"ת בין בד"י בין בדא"ה על חלק ירושת אביו ז"ל, רק לאחר אריכות ימים של אמו ז"ל אזי כ' יחזקאל יש לו חלק מירושת העזבון של אמו כשאר בנים חלק כחלק אבל כ"ז שאמו קיימת אינו רשאי לתבוע לה כלום אם לא מרצון אמו הנ"ל אבל לא בעל כרחה כי אין לו לכ' יחזקאל עוד חלק ונחלה בבית אביו ומטלטלי' וכלי הבית כי מן הכל פטר ומסלק כ"ז נעשה כתיקון חז"ל וכו' דלא כאסמכת' ובקגא"ס בכא"ה יום ונחתם בח"י כ' יחזקאל אבל לא בחתימת האם וגם הי' ביד האם ונמצאו בעזבון שלה וגם בד"צ חתמו הפטורי' הנ"ל וכתובי' בכ"י א"ד המנוח הכ"מ ז"ל ולא ידענו דבר אלא לשון השטר כי אבד זכרם ולא נדע אם הי' בתנאי שצריכה ליתן לו חלק כחלק או יען כי הנשאר הוא מעזבון אביו ביד אמו פן יבוא הבע"ד לחלוק אחר מיתה אשר בהסתלק כ' יחזקאל מחלק אביו נסתלק גם מחלק הממון של אמו אשר בא מכח אביו ולכן כ' זאת אך כ' יחזקאל טען בחזקה כי הי' תנאי ביניהם והא ראי' כי שאר האחין נתנו ג"כ פטורי' אח"כ בזמן אחרת ולא כתב תנאי זה בתוכם:
וזאת העתקה של הפטורי' מן האחי' מעזבון הבח' מענקע אשר נכתבו אחר הפטורי' מכ' יחזקאל וז"ל בהיות התרצה האלמנה פ' ליתן לבנה פ' סך פ' ובזה פטור ומסולק מעזבון אביו המנוח ז"ל ומעזבון אחיו הבח' ז"ל: %.3& כ' יחזקאל נתן כבר פטורי' על חלק ירושתו מאביו ז"ל ומעזבון אחיו ז"ל מגיע לו סך מ' זהו' ובזה פטור ומסולק מחלק ירושתו גם מאחיו ז"ל וסך הנ"ל מחויבת האלמנה לשלם לבנה כה' יחזקאל עד פרוטה אחרונה:
המקומות בבה"כ בע"א יהי' שייכים לג' אחין חלק כחלק:
את כ"ז נעשה בקגא"ס בכא"ה ממילא על אמם מוטלת להשתתק היתומים הנ"ל כנ"ל עפ"י פשרה בטוב ובנ"י האחי' ר"פ ואחיו כ' יחזקאל מסלקי' עצמם בסילוק גמור הם וי"א וב"כ מירושת אביהם הרב המנוח ז"ל וכו' ע"כ דבר הצריך לענינינו:
וז"ל הצוואה של אמם הרבנית ז"ל כהיום דלמטה שלחה אחרינו הרבנית מ' פלונית ומצאנוה מוטלת על ערש דוי ועדיין מילולה בפי' ויודעת לדבר ולישא וליתן כשאר ב"א וכך אמרה לנו הנה שלחתי אחריכם לעשות צוואה בפניכם ומצוה מחמת מיתה ובקשה מאתנו לשמוע ולקבל צוואתה לכתוב ולחתום כמבואר להבא וכן צוותה בפנינו כצוואת שכ"מ ואמרה לנו הוו עלי ע"נ בדברי שיהי' כך וכך אחר מיתתי שאם יגיע זמני ח"ו לפטור מן העולם - נעהמליך:
%.1& ראשון אני מצווה בפניכם וכו'. %.2& הכלים של כסף הנמצאים אצל מו"ה יחזקאל כ"ץ מסקאליטץ ימכרו ודמי המכירה מה שיעלו יהי' שייכים לבני הנער ישעי' הירש תמורת ירושתו מאביו ז"ל (כי אביו הניח לו ה' מאות זהו' ועדיין הי' ביד האלמנה) וליתר שאת ועוז אני אתן לו במתנה גמורה שלשלת של זהב ליתן לו כלה שענק ואהרהענג של זהב אני נותן לנכדי פ'. %.3& לבני יחזקאל אני נותן שני מאות וחמשים זהו' דהיינו לבני יחזקאל אתן רק חמשים זהו' ושני מאות יהי' שייכים לנכדי ילדי כ' יחזקאל. %.4& יותן עוד וכו' לפלוני. %.5& יותן עוד וכו'. %.6& אני מצווה עוד בפניכם וכו' את כ"ז כתבנו וחתמנו כהויתן דלא למיהוי כמילתא דטמירתא רק גלוי ומפורסמת לכ"ע, יום.. וחתמה האלמנה בעצמה ואח"כ שני העדים:
ואלו הטענות והפקפוקי' אשר ישנו על הצוואה ראשון שכ' בצוואה שצוותה לכתוב ולחתום וקיי"ל ש"מ שאמר כתבו ותנו אין כותבין וחותמין שמא לא גמר להקנותן אלא בשטר ולדעת רש"י אפי' תנו וכתבו והכי קיי"ל:
ב' שכ' אני אתן שלשלת של זהב ושכ"מ צ"ל תנו ולא אתן וגם כ' שם אני נותן גם זה אינו מן המובחר:
ג' היא הטענה של כ' יחזקאל מתנאי הנ"ל.
ד' אם נקבל טענות כ' יחזקאל אולי תתבטל כל הצוואה כמו גבי בכור בסי' רפ"א:
שלום לדייני ישראל ה"ה הרבנים המופלגים כבוד מו"ה מאיר נ"י וכבוד מו"ה שמשון וכבוד מו"ה דוד נ"י דיינים מצויינים דק"ק סעמניטץ יע"א:
יקרתם הגיעני עם העתק הצוואה והפיטורים והספיקות הנופלים בהם ואת אשר מעלתם העמיקו סוד בש"ס ופוסקים בענין זה ובקשו ממני לחוות דעתי בערעורי היורש על הצוואה יהי' ה' עמנו ויורינו דרך האמת:
ראיתי נוסח צוואת האלמנה ז"ל והיא נוסחא ישנה שמצא בעל נחלת שבעה מקדמונינו ושפך עלי' סוללה כיון שכ' ואמר לנו כתבו וחתמו ולא כתב שום יפוי כח האמנם באמת כ' יפוי כח באותה הנוסחא דהרי כתב ב"י בשם תשו' הריב"ש ששאלוהו העדים אם קיים כל מה שאמר והשיב שרצונו לקיים ודן הריב"ש שזה הוא יפוי כח והנה בנוסחא הישנה הנ"ל כ' בסוף באופן שיהי' צוואה זו המבוארת בשטר הזה מאושרת ומקויימת שלא יהי' עליו שום פקפוק וערעור ודין ודברי' בעולם היש יפוי כח גדול מזה וכ"כ רמ"א סי"ז וכן אם אמר אחר הקנין שתתקיים הצוואה הוה כיפוי כח ע"ש ועמ"ש לעיל מזה בשם תשו' מהר"מ פאדווא נמצא נוסחא שבנחלת שבעה מיופה ומאושרת אך הני ספרי דצוואה הנ"ל השמיטו הך יפוי וכתבו רק תחלת הנוסחא ואמרה לנו כתבו וחתמו בלי יפוי כח:
ומ"מ נ"ל במ"כ של בעל נ"ש דחה לקמאי בגילא דחטתא וטובה ציפרנן של ראשונים דלפע"ד ע"כ לא הצריכו יפוי כח אלא באומר כתבו ותנו לפלוני או תנו וכתבו לפלוני אבל אמר שמעו דברי וכתבו וחתמו ולא הזכירו שיכתבו לפלוני כוונתו שיכתבו לעצמם לזכרון דברים ואין כאן קנין ושטר כלל באשר שבלא"ה אין לכתב זה דין שטר קנין ורק סיפור דברי צוואה עי' סי' ס"א ס"ב:
וזה הוא כוונת הטור סי' ר"ן שכ' בסעי' ל' אם כ' לשון מתנה שדי נתונה לך ומסרה לידו צריך יפוי כח אבל בלשון שאז אינו עומד אלא לראי' אז אם הגיע ליד המקבל מחיים קנה והוא מדברי הרא"ש משמע עכ"פ אפי' בלשון צוואה צריך עכ"פ שיגיע לידו ואי לא לא קנה ולקמן בסעי' ל"ה כ' וז"ל ודוקא שאמר כתבו ותנו אבל שכ"מ שמסדר ענינו וגומר צוואתו ומצווה לכתבו ודאי אינו מצוה לכתבו אלא לזכרון בעלמא וגמר להקנות לו מיד וא"צ יפוי כח עכ"ל ודבריו נראי' כסותרי' זא"ז דלעיל קאמר דאפי' אם נכתב בלשון צוואה צריך עכ"פ שתבוא לידו בחיי השכ"מ ובסעי' ל"ה לא הצריך כלום וכד מעינת שפיר לק"מ בסעי' ל' מיירי שאמר כתבו ותנו ליד המקבל נהי דלא הוה שטר קנין שקונין בו ולא הי' כוונתו להקנות בשטר זה שהרי איננו שטר קנין מ"מ קפידא ותנאי הוה שיתנום ליד המקבל וטרם הגיע לידו לא זכה משו"ה כשמת טרם שהגיע השטר לידו לא יזכה שוב אחר מיתה משא"כ בסעי' ל"ה מיירי שאמר לעדים שיכתבו הדברים שסידר לעצמו בינו לבינו או שכבר הזכירם לפניהם יכתבו אותם ולא אמר יכתבו לו אלא יכתבו זה לא הוה אלא כדי שיזכרו העדים ולא ישכחו דבר זה ולא בעי יפוי כח ולא הגעת יד המקבל וזה ברור לפע"ד ובעל נ"ש לא דק וצוואה שלפנינו היא כמובן לכל מבין ויודע ואין בה שום פקפוק שהיא קיימת בלי ספק ויש להביא ראי' לזה מרשב"ם דף קל"ה דכ' שאין לחלק בין תנו וכתבו ובין כתבו ותנו מדאמרי' בסמוך אף כתבו וחתמו ע"ש וצ"ל שלא הי' בגרסתו אף כתבו וחתמו והבו לי' כמו בגי' שלפנינו דוהבו לי' הוה תנו לו אע"כ לא הי' גורס כן מ"מ ק' מנ"ל שהי' כ' בשטר ההוא תנו אף כתבו דלמא תנו משמע תנו מנה וכתבו לזכרון כר' יונה והכא לא אמר תנו תחלה אלא שמעו צוואתי ואף כתבו אע"ג דבכה"ג לא הוה צריך יפוי כח כלל ואע"כ הי' אומר תנו תחלה ואפ"ה צריך אף כתבו ושפיר הוכיח רשב"ם, וע"ד שכ' בה שלשלת אתן לפלוני טעות דמוכח מתוך השטר וקלקול סופרים הוא כמבואר מלשונה שהיא אומרת אחר מיתתה אתן חפץ זה לפלוני וזה לפלוני ואיך תאמר אז אחר מיתתה אתן וכבר העלה בתומים סי' מ"ט ס"ק ה':
ועתה נבוא לדון על הפטורים של ר' יחזקאל הנה אחר שהנחתם הנחה ברורה שאין ממש בצוואת האב בע"א ובאמת כן הוא והמכתב ההוא ונוסחתו לא תואר ולא הדר לו ואין לו שום דין שטר ואפי' כע"א בשטר לא נחשב וא"כ גם לא נפטרה האשה מהשבעת כתובתה ואין לה עד המסייע מפי כתבם וכל הנכסים בחזקת בנים קיימים ולא יועיל לשון מחילה וסילוק ופטור כמובן ועי' ש"ע סי' רמ"א ובסמ"ע סק"ו ואע"ג דהיא מוחזקת בכל העזבון לא מיפטרת בזה משבועה ואעתיק לשוני על גליון בית שמואל סי' צ"ו סק"ד בחלוקה ב' אם האשה תפסה וכו' כתבתי וז"ל היינו תפיסה ממש אבל מה שהאלמנה נשארה בבית ונשאה ונותנת בבית כמקדם לא מקרי תפיסה כ"כ להדי' בתשו' מהר"מ שבמרדכי פ' ח"ה סי' תקכ"ז ומייתי לי' ג"כ בט"ז כאן ובזה מתיישבת סתירת תשו' מהר"מ שבמרדכי וכ"כ ש"ג שבגליון מרדכי פ' ח"ה דפוס זו"ב דף קכ"ו ע"ב ע"ש. ואין לזוז מזה כי הוא ברור ונכון בעזה"י, אחרי כתבי זאת זמן מה מצאתי לי רב גדול הג' בית מאיר כ"כ ואמרתי שישו בני מעי וברוך ה' שזכני לכוון האמת עכ"ל בגליון שם וצ"ל כוונת הפטורים שימחלו לה לשמש בעזבון אביהם עד פטירתה מהעולם כשואל או שוכר לזמן ואח"כ יחזרו לירושתם:
נמצא כל העזבון בזכות הבנים מירושת אביהם ואין בצוואתה שום ממשות אך הבנים שאינם מערערים ורוצים בקיום צוואתה יטענו א"א בתקנת חכמים ואנו מוחלים השבועה (ויעיי' שו"ת שארית יוסף דמייתי ב"ש סוף סק"ד שם) אך המערער לא ימחול נמצא כנגד המוחלים השבועה יפרשו כדי כתובה המגיע לחלקם של אלו ויגבו מזה מה שזכו ע"י צוואת אמם וחלק א' מהכתובה מה שמגיע על המערער שאינו מוחל שבועתה יצורף עם שארי נכסים בכלל ירושת אביהם ויחלקו בשוה והתכשיטים שראוי' לה ליטול בלי שבועה ג"כ שלה שיקוים בהם שטר צוואתם כנלע"ד ומ"מ יבצעו תמימים אם אפשר:
מ"ש הרב"י על הטור רס"י ר"ן שכ' מתנות שכ"מ קונה למפרע תי' הב"ח שאין הכונה שקונה למפרע אלא כנמסר בידו למפרע שיחול הקנין עם גמר מיתה שכ' הרימג"ש במתני' ב"ב קל"ו ע"א וצריך פי' לפירושו דהנה כשם שאין קנין אחר מיתה כך עם גמר מיתה אין קנין מטעם שכ' תוס' קידושין ע"ח ע"ב ד"ה לא צריכה וכו' שאין לו כח אז אבל אם כבר נמסרו בידו מאז שפיר יקנה ודברי שכ"מ כמסורי' למפרע ומהני הקנין בגמר מיתה ומעלתו האריך בזה ללא צורך:
מ"ש אודת כיוון מלאכתו במועד במג"א סי' תקל"ט סק"ב בשם מהרי"ק משמע אפי' לכוון מלאכתו מותר בכי ה"ג וע"ש סעי' ה' בש"ע סעי' ד' ה' יע"ש ואחתום בברכה כנפשכם ונפש א"נ. פ"ב יום ד' י"ב אד"ש תקצ"ב לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: