שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קכא
שלום רב לתלמידי הותיק המופלא ירא ד' מרבים כש"ת מוהר"ר שמואל נ"י:
התרעמך עלי על איחור תשובתי לך דע בני כי אינני כימים קדמוני' וגם עתה אינני קל מראשי בעו"ה ולהיותך שאלתך נוגע לדינא ומו"כד אץ לדרכו, על כרחני להשיבך וה' יעזרני ויתמכני ועל האמת יעמדני כי א"א לי לעיון בשום ספר מטעמים הנ"ל:
ואתה דע לך כי הזהרונו קדמונינו ז"ל בלתי להשיב בדיני ממונות לשום צד מהצדדים אם לא יגיעו אליו דברי שני הכתות, ומרצונם או מרצון יושבי על מדין השואלי' הלכה למעשה והכא השתא תרווי' לתנהי דהרי לא נשאלתי משני הצדדים גם לא נודע לי טענת שכנגדו כ"א באומדנא וקלא בעלמא שרצונם לטעון כך וכך ומה אשיב ולא ידענא הלה מה טוען ע"כ הי' ראוי' שלא להשיבך כלל אמנם להיותך מהימן לי כבי תרי וכתבת שהדבר נפל לתוא מכמר ע"י רשעים וכתבת אמתלא מוספקת ובשגם שאין הדבר נוגע לדידך אלא לאחד מאוהבך ע"כ אשיבך בקצור נמרץ מבלי הרבות בראיות ובכל חלקי הסותר וגם הנני פוקדך שלא תאמר ממני שום פסק הלכה לאוהבך הבע"ד כ"א ע"ד שהזכרת לי בכתבך וז"ל:
ראשון תחלה שכ"מ שציוה לעדים שטר צוואת שכ"מ שלו והם לא חתמוהו עד אחר מיתתו הרי השטר פסול כי אולי לא כיון להקנותו אלא בשטר שיש בו עדים ואין קנין לאחר מיתה, ודבר זה מתבאר למעיין קצת בסוגי' פ' יש נוחלין קל"ה ע"ב ובטוש"ע ח"מ סי' ר"נ ונ"ל אם עברו וחתמוהו לאחר מיתה ונתנוהו ליד הזוכה ולא הזכירו בחתימתן איחור הזמן אם נתברר לנו כן הם רשעים שהרי חתמו שזה זוכה במ"ש בזה ואין זכי' אחר מיתה אבל מטעם מוקדם לא מיפסיל ר"ל שאפי' חתמוהו בחייו ליומא אחרא לא מפסיל מטעם מוקדם דאדרבא הא מגרע כחו כמבואר למעיין בקל בסוגי' דב"מ י"ט ע"ב ופשוט הוא, אמנם מטעם הנ"ל איתא ומכ"ש הכא שאחד מהחתומים הוא מדיינא קרתא שאין לו התנצלות לומר שלא ידע הדין עיי' תוס' פ' איזהו נשך ע"ב ע"א ובנימוקי יוסף ומ"ש הר"ן ריש מס' ר"ה ועש"ך ריש סי' מ"ב וק"ל:
וכיון שכ' להדי' בשטר הצוואה זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים ח"מ וכו' והנני מצווה בפניכם כמודה בפני בד"ח וכו' ובקש מאתנו לשמוע ולקבל צוואתו ולכתוב ולחתום כמבואר בשטר זה וכו' הרי שתלה הדבר בהני סהדי אע"ג שגם הוא בעצמו בא עה"ח מ"מ עיקור תלוי בחתימת העדים כיון שהוא ציוה להם כן ואין שטר אחר מיתה ולא הי' להם לחתום ומשחתמו משוו נפשי' רשעים, לכן אם אין בעל השטר מודה שנחתם אחר מעשה לא מהימני הני סהדי אפי' אין כ"י יוצא ממקום אחר לשווי' נפשי' רשעים וא"נ לא הוו לשוו נפשי' רשעים בזה מ"מ הא כ"י יוצא ממקום אחר ולא מהימני לטעון כל דבר המבטל השטר ויעוי' זה בטוש"ע סי' מ"ו מסעי' ל"ז ואילך אך אם הבע"ד מודה הרי האי שטרא כחספא בעלמא:
ומה שטוענים שהעדים לא חתמו אלא על קיום ח"י השכ"מ ליתא שהרי חזרו וכ' בדבריהם וקודם חתימה קרא בעצמו כל הצוואה מראשית ועד אחרית הרי מעידי' על כל הצוואה ומה שטוענים שלא הי' שפוי בדעתו הרי עדים בפנינו ומעידים שהי' שפוי וכ"כ בשטר אע"ג דלא צריך כמבואר בש"ע סי' ר"נ ס"ו בהגה':
ומ"ש שלא חתמו עלי' נאמני הקהלה אם יש בזה תיקון בעיר בפירוש כ' בפנקס התקנות אפשר שיש מקום לדבריהם כמבואר רס"י ס"א אבל לא אאמין שימצא כזה ובפרט בצוואת שכ"מ שהקלו עליו שלא תטרוף דעתו עליו שלא תטרוף לו השעה ודבר זה יהי' ידוע לדייני קרתא בלי ספק:
ומ"ש שלא יצא מת"י הנה הי' ביד האלמנה והשתא אי נמי נדמהו לדייתקי קשורה על יריכו מ"מ הכא שהעדים מעידים שהוא מסר השטר להם והם הפקידוהו ביד האלמנה והיינו אם יש עכ"פ ע"א מהם שחתם ביומו או אם נאמר דלא משוו נפשי' רשעים דלא גמרי הדין ואז כשרים להעיד על הנ"ל ולא זולת:
ודע דאם יופסל השטר דייתקי הלז אז הו"ל כאלו מת ולא ציוה כלל כי שטר הראשון נתבטל מכל וכל מ"ש בתוכו עי"ז השני דדייתקי מבטל דייתקי וזה השני פסול ע"י הנ"ל וה"ל כאלו לא ציוה כלל ומ"מ יש לדון ולומר דוקא מה שצריך קנין בעלמא רק דברי שכ"מ ככתובי' וכמסורי' דמי בהא אמרי' לא כיון להקנותו אלא בשטר שחתומי' בו עדים אבל לענין פיטור השבועה אפשר שלעולם דבריו קיימי' כיון שאמר להדיי' שהוא מאמין לאשתו ובנו והדבר צריך עיון קצת:
כל זה כתבתי בחפזון רב ומבלי עיון בשום ספר כי בעל הדרך ירט בן יומו בא ובן יומו אזל וגם אינני במזג השוה ה' יחלימני ויחייני עם כל עמו ב"י הכ"ד החותם בברוך. מ"ד נגהי ליום ה' כ"ו טבת תקסג"ל. משה"ק סופר מפפד"מ: