שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קיג
בצאת השנה יתברך מאלקי מעונה ה"ה התלמיד הותיק חדת מלא עתיק הרבני המופלא החרוץ כבוד מו"ה מאיר נ"י:
קבלתי נועם מכתבו ושם כתוב לאמור נוסח מסירת שטרותיו לפנינו ב"ד דפה הק"ק, והנה אעפ"י דבעי' עכ"פ הגדול בדור ההוא לדעת רוב הפוסקים מ"מ נ"ל דהיינו טעמיה משום דלא אלימי לאפקועי ממונא אלא ב"ד דרב אמי ור"א וזה הי' בזמניהם שהי' נזהרי' בשמיטת כספים והדיין הפקיע ממונו של לוה שלא מרצונו ולזה צריכי' בד"ח אבל השתא שאין העולם נזהרי' ויודעי' מזה כלל ולא עלה על דעת הלוה כלל שיהי' השביעית משמטתו ואפי' אי נאמר לו הדין מ"מ ה"ל ממש אומדנא דמוכח כאלו התנה ע"מ שלא תשמטני בשביעית - והצנועים העושים פרוזבל לא לאפקועי ממונא אתו אלא לאפקועי איסורא דאפי' המתנה כן עביד איסורא עכ"פ ועובר עמ"ש בתורה פן יהי' דבר עם לבבך בליעל דאל"ה לא הי' צריך הלל לתקן פרוזבל מפני שהי' נמנעים להלוות הא אפשר להו להתנות כן בשעת הלואה אע"כ דהיא גופי' ה"ל דבר בליעל ויעי' בס' בכור שור בחי' שבסוף הספר במס' מכות וא"כ אין כאן אלא אפקועי איסורי' ואיו אנו מפקיעי' ממון שלא מרצון המתחייב וזה נוכל גם אנחנו לעשות ע"כ קבלתי דבריו ורצון יראי השם אעשה:
והנה מדכ' הפוסקים מהא דרבנן דבי ר"א מסרי מילייהו אהדדי דת"ח היודעי' ששביעית בזה"ז דרבנן סגי במסירת דברים לב"ד ואין צריכי' הב"ד שיכתבו הפרוזבל כמ"ש הרמב"ם משמע מזה שמעיקר הדין לא הו' די בהודעה לב"ד שמוסר להם חובותיו אלא דוקא כתיבת נוסח הפרוזבל וכרתי ר"ל השטר ההוא עושה ההפקעה אלא שבזה"ז מקילין לת"ח דסגי באמירתם לב"ד מבלי שיכתבו הנוסח בשטר וא"כ האמירה היא מפקיע איסור שמיטה וא"כ אפשר דבעי' דוקא אמירה לפני ב"ד ואותה האמירה היא פועלת ההפקעה כמו בחליצה שאם יכתוב לא חפצתי לקחתה לא מהני וכמ"ש תוס' גטין ע"א ע"א ד"ה והא וכו' ועוד אפי' היכי דמהני היינו אם יעמוד לפני הב"ד ויכתוב דבריו ויועיל כאלו אמרם, אבל מעלתו שי' כ' כן בביתו ואז בשעת כתיבה שלא בפני ב"ד לא הועיל ועכשיו בבוא הכתב לב"ד פשיטא שלא יועיל אלא שבא להודיע לנו רצונו וחפצו לעשות פרוזבל ע"כ א"א מבלי שנכתוב אנחנו פרוזבל ויהי' הפרוזבל ההוא מפקיע איסור שביעית ואין לנו לכותבו אלא מזמן שנכתב כתבו בעירו כי פרוזבל המאוחר פסול:
וזה נוסחאו במותב תלתא כחדא הוינא ואתא קדמנא מכתב הנודע לנו ב"ד ח"מ וניכר לנו היטב שהוא כתיבת וח"י החתום מטה וזה הי' נוסח הכתב ההוא מוסרני לכם פופ"ופ הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה הק' פלוני, ומדאתברר לנא שכן הוא אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי ויהי' לפרוזבל זה כל תוקף ועוז עד יום ב' כ"ד מנחם יום כתיבת כ' הנ"ל בעה"ח פה ק"ק פלוני שנת תקס"ה שהוא שמטה - הק' פ' ופ' ופ':
וע"ד מה שהקשה בדברי התוס' דחולין ס"ו ע"א סוף הדבור דאפי' מאן דדרש כללי ופרטי נמי מרבה קרקע לגזל ושבועה וכה"ג אי ס"ל כללא בתרא דוקא והוקשה לו הא אמרי במערבא דס"ל במים במים שני פעמים הטל פרט ביניהם וכו' אינהי ס"ל כללא בתרא דוקא כמבוא' בלשון רש"י שם ס"ז ע"א ד"ה ואימא וכו' והסוגי' מוכחת כן וא"כ לדדהו לא ממעטי' קרקע וקשה ממס' שבועות ד' ע"ב דרבנן דרבי ס"ל אין פודין בקרקעות ומסיק הש"ס דס"ל כדאמרי במערבא וא"כ ס"ל כללא בתרא דוקא ואפ"ה ממעט קרקעות אלו תוכן דברי קושייתו ושאלת חכם היא זו:
ולכאורה נראה לי ליישב הטעם שכ' תוס' דלא ממעטי' קרקע מכו"פ וכלל אי כללא בתרא דוקא היינו דהך צד שאינו מטלטל הוא צד גרוע אבל שטר שאין גופו ממון הוא צד חשוב וראוי למעטו, ס' זו יתכן לענין שבועה וכפל וגזל וכל כי האי גוני דבשלמא שטר הואיל ואינו אלא לראי' בעלמא ואם יודה לו הלוה אינו צורך לשטר ומכ"ש אי שיעבודא לאו דאורי' דמן התורה אינו גובה ממשעבדי כלל ואין תועלת בשטר כלל ושפיר דמי למעטו מכל הנהי משא"כ קרקע מה בכך שאינו מטלטל וכי בשביל זה לא ישבע הכופר או יפטור מכפל הגנב או לא יהי' עובר אלאו דלא תגזל הגוזלו כמשמע מתוס' ר"פ איזהו נשך ד"ה אם אינו ענין וקי"ל ואפי' למה שמשמע מרש"י בנימוקי חומש פ' שופטים על פסוק לא תסיג גבול רעך דיש לאו בקרקע רק שאין בו דין גזל מ"מ הוא ג"כ נגד הסברא דנהי דשינוי רשות אין בו מ"מ יאוש ושיקוע שם בעלים שייך בו עמ"ש תוס' ר"פ לולב הגזול בסוגי' דאונכרי וא"כ ה"ל שפיר צד גרוע למעט מה שאינו מטלטל. אך גבי פדיון בכור כיון דרצה הקב"ה לפדות הבן בממונו היותר טוב וחשוב וקרקע לא הוה ממון חשוב לענין פרעון בע"ח כמבואר בב"ק ט' ע"א ובתו' שם ד"ה ר' הונא וכו' וברא"ש שם בביאור, ומאי אולמי' משטר למ"ד שיעבודא דאורי' ויכול הכהן לגבות בו קרקעות המשועבדי' ואפ"ה לא הוה ממון לפדות בו א"כ אין זה צד גרוע כך נ"ל מן הסברא ליישב ק' הנ"ל ולקמן אי"ה נכתוב עוד יישוב אחר:
וע"ד ק' השני' במה שפסק הרא"ש בחולין פא"ט שם סי' ס"ו כתנא דבי ר' ישמעאל דמכור ראשו ארוך ומבואר שם בסוגי' דס"ל כללא קמא דוקא ושם סי' ס"ז פסק כדאמרי במערבא להתיר תולעי' בחריצי' שאינם נובעי' ואיהו ס"ל כללא בתרא דוקא כמבואר למעיין בשני הסוגי' היטב:
ליישב ק' זו נ"ל אעפ"י שכן משמע מלשון רש"י פא"ט ס"ז ע"א ד"ה במים במים סוף הדבור מ"מ נ"ל דאין זה מוכרח למסקנת הש"ס שם ס"ו ע"א דאפשר לומר אפי' מאן דס"ל כללא בתרא דוקא היינו בכלל ופרט דעלמא די"ל העיקור הוא פרט וכלל ונעשה הכלל מוסף על הפרט לרבות כל מילי לולי שבא הכלל הראשון שלפני הפרט לעשותו כופו"כ דבעי' עכ"פ דומה בחד צד אבל הכא בחגבי' דלא דמי כללא בתרא לכללא קמא משום דכללא קמא כייל טובא וכללא בתרא פורט למיניהו אותו המין דוקא ומשו"ה ס"ל לתנא דבי רב באמת שאינו אלא כלל ופרט דכללא בתרא ג"כ פרט הוא וא"כ לדידן נמי נהי דדיינינן להך למיניהו ככלל דיו לבטל הפרט קמא שלא נאמר שיהי' רק כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט אבל איך יתכן שנאמר שהוא דוקא ונעשה מוסיף על הפרט אלא שכלל קמא מגרע מני' והלא הכלל קמא מוסיף יותר ממנו ואיך נאמר שבא לגרוע אע"כ בכי האי גוני כללא קמא דוקא הוא והא דבתרא אינו אלא לעשותו כופו"כ שלא יהי' נידון ככלל ופרט סברא זו נ"ל ברורה לפע"ד:
א"נ נ"ל דלמסקנת תוס' והרא"ש שם ס"ז דלתנא דבי רב מותרים התולעי' שבחריצים הנובעים א"כ י"ל אפי' אי ס"ל כתנא דבי ר"י בחגבי' דבעלמא כללא קמא דוקא מ"מ אצטריך את זה תאכלו דנהי דבורו' שיחי' ומערות הי' ממועטים מכלל ופרט וכלל מ"מ חריצין שאינם נובעי' לא הי' ממועטי' אפי' אי כללא קמא דוקא, תדע דהרי לרש"י אפי' ממיעוטא דאת זה תאכלו לא אימעטו להתירא א"כ עכ"פ נימא דלמ"ד כללא קמא דוקא לא הוה ידעי' התירא דחריצי' שאינם נובעים לולי מיעוטא דאת זה תאכלו ויבואר יותר לקמן בסמוך אי"ה:
וק' הראשונה שהקשה לרבנן דרבי מנ"ל למעוטי קרקע נמי מיושב דאפשר דאע"ג דס"ל כדאמרי במערבא מ"מ ס"ל כללא קמא דוקא ואת זה תאכלו למעוטי חריצי' שאינם נובעים וכנ"ל:
והנה הפר"ח רס"י פ"ד האריך למעניתו ביישוב פסק הרמב"ם והעיקור הוא ק' תוספ' בשבועות כ"ה ע"א ד"ה רב דאמר כר"ע הקשה הר"ר עזרא הנביא וכו' ומה שקשה על רב קשה נמי אהרמב"ם (והפלתי שכח מה שפסק הרמב"ם גבי והומת ותלית, גם מ"ש מאדם מקנה דבר שלא ב"ל הוא שבוש לענין זה דעכ"פ עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו ולא קנה עד שבא לעולם ובין כך אין בנו פדוי וק"ל) והנלע"ד דודאי מ"ד כללא בתרא דוקא וסגי במאי דדמי לי' בחד צד סגי לי' באיתא בלאו והן אע"ג שאינו בלהבא שאין זה צד חשוב כ"כ ורק ר' ישמעאל ס"ל כללא קמא דוקא משו"ה ממעט נמי לשעבר והש"ס הומ"ל ר"ע ס"ל כללא בתרא דוקא אלא שהאמת אמר שהרי שיש נחום איש ג"ז דידוע לנו שדרש ריבוי ומיעט וא"כ לק"מ ק' תוס' על רב וגם פסק הרמב"ם מיושב:
ולא נשאר עלינו ליישב רק הסוגי' דשבועות ה' ע"א דאמר לרבי קשי' שבועות דלמא רבי נמי ס"ל כללא בתרא דוקא, לזה נ"ל לומר דס"ל להש"ס דרבי ורבנן בהא פליגי דרבנן ס"ל בעלמא כללא בתרא דוקא וא"כ י"ל לעולם שני כללים סמוכי' נמי נדון בכלל ופרט והא דסמכינהי רחמנא משום דרצה הקב"ה דהכא יהי' כללא קמא דוקא משו"ה כ' ב' הכללים קודם לפרט ואמנם רבי ס"ל בכל התורה נמי כללא קמא דוקא וא"כ דסמכינהי רחמנא לתרתי כללי קודם לפרט לאו משום דיהי' כללא קמא דוקא דבלאה"נ קיי"ל כללא קמא דוקא ומשו"ה דריש לי' בריבוי ומיעוטא וא"כ מוכח דרבי ס"ל כללא קמא דוקא ומשו"ה קשי' לי' שבועות:
ולפי האמור צריך אני לבאר דבמים במים תלי' בפלוגתא דאמוראי דפא"ט ס"ז ע"א הנ"ל דלמאן דס"ל אין לו מפורש והוא העיקור ושם נאמרו תרי במים בתר הפרט א"כ צ"ל בעלמא ס"ל למערבא כללא קמא דוקא והכא נכתבו אחר הפרט להיות כללא בתרא דוקא ואצטריך את זה תאכלו למעוטי בורות שו"מ ותנא דבר"י ס"ל בעלמא נמי כללא בתרא דוקא וע"כ במים לריבוי ומיעוט אתא מנ"ל הא תנא דבר"י ס"ל לעיל גבי חגבים כללא קמא דוקא, ז"א דהא כתבתי לעיל דחגבי' שאני דלא דמי כללא בתרא לכללא קמא משו"ה לכ"ע כללא קמא דוקא אבל בעלמא לעולם ס"ל כללא בתרא דוקא:
ולמ"ד יש לו מפורש והוא העיקור ושם הוה ב"פ במים קודם לפרט א"כ אתי' תנא דבי ר"י כפשוטו דס"ל בעלמא כללא קמא דוקא והכא שהקדים שני הכללים קודם הפרט ע"כ לדונו בריבוי ומיעט, ודאמרי במערבא סברי בעלמא כללא בתרא דוקא והכא להכי אקדמינהי להיות כללא קמא דוקא ואה"נ דמהך כופו"כ מימעט ממילא בורות שיחין ומערות כיון דהכא כללא קמא דוקא והא דאצטריך את זה תאכלו למעוטי ג"כ חריצין שאינם נובעים להתירא, כך י"ל ואלא דפסק הרמב"ם גבי חריצין אינו מיושב עדיין:
ובחי' למס' חולין כתבתי יישוב על זה וגם אפסק הרי"ף במשנה דחגבי' וכאן אין מקום להאריך יותר רק מה שנוגע ליישוב ב' ק' הנ"ל ואסיים בברכת השנים החותם באהבה רבה. מ"ד יום ה' י"ב אלול תקס"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: