שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן עג
שלום וכ"ט לי"נ הרב הגאון המאור הגדול מעוז ומגדול כש"ת מו"ה ישראל נ"י אב"ד דק"ק פעסט יע"א:
יקרתו הגיעני עש"ק אחר חצות בשעה שאין הלבלר יוצא בקולמסו ואחר עד עתה נהנתי שאור תורתו אשר נגהי ממעלת כ"ת ע"ד איום שבועה היתירה הנזכרת בתוס' ב"מ י"ד ע"א ד"ה אי פקח וכו' ובסמ"ע סי' פ"ז סקס"ה והיות שבקש ממני לחוות דעתי גם אני ואני אהבתי לעמוד על שרש הדבר ממקום מחצבו וע"כ הוכרחתי להאריך קצת ובעין שכלו יביט ויבין דבר לאשורו ואת אשר יבחר בו יקרוב אליו:
ברבה פ' ויקרא פרשה נ"ו סי' ג' אמר ר' אייבו מפני מה משביעי' האדם בס"ת ומביאים לפניו נודות נפוחים לומר אתמול הי' הנוד הזה מלא גידים ועצמו' ועכשיו ריק מכולן כך המשביע לחברו לשקר סוף שיצא ריקם מכל ממונו ר' אסי אמר על שקר ר' יונה אמר אף על אמת. וביפה תואר נדחק לומר דהרמז המשביע כ"ש על הנשבע וצל"ע אטו הנשבע לשקר סגי לי' באיבוד ממונו והלא מכלה שארו ובשר זרועיו יאכל בדי עורו כמבואר בש"ס ר"פ הדיינים ויעיי' תו' שם ד"ה ואין בשר וכו' ותו יש לדקדק דהמדרש פתח בתרתי ומסיים בחדא מפני מה משביעי' האדם בס"ת ונודות נפוחים ומתרץ נודות נפוחים ולא ס"ת ועוד מה זו שאלה מפני מה מביאים ס"ת הלא זו היא עיקור נקוטי חפצא וילפי' מאאע"ה ויעקב אע"ה שהשביע בשים נא ידך תחת יריכי כמ"ש המדרש הזה בעצמו פ' חיי שרה בפסוק ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו ועיי' מ"ש תוס' ר"פ הדיינין וכו' ד"ה האי דיינא וכו' ע"כ נרא' לע"ד הפירוש במדרש בהיפוכו ממה שהבין יפ"ת וה"פ למה מביאי' ס"ת וגם נודות נפוחים לא סגי לן בשבוע' האמורה בתורה למינקט חפצא ולמה לנו להוסיף ומי נתן לנו רשות להוסיף בשלמא נקיטו' חפץ דמצינו באבות הקדושים אע"ג דבסיטה החמורה לא הצריכה תורה נקיטת חפצא י"ל התם אין לך חפצא גדול מזה ממה שעומדת במקדש ד' ומסובב בחפצים קדושים וכוס מלא מסך מחיקת מגלה קדושה אבל שבועה דעלמא בעי נקיטת חפצא כמו שמצינו באאע"ה. אע"ג דלענין חומר הענין אין שום חילק הנשבע בהי"ת בלא חפץ יש עליו כל עונש השבועה כנשבע בחפץ כדמוכח משבועת הפקדון ועדות ביטוי כמו שהרגישו תוס' שם ד"ה לאינקוטי חפצא וכו' מ"מ בה' המשביעי' אדם להפיס בעל דינו מאיימי' עלי' בנקיטת חפץ בידו כמו שהחמירו אבות העולם על אלעזר ועל יוסף הצדיק וא"ש אבל מכיון שמביאין ס"ת די לנו בכך ולמה לנו נודות נפוחים זה הוא קושי' המדרש ומשני דודאי הנשבע די לו בס"ת וסגי בהאי איום דתסמר שערות בני ישראל בהשבעם בס"ת אך לאיים על המשביע מביאים נודות נפוחים ולא סגי בעונש ממון שיצא ריקם מנכסיו כנגד זה ושוב פליגי בזה אי דוקא משביעו על שקר או אפילו משביעו על אמת דה"ל לפשר עצמו עמו ולא להביא לידי שבועות שוא ולפע"ד לפי ש"ס דילן דוקא המשביע על אמת סגי לי' בעונש ממון אבל המשביע על טענת שקר נענש בגופו דדרשינן ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות ומשביע על מגן ובאה אל ביתו וכלתו אותו עצמו משמע יהי' איך שיהי' כך נ"ל פי' המדרש:
אחר כותבי זאת בדקתי ובינותי בספר ישן נושן כתיבת יד על מדרש רבה מספר ויקרא ואילך לא נודע לי ממי מהגאונים וכ' שם וז"ל מפני מה משביעי' בס"ת פי' כיון דעיקור שבועה היא בס"ת למה מביאים נודות הא אין השבועה בנודות אלא בס"ת וכו' כך המשביע לחבירו סוף שיצא ריקם אפשר דהנשבע לשקר קים לי' בדרבה מיני' ונענש בגופו או לע"ה שהוא רשע גמור כדכתי' ונשא עונו עליו על גופו המשביע לשקר אינו נענש רק בממונו וכו' עכ"ל וב"ה שכוונתי לדעתו בעיקור הדין לדעת הגאון ז"ל ובפי' המדרש מה שכתבתי נכון בעז"ה. וכיון שזכינו לדין אתי שפיר מה שהשמיט הרמב"ם הך דנודות נפוחות שהוא ממדרש רבה ופליגי בי' אמוראי ועי' כ"מ פי"א מה' שבועות ה' י"ג עיי' לפי מ"ש רמב"ם פ"א מה' טוען ה' י"א הורו רבותי כ' ה"ה (היינו הגאונים) שכל מי שנתחייב שבועה וכו' יש להחרי' סתם קודם שישבע על מי שיטעין עליו דבר שאינו חייב כדי להשביעו בחנם וכו' ותקנה טובה הי' לבעלי דיני' כדי שישמעו מטענות שקר ולא יגרמו להוציא ש"ש לבטלה ולא ישיאו שמע שוא עכ"ל ופסקו הטש"ע סי' פ"ז סכ"ב בקיצור נמצא כיון שהתקינו הגאונים להחרי' התובע בחרם סתם תו לא בעי נודות נפוחי' דמעיקרא לא אלא לאיי' התובע מכיון שהחרימו ותו לא בעי איום כשם שאין הנתבע הנשבע בעי איום של נודות וסגי לי' בחומר שבועות ובס"ת שבידו כנלע"ד. אמנם בר"ן פ' הדיינים ומייתי בב"י סי' פ"ז וסמ"ע שם סי' קס"ה מייתי בשם תשובות הגאונים אם יבקש התובע לכבות נרות ולתקוע בשופרות ולהעמיד שם מטה של מתי' שומעין לו ומפרש הטעם בפ' להזכירו יום המיתה וכו' הדין ע"י תקיעות שופרות על דעת ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכיבוי הנרות ע"ד כיבוי אורו בעו"ה וע"ש. ובודאי צ"ע דבר זה לא נזכר בתורה ובש"ס ובמדרש שיאיים התובע על הנתבע באימי' הללו ולפום רהיטא הי' נ"ל כלפי שביטלו הגאונים שבועה בשם ד' וגם לא משביעינן באָלה מפורשת כבסוטה שנא' שם ירכך נופלת ובטנך צבה ויתן ד' לאלה בקרב עמה וכדומה ומכל אלו הדברים לא השאירו הגאונים אלא לומר ארור סתם כמ"ש בש"ע סעי' י"ט וראי' הגאונים לעשות עכ"פ פועל דמיזן לאותו האָלות והציגו מטה ותקעו בשופרות לרמז על הנ"ל כאלו פירשו האָלות בפירוש וכיוצא בזה כתבתי בתשובה אחרת דמ"ש סמ"ע שם קס"ג דעשרה לאו דוקא ועוד כ' דבעינן לאררו בשם או בכינוי דלא נ"ל דשבועת האָלה בשם ג"כ ענשו חמור על כל העולם נשבע בשמו הגדול דהרי בקרא כתי' על אָלה אבלה הארץ כמבואר ר"פ שבועת הדיינין ואמנם תיקנו לקבץ עשרה שיהי' במקום הזכרות השם כיון דכל בי עשרה שכינתא שרי' ה"ל רמז לשם גבוהית ושם בארתי דכוותי' וה"נ כלי הדייני' הנ"ל שופרות ומטה של מתים יהי' במקום הזכרות האָלות בהדי':
ואם האמת כן הוא בזמנינו שתיקנו המלכיות במקום המשפט נוסח' השבוע ככל האלות הברית אשר השומע תצילנה אזנו אין לנו להוסיף כלים הנ"ל דלא עדיפי משבועו' סוטה החמורה דסגי לה באלות המפורשות מבלי שום כלי אמנם ראיתי בערוך ערך הסת ורמז עליו בהגה' מיי' פי"א משבועו' דברי' מבהילי' מה שנהגו הגאונים בדברים כיוצא באלו ובפרישות אלות האמורות בס"ת יחולו עליו ועל רמ"ח אבריו ואותה נוסחא בעצמה כ' באגרת רמב"ם קטן דפוס א"ד דף נ"ד ע"א ובתשו' רמב"ם ס' פאר הדור סי' קמ"ה וצ"ע לכאורה כיון דכל האלות מפורשת מ"ט להוסיף אימים הללו עד שמצאתי בלשון ראב"ד פי"א מה' שבועות משמע מדבריו דבמקום בזמן התלמוד הי' מאיימנו על הנשבע שנפרעין ממנו ומכל בני משפחתו ומכל העולם תיקנו הגאונים שלא ילכדו אנשי דורו והוא בעונו יומת וכל ישראל יקום ולעומת זה איימו עליו אימים אחרים וא"כ ליתא למה שכתבתי לחלק בין זמן הגאונים לזמנינו:
אבל נראה דהר"ן דלא מייתי נוסחא דהערוך הי' לפניו גירסא אחרת בספרי הגאונים ובלא ה"נ מ"ש הר"ן דאין לאיים על ת"ח פליג על הערוך דשם מבואר להדי' אדרבה ת"ח אין משביעין בס"ת אלא חולץ תפיליו ונוטלם בידו ומביאים לפניו מטה של מתים וכו' הרי דאפי' לת"ח מאיימין ואפי' נימא דת"ח שכ' הר"ן היינו שתפילין בראשו כל היום כמ"ש תומים סי' פ"ז ס"ק מ"ג מ"מ הא בערוך נמי מיירי בכי האי גונא שחולץ תפיליו משמע שכשעמד בדין הי' תפיליו עליו ועתה חולצם לישבע בהם ואפ"ה מביאים מטה של מתים א"כ מבואר דלא היה להר"ן אותה נוסחא שבערוך והרב"י לא מייתי אלא דברי הר"ן ש"מ ס"ל הלכתא כוותי' דהלכה כבתראי ואין מאיימין אלא כשאין מפרשים האָלה להדי' ולמי שאין ת"ח אבל עכשיו שמפרשים אלות גדולות ונוראות אין להוסיף איום אפי' למי שאינו ת"ח:
ואיידי דאיירי אימא מילתא לעמא דעלמא משביעים בס"ת ולת"ח המניח תפילין כל היום חולץ תפיליו ונשבע בהם דאמרינן שלהי מכות כמה טפשאי שארי אינשי דקיימי קמא ס"ת ולא קמא גברא רבה נמצינו למדין דשארי אינשי חמירי להו ס"ת:
ובאמת גברא רבה עדיף מיני' עיי' רא"ש פ' אלו מגלחין סי' קי"א ואמנם עסק מצוה בשעתה חביב ומאוים יותר מגברא רבא כדאמרי' בחולין דף נ"ד ע"ב מפניהם עומדים מפני ת"ח אין עומדים משום חביבה מצוה בשעתה (אלא דדחי התם משום מכשילין לע"ל) נמצא שארי אינשי מאיימין עליהם בנקיטת ס"ת וגברא רבה דחשיב מס"ת מאיימין אותו במצות תפילין בשעתה דהוא עוסק במצותו דמניחם כל היום צריך להסירם ולשבע בהם:
נחזור לדידן ראיתי בכנסת הגדולה להח"מ בהגה' ב"י סי' פ"ז ס"ק כ"ט וז"ל אם נהגו שלא לעשות חומרות אלו ורוצה המשביע לעשותם אין שומעין לו תשו' הגאונים סי' רע"ד עכ"ל וס' תשובות הגאוני' קדמאי אינו נמצא פה אתנו והנה מעידני שזה לי קרוב שלשים שנה שאני יושב על כסא הוראה וכל ימי גדלתי בין חכמים גדולים גאוני ארץ בקהלות המפוארות ומעולם לא שמעתי ולא ראיתי איומים כאלו וכיוצא בהם ובכעין זה הוה לא ראינו ראי' וא"כ לפי עדות הכה"ג בשם תשובות הגאונים אין לשמוע להתובע להוסיף איומים כאלו אפי' להערוך ומכ"ש לפי מה שנהגו לפרט האלות גדולות דלהר"ן אין לאיים:
ונ"ל דכדין נתבטלו האימים בימי תשובות הגאונים הנ"ל דלבתר דשוב תקינו גאוני' להחרים על המשביע וצריך לענות אמן ואם לא ירצה לענות אמן אין זה צריך לשבע כמ"ש ט"ז פ"ז סעי' כ"ב ד"ה מענה המשביע וכו' א"כ פשוט דגם הנשבע יכול לומר כשם שאתה רוצה שיכבו נרות ויתקעו שופרות ואלבש תכריכי מתים כך אתה תלביש תכריכי מתים כשתענה אמן על החרם ויתקעו שופרות ויכבו נרו' ויבקעו נודין ואם לא תעשה כן איננו נשבע ולע"ד בלי ספק שומעין לו בכך ועי"ז ממילא שוב לא ביקש התובע מהנתבע על ככה כדי שלא ישים לו כגמולו ועי"ז נתבטל המנהג מיושב השגת הראב"ד פי"א משבועות הלכה י"ג דרמב"ם לא מייתי איומי הגאונים וכ' הכ"מ דלמא לא שמיע לי הך תקנתא הנה הראיתי בעין מאגרת הרמב"ם ותשובותיו שהי' לפניו נוסח הערוך ואפ"ה השמיט מחיבורו והיינו משום דאיהו מייתי פ"א מה' טוען הלכה י"א הורו רבותי שמחרימן על התובע א"כ דל בדל ולא נהגו לאיים תו בהנך איומים ומכיון שנתבטל המנהג אפי' אם ירצה התובע לקבל על עצמו ג"כ משום תמות נפשי עם פלשתים אין שומעין כמ"ש כנה"ג בשם תשובות הגאונים הנ"ל:
ע"כ נ"ל שאין לשמוע לקול התובע באייום משום האלה ומכ"ש מה שאמר להשכיב הנתבע על המטה ולפרוס אצטלא דמיתנא זה לא נמצא בשום מקום והוא דבר שא"א שישבע בשכיבה שהרי שבועה מעומד ובפרט כשהס"ת בחוץ מארון הקודש ואפילו אם הארון הקודש רק פתוח אסור לישב בבה"כ מכ"ש להשכב ומכ"ש אם מנקיטים לו ס"ת בידו והוא יהי' שוכב על המטה מי עדיף מר"ה במס' מועד קטן דף כ"ה ע"א ע"כ ישתקע הדבר ולא ניתן להאמר הנלע"ד כתבתי וה יורינו מתורתו נפלאות ויקיים שבועות הניבאות ויעש עמנו לטובה אות. פ"ב נגהי ליום ב' ה' שבט תקפ"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: