שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן נח
שלום וכל טוב כגן רטוב לא יחסר קורטוב לך תלמידי הותיק המופלא מו"ה..
אמרתי להשיבך ע"ד שאלתך בענין שינוי המטבע במדינותינו בענין פרעון החיבו' תמהתי על שאלתך כי דבר מוסכם הוא דינא דמלכותא דינא בענין זה כמ"ש בש"ע ח"מ סס"י ע"ד ואע"ג דכ' שם רמ"א ויש חולקי' והמה הראש והריב"ש כנרשם שם וכן הוא בד"מ מ"מ כבר הרגיש הש"ך שדבריו תמוהים אדרבא שם מבואר להדי' ההיפך והאמנם כי התומים ירד קצת להציל ולא הציל כאשר כל מעיין בצדק ישפוט וכאשר אבאר אי"ה והיות כי יש לי פקפוקי דברי' על דברי הש"ך והתומים שם בשני ס"ק האחרונים שבסס"י הנ"ל ושלא למנוע בר אכתוב לך את כל דברי בזה וממילא רווחא שמעתתא בעזה"י:
(א) מ"ש יש"ש דאם ע"י דחיית לך ושוב של הלוה נתעכב הפרעון עד שנפסלה המטבע אזי ההפסד על הלוה ומייתי לי' מהמרדכי ותשו' מיי' וכן הוא בתשו' מהר"מ ד"פ כמ"ש הש"ך. והש"ך וכן בתומים השיבו עליו דשם לא מוכח מידי אדרבא מבואר ההיפוך ובהיות כי לא זכיתי להבין כוונת פירושם בתשו' מהר"מ הנ"ל ע"כ אני מוכרח להאריך כי ענין התשו' ההיא הוא איש אחד הפריז לתת לאשתו כ' זהובים אם תקבל גט עד חנוכה ונפסלה המטבע ביום א' דחנוכה והורה אם נתן לה בערב חנוכה מחויי' לקבל גטה ממנו דקיי"ל הנודר עד הפסח הוא עד שיגיע ומייתי לי' ג"כ בב"י סס"י ע"ד ולכאורה צ"ע פשיטא דאם נתן לה בערב חנוכה קודם שנפסלה המטבע שצריכה לקיים תנאי שלה וכי חולדה נביאה היא שתפסל המטבע למחר וליומא אוחרא גם קשה מה רצה בזה דעד חנוכה הוא עד שיגיע דעד כאן לא פליגי בנדרים וקידושי' אלא אם נאמר עד שיגיע או עד שיעבור אבל שיהי' ערב חנוכה נקרא עד החנוכה זה לא יעלה על הדעת ומה צירך לראי':
אמנם האמת יורה דרכו כי מעשה שהי' כך הי' שע"ד משל התנה עם האשה בפרוס הפסח שיתן לה כ' זהובים אם תקבל גט עד החנוכה הסמוך ובתוך הזמן הזה ציוה המלך שהמטבע תופסל מיום א' דחנוכה ואילך ואמנם עד אותו היום תצא בהוצאה והנה שאלו למהר"ם שאלה הנ"ל אחר חנוכה ולא ביארו השואלים דבריהם אם פרע להאשה קודם חנוכה או אח"כ ע"כ השיב אם פרע לה בערב חנוכה אף עפ"י שכבר הי' באותו היום כעין חספא בעלמא מ"מ צריכא לקיים תנאי שלה דהיום היא מטבע היוצאת ולא גרע מאית לי' אורחא למישן ואמנם אם איחר הפרעון עד יום א' דחנוכה אינה צריכא לקיים תנאה שאותו היום כבר נפסלה המטבע לגמרי אלא לכאורה ה"ל להמהר"ם לפרש דבריו דבאית לה אורחא למישן וליכא קפידא דמלכיות צריכא לקיים תנאה אפי' אח"כ אלא מפני שהוא דחה אותה בלך ושוב אחר הזמן שקבע לה והוא גרם לה שבין כך לא תוכל להוציא המטבע כאן ע"כ לא תקבל ממנו המטבע להוציאה במישן וכל זה הוא אי קיי"ל עד החנוכה עד שיגיע אבל אי הי' הפי' עד שיעבור חנוכה אם כן ביום א' דחנוכה עדיין לא העביר המועד א"כ היתה צריכא לקבל המטבע הפסולה הואיל ואית לה אורחא למישן וזה ברור בכוונת מהר"מ ז"ל וכדברי היש"ש ז"ל דלא כהש"ך והתומים:
ומה שהקשה התומים דדחיית לך ושוב לא הוי' אלא גרמא בעלמא האמת דהיש"ש מדויל ידי' משתלם דס"ל בעלמא מבטל כיסו של חברו ליכא אלא גרמא אך דעת הגה' מיי' דמחייב לשלם וכבר הארכתי ובארתי כן בתשו' אחרת שהדין כן:
ומה שהקשה בתומים מי גרע דחיית לך ושוב מגזלן שאומר לו הרי שלך לפניך תמהתי על גדול כמותו איך נעלמה ממנו ש"ס ערוך דב"ק צ"ז ע"א התוקף ספינתו של חברו וכו' שם יראה המעיי' לחלק בין גזלן דמשלם בשעת הגזלה ובין לוה דנחית אדעתא דהלואה ועיי' ב"מ ס"ד ריש ע"א בתוס' שם ותו' דב"ק דמדמה מלוה לגזל היינו מתחלת ההלואה עד זמן דחיי' לך ושוב אבל מכאן ואילך גרע מלוה כמובן מהנ"ל:
(ב) וזאת שנית בענין אם תיקן המלכות איך לפרוע החובו' דאמרינן דינא דמלכותא דינא כל מעיין בצדק יראה שכן דעת כל הראשוני' והאחרונים הלא בספרתם דלענין מטבע לפחות ה"ל דינא דמלכותא דינא ובתומים הקשה אהש"ס דב"ק דמבואר אי לא בחשי אע"ג דמלכיו' מקפידות מ"מ ה"ל להוציאו במישון ואי ס"ד דינא דמלכותא דינא א"כ הרי מן הדין צריך לשמוע לדברי המלך ואיך נאמר לו לך עבור על דברי המלך ומה שתי' הוא שאין זה נוגע לענין מטבע וממון ומה לו להמלך במה שחוץ למדינתו וע"כ אין צריך לשמוע לו ע"ש תי' זה אינו עולה כהוגן מכמה טעמים חדא דבהדי' כ' בשיטה מקובצת דטעם ההקפדה הוא משום שמטבע שני' פחותה במשקלה מן הראשונה ורוצה המלך להתיך הראשונה ולעשות ממנה שני' פחותה ולהרוויח ומשום כן גוזר שלא יובילוהו חוץ אלא אליו יובל כל מטבע ואין לך נוגע למלך יותר מזה. ותו ממ"נ אי נימא דמיירי באופן שאין קפידא כלל אם כן פשיטא שמצוה לשמוע למלך ולא למרות פיו ואין זה נוגע כלל לענין דינא דמלכותא כיון שאינו נגד דין תורה ולא במה שבין אדם לחברו בפרוטרוט א"כ פשיטא שמחויב לנהוג מורא מלכות ולשמוע בקולו לכל אשר יצונו אע"ג דממילא נמשך עי"ז הפסד מה בשום אופן בעולם באופן שתי' של תומים לא נהירא והקו' עצומה לא מצאתי לה פתר לפי שעה אלא לומר מזה ראי' ברורה להרמב"ם ועפ"י מ"ש לח"מ ג"כ במה דהשמיט הך דמלכיו' מקפידות לא בהלכו' מעשר שני ולא בהלכ' לוה ומלוה והטעם דס"ל לרמב"ם אה"נ הו"מ ש"ס להקשות כנ"ל אלא עדיפא מני' פריך מבריתא שני' דמעשר שני ולמסקנא דמסיק דכל המטבעות יוצאת בירושלים וכאן ביד או"ה תקיפה וכו' תו ממילא לק"מ מעיקרא ונימא כל שהמלכי' מקפידות אפי' לא בחשי הוה בכלל לית לי' אורחא למישן דמה יועיל דהבעלי' אית להו אורחא להתם מ"מ המעות לית לי' אורחא דהא אסור מדינא לעבור על דברי המלך והא דיד או"ה תקיפה והא דיד ישראל תקיפה וצדקו דברי רמב"ם:
והנה מהתימה על מאור עינינו רמ"א דמייתי ראי' מרא"ש וריב"ש והם כתבו בהיפוך ובפרט לרואה בהריב"ש שהוא ממש כעין נדון מדינותינו עתה והורה להדי' דינא דמלכותא דינא בכל אלו שנוגע למלך ע"ש ואיך מייתי רמ"א מני' ההיפוך ועיי' בד"מ דקאי אדינא של המרדכי דהמלכות גזר מי שיפרע עתה יפרע רביע והפורע אחר שנה יפרע הכל ופסקו ר"ת ורשב"ם דינא דמלכותא דינא ועל זה כ' רמ"א דרא"ש וריב"ש פליגי והנראה דעובדא הכי היה דהמלך פסל מטבע הטובה מזמן חנוכה ואילך ומביא פחותה תחתי' שאינה שוה אלא שיעור רביע מהישנה כעובדא דהריב"ש בסי' קצ"ז והנה מי שהגיע זמן פרעון חובו אחר הגעת זמן פיסול מטבע הישנה אע"ג דמדין תורה הי' ראוי' שיפרע לו מטבע הישנה הכבידה שהלוה לו מ"מ המלך תיקן שהמלוה צריך לקבל החדשה הפחותה ממש כמו הישנה ובזה לית דין ולית דיינא דדינא דמלכותא דינא כי זה נוגע לו בעצם כי אי לא הא לא קיימא הא לא תתחזק מטבע החדשה ולא תתקבל על הבריות ומזה לא מיירי המרדכי אך עוד ציוה המלך שגם עכשיו בעוד הישנה מסגי בעלמא ואין החדשה נמצאת עדיין בעולם מ"מ מי שהגיע זמנו של שטר לפרוע צריך לקבל הרביע מן הישנה בעד פרעון חובו והנה הוא הלוה לו מאה זהו' טבין ותקילין בשלמא אם יקבל פרעונו אחר שנה ישלם לו מאה זהו' אעפ"י שהם פחותי' מ"מ מאה זוזי מיקרי ואמנם מי שפורע עתה לא ישלם כ"א כ"ה מהכבדי' וזה נראה גזלנותא דמלכותא ואינו נוגע לו כלל כיון דהמטבע החדשה איננה בעולם וכבידה הלוה לו והיא מסגי בעלמא א"כ איננו דינא אלא גזלנותא ואפ"ה פסקו ר"ת ורשב"ם דבה ישלמו חובותיהם ועל זה כ' רמ"א דנראה מרא"ש וריב"ש דפליגו ולית להו דינא דמלכותא אלא במה שנוגע לו ובכלל זה גם פרעון חובות אבל לא באופן הנ"ל ולזה נתכוון גם בהגה' ש"ע דיש חולקי' ולית להו בכל מיני פרעון דד"ד אלא במה שנוגע לו כנ"ל:
וזה לך לשון ריב"ש הנוגע לענינינו ואין זה חמסנותא דמלכותא לפי שענין המטבע הוא מחקי המלוכה שהמלך יש לו חק בנימוסי המלכות לעשות המטבע כרצונו ולשום לו ערך קצוב וגורע ומוסיף כרצונו ואם לפעמים לפי צורך השעה כמו שהי' בידו לשאול מסים כדי ליתן לאכסני' שלו ושכר לחילו ועושה בדרך זה שגורע מטבע יתר מאוד מי יאמר לו מה תעשה אחר שהרשות בידו ודרך המלך בזה אין לו שיעור וכו' ע"ש הרי זה בא ללמד ונמצא למד דהיכי דמתחזי' שאין לו בו צורך לאכסני' וחילו ה"ל חמסנותא ולא דינא:
ומתשו' הרא"ש דמייתי ראי' נראה הדבר מבואר יותר דזה לשונו וענינו בכלל ק"ג ועל המטבע ששאלת שכ' בשטר קורנאדי"ש אם יפרע לו קורנאדי"ש או מטבע היוצא וכו' ועל זה האריך כיון שלא ציוה המלך שום דבר בענין פרעון החובות א"כ הדרן לדיננא דין תורה שיפרע לו מטבע הכתובה בשטר שהיא קורנאדי"ש ובסוף דבריו סיים וז"ל ועוד בזאת הארץ כשהמלך עושה מטבע אינו פוסל את הראשון אלא פוחת ממנה וכלן יוצאי' לפי ערכן קורדני"ש ושולדני"ש כלן יוצאי' בארץ הזאת ואם הלוה לו קורדני"ש למה לא יפרע לו קורדני"ש כיון שלא נפסלו עכ"ל מה שכ' ועוד בזאת הארץ וכו' ע"כ כוונתו ועוד אפי' הי' המלך גוזר שלא לפרוע כמו שכ' בשטר מ"מ לא נשמע לו וקאמר טעמא משום דהקורדני"ש לא נפסלו דתרווי' מסגו בעלמא המטבע הטובה והפחותה ודקדק וכ' וכל"ן יוצאי"ם לפ"י ערכ"ן רוצה לומר לפי ערך דהישנה הטובה יוצאת בשווה ארבעה פעמי' כמו שהי' מקדמת דנא וקורדנא"ש שהי' יוצא בזהב יוצא עתה בארבעה זהו' אבל אין דעת המלך להתיכה ולהעבירה מן העולם כלל ולכן אפי' אם גזר שהמלוה יקבל קורדנא"ש בארבעה זהו' אין שומעי' כי מה שלוהו ישלם לו כיון דעדיין מסגי בעלמא ואין תועלת למלך בזה כן נראה פי' דברי הרא"ש והרי מה שבקשנו דלא כרשב"ם ור"ת ומזה הביא רמ"א ראי' והש"ך בי"ד ובח"מ והתומים לא עמדו בזה והניחו מקום להתגדר [ועיין לקמן סימן ס"ב וסי' ס"ג]:
והדינים היוצאי' מבוארים מאליהם ואין מפישי' לחכם שכמותך ואתה דע לך הכ"ד א"נ דש"ת החותם באהבה רבה. פ"ב יום ה' כ"ו תמוז תקע"א לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: