שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן י
בצאת השנה, יתברך מאלקי קדם מעונה, ברב חסד וחנינה ה"ה הרב המאה"ג הגאון המופלא כבוד מה' צבי אביגדור נ"י אב"ד דק"ק מינקאטש יע"א:
דשאילנא קדמיכון ראובן מכר ביתו לשמעון ולוי גיסו של שמעון נתן ב' שטרות חילף כתבם על סך דמי מכירה מחיר הבית וראובן לקח הח"כ בפרעון תמור מעות מזומן ותנאי הי' בין ראובן המוכר ושמעון הלוקח שראובן מחוייב להשתדל רשיון מכירת הבית מהשררה יר"ה במשך ששה שבועות מיום המכירה ואם יאוחר יותר ממשך זמן ששה שבועות אזי המכר בטל ועל תנאי זה השליש הח"כ הנ"ל ליד שליש וכתוב בספר כל דברי תנאי הנ"ל בכל הלכות תנאי ובאופן שלא יהי' בו משום אסמכתא ונכתב בכל אופן המועיל ונמסר ליד השליש הנ"ל. ובאותן הימים כבר דר הלוקח בביתו אשר קנה וראובן השתדל לו שטר רשיון מכירת הבית מהשררה יר"ה ואמנם בסוף ששה שבועות שהי' התחייבות של ראובן ליתן כ' רשיון הנ"ל ליד שמעון הלוקח לא הי' שמעון בביתו כי הלך בדרך למרחוק ונתאחר הדבר בעל כרחו עד שבא שמעון לביתו ואז בא ראובן לקיים תנאו וגם שמעון נתרצה בקיום מקחו ואין דבר חוצץ ביניהם אך לוי עומד וצווח באומרו כיון שעברו ששה שבועות וראובן לא הוציא מתחת ידו כתב הנ"ל מהשררה נהי שנאנס שלא הי' שמעון בביתו מ"מ הי' לו לקיים תנאו לתתו לב"ד שבעיר וא"כ כיון שלא קיים תנאו הרי המקח בטל ורוצה להחזיר בו ממה שנתן ח"כ עבור שמעון בתורת פרעון ורוצה שיחזירו לו הח"כ שלו:
תשובה. הנה נ"ל פשוט אי הי' לוי מתנה עם שמעון בשעה שנתן ח"כ עבורו לראובן שאינו נותן ח"כ שלו עבורו אלא על תנאי שיוגמר הקנין בתוך משך ששה שבועות ועבר הזמן ולא נתקיים התנאי אפי' ע"י שום אונס בעולם הן מעכבת ראובן המוכר והן מעכבת שמעון הלוקח מ"מ כיון שלבסוף נאנס ולא נגמר זה המקח במשך זמן הנ"ל הרי בטל חיובו של לוי לשלם עבור שמעון כי אדעתא דהכי לא נכנס בחיוב שיהי' ח"כ שלו תלוי' ועומדת זמן יותר ממה שקצב ואי משום דנאנסו מה לו ולאונסו דדהו אונס רחמנא פטרי' אמרי' אבל אונס רחמנא חייבי' לא אמרי' כמבואר בח"מ סי' כ"ב וה"נ לא יתחייב ללוי משום אונסא דדהו דראובן ושמעון:
אך הכא בנדון דידן לא התנה לוי שום דבר עם שמעון רק נכנס בחיוב בעדו ונתן ח"כ שלו במקום מעות מזומן לראובן ושמעון הוא דהתנה עם ראובן הא למה זה דומה כאלו פרע שמעון לראובן את מחיר ביתו בשטרי המלכות הנקראים שיין הנהוגים עתה והתנה תנאים עם ראובן היש להמלכות שום עסק עמהם ופשוט שאם הי' רוצה שמעון למחול התנאי או להרחיב זמן לראובן לא הי' לוי יכול למחות בשמעון ולומר אדעתא דהכי לא נתתי ח"כ שלי עבורך דהרי לא התנה ואע"ג ששמע תנאי שהי' בין ראובן ושמעון לא מצי למימר אדעתא דהכי נתתי הח"כ שלי דה"ל דברי' שבלב ואינם דברים ואפי' אם הי' התנאי בין לוי ושמעון רק שלוי לא הי' מתנה טובת עצמו ונתן ח"כ בסתם אלא שמעון אמר טובת לוי הריני להחזירם לך אם לא יוגמר המקח במשך ששה שבועות ס"ל לרוב הפוסקים ופסקו רמ"א רס"י ר"ז דאינו תנאי אלא פטומי מילי בעלמא דלוי ה"ל להתנות טובת עצמו ומכ"ש כשלא הי' הדברים בין לוי ושמעון כלל רק בין ראובן לשמעון שאפי' הי' גם לוי נושא ונותן עמהם בזה ודיבר דברים עם ראובן שאם לא יגמר הענין במשך ששה שבועות יתבטל המקח מ"מ היינו הכל כעין שליח שמעון וסרסורו לגבי ראובן לגמור קנין הבית לשמעון אבל אין זה נוגע כלל לח"כ שיתן לוי בעד שמעון וא"כ בהא החולקים מודים דלגבי לוי לא הוה אפי' דברים שבלב ואי הי' שמעון רוצה למחול לראובן או להרחיב לו זמן הי' רשות בידו. וה"ה ומכ"ש עכשיו שהלוקח גרם עיכובא ולא בא ועתה אינו רוצה לחזור ממקחו מה לו ללוי עם ראובן ולא בע"ד דידי' הוא:
בשגם נ"ל דראובן מיקרי מוחזק בח"כ שלו שהרי לוי נתן בתורת פרעון זוזי הח"כ ושמעון וראובן מסרום ליד השליש על תנאי שביניהם עשה יד השליש כיד שניהם ומיד שיתרצה שמעון במקחו או ע"י קיום התנאי או ע"י מחילה מיד זוכה עבור ראובן בהח"כ ונעשה ידו כיד ראובן לבדו כי אין להשליש עסק עם לוי כלל ולא נעשה שליש ולא נפקד מלוי כלל וה"ל לוי כאלו רוצה להוציא מעותיו של ראובן מידו וזה מוחזק בביתו ודר בו וזה מוחזק בממונו ומה להם עם לוי ומאן דרמי לוי ביניהם לא חש לקמחי':
ולא עוד אלא אפי' לא מחל שמעון על התנאי והי' מערער על המקח לא הי' מתבטל דבתנאי שבין ראובן לשמעון נאמר אונס רחמנא פטרי' כיון שהמקח נגמר ואין שום עיכוב כלל ולא הוה אלא כקונס עצמו וזרוזי נפשי' שאם לא יגמור הדבר לזמן פלוני יתבטל המקח ועכשיו נאנס דאין לך אונס גדול מזה דהא קאים והלוקח נטמן א"כ רחמנא פטרי' ואפי' לדעת האגודה שלמד מהא דתיקן הלל שיהי' חולש מעותיו אל הלשכה והוקשה לאגודה מה צריך לתקוני הא אונס רחמנא פטרי' ותי' מפני שפשע להמתין עד יום האחרון וה"ל תחלתו בפשיעה מ"מ היינו התם דהי' לו להקדים יום או יומים קודם זמן יב"ח אבל אי הי' מקדים איזה ימים קודם לא אמר והכא משמע מלשון השאלה שהי' זה במרחקי' קודם סוף הזמן וזה לא פשע כלל:
ועוד דנראה עיקור דלא כהאגודה וכמו שהקשה עליו הט"ז בש"ע יורה דעה סי' רל"ב ס"ק י"ט וכן סתם בש"ע א"ח סי' ק"ח ומג"א שם סקי"א סתר דברי אגודה מטעם אחר שכ' דאין ראי' מבתי ערי חומה דהתם לא מהני טענת אונס מידי דהוה מי שהלוהו על שדהו לפדותו בתוך ג' שנים וארעו אונס ולא פדאו שהוא חלוט לו רוצה לומר דאונס רחמנא חייבי' להמלוה לא אמרי' וה"נ אונס רחמנא חייבי' להלוקח לא אמרי' זו היא כוונת מג"א וא"כ בנידון דידן נימא אונס רחמנא פטרי' להמוכר ולא חייבי' לבטל מקחו: ומדברי המג"א הללו נלמד דלא ס"ל לחלק בממון בין שהעכבה ממנו בעל האונס בין שאין העכבה ממנו דאל"ה לא הוה מייתי ראי' מהלוהו על שדהו וכו' דהתם העכבה מבעל האונס משא"כ הכא שנטמן הלוקח ואין העכבה מהמוכר וה"ל למיפטרי' אי לא מטעם האגודה אע"כ לא ס"ל לחלק בכך אלא כללא הוא כל אונסא רחמנא פטרי' ולא חייבי':
וראיתי לפר"מ צלל במים אדירים כאביר שבאבירים בדברי תוס' גטין ע"ה ע"ב ד"ה כלל ארשב"ג וכו' וכוונת התוס' מבואר נגלה דנחתו לחלק בין אמר ע"מ שתיניקי והרי היא מוכנת להניק רק שאירע אונס בקבלת ההנקה שהמקבל מת או בשימוש שאין רוצה לקבל שימושה זה מיקרי אונס בקבלת ההנקה והתשמיש ורחמנא פטרי' כמו בכל אונס וכל זה בלשון שתשמשי או שתניקי שהכוונה שהיא תהי' מוכנת לשמש או להניק אבל ע"ד משל אי הי' אמר ע"מ שיקבל אבי התשמיש ממך או שיקבל בני ההנקה ממך אז בודאי לא הי' מתקיים התנאי אם אינם מקבלי' כיון שלא תלה התנאי בהאשה כ"א בהמקבלים והנה כי כן למ"ד נתינה בע"כ לא שמי' נתינה א"כ באומרו ע"מ שתתן לי רצונו ע"מ שאקבל ממך שהרי נתינה בע"כ לא מיקרי תתן ולשון נתינה בלשון התנאי ה"ל כאלו אמר ע"מ שאקבלנו ממך וכל שאינו מקבלו לא נתקיים התנאי ואפי' נטמן או הי' בפנינו ולא רצה לקבלו הרי לא קבלו ועיקור תנאו הי' תלוי בהמקבל ולא בהנותן זו הי' כוונת התוס' ומ"מ לדינא הכריע הרשב"א ורוב הפוסקים דלענין גטין נתינה בע"כ לא הוה נתינה ומפרשי' ע"מ שתתן לי ע"מ שאקבלנו ובדיני ממונות היה נתינה בע"כ נתינה וכמ"ש גם כן בחידושי' למס' גטין בסוגי' דנתינה בע"כ וזה טעמו בתשו' סי' תתקצ"ט דמייתי מעלתו:
ומדברי כולם נלמד דיש טענת אונס בממון ובכל דבר לבר מגטין דאין אונס בגטין משום צנועות ופרוצות ודלא כמשמעות תוס' נדרים כ"ז ע"ב ד"ה והא אונס רחמנא פטרי' וכו' שהקשו אי באונסא דשכיח ולא שכיח ה"ל להתנות כדמוכח בכתובות וצריך לומר כוונתם דלבתר דתקנו בגטין משום צנועות ופרוצות תקנו כן בכל תנאי בעולם שיהי' לו להתנות ומדלא התנה הפסיד ואין כן דעת כל הפוסקים כמבואר ג"כ בר"ן דנדרים שם למעיין. ויעיי' בט"ז י"ד סוף סי' רל"ו שכ' בדברי מהרי"ו במי שעבר זמן שקבע ולא בא ולא נתברר לן שלא נאנס בטלו התנאים ומ"מ יתירו לו שבועתו וכ' הט"ז דמדינא צריך היתר כמבואר ריש כתובות זימנין דלא אניס ואמרה דאניס ע"ש אין הכוונה דנילף תנאים דעלמא מגטין וכדעת התוס' הנ"ל דזה ליתא אלא הכי קאמר ט"ז הרי חזינן דדרך פרוצות הוא להקל ראש למימר לא אניס היכי דאניס ונהי דבשארי תנאים דעלמא לא חשו חכמים לאפקועי כל שטרי דעלמא כמו שהפקיעו הקידושי' משום חשש פרוצות מ"מ נהי דחכמים לא חשו לפרוצים אנן מי לא נחוש לעצמינו שלא נהי' פרוצים לומר דלא אניס ואולי יבורר דאניס ע"כ צריך היתר לשבועתו מדינא וזה ברור ופשוט:
תבנא לדינא דעכ"פ אין ללוי שום טענה ומענה נגד ראובן ולא בע"ד דידי' הוא ואפי' לשמעון אין לו טענה נגד ראובן דאונס הי' כיון שלא בא שמעון לביתו ומה שאמרו מקצת שהי' לו להוציא הכתב מתחת ידו ליד ב"ד עכ"פ ליתא כמ"ש מעלתו להוכיח מדברי רשב"א שבב"י סי' ע"ג דנתינה לב"ד הוא ללא הועיל וכן מוכח לע"ד מדהוצרך הלל לתקוני לשכה תיפוק לי' שיתנהו לב"ד ואי תימא לא בעי אטרוחי בי דינא לכן תיקן לשכה מ"מ קשה קודה תקנה מה הועיל בהטמנתו הלא יבוא ויתן מעותיו לב"ד אע"כ נתינה לב"ד לא מהני כלל משו"ה הוצרך לתקן לשכה והיכי דתיקן תיקן היינו בבתי ערי חומה והיכי דלא תיקן כגון בנידון דידן לא תיקן והדין דין אמת בלי פקפוק לפע"ד הכ"ד הדש"ת הבע"ח. פ"ב נגהי ליום ד' ער"ח אלול תקע"ג לפ"ק. משהק"ס מפפד"מ: