שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן ו
שלום וכ"ט לי"נ ורב חביבי הרב המאוה"ג החרוץ המופלג כש"ת מו"ה אלעזר נ"י אב"ד דק"ק ראב יע"א:
יקרתו הגיעני שלשום והיום כאור בקר עיינתי ברום מכתבו וזמן רב הצרכתי לעיין בלשון מעלתו ואריכתו עד שעמדתי על תוכן הענין וכדומה לי שכך הי' מעשה ראובן הי' לו שט"ח על שמעון בסך ב' אלפים ק"ע זה"ו כסף ונכתב בו לפרוע למלוה ולארדרע שלו היינו הבא מחמתו וזה כמו חמש שנים נתן הלוה שמעון להמלוה ראובן ח"כ אחר מסך אלף ג' מאות ושבעי' זה"ו כסף היינו סך ח' מאות כסף פחות מסך הראשון ואמר המלוה ראובן שהלוה אמר לו שיתן לו שט"ח שיש לו על לוי מסך שמנה מאות זה"ו מינטץ וישר בעיניו ושיבר השטר הראשון מסך ב' אלפים ק"ע כסף וקיבל ממנו ח"כ מסך הפחות והאמינו שיתן לו הח"כ על לוי מסך שמנה מאות הנ"ל ואופן נוסח הח"כ השני מסך הפחות הי' כנוסח אקצעפטירטער וועכסעל שהוראת נוסחתו הוא שהמלוה חותם עצמו ומבקש מהלוה שיחתום עצמו על התחייבות סך כך וכך וחותם הלוה ג"כ ומעתה תובע ראובן המלוה משמעון הלוה הח"כ שעל לוי מסך שמנה מאות כסף וע"ז השיב שמעון הנתבע שני הח"כ הא' מסך ב' אלפים ק"ע כסף והשני מסך אלף ש"ע זה"ו שניהם היו מונחים ביד לוי והוא לוי ביקש ממני לחתום הח"כ מסך קטן ולהחזיר לו ח"כ שלו משמנה מאות כסף ויחזיר לי הח"כ גדול שלי וכן עשיתי נמצא פרעתי אותן שמנה מאות כסף כי החזרתי' להלוה לוי שהי' בידו ב' הח"כ ומעשה זה כבר עבר ה' שנים ובנתיים מת לוי ואתה ידעת כל זה ושתקת כי בידיעתך החליף הח"כ הנ"ל ועתה אחר שמת לוי באת לעורר מדנים וראובן עומד בטענתו שלא מיד לוי קיבל הח"כ אלא מידו של עצמו והאמין לו שיתן הח"כ על לוי וזה תובע עכשיו שיתן לו הח"כ של שמנה מאות כסף:
מתביעתו של תובע מבואר שאמת נכון הדבר שהח"כ השני נכתב לשבור ולפחות סך שמנה מאות מה"כ הראשון ע"מ שיפרע אותו שמנה מאות ע"י הוצאת הח"כ משמנה מאות שעל לוי מת"י אלא שהתובע אומר שביד עצמו הי' הח"כ שניהם ולו יוחזר הח"כ שעל לוי והנתבע טוען שביד לוי הי' ב' ת"כ ושהי' לו להחזיר ללוי עצמו הח"כ שלו שעל סך ח' מאות וא"כ הדין פשוט שאם התובע עומד וח"כ בידו מסך אלף וש"ע ותובע סך זה ועוד ח' מאות וזה מודה בסך שבח"כ ועל ח' מאות טוען פרעתי ללוי שבא בחריקתך ישבע שבועה דאורייתא כמודה במקצת הטענה ואם אין כאן תביעה מסך שבשטר רק מח' מאות והוא כופר בכל ישבע היסת ויפטר וזה פשוט:
אך אי הי' טוען המלוה אעפ"י שבאו לידך מיד לוי מ"מ לא הקנית לו שטרי בכתיבה ומסירה ולא נכתבה עליו גירא הנהוג עפ"י דינא דמלכותא המועיל כמו כתיבת קני לך איהו וכל שעבודא ולא הי' לך לשלם לו ח' מאות זה"ו עבורי ומה לי ולו הנה לכאורה מראי' הדברים כן שלא הי' כו"מ בח"כ הראשון דאל"ה לא הי' מחליף ח"כ שכתוב עליו גירא בח"כ של אלף וש"ע בלי כו"מ דלכאורה על השני נא נכתב עליו גירא דאי נכתב עליו מאי בעי עתה ביד ראובן וכבר נמכר ללוי ועוד אי הי' הראשון בכו"מ ביד לוי וכשהחליף שמעון וכ' לו ח"כ מחדש על סך פחות הי' לו לכתבו על שם לוי ולא על שם ראובן אע"כ שלא הי' בידו בכו"מ בתורת קנין:
והאמנם בח"כ הראשון הי' כ' שחייב לשלם לראובן ולארדרע שלו נתעורר בזה מעלתו והנה בסי' נו"ן מייתי ש"ך דברי מבי"ט אלא שקיצר במובן ודברי מבי"ט התם כ' שנתחייב לפלוני ולכל שמוציאו דלהרשב"א אין צריך המוציאו כח והרשאה והרא"ש כ' מחמת המנהג צריך הרשאה ע"ז כ' המבי"ט דפלוגתתם אם הלוה טוען לאו בע"ד דידי את עז"כ הרא"ש לפי המנהג יכול לטעון כן אי לית לי' הרשאה אבל אי עבר הלוה ופרע לא מצי אידך למטעון לא הי' לך לפרוע לו בלי הרשאה דכיון דכתוב להדי' לכל המוציאו לאו כ"ע מנהגא גמירי ואין למלוה על הלוה כלום והא דכ' המבי"ט וכן העתיק שם שפרע מקצתו מעשה שהי' כך הי' וה"ה כלו ועוד אורחא דמילתא אי פרע כלו א"כ מסתמא כשנפרע זה המוציאו החזיר ללוה שטרו ומאין שטר למלוה לתובעו שנית אבל כשנפרע רק מחצתו נשאר השטר ביד המוציאו והחזירו למלוה וחוזר ותובעו בכלו ופסק מבי"ט שאין יכול לחזור ולתובעו והשתא אי לשון ארדרע דומה לכל המוציאו לא הי' יכול לתובעו שנית כנ"ל אבל אני מסופק בזה כי ארדרע משמע מי שנשתלח ממני וצויתי לו לגבות וא"כ יכול לטעון לא צויתיו ולא נתתי לו ארדרע ולא מצי הלוה למימר לאו כ"ע מנהגא גמירי דהרי הכא כ' בהדי' לארדרע נמצא אי הי' טוען כן הי' לכאורה קצת צ"ע:
אבל מ"מ נ"ל שהדין דין אמת שנפטר הלוה בשבועתו חדא דהרי עכ"פ התובע עצמו מודה שהח"כ השני לא נכתב על שום הלואה אחרת רק לשבור הח"כ הגדול נגד החזרת ח"כ של שמנה מאות כסף נמצא אי הי' מודה נמי שהי' ביד לוי הח"כ ושם נאמר שהוא מצוה להלוה לחתום והיינו ביד לוי על מנת שיחזיר לו לוי הח"כ הגדול וא"כ על כרחך בכלל זה שיתן לוי ג"כ הח"כ של שמנה מאות דאטו בשופטנא עסקי' שיחלף גדול בקטן בלי פיצוי שמנה מאות וכיון שבח"כ השני נכתב ח"י המלוה עצמו שהלוה יחתום והוא יוצא מת"י של לוי שיש בידו גם אח"כ הראשון שכתב בו ארדרע ואין לו ארדרע גדול מזה ולא הי' לו ללוה לעכב הפרעון ולא צריכי' לסברת לאו כ"ע מנהגא גמירי ולית דין ולית דיין שיפה עשה הלוה שפרע ללוי אך התובע מכחיש ואומר שלא יצאו שטרות מידו של לוי אלא מת"י עצמו וא"כ הכל תלי' בזה וישבע הלה שכדבריו כן הוא ויפטר ומכ"ש הכא דאיהו לא עלה על לבו לטעון כן איך נהי' אנו כעורכי הדייני' לטעון עבורו מה שלא עלה על לבו ויעיי' רמב"ם פכ"ד מה' סנהדרין הל' יו"ד י"א ובש"ע סי' י"ז וש"כ ס"ק ט"ז מה שהניח בצ"ע ועיין בכפות תמרים סוכה ל"ד גבי אשוו זביני' והכא איכא עוד ריעותא שהשטר ישן ומיושן ה' שנים ולא הוציאו עד אחר מיתת לוי דבכה"ג כ' הרא"ש בתשו' ובש"ע סי' ס"א שאין לדיין להזדקק לו ולפי מ"ש בשאלה הי' כל החוב הראשון של ח"כ המרובה ע"י ערכאותיהם ויש לו להנתבע פטורים מהערכי שכבר יי"ח פרעון ועוד איך יאומן שאמנה הי' בינו ובינו בע"פ על שמנה מאות והמתין ה' שנים ולא תבעו השתא בתביעה בשטר נחמיץ הדין מכ"ש בזה ולא הי' להם להזדקק כלל שהאומדנא מוכח שהדין מרומה ועכשיו שנזדקק איך נסייע ידי עושקי כח לטעון עבורם וע"כ אין להאריך ויפה דן ויפה הורה הרב נ"י שהנתבע נשבע ונפטר ולא הארכתי בראיות ומראה מקומות כי הדברים פשוטים לכל מבין דבר לאישורו והנלע"ד כתבתי ואחתום בברכה. פ"ב יום ה' ט' אדר ראשון תקצ"ב לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ: