שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן רו
בש"ע א"ח סי' נ"ג סעי' כ"ד מבואר דלקבל רב מופלג קודם לקבלת ש"ץ ומבואר בש"ע ח"מ רס"י קס"ג דכופי' ציבור זא"ז לשכור חזן א"כ מכ"ש רב מרביץ תורה ועיי' מג"א סי' נ"ג ס"ק ק"כ דבזה"ז ממנים אנשים ידועי' לפקח בצרכי ציבור ובקבלת רב וכדומה אזי אין יחיד יכול לעכב בקבלת הרב אבל אם המנהג שאין אנשים ידועי' ממונים על ככה אלא שואלים דעת כל בני הקהלה אזי יחיד יכול לעכב לומר שאינו רוצה בזה אלא באחר אבל לומר שאינו רוצה רב כלל לאו כל כמיני' ע"ש ומבואר ברשד"ם חי"ד סי' מ' דוקא כשהאחר ת"ח וצדיק אבל לא אם היחידים בהפקירא ניחא להו ומקלם יגיד להם ע"ש:
וכיון שבני עיר כופי' זא"ז לקבל רב ממילא כלם צריכי' ליתן לזה לפי ערכם ושומת הקהל עליהם ואין א' יכול לומר אני איני צריך לרב ולשום הוראה זה אינו טענה מ"מ צריך לישא בעול עם הציבור דומה למ"ש רמ"א בח"מ סי' קס"ג סוף סעי' ג' לענין מקוה ובית חתנות ע"ש:
והאמת הדעת נותן שלא יקבלו שום ציבור עליהם שום רב אם אין לו התרה מפורסם אבל אי אירע שיושב על כסא הוראה בלי כתב התרה והוא מופלג בתורה והוראה אין כתב התרה מעכב בהוראתו כמבואר בש"ע ח"מ סי' כ"ה ובסמ"ע סק"ט שם אך כל זה בשארי הוראות אבל לסדר גיטין אסור אם אינו נסמך לכך עיי' רמ"א י"ד סי' רמ"ב וש"ך שם ס"ק כ"ב ומוסמך למורנו היינו רשות להורות עיין מהרי"ל:
נוהגי' ברוב תפוצות ישראל לכתוב שטר הרבנות על זמן יש על ג' שנים ויש על חמשה שנים ומ"מ מעולם לא נשמע שאחר כלות הזמן ההוא יצא נקי מרבנותיו וטעם המנהג הוא ע"פי מ"ש בש"ע ח"מ סי' של"ג ס"ג שאסור לפועל ומלמד לשכור עצמו יותר מג' שנים דא"כ יצא מכלל שכיר ונכנס לכלל עבד ואסור למכור עצמו בעבד עברי ע"ש והנה זמן ג' שנים לשכיר נפקא להו מקרא בישעי' ג' שנים כשני שכיר משמע דסתם שני שכיר הם ג' שנים שם ג' ובתורה כתיב בעבד עברי כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים היינו פעמיים כשני שכיר וכנ"ל ולפירוש זה אסור להשכיר עצמו ביותר משלש שנים אך ר"שי בחומש ע"פי ספרי פי' משנה שכר שכיר שעבד עברי עובד ביום ובלילה דמוסר לו שפחה כנענית וגם התם בישעי' בפסוק שלש שנים כשני שכיר פי' ג"כ פי' אחר ע"ש א"כ אינו מוכח לאסור יותר מג' שנים רק שלא יהיה מושכר לשש שנים וע"כ יש כותבי' שטר הרבנות על שלש שנים ויש על חמש שנים אבל סתם אין כותבי':
וברמ"א י"ד ססי' רמ"ה בשם הכל בו שאין לסלק שום רב חוץ אם המנהג בעיר להחליף ההתמניות א"כ גם הרב כשעבר זמנו יחליפנו וימירנו באחר וצ"ע הא מבואר לעיל כל הרבנים מקבלים אותם על זמן ידוע וא"כ לעולם בעבור הזמן יחליפנו באחר ואיך כ' זה תלוי במנהג והאמת דין זה נובע מס' כלבו והמעיין שם יראה התם מיירי בקהלה שיש בה כמה הראוי' לש"ץ או לרב ואינם נוטלים פרס אלא מכבדים לזה שיהיה ש"ץ או רב לזמן אח"כ יתכבד אחר מהקהלה בכבוד זה כמו שנהגו עתה בהתמניות קר"וט אמנם הרמ"א מיירי נמי ממקבלי פרס ונשכרי' להקהל א"כ ע"כ נשכרים רק לזמן או לג' שנים או לה' וא"כ מ"ש דתלי' במנהגא צ"ע לכאורה:
ועכצ"ל נהי דכותבין זמן בשטר הרבנות היינו לטובת הרב המשכיר שיהיה יכול לחזור בו אחרי כלות הזמן ואינו כעבד עברי אבל הקהל אין בידם לחזור אפי' ככלות הזמן אלא במקום שנהגו וע"כ כ' רמ"א דתלי' במנהג ולא נשמע ולא נראה מעולם במדינות הללו שהסירו הרב והורידוהו מכסא רבנות שלו וכן לא יעשה שהרי אפי' אב"ד שסרח אין מעבירי' אותו ואין מנדין אותו עש"ע יו"ד סי' של"ד סעיף מ"ב והוא מתקנת אושא שבירושלמי ומביאו בה"גא פ' אלו מגלחי' ושם מבואר דאין מעבירין אותו ע"ש: משה"ק סופר מפפד"מ: