שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קצב
שלום ושמחת פורים לי"נ הרב המופלג החרוץ כבוד ה' מכובד בתורתו מהורר יודא אסאד נ"י:
הגיעני דבר בעטו בעתו מה טוב שנתעורר ע"ד הרב המאירי בחי' מגלה פ"ק שכתב במגל' י"ד ע"א קריאתה זו הלילא אי לית לי' מגלה קורא הלל בפורים ותמה שלא חשו לו הפוסקים ותו אי כדבריו מ"ט כתב ר"מ מגלה מלבו שם י"ח ע"ב ולא יי"ח בקריאת הלל במקום מגלה אלו דברי מעלתו בס' ברכי יוסף סי' תרצ"ג ס"ד מייתי דברי הרב המאירי הנ"ל וכ' עליו שלא חשו לו הפוסקים דהלכת' כרבא שהוא בתרא דלא שייך הללו עבדי ה' דאכתי עבדי אחשורוש אנן ועוד דהרי"ף והרא"ש גרסי מתקיף לי' רבא ולא נתיישב' קושית רבא והלכתא כוותיה אלו דבריו ז"ל:
איברא הרב המאירי כ' שנ"ל עיקר כרנב"י ומחוייב לקרא הלל ונ"ל טעמו דבמגלה פריך ש"ס בין לרנב"י בין לרבא דלא הוכשרו כל הארצות לומר שיר' ומשני משגלו חזרו להכשירן ובעירובין יו"ד ע"ב פריך ק' זו רק לרנב"י ולא לרבא יע"ש והנה מה שתי' ש"ס במגלה משגלו חזרו להכשירן אין תי' זה שוה לשניהן לרנב"י ולרבא דלרנב"י אמת כן הוא דאם אירע נס אחר חורבן בית שני בח"ל ואנו אין לנו בעלי ר"הק לתקן שיר חדש או מגלה אחרת ע"כ לומר הלל על אותו הנס משא"כ לרבא אע"ג דחזרו להכשירן הראשון היינו אי היה אפשר אבל כיון דכל ניסים שנעשו ושיעשו טרם גאולה עתידה אכתי עבדי או"ה אנן א"א לומר שירה דהלל לא שייך דאכתי עבדים אנחנו ומגילה א"א לתקן בלי ר"הק וא"כ מה שאמר לרבא כיון שגלו חזרו להכשירן ראוי לחזור קאמר אבל אין לנו ומשו"ה לא פריך הש"ס בעירובין רק לרנב"י דלרבא פשיטא שזו תירוצו דהכי קתני ברייתא תירוצא משבאו לארץ לא הוכשרו משום דממ"נ כל זמן שהם בא"י אין ח"ל כדאי לומר שירה על נס יחידים שבתוכה ומשגלו א"א משום דאכתי עבדי או"ה אנן ועיקר קושי' על רנב"י ומדשקל וטרי ש"ס אליבא דרנב"י ס"ל להמאירי דהלכתא כוותי' ומ"מ רוב כל הפוסקים חולקים:
ומה שהקשה מעלתו מ"ט לא נפיק יי"ח בקריאת הלל במקום מקרא מגלה נראה לפענ"ד דלא בנקל הותר לקרות הלל במקום מגלה אפי' לרנב"י אלא אם א"א בענין אחר כגון דלית לו מגלה כלל וא"א לכותבו בשום אופן דאלת"ה פורים שחל בשבת מ"ט לא יקראו הלל ויצאו בו יי"ח ביומו עכ"פ ותו אם אכה"ג מ"ט תקנו קריאה במקום הלילא ולא תקנו הלל והלא קשה הי' בעיניהם מעיקרא מדכתי' שלשים ולא רבעים עד שמצאו רמז דוחק מהתורה והטעם לקושי' הזו נ"ל משום שאין להוסיף זכירות שם עמלק וזרעו בתורה ברבים בכל שנה ושנה וע"כ גם לרנב"י קריאתה עדיף מהלל ממש משום התם ביציאת מצרים אסיק ובא ולא הוזכר זה הנס כלל ע"כ נדחקו אנשי כה"ג למצוא לכתוב מגלה ובשבת טוב להקדים קודם זמנה מלקרות הלל וה"ה לכתוב אפילו פע"פ ואם עפעפיו יישירו נגדו מלקרות הלל ולא אמרו המאירי אלא באי אפשר כלל בשום אופן אז יקרא הלל ומ"מ לית הלכתא כוותי' כנ"ל:
ואיידי דאיירי אעתיק מגליון מג"א שלי סי' תרצ"א סק"ד שכ' מג"א וצ"ע בסי' ל"ב וכו' נכתוב בצדו על גליון עיי' מגלה י"ח ע"ב לימא מסייע לרבב"ח ויש להקשו' דלמאי דס"ד שינוי' דאתרמי מה סייעתא דלרב"בח סגי בחומש בעלמ' דפסול למיקרי בי' ומותר לכתוב מתוכו וע"כ צ"ל דאתרמי לי' כשירה א"כ מה סייעתא ומאי קארי לי' מעיקרא ולא ידע דאתרמי אע"כ מוכח מזה דכך הלכה למשה מסיני בכתבי קודש שצריך לכתוב דוקא מתוך ספר כשר ולא מתוך חומש כן צ"ל וא"כ הא דנהגינן לכתוב ס"ת מתוך החומשים מדויקים ותיקוני סופרים היינו למסקנא דמתקיים בי' ועפעפיך יישירו נגדך מצי לכתוב שלא מן הכתב א"כ ה"ה אם מונחים לפניו חומשים מדויקים הרי מיושרים הם אצלו ע"כ נהגינן להעתיק מתוך חומשים מדויקים אמנם דינם ככותב בע"פ וצריך להוציא כל תיבה מפיו טרם שיכתבנו ככותב בע"פ ומעיקרא כדפריך ש"ס לימא מסייע וכו' הומ"ל שהרי מונח לפניו מגלה פסולה והוציא כל דבר מפיו אלא דלא מסיק אדעתי' הך דמיושרים לפניו ועכ"פ מיושב קו' מג"א ואין לומר הא לר"מ לא הותר אלא בשעת הדחק ואיך אנחנו כותבים בלא דוחקי י"ל כבר כ' הפוסקים לטלטל ס"ת בכל שעה לכתוב מתוכו מיחשב דוחק כנלע"ד עכ"ל שם על הגליון: פ"ב יום ד' יו"ד א"ש תקפ"ד לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ: