שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קצא
אי יכולין ציבור או יחיד לקבוע עליה' י"ט לעצמם על נס שנעשה להם הנה הדבר נובע מתשו' מהר"ם אלשקר סימן מ"ט והעלה שחייבים לקיים עליה' ואפי' מי שעוקר דירתו חייב לקיים היום ההוא ומייתי ראי' מר"א בר צדוק שהי' מבני סנאב בן בנימין וקיים י"ט קרבן עצים אפילו לאחר החורבן ולאחר ששינו מקומם כמבואר ס"פ בכל מערבין ע"ש אלו דבריו ופסקו מג"א ס"סי תרפ"ז ובאלי' רבה שם והוספתי בראיות [עיין לעיל סי' קס"ג] לפמ"ש תו' ס"פ בכל מערבי' שר"א בר צדוק הי' חתנם של סנאב בן בנימין ולא מבניהם ממש וכ' התורת חיים שכן משמע מדאמר הייתי מבני סנאב משמע שכבר היה בהיותו חתנם ועתה כבר נתרחק ע"ש ובחידושי בארתי שעיקר מה שבא להשמיענו בזה שאע"פי שנתחתן עמהם אחר החורבן וכבר חל עליו גזירת התעני' קודם קבלת הי"ט שלו מ"מ לא השלים תעניתו ביו"ד אב והרי קמן כי יש כח ביד הקהל לתקן עליה' ועל הנלוה עמהם ולא יעבור וכן נוהגין כמה קהלות ישראל ומגדולי יחידיה' שעושי' כן ביום שאירע להם נס:
אמנם פר"ח בא"ח סימן תצ"ו בקונטרס המנהגים שחבר שם סעי' י"ד כ' דכל הסעודות שעושים בימים ההמה סעודת הרשות נינהו וראיות מהר"מ אלשקר מר"א בר צדוק אינה ראי' דאיהו הוה ס"ל לא בטלה מג"ת אבל לדידן דקיי"ל בטלה מג"ת והרי מבואר במס' ר"ה י"ח ע"ב דלמ"ד בטלה מג"ת יליף לי' מדבטלה הצומות שהי' לששון ושמחה ובטל י"ט דדהו ע"כ הנך נמי כי הני ופריך הש"ס מאדכרתא ע"ש קמייתא בטל אחרניתא מוסיפי' ומשני הב"ע בזמן שב"המק קיים ע"ש א"כ מוכח דלהך מ"ד השתא אותן שהוקבעו נתבטלו כ"ש שאין להוסיף ולפי דבריו איסורא נמי איכא דהנך כי הני:
ולפע"ד דליתא לכל דבריו ז"ל דהא מבואר פ"ק דמגלה י"ד ע"א ובעירוכי' יו"ד ע"ב דמשחרב ב"המק הוכשרו כל הארצו' לומר שירה ודוחק לומר דרבא שהוא בתרא ס"ל נמי לא בטלה מג"ת ותו צריכי' להבין במסקנות ההלכה מסקי' בטלה מג"ת חוץ מחנוכה ופורים והשתא בשלמא חנוכה משום דמיפרסמא מצותה כמבואר שם אלא פורים הא כ' הרז"ה שם וכן הר"ן ספ"ק דנדרים דלאו אפורים עצמו קאי דההוא דברי קבלה הוא ופשיטא שלא בטל אלא קאי אשל זה בזה ר"ל יום י"ד לכרכים ויום ט"ו לעיירות דממג"ת הוא ע"ש והנה בהני לא מיפרסמא מצותה כלל שהרי אין קורין בו ואפ"ה לא בטל ומ"ט הא הנך כי הני ואיכא איסורא בתוספות זה ועיי' רש"י בתענית י"ח ע"ב שפירש לאסור של זה בזה פי' חדש דשל זה בזה ר"ל בני ט"ו דקרי בי"ד ע"י שהי' פרוז בן יומו ע"ש ולפ"ז א"ש אבל פירושו צ"ע מפ"ק דמגלה גבי רבי נטע נטיעה בפורים דמוכח דאסורים של זה בזה אפילו אין קורין וא"כ תיהדר קושי' לדוכתא כיון שאין כאן פרסום מ"ט לא בטלום כשבטלו מג"ת אע"כ האמת יורה דרכו דודאי לפי הה"א הוי טעמי' דרב ור"ח דבטלה מג"ת משום דהנך כי הני ואם כן אין לנו כח להוסיף י"ט שלנו וי"ט שקבע הקב"ה לששון ושמחה בטלו בעו"ה אבל למסקנא לא קיי"ל כי הך טעמא אלא כי לשון הברייתא דמייתי שם בר"ה במסקנא משום דהשמחה הוא להם לאבל ותוגה והיינו כל אותם י"ט מג"ת שהי' להם זכר בבה"מק כגון אדכרת' דשטרא שהי' מזכירי' יוחנן כה"ג לאל עליון ותמידא ושבועו' וחנוכה אי לאו דמפרסם ניסי' כל הני הוא נהפך לאבל והה"נ י"ט קרבן עצים דבני סנאב אי הוה ס"ל לר"א בר צדוק בטלה מג"ת מטעם הנ"ל הי' ראוי לבטל גם י"ט שלו אלא דס"ל לא בטלה ואנן קיי"ל בטלה חוץ מחנוכה משום דמיפרסם מצותה ופורים משום דאין לו שייכות בבה"מק כלל:
וזה נ"ל דעת הראב"ד דס"ל נהי דבטלה מג"ת מ"מ אסור לקבוע תעני' בציבור בימים ההם והקשה הר"ן א"כ מאי פריך מהא דאמר צאו והתענו על מה שהתעניתם הא התם שאני שגזרו תענית בציבור י"ל דודאי לפי הה"א דבטלה מג"ת משום דהני כי הנך צומות שהי' לששון ושמחה ונהפכו לצום אם כן לפי אותה הה"א לא יאמר הראב"ד שאסור לגזור בהם תענית ציבור שהרי בד' צומות צמין ומתעני' בצבור והנך כי הני ומשו"ה לפי אותה הה"א שפיר פריך הש"ס מברייתא דצאו והתענו על מה שהתעניתם אמנם למסקנא ליתא להך טעמא אלא משום שאבל הוא להם אם כן מסתיי' דלא לאסור בהם הספד ותעני' אבל עכ"פ לא נגזר תענית ביום שמחת אבותינו:
וכן יש להוכיח נמי מבריי' דהפגינו בלילה ואמרו אי אחיכם דהי' אחר החורבן ובמס' תענית י"ח מוקי לברייתא דמג"ת כר' יוסי דאוסר לאחריו ור' יוסי הא ס"ל בטלה מג"ת וא"כ קשה אחרניתא איך מוסיפי' אע"כ כנ"ל כיון דהך דהפגינו הי' נס דאין לו שייכות כלל בב"המק שפיר מוסיפי' אלא שי"ל קצת דאם כן מ"ט אין זכר למו גם בז"הז ובש"ס לא אמרו אלא חנוכה ופורים ולא הזכירו כ"ח אדר ואולי לא נתפשט הי"ט בכל ישראל אלא במקום הגזירה בלבד:
מיהו נ"ל בלאה"נ דלא אמרו שלא להוסיף אלא דומי' דהנך שפשטו בכל ישראל אבל עיר א' ומדינה א' בפ"ע אינו דומה להנך ומותר בלי פקפוק מיהו נראה דהיינו דוקא ממיתה לחיים דומי' דמרדכי ואסתר אבל בפדות משארי צרות לא דהרי אחז"ל במרדכי ואסתר מאי דרוש ק"ו מעבדות לחירות אומרים שירה ממיתה לחיים לא כ"ש וא"כ כל זמן שאנו בגלות וליכא פדיון מעבדות לחירות כל שאין ההצלה ממיתה לחיים ממש הבו דלא לוסיף לקבוע י"ט והנה מבואר בספר יוסיף אומץ מהנס שנעשה בק"ק פ"פ דמיין ביום כ' אדר הראשון וקבעו בו יום שמחה לדורותם וכן ראיתי ממ"ו הגאון מו"ה נתן אדליר זצ"ל מילדי ק"ק ההיא וכן אנו נוהגים אחריו הגם שאנו ברחוק מקום ומיהו ביום שלפניו לא נהג להתענו' כשלא הי' דעתו לחזור וטעמא בעי מ"ש וגם נפל על אפי' ביומו ונ"ל משום שלא ישנ' מפני המחלוקת ומ"מ אני נוהג להחמיר לסיים ספר באותו היום כדי שיהי' הסעודה בהיתר בלי פקפוק ויאכלו ענוים וישבעו כתבתי פה ק"ק מ"ד ביום ה' ט"ו לאדר הראשון תקס"ה לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: