שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קפא

שלום וכ"ט לההר הטוב הרב המופלג המאה"ג חרוץ ושנון כש"ת מה"ו געץ נ"י אבדק"ק גערמענד יע"א:

יקרתו הגיעני בזמנו ולהיותי טרוד בטרדות הלו"ת הזמן כנהוג הנחתי הדבר עד היום ע"ד אתרוגי' קטנים כשיעור ביצה מצומצמת שבזמנינו שפקפק מעלתו כי הביצים נתקטנו כפי מה שהעיד בספר צל"ח בפ' ערבי פסחים וא"כ אתרוגים הללו אין בהם כשיעור המפורש בש"ס וש"ע ססי' תרמ"ח אלו דבריו:

יש להשיב ולומר דאין שיעור אתרוג דומה לשארי שיעורי תורה שמרע"ה מסר לנו שיעור ביצה שבזמנו ונאמר אפי' אם יתקטנו הבצים בזמני' האחרונים מ"מ השיעור לא ישתנ' משא"כ הכא באתרוג פרי כתי' בקרא וכל שלא נתגדל כ"כ שיהי' ראוי לקרות פרי לא יי"ח ושיערו חכמים לפי גודל האתרוג הבינוני כשגמר פריו לגמרי לפי אותו השיעור אם גדל עכ"פ עד כביצה כבר ראוי לקרא פרי אעפ"י שסופו לגדל יותר מ"מ בשיעור ביצה כבר מיקרי פרי ואין זה ענין לפלוגתת אתרוג הבוסר שעמד בזה הרא"ם בביאורי סמ"ג וב"י סס"י תרמ"ח ויעיי' בתשו' חכם צבי סי' קס"ה שהרעיש העולם ולפע"ד פשוט כי הבוסר הוא באיכות ביצה בכמו' והנה שיעור בוסר בענבי' כפול הלבן אין הכוונה בגודל פול הלבן אלא כפי שיעור גידול הענבים הבינוני' כשהיא כפול הלבן הרי היא בוסר אבל לעולם עינינו רואות אשכולות יפות ומהודרי' ונמצא בתוכם ענבי' קטני' מאוד והמה מתוקים כדבש מבושלים כל צרכם ואין אלו בוסר אעפ"י שלא הגיעו ולא יגיעו לעולם לפול הלבן כי איכותם הוא' איכות ענבה שבשלה כל צרכה וכן ימצא איכות הזה באתרוג ובכל הפירות ואפי' יהיו גדולים הרבה יהיו בוסר ואפי' קטנים יהיה מבושל כל צרכו ואני נבוך מאוד ברוב או כל לימוני"ש שבמדינתינו אם אינם רק בוסר ונפקא מיניה לענין שבת במג"א סי' ש"ך סק"ז ח':

ואמנם אע"ג שהגיע האתרוג להאיכות שאיננו בוסר מ"מ עדיין אין שם פרי עליו שיהיה גדול בכמות כשיעור זית למר וביצה למר והיינו לפי ערך אתרוג שנגמר בתכלית גידולו הבינוני ראוי להקרא בשם פרי לכשיהי' כביצה אבל פחות מזה אפי' איננו בוסר באיכות מ"מ איננו פרי בכמות ומיושב דברי סמ"ג לפע"ד:

וא"כ לענינינו ראוי' לומר כי הכל לפי הזמן אם נשתנו הביצים גם האתרוגי' נשתנו ולפי תכלית גמר גידולי האתרוגים שבזמנינו ככה יהי' שליש או חצי גמרם שראוי' להקרא פרי לענין הכמות כשיהיה כביצה שבזמנינו וכך יפה לנו שלא להבעית את ישראל בחדשות שלא שערו אבותינו ומלתי כבר אמורה החד"ש אסור מן התורה בכ"מ:

והנה בעירובין פ"ג ע"א כ' תוס' ד"ה יתירה בסוף הדבור כי ביצים המדבריות הי' גסין יותר מאותן של יום התוספת יע"ש והנה בכל זה לא הוסיפו על שיעור חלה כלום רק שיעור מ"ג וחומש ביצה שבזמניהם ורש"י בשבת ט"ו ע"א ד"ה חמשה ועוד ס"ל דרבי יוסי חשש להשינוי הזה ופליגי חכמים עליו ואמנם דעת התוס' בעירובי' פ"ג ע"ב ד"ה שבעת וכו' לא ס"ל שיהיה זה טעמו של ר' יוסי ע"ש וא"כ אליבא דהלכתא משמע דאע"ג דביצים של מרע"ה הי' גסים משלנו מ"מ שיעור מנין הביצים לא נשתנו ולעולם שיעור חלה מ"ג וחומש ביצה מביצים שהיו בירושלים ובציפורי ואל יטעה הרואה בלשון תוס' שהוסיפו על המדה משום כך יעיין ויראה ויביט גם בלשון רש"י בשבת ריש ט"ו ע"א ויעיי' בספר נב"י קמא סימן ל"ח ד"ה והנה כשהתירו השמן וכו' יע"ש:

מ"מ טעמא בעי מ"ט לא שינו השיעור ונ"ל דשיעור חלה הוא עריסותיכם עריסת מדבר ועריסת ההיא הי' איש לפי אכלו עומר לגולגולת ואמרו שם בעירובין פ"ג ע"ב מכאן אמרו האוכל במדה זו ה"ז בריא ומבורך יתר על כן רעבתן פחות מזה מקולקל במעיו והדברים תמוהים איך שיערו חז"ל אנשי דורם לפי אנשי דור המדבר אם אמרו בראשוני' שכריסם רחבה וכו' גם צריך חקירה במן אשר ירד עומר לגולגול' איש לפי אכלו הלא הי' שם גמולי חלב ועתיקי משדים אם גם להם ירד מן עומר לגולגולת לא היה לפי אכלו ומצוה היה עליהם שלא להותיר ממנו עד בקר:

והנלענ"ד בזה נהי דכל שיעורי התורה הנאמרים למצוה ולאיסור והיתר הכל משערי' באדם בינוני אפי' לעוג מלך הבשן חוץ ממלא לוגמיו שמשערי' בכל אדם לפי מה שהוא מ"מ אמת נכון הדבר שלכל אדם יש לו מדתו ואיפתו של עצמו ע"ד משל הנה גובה אדם ג' אמות זה ימצא בכל אדם אם איננו ננס ולא ענק הרי אפי' תינוק בן יומא יש לו ג' אמותיו מאמותיו דהיינו ד' אגודלים של זה התינוק בן יומו עושים טפח וששה מטפחיו עושים אמה שלו וג' מאותן אמות הוא שיעור גובהו וכן ימצא בכל אדם בעולם ודבר זה בדקתי כמה פעמים עיי' לשון רמב"ן בפסוק ערשו ערש ברזל:

מ"מ לענין שיעורי תורה משערי' אותן ג' אמות באדם בינוני וטפחים בינונים אפי' לעוג מלך הבשן כגון לענין מים שכל גופו עולה בהם הוא אמה על אמה ברום ג' אמות לכל אדם באמות שלו עולה כל גופו בהם ושיעורו מ' סאה בסאה שלו עפ"י חשבונו כך הוא שיעור הטבעי אך מ"ע דאוריי' לטבול בשיעור אמה בינוני' ומ' סאה בינוני עיי' ב"י י"ד רס"י ר"א ומהתימה על הב"ח י"ד רס"י ק"כ ויעיי' ט"ז שם כי הוא רוצה לומר דשיעור הבינוני הנ"ל הוא מדרבנן דמן תורה סגי לכל אדם לפי מה שהוא במים שכל גופו עולה בהן ובזה רוצה ליישב הטור שם והוא תימ' מאוד אפי' לו יהיה כדבריו בטבילת אדם נשער כל אדם לפי מה שהוא אך הכא בטבילת כלים דכתי' מגזירת הכתוב במי נדה מים שהנדה טובלת בהן דאע"ג דלשארי טבילות סגי במים שהכלי מתכסה בו או רביעי' למחטי' וצינורו' לענין כלים חדשי' החמיר' תורה שיהי' מים שהנדה טובלת בהם ואיך נשער זה באיזה נדה אם בגדולה או קטנה ע"כ בבינונים והיינו מקוה טהורה שלנו ודברי ב"ח תמוהים בזה לפע"ד נחזור להנ"ל דכל אדם יש לו אמותיו ואיפותיו של עצמו ומשאחז"ל במס' שבת צ"ב הלוים קומתם עשר אמות היינו אמות בינונים שלנו דהכי הוה גובה הקרשים בבינונים שלנו אבל לעולם הלוים עצמם הי' גבהם ג' אמות בשלהם לפי איבריהם:

הנה כי כן נאמר כי שיעור אכילה ליום שיהיה בריא ומבורך הוא עשירי' האיפה מאיפתו של כל איש לפי מה שהוא תגדל האיפה ותקטן לפי האיש וקומתו ונעשה במן נס הנפלא הזה שירד עומר לגולגולת לכל א' לפי מה שהוא וקטן בן שנה ירד לו עומר לגולגולת שלו ולמחר גדל מעט הגדיל איפתו ג"כ מעט אך מצות חלה שהיא מצוה ותלה הכתוב בשיעור עריסות מדבר רוצה לומר שיעור עשירית האיפה של אדם בינוני אע"פי שירידת המן הי' לכל אדם כשיעורו מ"מ המצוה הוא באדם בינוני אך מ"מ נ"ל היינו בכל זמן דור באדם בינוני שבדור ההוא ולא ניתן תורת כל א' בידו אבל האמת בכל דור ישוער החלה במ"ג וחומש ביצ' שבאותו הדור כי כן הוא איפת הבינוני שבאותו הדור שיאכל ויהי' בריא ומבורך וע"כ לא שינו חז"ל מספר הביצים בירושלים ובציפורי אעפ"י שלא היה גסים כשל מדבר:

ואגב אני אומר דשבטי ישורון י"ב מלבד שבט לוי ונאמר שחצי שבט לוי היו הכהנים (כי רבו מאוד על הלוים שהי' הארון מכלה בהם) ויהי' א"כ הכהנים א' מכ"ד מכל שבטי ישראל וכשכל א' מישראל עושה בכל יום עיסה לעצמו עומר לגולגולת שיהיה בריא ומבורך ויפריש חלה א' מכ"ד ויגיע מכ"ד ישראלים כ"ד חלות שהוא שיעור עיסה שלימה לפרנסת כהן א' ליום שיהי' בריא ומבורך וככה מכל שבטי ישראל מכל כ"ד איש יתפרנס כהן א' ומשפחת הכהנים המה בכלל א' מכ"ד משבטי ישראל נמצא פרנסתם קצובה עומר לגולגולת והכל לפי המקום והזמן:

והנה לפי הנחתו של הצל"ח שבני אדם עמדו על עמדם והבצים נתקטנו א"כ נאמר כן בכל הגדולי' שאפשר שישתנו המה ובני אדם ישארו על מתכונתם א"כ צדיק מה פעל רמב"ם פ"ט מה' ס"ת הל' ח' שמדד האצבעי' ברוחב ז' שעורו' ובאמת מדדתי כן כמה וכמ' פעמים ולא נשתנה הדבר דהיינו רוחב אגודל של אדם בעל איברים אם ידחקנו בכח על הדף ויניח לפניו ז' שעורו' ברחבן או ב' בארכן ישוו בשיעוריהם והוא ממש שיעור צא"ל בקירוב מאוד באופן שאמות הבנין הוא קרוב ממש מאוד לאמה של תורה כי כל צא"ל הוא רוחב אגודל אלא שהוא קצת יותר אפשר שהוא אמה שוחקת שמוסיפי' חצי אצבע על אמה עיי' י"ד רס"י ר"א וע"כ לומר שסמך הרמב"ם שאם ישתנו השעורי' גם הגופים ישתנו וכן ממרע"ה עד הרמב"ם וכן לעולם:

הנה להצל"ח יהי' בית הבליעה שלנו מחזיק ג' ביצים שלנו שהרי מ"ע בליל פסח לבלוע פסח מצה ומרור בבת א' בזמן שב"המק קיים ויהי' זה כשיעור ג' ביצים ואין אדם בעולם שיחזיק בית הבליעתו ג' ביצים אפי' מרוסקי' עיי' מג"א סי' תע"ה סק"ד אע"כ גדולות וקטנות כל הגידולי' הן חיים הן צמחים הכל לפי הזמן והמקום ובה אנו משערי':

בחידושי הלו"ת אמרתי ליישב קו' הגאון מהו' יונתן אהא דירושלמי דמייתי תוס' ר"ה י"ג ע"א וקידושין ל"ח ע"א אמאי לא אתי' עשה דמצה ודחי ל"ת דחדש והקש' הנ"ל הא שיעורים נשתכחו בימי אבלו של משה ויעב"ץ החזירם ביומא פ' ע"א א"כ באות' שעה לא ידעו השיעור וחששו שיאכלו ב' שיעורים ויעברו על לאו דחדש ולפע"ד עכ"פ ידעו שלא יגיע שיעור אכילה ליותר משליש מה שמחזיק בית הבליעה מרוסק שהרי ציוה לאכול ולבלוע בבת א' פסח מצה מרור וא"כ אם יקחו משלשתן שוה בשוה כשיעור החזקת בית הבליעה אחר הריסוק בטוחים הם שיצאו יי"ח ואם כיוון האמת אתי עשה ודחי ל"ת רק דחששא שמא השיעור הוא פחות הרבה מזה וכבר יצא ידי חובת מצה בהחצי ואידך איסורא אכיל לזה אני אומר הא ראוי היה שיהיה פסח מצה ומרור מבטלות זא"ז לולי דמצות אין מבטלים זא"ז וא"כ תינח מה שהוא כשיעו' מצותו אך היותר על השיעור והוא איסור חדש מתבטל בפסח ומרור ובמצת מצוה ואפשר אפי' טעם כעיקר לא נשאר בו ולק"מ קושי' הנ"ל ויעיי' היטב בלשון תוס' בכורו' כ"ג ע"א ד"ה נבלה וכו' בסוף הדבור וי"ל דלענין אכילה וכו' ע"ש וק"ל ומה שצ"ע דבתירוצם לא מיתרצא הך דליבטל מים ומלח והך דשער נזיר סוף תמורה כבר בארתי במקום אחר:

והנה זה לי שנים רבים עמדתי על החקירה הלא ברכתן של ישראל הי' חטי' ככליו' ועדשים כדינרי זהב ומסתמא כל הפירות ככה ועיי' כתובו' קי"ב ע"א אפרסקא כאילפוס וקטופי כעיגלו וא"כ קרא ארץ חטה ושעורה וכו' דכלו לשיעורא נאמר והרי קרא מיירי בפירות של א"י ואיך נשער בחוש שהי' גדולים מאד ובלאו הכי נמי דוחק גדול לומר שהי' הבית דין צריכים להביא להם פירות ממדינו' נכריות לשער בהם שיעור תורת משפט אלקי הארץ הקדושה וגם הקרא אינו סובל דהרי מיירי בפירות של ארץ ישראל וברכותי' ועיי' חכמת שלמה בסנהדרין כ"א ובמהרש"א ח"א שם בענין ב' שערות ושניהם לא ראו דברי חי' הר"ן שם וכעת נלע"ד בישוב ק' הנ"ל דכשם שהי' פירותי' משונים לטובה כך הי' גידולי האנשים ובריאו' גופם באופן טוב ונאות והי' שיעור אכיל' דדהו בזית דדהו ואע"ג דאמרי' בעלמ' אכלו קמעא ומתברך במיעיהם אה"נ דבעלמ' אדם אוכל כמה זתים בזיתים דידי' ואינו שבע ולהם הי' די בזית דדהו ומתברך במעיו ועיי' ר"פ טרף בקלפי תוס' ישני' ד"ה שמגיע כפול ובמקום אחר פרשתי מ"ש הקב"ה והם מדקדקי' עד כזית ר"ל שכבר שבעו לי' משיעור פול ודוחקים עצמם לאכול עד כזית לברך ב"המז מן המובחר דכתיב ואכלת שיעור אכילה [ועיין בסי' מ"ט] ושם בארתי:

מ"מ בהא סלקינן דנראת דהכל לפי הזמן ואם הגאון הצל"ח אמר להחמיר מ"מ להורות לאחרים לאסור להו ולבטל נמי ממ"ע של אתרוג במידי דלא ברירא לן לא נ"ל דאם אין האיסור ברור כאחותו שהיא אסורה לא נאמרה והלל אמר הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם ומכ"ש בשיעור אתרוג דלא כת' אלא פרי וכמ"ש לעיל גם הצל"ח מודה לפע"ד. פ"ב יום ה' כ"ה מרחשון תקפ"א לפ"ק משהק"ס: