שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קעד
אורך ימים ושנות חיים ושלום וכ"ט לי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מו"ה דוד דייטש נ"י אב"ד ור"מ דק"ק ע"ח יע"א:
יקרת מכתב קדשו מעולפת ספירים אלי כתוב בשולי מכתב חתני הרבני המופלג מו"ה דוד צבי נ"י האירו עיני ושם עוררני בק' הקשה אדם קשה כברזל הגאון מוהר"ז עמריך ז"ל אש"ס דשבועו' ח' ע"א דאמרינן מנגעי' אכפר לי' וקרבן לאשתרוי בקהל אתי היא נגד ש"ס מנחו' צ"א ע"ב דקאמר להדי' דאשם להכשיר וחטאת לכפר ופירש"י דעל ז' דברים נגעים באים והדרת גאונו כ' שיש לדחות אלא שמ"מ בדיק לן בהא מילתא:
ואודה ולא אבוש כי לקושטא דמילתא לא ידעתי איך לדחות ק' עצומו' הללו דודאי כפי מ"ש פר"מ אש"ס לא ק' כ"כ כאשר אבאר דהנה בלי ספק שהנגעים מכפרים שהרי על ז' דברים באו ונתנדה מביתו וישב בדד ומכיון שנתרפא והותר לו לכנס למחנה ע"י ציפרים מסתמא ניחם ה' על הרעה וכיפר לו ע"י יסוריו שמירקו עונותם וכ"כ תורת חיים בשבועות אך מ"מ עדיין לא נתכפר לגמרי שהרי נתנדה מביתו וישב חוץ לאהלו ז' ימים וגם אח"כ לא יכנס למחנה שכינה כמנודה עד שיצורף ליסורי' עוד חטאת שיכפר ועי"ז יוכשר ע"י האשם וצדקו דברי ש"ס דמנחות ובכריתו' דאעפ"י שהנגעים מכפרים בלי ספק מ"מ לגמר כפרה צריך גם החטאת לכפר כדי שיוגמר האשם הכשרו כמו שכפרו הנגעים גוף החטא כדי שיוגמר הכשרו למחנה ע"י ציפרים ה"נ צריך כפרת חטאת לגמר הכשרו ע"י אשם:
וממילא י"ל ש"ס דשבועות דנהי דחטאת ג"כ מכפר קצת מה שנשאר מעיקר החט' אחרי היסורי' מ"מ החטא כבר אקליש לי' טובא וקרא כתי' מפשעיהם לכל חטאתם חטאי' דומי' דפשעים שהם עיקרי הפשעים וכעין שכ' תוס' ד"ה אמר קרא וכו' יע"ש וה"נ דכוותי' ויוצדק יותר תירוצי לפמ"ש תוס' שם ד"ה ואימא יולדת וכו' שהקשו והא בר קרבן הוא ואיך יכפר על הקרבן ותי' הואיל וקרבן יולדת לא אתי לכפר אלא להכשיר לא מקרי בר קרבן ע"ש ואם כן הכא תי' ש"ס בתורת ממנ"פ אי חשבת לי' האי כפרה קלישתא כמכפר א"כ ק' קושי' תוס' הא בר קרבן הוא אע"כ ס"ל דעיקרו להכנה לאשם שיכשרנו לקדשים אבל עיקר חטאו מנגעו אכפר לי' א"כ לא הוה דומי' דפשעי' וא"ש ולק"מ אהש"ס:
אך מה שצע"ג אהריב"ן שבתוס' שם ד"ה על ז' דברים וכו' תימא והיכי תיסק אדעתין דאחטא קמייתי הלא לא מייתי בעלמא קרבן אהנך עבירות הנה ק' זו י"ל לפי הנ"ל דבעלמא לא מייתי קרבן כי חמורות הם ולא מתכפר בקרבן עד אחר שנתיסר בנגעו ואיקלש לי' חטאו אך הריב"ן שבתוס' תי' וז"ל דס"ד דאתרוויי' מייתי לכפרה ולאשתרוי ומשני דלאו לכפרה מייתי אלא לאשתרוי עכ"ל וזה בודאי צ"ע מתרי סוגי' דמנחות וכריתו' הנ"ל ודוחק להעמיס דברינו הנ"ל בלשון הריב"ן:
והנה הריב"ן מוקשה מב' סוגיו' הנ"ל אך רמב"ן על התור' ק' לי משלשתן דשבועו' ודמנחות ודכריתו' כי ז"ל בפ' מצורע והנה אמר הכ' באשם וכפר וחזר ואמר בחטאת וכפר על המטהר מטומאתו ואמר עוד בעולה ומנחה וכפר עליו הכהן וטהר ולא ידענו מה ענין כפרות הללו כולן אולי האשם יכפר על מעלו אשר מעל קודם נגעו וחטאת על חטאו בימי הנגע אולי לצערו נתן תפל' לאלקי' וזה טעם מטומאתו והעולה והמנחה יהי' לו כופר נפש שיזכה להטהר ולשוב אל אהלו ולכך אמר וכפר עליו הכהן וטהר עכ"ל נמצא עשה הרמב"ן העולה והמנחה מכשיר והאשם מכפר על ז' דברים שקודם נגעו וחטאת מכפר על חטאו בימי נגעו שהתרעם ונתן תפלה לאלקיו וזה נגד כל הסוגיות:
וקצת י"ל דמאי דאמרי' במנחו' דאשם מכשיר ר"ל גומר הכשר העולה והמנחה דאחר דאיקליש חטאו מנגעו ע"י יסורים נשתייר קצת חטא קליש והאשם גומר הכפרה כדי שיביא עולה ומנחה ויכשיר ומש"ה קרי לאשם מכשיר ולא מכפר אך החטאת מכפר בפ"ע על חטא שחטא בימי צערו וחטאת לבדו מכפר על זה ע"כ קרי לי' מכפר אבל סוגי' דשבועות א"א ליישב עד"ז וצע"ג:
ועיין זבחים וי"ו סוף ע"א אימא כיפר גברא לא כיפר קמי שמיא פירש"י כיפר גברא על כל עשה שבידו וניצול מן היסורים ע"ש ושוב מייתי עלה מתן בהונו' דאשם מצורע ובעי נמי למימר כיפר גברא ולא כיפ' קמי שמיא אע"ג דדחי לי' התם מ"מ משמע דס"ל אשם בא לכפר על חיוב יסורים והיינו כרמב"ן הנ"ל מי יתן מורה צדק ויורני ואחתום בכל חותמי ברכות א"נ דש"ת פ"ב כאור בקר ליום ה' כ"ח טבת תקצ"א לפ"ק: