שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קעב
תשרי עלן שתא טבתא לי"נ הרב החרוץ המופלא מו"ה נפתלי נ"י:
קודם תפלת מנחה הגיעני יקרתו ועתה קמתי מתעניתי תענית צום גדלי' ועיינתי בדבריו ואשיב בקיצור כי אין לי פנאי בימי' הקדושים האלו לצאת בפלפלת כל שהוא:
תינוק הנולד בי"הכ ונעשה בר מצוה בי"הכ אם חיי' בעינוי מ"הת ביומו פשוט הוא שחייב מיד בכניסת היום ומבואר במלחמות ה' פ' י"הכ בסוגי' דאין מענין התינוק' בי"הכ ומייתי לי' מדאמר התם בן י"ג משלים מ"הת ולא קאמר בן י"ג ויום א' כבכל דוכתי ש"מ מיד בכניסת היום חייב וכוונתו דלענין שארי מצות נהי דחייב נמי באותו היום שנולד דהיינו אחר י"ג שנים ללידתו מ"מ א"א שלא נכנס' בו שעה או רגע א' בשנת הי"ד ונאמר חזקה שהביא ב' שערות באותו הרגע ומתחיי' שוב באותו מצוה משא"כ יה"כ דממילא חייל ברגע כניסת היום הוה סד"א דק"ל שבזו רגע הביא ב' שערות דאם היה בו רגע קודם ה"ל שומא ע"כ נימא חזקה שצמצם ובאו בזו רגע לא לפני' ולא לאחרי' קמ"ל דאפ"ה חייב מיד בעינוי עם כניסת היום ומשמע דמייתי חטאת על אותו הרגע אי היה בו שערו' ועבר ואכל והוא באמת קצת חידוש:
ובפ' נערה נו"ן ע"א אמר אביי א"ל אם בר תליסר לתעני' מע"לע וכ' בשיטה מקובצת בשם ראב"ד דמעל"ע אתליסר קאי שנעשה בר תליסר מכוון מעל"ע ביומו ואפ"ה צריך להתענות וכ' עליו רשב"א דמה צריך להשמיענו זה וגם כי הו"ל להסמיך מעל"ע לתליסר ולא לתענית ולפע"ד י"ל כנ"ל דה"א עכ"פ רגע א' בתחלת הלילה אינו מחוייב בעינוי דהרי א"א לצמצם שיביא ב' שערות באותו רגע ואפ"ה חייב והאי מעל"ע אתרויי' קאי אתליסר ואתעני' לומר מי שנעשה בר תליסר מעל"ע מכוון בי"הכ אפ"ה חייב בו בתענית מעל"ע ולא נימא שיהיה מותר לו לאכול עם כניס' היום ולא רצה הראב"ד לפרש מעל"ע רק אתעני' ולא אתליסר דא"כ הוא מיותר דסגי באומר בר תליסר לי"הכ ותו לא:
וכ"ז בעינוי שבעצומו של יום אבל בתוספת כניס' היו' נראה שאינו חייב מ"הת דאפי' הביא אז ב' שערות שומא נינהו ואם ישנם בו אותן השערות פטור אפילו בעצומו של יום אם לא יביא אחרים חדשי'. ובר"ה ט' ע"א שהקשו תוס' ל"ל למיתני די"הכ ס' בין השמשו' שלו אסור ת"ל אפי' ודאי יום אסור משום תוספת ולא תי' בקיצור משום תוספת הי' קטן כנ"ל פטור ומשום ספיקא חיי' בעינוי ובזה נתעורר מעלתו ולק"מ מתרי טעמא חדא דאין זה ס' י"הכ שהרי הוא ודאי י"הכ משום תוספת ואינו אלא ס' גברא ולא ס' יה"כ ועוד לדעתי מה"ת נימא אוקמי אחזקת קטנות ולא הביא דרוב ליכא שמביאי' בשנת י"ג ויום א' דתיכף בתחלת היום לא שייך רובא ויש לעיי' בפ' יוחסין סוגי' קדשה אבי' בדרך ובראשוני' שם וקשה עלי לומר אם הבי' ב' שערות ב"השמ נימא רובא אינם מביאי' תוך הזמן ומסתמא כבר הוא לילה דא"כ נמצא ע"י שערות של זה נחליט הזמן ללילה ונחייב כרת וחטאת גם לשאר אנשי' ע"ז הזמן אע"כ לא נאמר בזה רובא אדרבה אוקמי אחזקת קטנות:
ומדברי תוס' אלו יש להבין דס"ל דתוס' י"הכ אפי' הוא דאוריי' מ"מ קיל טובא שספיקא מותר ומשו"ה פשיטא להו דתוס' לפני ב"הש מותר דה"ל ס' תוספת דאי בן השמשו' יום הוא הו"ל האי תוס' לפני דלפני ומספק שרי ומשו"ה ק' להו דאל"ה לק"מ קושיא תוס' והו"מ לתרוצי דנ"מ אי משום תוספת אין צריך למחות בנשים האוכלי' ועושי' מלאכה כמבואר ר"פ המביא כדי יין משא"כ משום ס' ב"הש כמבואר בפוסקים:
ולענין תינוק שנעשה בר מצוה במי"הכ דבעצומו של יום ודאי פטור מ"הת אותו פטור מתוספת יציאתו אפי' הביא ב' שערות אז זה נ"ל פשוט יותר מביעא בכותחא דהאי תוס' איננו מן הצום עצמו דנימא יה"כ נמשך עוד שעה על הלילה ואין בו לא חיוב כרת ומלקות כלל משום דפשיטא דקרא אינו מורה עלי' אלא איסורא מדרשת חז"ל והם אמרו שהוא מ"הת תוס' מחול על הקודש וא"כ מי שלא חייב לנהג קדש אין לו שייכות להוסיף ועל מה יוסיף אין תוס' בלא עיקר ואינו דומה לחולה שאכל כל היום והברי' ברגע אחרונה שחיי' בתוס' היינו משום שהיום הי' קודש אצלו ולא פקע קדושתו מיני' וכך היא קדושתו שהותר לפ"נ והרי הוא נהג בו קדש כאשר צוה ה' והרי הוא מוסיף עלי' אבל קטן שלא הי' נוהג בו קודש מה"ת אין כאן תוס' דאורייתא:
ומ"מ אני אומר קטן שהגדיל במוצאי שביעית אסור לנצור פירות של שביעי' שיוצאי' למוצאי שביעי' וטעמא רבא לחלק ביניהם דהתם הקדושה על הארץ שבת לה' ועל הפירות והם נתקדשו בקדוש' שביעי' ומחול שלהן מוסיפי' על קדושתו העקריות א"כ אע"ג דהאי גברא לא נתחיי' בעיקר שביעי' מ"מ הפירות נתקדשו ומחול שלהן נתוסף קדושה וגם הוא אסור בהם אחר שנתגדל משא"כ י"הכ שהזמן חלף עבר ומצוה אגברא רמי שכל א' יוסיף מזמן חול על הקדש וכיון שבאותו הזמן לא נתחיי' ולא היה אצלו קודש אין כאן תוס' כנ"ל מסברא ואין לי פנאי לחפש אחר ראיות וכיון שאין בו צורך למעשה אסתגר בס' נכונה ואסיים בברכה פ"ב נגהי ליום ב' ה' תשרי תקע"ה לפ"ק משה"ק סופר מפפ"דמ: