שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קסט
נפשו היפה בשאלתו עוד על מה שאירע ביום א' של ר"ה העבר שטעה הקורא וגמר עם הרביעי כל פרשת' דיומא וציוה מעלתו לקרו' עם החמישי ג' פסוקים מפ' עקידה שלאחריה ולמדן א' פקפק כנגדו שהי' לו לדלג ולקרות ג' פסוקים מה שכבר קראו לרביעי הנה מעלתו לא גילה לי לא טעמו ולא טעם שכנגדו עליו ואפרש טעם שניכם בע"ה:
ראשון תחלה אומר אי הוינא התם הוה אמינא לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא הייתי מצוה שלא לומר קדיש עד אחר שקראו בס"ת שניה ויהי' המפטיר עולה לחמישי דקיי"ל מפטיר עול' למנין הקרואים ויעיין זה היטב בשני דבורי תוס' מגלה כ"ג ע"א ד"ה חד אמר וד"ה כיון וכו' ושם מבואר שרבינו אלי' ורבינו משולם הנהיגו כן לעולם שקראו ארבעה בסדר היום והחמישי בספר שני בפ' קרבנות שהוא פ' המפטיר יע"ש ודבריהם שם בד"ה חד וכו' מגומגמי' קצת במ"ש וז"ל וחזן שטעה וגמר כל סדר של שבת יחזור ויקר' השביעי וכן אם הוא י"ט וקרא כל המנין שהוא צריך ושכח לקרות בחוב' היום יחזור ס"ת ויקרא אחר בחובת היום וכו' כוונתם להשמיענו ב' דינים א' שאם קרא בשבת רק ששה קרואי' ומיירי בימי התלמוד שהי' המפטיר ממנין קרואי' וא"כ כבר הפטיר א' מהששה ושוב נזכרו שצריך לקרות ז' יחזור ויקרא שביעי כיון שמנין הקרואי' מפורשי' בש"ס הרי הוא מעכב שוב כ' דין אחר שאם בי"ט קרא מנין הראוי דהיינו חמשה קרואי' אלא שלא קרא כל חובתו של יום המפורש לקמן שלהי מסכת אעפ"י שקרא המנין מ"מ כיון שלא קרא חובת היום המפור' בש"ס צריך לחזור ולקרות ג"כ ולא הו"מ לומר כולי מלתא בשבת שאם קראו מנין הקרואים ולא גמרו חובת היום שהוא הסדרא דבזה בודאי לא יחזור ויקרא שאין חלוק הסדרות מעיקר הדין אע"פי שמבואר מלשון הש"ס לקמן דכבר הי' חלוק הסדרות נוהג גם בימיהם מ"מ מבוא' שם כ"ט ע"ב דאינו לעכב שאמ' שם דבני מערבא מסקו לאוריית' בתלת שני מ"מ כך הייתי מורה ועיי' ש"ע א"ח סי' רפ"ב סעיף וי"ו:
והנה במס' מגלה כ"ב ע"א דמסקי' דאינו דולג אלא היכי דלא אפשר הקשו תוס' מ"ט אנו מדלגין בחש"מ של חג שקורא הרביעי מה שקראו השני' והניחו בקו' שוב כתבו שאם קרא אותו שקראו לפני אחרון עד שני פסוקים סמוך לפרשה שבפסח או בעצרת שהאחרון דולג ולא יקרא ב' פסוקים עם ג' פסוקי' מפרשה שלאחריו מפני שאינו מענינו של יום ע"ש וצריך להבין א"כ מה קשי' להו מחה"מ של חג מ"ט דולג הרביעי הא לא הוה מענינו של יום וצריך לומר דאזלי הכא לשיט' רש"י דסוכה נ"ד ע"א שהוא מנהגינו ג"כ שהשלישי קורא פרשה שאינה מספיקא דיומא כלל ואינו דולג ש"מ דס"ל דהכל הוא מענינא דיומא כיון דמיירי עכ"פ מקרבנות החג א"כ הרביעי נמי יקרא להלן פ' שאחרי' שהכל ענין א' מקרבנות החג כן צ"ל אמנם המעיי' שם בתוס' דסוכה נ"ד ע"א ימצא תי' לקו' זאת דודאי השלישי יקרא להלן שהכל מענינ' של חג אך הרביעי שעיקרו בא לכבוד היום משום שאין קורין ד' אלא בר"ח וחש"מ ע"כ ראוי הוא שיקרא מספיקא דההוא יומא דוקא ומ"ש שם מחנוכה צ"ע דשם אין מעלה לשלישי ע"כ הראשון עדיף משא"כ רביעי בחש"מ:
והשתא י"ל נמי בנדון דידן שכבר גמרו סדר היום טוב לדלג ממה שיקרא מה שאיננו שייך לסדר היום וזהו טעם החולק עליו אבל כד מעיינת שפיר ליתא להא מילתא ולא דמי לעצרת וחג שאינו מענינו כלל משא"כ הכא פ' עקידה שהוא שייך שפיר גם ליום הראשון מטעם שכ' רש"י מגלה ל"א ע"א ועקידתו מזכירין כדי שתזכר לנו היום במשפט עכ"ל וזה שייך ביום הראשון טפי וא"כ אין לדלג בחנם ויעיין סי' קל"ז ומג"א שם סקי"ג וק"ל משה"ק סופר מפפד"מ: