שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קנח

שלום רב לרב טב י"נ המופלא המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מה' דוד נ"י אב"ד דק"ק ק"ד:

את אשר בקשה נפשו היפה להודיעו דעתי הקלושה בענין תספורת לבעלי ברית אברהם בימים האסורי' באשר כבר היה פלפול בינינו בדבר זה רצון יראי ה' אעשה ואאריך קצת בעזה"י כידו הטובה עלי:

ראשון תחלה נאמר אשר פשוט להתיר גילוח בימי ספירה ככתוב בהגה' ש"ע א"ח סי' תצ"ג וכן בין המצרים עד ט"ב ממש נהגו היתר בכל המדינות וכן ביאר בהדי' בתשו' מהר"ם א"ש סי' ל"ז יע"ש בטוב טעם וגדולה מזו נהגו בערי פראנקי' להתיר אפי לאבל ממש בשלשים שלו לגלח דלא כמ"ש במהר"ם א"ש שם דמ"ש בש"ע י"ד סי' ש"צ ליטול צפרנים ולגלח היינו ליטלן ביד או לגלחן בכלי אבל תספורת כלל לא כ"כ במהר"ם א"ש הנ"ל ואנהו נהגו היתר ונדבר מזה לקמן אי"ה מ"מ צריכי' לחקור מאין הרגילים וכי מה בין זה לסעודת סיום מסכת המבואר במדרש ביותר אסמכתא מקרא מסעודת מילה הביאו ב"י בא"ח סי' תרס"ט וכדומה סעודת פדיון הבן כמה ראשונים ברכו שהשמחה במעונו וכמנהג בני רינוס שהביא בתה"ד סי' רס"ה משא"כ בסעודת מילה גם כי היא רמוזה במדרש הביאו תוס' ר"פ ר"א דמילה וסעודה גדולה היא בלי ספק מ"מ מ"ט לא לשתמט שום א' לנהוג להתיר תספורת לשמחת הנ"ל ונהגו כן במילה דוקא:

ונ"ל שיש לזה שורש ויסוד עפ"י מ"ש מהרי"ל ריש הלכות מילה בשם ר' פרץ כי הוא כמו מקטיר קטורת ומתעשר ולכן לא יכבד ב"פ לאיש א' מצות סנדקאות כמו קטרת שלא שנה אדם בה וכ' שם שהסנדק הוא היות' גדול שבכולן ושלכן נהג מהרי"ל לטבול בו ביום ע"ש שהפליג והנה ראיתי בנ"בי סי' פ"ו דוחה דברי ר' פרץ כלאחר יד ומחא לי' אמוחי' לכן אראה להשיב על כל דברי הגאון ז"ל במחילת כבודו כי תורה היא ובשגם כי יצאתי להצדיק הצדיק דמעיקרא:

הנה מה שדחק להביא עצות מרחוק מילקוט שמעוני סוף לך לך שעלה ריח הערלות לפני הקב"ה כריח עולה וקטורת ובאמת דברי המדרש בזה הם רק גוזמא בעלמא אבל אני מצאתי מפורש יותר והוא ריש פ' וירא ברבה וז"ל ר' יצחק פתח מזבח אדמה תעשה לי אר"י מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו אברהם שמל עצמו לשמי אעכ"ו ר"ל פתח שור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה' אמר מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו ומברכו אברהם שמל עצמו לשמי אעכ"ו עכ"ל ונראה פשוט דאותו ק"ו בעצמו יאמר אקרא ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ברך ה' חילו ומה זה שלא הקטיר אלא קטרת לשמי יברך ה' חילו זה שנימול לשמי ועיי' ביפ"ת שם שייכות המילה לקרבנות ומה צורך ראי' לזה הלא מקריב נפשו לה' ובמס' גטין אחז"ל כי עליך הורגנו כל היום זה מילה שניתנה בשמיני' פירש"י דהרבה מתים על ידי זה נמצא שלפע"ד הוא קל וחומר גמור מדאוריי' שכל שימצא בקרבנות ימצא במילה עכ"פ ועוד ממקומו הוא מוכרע שהרי כתי' כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וגו' ופירש"י בריתך הוא ברית מילה ועל יורו משפטיך פירש"י ראוי' הם לכך פירוש על ששמרו בריתך ע"כ בשכר זאת זכו לכל האמור בקרא והיינו קטורת שעי"ז ברך ה' חילו א"כ הרי קמן בזכות ששמרו ברית מילה במדבר זכו כל השבט לעולם להיות מקטירי קטורת המעשרת א"כ מיני' ילפי' לכל העוסק במצות מילה שהוא כקטורת ומעשרת אותו עכ"פ והא דלא מייתי המדרש פסוק זה משום דאטו כי רוכלא לחשוב והיפ"ת יהיב טעמא במאי פליגי הני אמוראי מר מייתי מהך קרא ומר מהכא ולעולם ק"ו זה אמת ברור הוא:

ומ"ש הגאון בנב"י ממנהג כמה ק"ק שהראב"ד הוא הסנדק תמהתי על הגאון מה בכך הלא חדשים לקטורת לבר מכהן הגדול שמקטי' חלק בראש והכי נמי הראב"ד בעירו ככהן גדול שמקטיר ושונה ומה שכתב שהר"פ דמה לנותן מתנותי' לכהן אחד דבר גדול דבר הנב"י וראוי למי שאמרו אבל ראיתי נוהגים שהאב בעצמו אינו סנדק ב"פ בבנו ומ"ט לזה וכי לא יעכב הכהן תרומותיו והלוי מעשרותיו לעצמו גם צלע"ג במ"ש דסנדק לא שכיחא משא"כ מוהל וקשה אטו בשכיחא ולא שכיחא תלי' מילתא רק מסברא מוקמי' קרא בלא שכיחא אבל אין הטעם משום לא שכיחא וכיון דמילה עדיף כמו קטורת מה בכך שהוא שכיחא ומ"ש תוס' ישנים ביומא נגד רש"י היינו שיטת תוס' מנחות נ' ע"א ד"ה דל"ש ונעלם מתי"ט וב"הז שם במנחות אמנם ב"הז השיג שיטת תי מסברא דנפשי' ודחהו בקו' עצומה אין בידי לישבה דהרי יכולים להתעשר ע"י עולות ומ"ט הקפידו על חדשי' לקטורת והיא קושי' עצומה על שיטת ת"י:

ובעזה"י עלה ברעיוני ליישב כל זה וגם מה שהקשה עוד מ"ט לא מקפידין אמוהלים ג"כ אחדשים בשום לב על חכמי בני ישראל לא חשו על מצות ה' להיות כל א' זוכה באיברים ופדרים ושחיטה וזריקה והי' מפיסי' ושונים ואלו בעשירות הקפידו שלא ישנו בה וכי הי' ממונם חביב עליהם ממצות ה' תו קשי' וכי מה להם להתחכם על הגורל הלא בחיק יוטל הגורל ומה' כל משפטו ומה גם בביתו נאוה קודש ואם הוא ית' רוצה בשמושו של פלוני אשר יבחר בו הוא הקדוש להקטיר ולשנות אפי' כמה פעמים ובהדי כבשי דרחמנא למה להו ונ"ל בהקדים איזה הקדמות מבוארים א' מאחז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תלי' מילתא כ"א במזלא וצ"ל דהקטרת קטורת המעשר היא כמו זכות גדול שמשתנה המזל על ידו כמ"ש תוס' בשבת קנ"ו ע"א ב' אפי' עשיר גדול כר"א בן חרסום נמי צריך לקטורת כי אולי עפ"י מזל ירד הגלגל משא"כ על ידי ברכתו של מרע"ה יברך ה' חילו לעד ג' אעפ"י שראינו כמה שזכו במצוה זו ולא העדיפו אין זה מכחיש ברכתו של מרע"ה כי אולי חטא גורם ואילו לא זכה במצוה זו הי' מתיסר ביסורים ועכשיו שזכה לעושר ע"י מצוה זו לקחו ממנו עשרו בדין חלף יסורי גופו הנה כי כן אומר כך דודאי בכל הקרבנות שייך לומר מה' כל משפטו ואם ה' חפץ בו מה אכפת לן משא"כ קטורת דמעשרת אפשר ה' לא חפץ בזה רק באידך אלא שהי' קשה יום ומזל לחם כנגדו שלא יתעשר ואין זכות גדול כל כך לשדד מזלא דמזונו' בשלמא אי כבר היה מקטיר קטורת והי' מברך בברכתו של מרע"ה ברך ה' חילו אזי היה משדד המזל אבל לזכות ע"י גורל לברכה זו אין זכותו גדול כ"כ ללחום נגד מזלו ואפילו ראינו בו שהוא עשיר מופלג מ"מ אפש' שהמזל לוחם נגדו ע"ד שכתבתי למעלה ואידך הזוכה בו כמה פעמים ה' לא חפץ בו אלא דקם לי' שעתי' ואפי' אם הוא עני כבר כ' לעיל דמ"מ אפשר דקם לי' שעתי' וכיון שאין ראיה מגורל כי ה' חפץ בו ע"כ עלינו להתחכם ולומר חדשים לקטורת באו והפיסו כי קרוב לודאי אותן שלא זכו עדיין המה קשי יום ועלינו לרפאות שברם ע"י מקטר קטורת וא"ש דברי חז"ל ומעתה כל דברי רבינו פרץ קיימים כי בודאי המילה היא יותר מהקרבת כל הקרבנות ובכללם הקטורת והיא מעשרת בלי ספק הנה כי כן במוהל אין שום קפידא שלא ימול ב' פעמים כדי שיזכה גם אידך לשדד מזלו ז"א דהא האי מאן דבמאדים מוהלי' הוי אע"ג דאמרי' התם או גנבי או מוהל או אומני' ע"כ ה"פ דבמאדים גופיה איכא הטיית שבו יהיה זה גנב דוקא וזה מוהל דוקא וזה טבחא דוקא דאלת"ה הא דאי' התם ר"נ דאמרי כלדאי דיהי' גנבא מדוע לא נעשה מוהל ועוד שהרי הי' ת"ח וא"ל אביי לרבה התם מר נמי עניש וקטיל וא"כ מ"ט עלתה ביה בר"נ דפסקי' לקיבור בשיני' כמבואר שם קנ"ו ע"ב אע"כ דמאן דמזלי' למהוי גנבי א"א להיות מוהלא או איפכא וא"כ מאן דמזלי' למהוי מוהלא ודימוס נימוס היא זו שהמוהל מתעשר א"כ הרי כל המוהלי' נולדי' במזל מעשיר ואין לנו להדר אחר מוהל אחר אחר שזה כבר זכה לברכה זו מיום הולדו משא"כ סנדק ראוי לנו לבקש איצטדקאות להוציא כל איש ישראל מממשלת המזל לכן יבקש חדשי' אמנם מה שהפליג רבינו פרץ שהסנדק הוא יותר מכולם לא ידענא מ"ט ודיו להיות הנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה כדאי' ספ"ק דמכות אבל להיות יותר מהם לא שמענו וע"כ צריכי' אנו לדברי אגדה להיות מחזיק הנימול בין ברכי' מקום המילה ה"ל כמו אבר מחזיק אבר ואין להאריך בזה מ"מ יצא ר' פרץ זכאי בדינו וכל דבריו שרירים ואיידי דאיירי אספרה כמו מ"ש אצלי בחי' אהא דמס' עירובין י"ג ע"ב אריב"ח מימי לא נצחני אדם וכו' תינוקת מה היא וכו' לסטי' שכמותך כבשוה והלא יפלא מה ספר בזה בשבחן של ישראל שהעידה תינוקת נגד חכמי ישראל לקרותו לסטים והלא נתחייבה נידוי על זה אבל י"ל שזה הדרך היה כבוש מרבנים ותלמידיהם ההולכים דרך עיוני' ושוגי' בדרך כדכתיב באהבתה תשגה תמיד כדכת' אל תרגזו בדרך ש"מ שדרכם של חכמים לרגז עליהם הדרך ולדינא יש בזה קצת גזל בזה לילך בשדות אחרים והנה אמר לי' אביי לרבה בשבת קנ"ו הנ"ל מר נמי הא עניש וקטיל פי' וה"ל אשיד דמא וא"כ כל ת"ח יקרא לסטים שהוא גנב והורג נפשות לכן דקדק ההתינוקת לסטי' שכמותך דייקא כבשוהו שמסתמא גם אתה כמוהם בעיונך הלכת פה מ"מ בהא סלקינא דיום המילה יום הקרבת קרבן הוא מדינא ולא מאסמכתא בעלמא:

וכיון שכן היינו טעם להקל בתספורת בההוא יומא משום דקיי"ל דאנשי מעמד ואנשי משמר אסורי' להסתפר ולכבס במשמרתם כדי שלא יכנסו למשמרתם כשהם מנוולים כדמפרש ר"פ אלו מגלחין וגדולה מזו כ' הראב"ד הביאו הרא"ש פ' אלו מגלחין סס"י ד' גבי דהע"ה בשעת אנינתו ויסך ויחליף שמלותיו שלא יכנס להשתחוות לפני ה' בניוולו אעפ"י שהיה לבו דוה עליו א"כ ה"ה ומכ"ש הכא לבעלי קרבן הללו כי לא נאה ולא יאה לכנס למשמרת' כשהם מנוולי' והנה נהגו היתר להסתפר כשמקבלי' פני שר וגדול וראיתי רבותי התירו לאחד בתוך שבעה ימים על אביו להסתפר ולהתכבס וללבוש מגוהצין לראות פני קיר"ה משום הפסד רב דממונו וטעמ' ונימוקם עמם דתספורת וכל מנהגי אבילות לאו דאוריי' רק אסמכתא בעלמא כמו שהאריכו כל הראשוני' ואעפ"י שהראב"ד ז"ל ס"ל דמ"מ תספורת ותגלחת דאוריי' כל שלשים כבר דחו דבריו גם בזה כמבואר באריכות נפלא ברא"ש ר"פ אלו מגלחין והרי הביא הרי"ף והרא"ש בשם ירושלמי כשנודע לו באמצע התגלחת שמת אביו ה"ז גומר וכ' המרדכי הטעם משום כבוד הבריות ופסקו טוש"ע בי"ד סי' ש"צ וע"כ משום שהוא רק דרבנן בעלמא ומשו"ה הקילו רבותינו משום כבוד המלכות אעפ"י שהוא רק הפסד ממונו דלא לתחזי ולא לסתפר ואפשר שיש בזה נמי משום לעולם ירוץ אדם לקראת מלכים מ"מ כבר נהגו בזה קולא גדולה בכל מקום וז"ל תשו' א"ז הובא בד"מ סי' ש"צ שאלת אם תוכל לספר אחר אביך תוך יב"ח כי מתוך שאתה עסוק במזונותך ומצוי בין השרים אינך יכול לסבול גדול שער הנני מודיעך שלא הוזכרו יב"ח לענין גדול שער רק עד שיגערו בו חברים ומה שנהגו יב"ח אינו אלא חומר' בעלמא ולכן מותר אתה לספור כדרכך עכ"ל ורמזו ברמ"א שם ובנב"י לא"ח סי' י"ד כ' דשיעור גערה למגלחי זקנם סגי בשלשים לכל היותר ע"ש ולפע"ד בזה"ז קילא טובא כי הם לא דברו אלא מגדול שער הראש דלא מנוולא כ"כ אבל הזקן לא הי' מסתפרים בלא"ה רק שפה המעכבת אכילה והאידנא נהפוך הענין והוא מתנוול יותר כידוע וא"כ מתוך יב"ח לכבוד בשר ודם וצורך פרנסת עצמו נילף ק"ו לימי ספירה ובין המצרים מיהת לכבוד שמים שלא יכנס לפני הש"ית לעבוד עבודתו והוא בניוולו ומ"ש בנב"י דעכ"פ שבוע שחל בו ט"ב אסור בתספורת מפני שהוא מדינא דש"ס הוא פלאי כאשר עוררני מכ"ת ולפע"ד כיון למ"ש בהגה' אשרי סוף מס' תענית וז"ל ולהסתפר אפי' בחמשה אסו' ע"ש' וא"כ ס"ל דהא דאמרינן בש"ס בחמישי מותר לכבוד השבת היינו לכבס ולא לספר והיינו דכתב דתספורת אסור מדין הש"ס בחמישי לכבוד שבת ומש"ה החמיר גם לי"ט שלנו אבל כבר כ' במהר"ם א"ש סי' ל"ז הנ"ל דכוונת הגה"א כמ"ש מג"א דלא מנכר אבילות שלנו אלו היינו מסתפרין כל שבת לכן אוסרין תספורת בשבת משא"כ במילה דשפיר מינכר אבילות אי לא מסתפר שום אדם אלא מי שמזדמן לו מילה לכן אין להחמיר והנב"י לא הביא דברי מהר"מ א"ש אולי לא ראה אותם ואלו שמע בהו הוה הדר בי' כי אוסר בלי שום ראי' כלל:

ובדברי מהר"ם א"ש הנ"ל מיושבי' מנהגי הקהלות שהקשה עליהם מהריעב"ץ בשער שלכת על שנהגו ללבוש בגדי שבת לי"ט שלנו היינו מילה ולא בשבת חזון ומעיד על אביו החכם צבי ז"ל שנהג בזה מנהג ספרדיים שאינם משנים כלום בשבת חזון מבגדי שארי שבתות השנה ואפי' חל בו ט"ב והנה מנהג פפד"מ וכל פרווהא שלא לשנות רק הסודר של שבת שהוא מלבוש חשוב י"ל בית צוואר וחוגרו לפניו ולאחריו והוא להם מלבוש נכבד מאוד ולא משנים בשבת חזון זולת זה ולפי הנ"ל א"ש דצריכי' אנו לנהוג אבילות במשחז"ל תספורת וכיבוס והם אמרו לכבוד שבת מותר ומ"מ אנו מחמירי' ואומרי' דלהם היה ניכר אבילות בזה שהי' רגילים להסתפר באמצע שבוע וללבוש מגוהצין משא"כ לדידן גם בשבת אסור וה"ה מגוהצין אין אנו נוהגין ללבוש באמצע שבוע משא"כ אנשי פ"פ שניכר בהם אבילות בסודר הנ"ל שהוא דבר מסויים די להם בזה א"כ אינם רשאין לשנות יותר אך כל זה בשבת אבל במילה שהוא י"ט גדול ליהודים ולא שייך בו טעם הנ"ל שהרי בלאה"נ ניכר אבילות לכ"ע א"כ אותם בעלי המצוה יסתפרו ויכבסו כרצונם:

ולולי דמסתפינ' הייתי אומר דהגה' אשר"י דאוסר תספורת בחמישי היינו משום דגדלי בשבת כמ"ש מג"א בשם פוסקים רס"י ר"ס יע"ש ובס' תוס' שבת וא"כ במילה לא שייך זה כלל כללא דמילתא אחר המחילה מכבוד הגאון הנב"י נ"ל להיתר גמור תספורת אפילו בשבוע שחל ט"ב בתוכו לבעלי ברית וכן עמא דבר:

ויש לנו זכות גם על הפראנקין המסתפרים בתוך שלשים לאבלם על י"ט מילה מטעם הנ"ל ואולי הם סומכים על הבנת רמ"א סי' ש"צ כפשוטו דמותר לגלח אם הוא צורך המילה פי' שהוא מנוול טובא ואעפ"י שרמ"א לא התיר אלא אם ליכא מוהל אחר מ"מ יש להשיב ולומר דמוהל שהוא רופא לא שייך מוהל אחר כי קיי"ל לא מכל אדם זוכה להתרפאו' כמבואר בש"ע י"ד סי' של"ו יע"ש ואולי רמ"א ס"ל דאדרבה אבל ריעא מזלי' ואין להביא ראיה מי"ט דאסור לגלח חדא בהא גופא פליגי רוב ראשונים כמבואר בראשונים והמה מובאים ביתה יוסף וד"מ סי' ש"צ ועוד דשאני התם בי"ט גופי' אסור להסתפר בלא"ה ובעי"ט לא התירו משא"כ הכא מסתפר ביום המילה עצמו ועוד סברא ממ"ש בש"ס דמ"ק י"ט ע"ב בסופו כל זה נ"ל להביא קצת ראיה להמקילין במדינות ההמה אמנם לנהוג היתר במקום האוסרים חלילה כי לכאורה יש להביא ראיה לאסור ממ"ש להתענות חתן בימי ניסן מפני שצריך להתענות בר"ח שלו שמתו בו בני אהרן אף על פי דשאני ר"ח שמתו בו בני אהרן ומה ענין זה לשארי ימי ניסן אלמא כיון דעכ"פ בר"ח שהוא מועד דאורייתא מתעני' יהיה מאיזה טעם שיהיה ממילא א"א להקל במועד דרבנן אע"ג דלא שייך טעם ההוא והה"נ כיון דעכ"פ בי"ט אסור להסתפר יהיה מאיזה טעם שיהיה א"כ מכ"ש שיש לאסור בי"ט שלנו היינו ימי מילה ודוקא בימי ספירה ומצרים דלא משכחת ליה י"ט אלא שבת וא"כ נהי דשבת אסרינן להסתפר מכל מקום לענין אבילות יום טוב קיל משבת ומילה נמי י"ט שלנו הוא והרי הקילו לאכול בט"ב שנדח' משום י"ט שלנו כמבואר ס"פ בכל מערבין מכ"ש שנקל בתספורת משא"כ בתוך שלשים שהחמירו בי"ט ע"כ יש להחמיר גם בי"ט שלנו:

ומה שאמר שהתרתי להדי' להסתפר לאבל בתוך שלשים חלילה לו לומר כן ומכ"ת נ"י לא כיון שמועתו בזה פלוני בא אלי וגלה לי סודו שיש לו לדבר עם הדוכס ואם לא יראה פנים יפסיד יותר מאלף ר"ט ואמרתי בקושי אני מתיר אך המתן עד יום ד' שהוא ר"ח וגם תהי' בו סנדק ואז יצרף לזה עוד ב' קולות א' מצות מילה שכמה קהלות פראנקי' מסתפרים ב' שהוא ר"ח וכ' בשכה"ג שמי שאינו אוכל בשר בימים אלו מותר בר"ח אב שהרי אשכנזים מסתפרים בר"ח אייר א"כ יש בזה ג"כ קצת קולא למאן דלא חייש לצוואת ר"י חסיד ומסתפר בר"ח והתרתי לו משום כבוד השר והפסד ממונו בצירוף כל הנ"ל וכל כי הני מילי למרו משמאי אלא האמת אז הפרזתי קצת על המדה בדברים ללמוד זכות על מנהגי בני מדינות המתירים להדי' אבל חלילה לי שהתרתי או אתיר כזה:

ומ"ש בפי' דברי נה"כ שכ' בסי' ש"ץ דהתם אין כוונתו משום נוי משמע אשה כוונתה משום נוי י"ל על ב' אופנים ושניהם נכונים א' דה"ל פסיק רישי' דניחא לה כשהיא עצמה נוטלת ויתבארו דברי עפ"י ש"ס שבת קל"ג ע"א אמר רב משרשי' באומר אבי הבן לקוץ בהרת בנו וכו' ולדידן דפסיק רישי' אסור א"כ לעולם אסור משא"כ באחר ועיי' פ' הבונה קכ"ו ע"א תוס' ד"ה לא צריכא וכו' א"נ י"ל התם מ"ט נוטלת ציפורני' משום חציצה ע"כ משום נוי וה"ל מיעוטא ומקפיד דאל"ה דלא חיישינן לנוי ה"ל מיעוטא ואינו מקפיד ולא חייץ וליכא מצוה וא"כ אסור ממ"נ:

ואגב אעוררהו מה שצל"ע ברא"ש דמ"ק כ' ע"א ד"ה בעל ההלכות שאם שמע וכו' שכ' בסופו וראיה מהא דאמרי' הכא וכו' וצ"ע דלמא לעולם בחול נמי אי שמע ביום אבל אי היה שמע בלילה עכ"פ היה עדיין קרובה דזה פשוט דאפילו למ"ד מקצת יום למ"ד ככלו היינו יומו ולא לילו ואלו בשבת אפי' שמע בלילה הנה הקצרתי ברוב הדברים כי אפס הפנאי והוא יעיי' בעיון שכלו ישפוט במאוזני הצדק ישמע חכם יוסיף לקח כי בחפזי אני כותב הכ"ד א"נ הדש"ת חותם פה ק"ק מ"ד יום ב' י"ג מנחם תק"ס לפ"ק משה"ק סופר מפפ"דמ: