שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קנא
את חג המצות יחוג בדיצות תלמידי ידידי הותיק הרבני המופלג מו"ה אברהם נ"י ליטש:
גי"ה הגיעני והנאני גרגיר נאה ומילי טבא בישוב ק' פני יהושע כי דבר טוב הוא ומתוק לחיך וראוי לאומרו אך מה שנתקש' בסתירת הר"ן שכ' בביצה כרש"י דרחמנא אחשבי' אין זה ק' ליודע דרך הר"ן שלעולם תחילת דבריו בכל הסוגיות מעתיק לשון רש"י בסתם אות באות ולא דס"ל כוותי' כלל והשוגה בזה מקשה סתירת הר"ן כמה פעמים:
ועתה הט אזניך ושמע מה שעניות דעתי נוטה בסוגי' זו לישב ק' פ"י הנ"ל דרש"י בפסחים ה' ע"ב כ' דלרבנן דהשבתתו בכל דבר מותר לבערו ביו"ט וק' הא רש"י ס"ל רחמנא אחשבי' להבערתו בביצה כ"ז ע"ב ותו קשי' הא אפי' למ"ד אין ביעור חמץ אלא שרפה היינו קודם זמן ביעורו אבל בזמן ביעורו השבתתו בכל דבר לפרש"י פסחי' י"ב ע"ב וא"כ ק' אדר"ע הא ביו"ט ראשון זמן ביעורו הוא ולא בעי שרפה והנה רש"י ור"ן פליגי לרש"י אין מאכילי' חלה טמאה דרחמנא אחשבי' אבל בחול הוה ביעורו באכילת בהמה כדאמרי' בפסחי' ל"ב בתרומת חמץ מריצה לפני כלבו ור"ן ס"ל דוקא תרומת חמץ מריצה לפני כלבו אבל תרומה טמאה כל שראוי' לאכילת אדם אינו יוצא לבערה באכילת בהמה ונראה פלוגתתם בסברא דהא בתרומ' לא כתי' שום ביעור בתור' אלא אחז"ל כשם שמצו' לשרוף את הקדשי' מצו' לשרוף את התרומ' ואמר רחמנא שלך תהא להסיק' תחת תבשילך נמצא ילפי' ביעורה מקדשים אלא היקל ליהנות ממנה בשעת ביעורה וס"ל לרש"י דלא ילפינן אלא לבער מן העול' אבל לא דוקא לשרוף שהרי בהא נמי לא דמי לענין איסור הנאה בשעת ביעור ומשו"ה פשיטא לחז"ל דתרומת חמץ מריצה לפני כלבו ולשון כשם שמצוה לשרוף וכו' שלך תהא להסיקה וכו' לישנא בעלמא הוא וכאלו נאמר כשם שמצוה לבער הקדשים וכו' ורחמנא אמר שלך תהא ליהנות בשעת ביעורה זהו שטת רש"י ור"ן ס"ל נמי דודאי באיסור הגורם לתרומה שתיאסר שאינו מטעם קדושה כגון חמץ לא בעי שיהי' כעין קדשי' ממש וסגי להריצה לפני כלבו אבל איסור טומאה שמחמת קדושתה הוא בזה ילפי' דומי' דקדשי' ממש שרפה דוקא ולא לפני בהמתו זהו פשוטן של דברי' שבין רש"י והר"ן:
והנה מה שהסביר רש"י דרחמנ' אחשבי' להבערתה וכאלו עשה מלאכה בי"ט הם דברי' תמוהי' שאין הדעת סובלו וכי כל מצות דאחשבינהו רחמנא אסורי' לקיימם בשבת וע"י חשיבות מצותו נעשה כאב מלאכה והלא כל אכילת קדשים כדי שלא יבואו לידי נותר מ"ע דאורייתא היא ויהי' אסור בשבת דרחמנא אחשבי' ואיה השכל הגוזר כן אך דברי אלוקי' חיים המה כיון בתרומה גופי' לא כתיב ביעור אך אתי' משריפת קדשים ושוב אמרי' ביעור דאכילת בהמה בתרומה הוה כשרפה בקדשים א"כ רחמנא אחשבי' לההיא אכילה במקום שרפה וכשם שאסור לשרוף קדשים בי"ט ה"ה אסור להאכיל תרומה לבהמה בי"ט דהיינו שריפתה וממילא יפה כ' רש"י לרבנן דחמץ השבתתו בכל דבר הי' מותר להשבית ביו"ט דאין ההשבתה במקום שריפה ולא שייך רחמנא אחשבי' משא"כ למ"ד אין ביעור חמץ אלא שרפה מנותר ילפי' אפילו נימא דזהו דוקא שלא בשעת ביעורו אבל בשעתו וזמנו השבתתו בכל דבר היינו בזמנו הוה השבתת כל דבר במקום שרפה הדר אמרי' רחמנא אחשבי' כמו בתרומה ודברי רש"י ברורי' בעז"ה והנה אמת נכון הדבר לפע"ד ואחתום בברכת שמחת י"ט כנפשו ונפש א"נ פ"ב יום ה' יו"ד ניסן תקצ"א לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: